בימים אלה מתנהל משא ומתן לשחרור החטופים, ומטבע הדברים לא כל המידע נמצא בידי הציבור. אולם, ממה שכבר פורסם הרי שניתן להבין את כיוון המשא ומתן. לפי הדיווחים, ההצעה הנוכחית כוללת כמה שלבים. בשלב הראשון חמאס ישחרר 33 חטופים, וטיסות צה”ל מעל עזה תופסקנה לעשר שעות ביום. במקביל תתבצע נסיגה של צה”ל מאזורים מיושבים ובהם ציר נצרים, מרחב רפיח ואיתו ציר פילדלפי לאורך הגבול עם מצרים. הפרסומים אינם מפרטים את פרטי ההצעה לגבי מרחב החיץ לאורך הגבול, אולם דרישות חמאס בעבר כללו נסיגה מלאה של צה”ל גם ממרחב זה. ישראל אמורה לשחרר 30 אסירים בתמורה לכל חטוף לפי רשימות שחמאס יגיש בשלב הראשון. לאחר מכן תנהל משא ומתן לשחרור שאר החטופים, כנראה ללא הגבלת זמן. מקור של חמאס ציין שהמתווכות תתחייבנה להפסקת אש למשך כל הזמן שהשיחות לשחרור שאר החטופים תימשכנה.
עמדות חמאס, כפי שבאו לידי ביטוי בהצעות הקודמות לישראל, לא השתנו. במהלך החודשים האחרונים הגישה ישראל ארבע הצעות כאשר חמאס נותר בעמדותיו, ואילו ישראל שיפרה (מבחינת חמאס) בכל פעם את הצעתה. חמאס נותר בדרישתו להפסקת הלחימה, ליציאת צה”ל מרצועת עזה ולמעשה החזרת המצב למה שהיה לפני ה- 7 באוקטובר. גם להצעה החמישית, שקיבלה ביטוי פומבי בנאומו של הנשיא ביידן ואף קיבלה מעמד של החלטה במועצת הביטחון, השיב חמאס באותה צורה כשהוא אינו נענה לנשיא ארצות הברית. במקום להגדיל את הלחץ על חמאס, ארצות הברית ממשיכה ללחוץ על ישראל להמשיך להתגמש כי היא מעוניינת בסיום המלחמה בעת מסע הבחירות לנשיאות. הלחץ הבינלאומי על ישראל מגבה במקרים רבים את הדרישות של האמריקנים, אשר מונעות את הבסת חמאס.
בימים אלה נפתח שוב סבב שיחות עם המתווכות ועם ארצות הברית כדי לנסות להגיע לעסקת חטופים חדשה שבה ישראל נדרשת להתגמש עוד יותר לקראת חמאס. ראוי, לכן, לבחון היבטים אחדים הנוגעים למחירים שישראל נדרשת לשלם עבור חטופים. ראשית יש לבחון את תמונת המצב המבצעית ואת עיקרי הנכסים שצה”ל השיג ברצועה, ואשר חמאס דורש מישראל להתפרק מהם.
הפגיעה בכוח הלוחם של חמאס הינה קשה, ועם השלמת המשימה ברפיח חמאס ושאר הארגונים יאבדו למעשה את יכולת הפעולה הסדורה שלהם, זאת למעט בדיר אל-בלח ובנוסיראת. על אף זאת, ממשיכה להתקיים יכולת לחימה שיורית באמצעות לוחמת גרילה כנגד כוחות צה״ל ונמשך ירי תלול מסלול בהיקפים נמוכים ולטווחים שונים בהתאם למלאי שלא הושמד עדיין. חמאס מנסה להשלים את השורות באמצעות מינוי מפקדים וגיוס פעילים חדשים. הכלי המרכזי שלו בתהליך הגיוס הינו שליטתו בחלוקת הסיוע ההומניטרי, כך שלמתגייסים חדשים מובטחת אספקת מזון וסיוע להם ולמשפחותיהם. מול הניסיונות האלה, צה”ל פועל בכל מקום שבו הוא מזהה ניסיונות שיקום במטרה להעמיק את הפגיעה בחמאס.
צה”ל בודד את צפון הרצועה על בסיס ציר נצרים עד הים (“המסדרון”). צפון הרצועה הינו אחד הנכסים החשובים ביותר של המלחמה בשל העובדה שצה”ל הצליח לבודד את צפון הרצועה משאר חלקיה. ההערכה של צה”ל היא שבצפון הרצועה נותרו כ-200 אלף תושבים והרבה מאות פעילי חמאס. בימים אלה צה”ל ממשיך לפעול בצפון הרצועה כדי לטהר את המרחב. פעולתו זו גורמת לחלק מהאוכלוסייה במרחב להתפנות מצפון הרצועה ולנוע דרומה. מסדרון נצרים הוא נכס חיוני, וצה”ל פועל כדי להרחיב אותו ולהעמיק את האחיזה בו כדי למנוע תנועה של תושבים חזרה לצפון הרצועה, המהווה מרחב לחימה.
בדרום הרצועה השלים הצבא את ההשתלטות על מרחב פילדלפי. זהו נכס חיוני למניעת הברחