תקיפת החות’ים את מרכז ישראל (15.9.2024) לצד העצמת הירי של חיזבאללה מחייבים את ישראל לגבש אסטרטגיה ארוכת טווח שתאפשר להתמודד מול האיום המובל על ידי איראן. האחרונה, מכוונת להביא לחיסולה של מדינת ישראל עד לשנת 2040. אף שאיראן הופתעה מהעיתוי המדויק של מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, הרי שהיא פעלה במהירות לשלב את השליחים שלה במערכה הגדולה, ואף הצטרפה בעצמה לתקיפת ישראל ב-14 באפריל 2024.
ישראל פועלת כבר קרוב לשנה כדי לממש את מטרות המלחמה בעזה, זאת גם כדי לאפשר את הסטת המשאבים והקשב לזירה הצפונית. הישגי צה”ל חלקיים, והמלחמה התארכה.[1] הסיבה העיקרית לאי-השלמת מטרות המלחמה ברצועת עזה נוגעת לכשל המתמשך שנגרם בשל העדר הטיפול במרכיב האזרחי, ובייחוד בשליטה על חלוקת הסיוע ההומניטרי. את הדי הכישלון ניתן לראות בתגובת המדינה לעתירה בנושא הסיוע ההומניטרי לאוכלוסיית עזה הנדונה בבג”ץ באמצע ספטמבר.[2] שם נאמר ש”ישראל פגעה פגיעה קשה בארגון חמאס ויכולותיו הצבאיות, אך יכולות אלו טרם נשללו… גם כיום, לחמאס יש יכולת להפעיל סמכויות שלטוניות… והוא ממשיך לחתור למימוש סמכויותיו תוך השקעת מאמצים ומשאבים רבים… [תוך] הפעלת מנגנוני הביטחון והקמת גופי ביטחון חדשים לטיפול בסדר הציבורי שייעודם השתלטות על סיוע וייעודו לצורכי התנועה, הזרמת כספים לרצועה, חלוקת משכורות וחלוקת סיוע”. חוסר המוכנות של הפיקוד הבכיר של צה”ל ושל שר הביטחון להתמודד עם הנושא הזה הינו כשל אסטרטגי המקרין ישירות על העדר הפעולה בזירה הצפונית.
המצב בזירה הצפונית חמור בשל העובדה שהמדינה איבדה את הריבונות בחבל ארץ שלם, ותושבים רבים מפונים מבתיהם מתחילת המלחמה. מצב זה הוא בלתי נסבל ומחייב שינוי. העדר תוכנית פעולה ויישומה בפועל להשבת התושבים לבתיהם הוא כישלון מהדהד של הדרג המדיני והצבאי. לא ניתן לתלות עוד את ההמתנה לפעולה בהשלמת ההישג בדרום. חובה לפעול כבר כעת. גם בתנאים האלה, יש הרבה מה לעשות. אסטרטגיית הפעולה בזירה הצפונית צריכה לכלול שלושה מרכיבים שנדרשים להשתלב בראייה הכוללת של ההתמודדות עם ראש התמנון, עם איראן.
שלושת המרכיבים המוצעים הם: ראשית, פעולה מקדימה, כמפורט להלן, ומיידית, שאינה מותנה במצב המבצעי בדרום. שנית, סילוק חיזבאללה מדרום לבנון, ולבסוף פעולה לשינוי יסודי של המצב בלבנון, כפי שיפורט להלן. מי שקובע את הקצב והעוצמה של האירועים בצפון הינו חיזבאללה, והמשך החלפת המהלומות איתו משרת בעיקר את האסטרטגיה של איראן הממוקדת בהתשת האוכלוסייה הישראלית. בשלב ראשון יש לפעול בכמה מישורים. ראשית יש להורות על פינוי כל אוכלוסיית דרום לבנון צפונית מעבר לליטני. פינוי זה יבוצע לשם הגנה על האוכלוסייה, מאחר שכל דרום לבנון הינו מרחב לחימה. דו”ח האו”ם האחרון מראה כי עד כה התפנו כ-100 אלף תושבים מדרום לבנון (מתוך כ-400 אלף).[3] אלה בעיקר מכפרים הצמודים לגבול. לפיקוד הצפון יש תוכניות מתאימות לפינוי שיכולות להתבצע במהירות רבה. לצד ההודעה על פינוי האוכלוסייה, יודיע צה”ל כי בתוך זמן קצוב הוא ישמיד את כל הגשרים והמעברים על הליטני. זאת כדי לזרז את תהליך הפינוי, ובנוסף כדי לבודד את מרחב הלחימה בדרום מצפון לבנון. במקביל לפינוי והשמדת הגשרים והמעברים, יחלו כוחות צה”ל לתפוס מרחב אבטחה מעבר לגבול. התורה הצבאית קובעת כי לא ניתן להגן ללא מרחב אבטחה קדומני. כרגע צה”ל מבצע את ההגנה על הגבול הבינלאומי. גם כאן, צה”ל מתורגל ומוכן לתפוס שטחים שולטים מעבר לגבול. פעולה זו תהיה פעולה מקדימה בלבד, ואין בה כדי לשנות את המצב לאורך הגבול באופן יסודי. אולם, היא תאפשר לצמצם את סיכון הפלישה הקרקעית ליישובי הצפון ולמנוע ככל האפשר אש ישירה עליהם.
בשלב השני, נדרשת פעולה לסילוק כוחות חיזבאללה מדרום לבנון. כיבוש של כל דרום לבנון מחייב הסטה של סד”כ מהדרום ובנייה של מלאי מספק ללחימה. הלחימה בדרום ללבנון עתידה להיות בעלת מאפיינים שונים מזו שברצועת עזה. ראשית, פינוי רחב של אוכלוסיית הדרום יאפשר לצה”ל לפעול בחופשיות מול כוחות חיזבאללה. שנית, בנק המטרות של צה”ל מול חיזבאללה הוכן במשך שנים ויאפשר תקיפה רחבה של תשתיות צבאיות של הארגון במרחב הבנוי והפתוח. ולבסוף, צה”ל נדרש גם לפגוע במטרות של מדינת לבנון בדרום המשמשות את חיזבאללה בלחימה, דוגמת תשתיות חשמל, תקשורת, תחבורה ומים. ישראל תנסה לבודד את הלחימה בדרום לבנון באופן שלא תורחב האש של חיזבאללה לעומק ישראל. אולם, אם זו תורחב, אזי ניתן להניח שהרחבת הלחימה לכל ישראל תהיה בהנחיה איראנית. במקרה כזה איראן תעמוד מול הדילמה של הקרבת חיזבאללה על מזבח דרום לבנון. חיזבאללה נבנה ככלי המרכזי באסטרטגיה האיראנית לזמן שבו איראן תהיה בעלת יכולת גרעינית. אז היא תוכל לממש את חזונה להפעיל את כל השליחים במסונכרן תחת מטריית הגנה גרעינית.
במקרה שיוחלט להרחיב את הלחימה תידרש ישראל לעבור למרכיב השלישי באסטרטגיה שלה – שינוי המצב בלבנון מהיסוד, שמשמעו הריסת עיקר כוחו של חיזבאללה בלבנון. הסיבה שבגינה ישראל אינה פועלת ישירות להשגת מטרת-העל הזו נוגעת למגבלת המשאבים והצורך לבנות מוכנות. אולם, אין משמעה של פעולה לפירוק עיקר כוחו של חיזבאללה בלבנון רק פעולה צבאית ישירה להשמדת יכולות הארגון. הדרך להשיג מטרה זו עוברת גם דרך תקיפה רחבה של תשתיות של המדינה הלבנונית בכל לבנון. תקיפה שכזו תוביל ללחץ על ישראל להפסיק לתקוף תשתיות לבנוניות. ישראל תוכל לנצל את הדרישה הזו בתביעה ממדינות רלוונטיות להשלים את הפעולה הצבאית בפעולה מדינית שמטרתה לפרק את חיזבאללה בלבנון. עיתוי הפעולה הזו אפשרי בשתי חלופות: הראשונה, החלטה איראנית להרחיב את המערכה כתגובה למהלך ישראלי לכיבוש דרום לבנון, ואילו השנייה תהיה יוזמה ישראלית לפעול עת יבשילו התנאים המבצעיים לכך. ברור שניסיון לתאם פעולה כזו עם ארצות הברית יידון לכישלון, זאת מאחר שארצות הברית תלחץ על ישראל בכל האמצעים העומדים לרשותה להימנע מפעולה כזו. לכן על ישראל ליזום פעולה זו בהפתעה וללא כל תיאום. חזקה על תקיפת מטרות תשתית בלבנון להקים על ישראל את אומות העולם. מדינת ישראל תדע להתמודד עם ההשלכות של תקיפה שכזו, שתהווה מנוף עוצמתי לפעולה של אומות העולם הרלוונטיות לשינוי המצב בלבנון, כפי שתואר לעיל, שינוי שעיקרו פירוק חיזבאללה מעיקר נשקו ההתקפי.
יש הטוענים שטוב יהיה לישראל לרכז את מאמץ בניין הכוח וההכנות לטובת תקיפה באיראן במקום לפעול בשלב ראשון מול חיזבאללה בלבנון. על טענה זו ניתן להשיב שתקיפה ישראלית את איראן בזמן שחיזבאללה במלוא כוחו תהיה בעייתית מאוד, וכי איראן במצב כזה תפעיל את חיזבאללה כדי להסיט את הקשב של צה”ל מהפעולה באיראן. תיעדוף השמדת עיקר כוחו של חיזבאללה קודם לפעולה מול איראן יקעקע את האסטרטגיה האיראנית המתבססת על שליחיה, והיא בעלת סבירות גבוהה להותיר את איראן חשופה לתקיפה ישראלית ללא מעטפת ההגנה של חיזבאללה.
לסיכום האסטרטגיה המוצעת, יש להבין שכיבוש דרום לבנון הינו תנאי להשגת היעד ארוך הטווח לשינוי המצב היסודי בלבנון. ראוי יהיה להתניע פעולה רחבה רק אחרי שצה”ל סילק את כוחות חיזבאללה מעבר לליטני. סיום המערכה בצפון גם לאחר תקיפת תשתיות לבנוניות ותשתיות של חיזבאללה, כשהארגון עוד נמצא בדרום לבנון, יהיה כשל אסטרטגי שלא יאפשר את השבת תושבי ישראל ליישוביהם בבטחה. לכן על ישראל לפעול לאור שלושת השלבים שהוצעו. עם הפגיעה הרחבה בחיזבאללה ובלבנון תוכל ישראל להתפנות לטיפול באיום האיראני, ובייחוד בפרויקט הגרעין שלה.
אכן, אלו אתגרים כבירים המחייבים גיוס של כלל משאבי האומה. במהלך השנה האחרונה התגלו בעם תעצומות רבות המאפשרות למקבלי ההחלטות לממש את האסטרטגיה המוצעת. אולם תנאי לכל אלה הינו אמונה בצדקת הדרך, וחתירה למגע מצד הדרג המדיני ומצד הפיקוד הצבאי הבכיר.
[1] גבי סיבוני, מדוע לוקח זמן להשמיד את חמאס? JISS, 18 ביולי 2024.
[2] בג”ץ 2280/24.
[3]מתוך דו”ח האו”ם: Office for the Coordination of Humanitarian Affairs (OCHA), יולי 2024.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / Xinhua / Ayal Margolin
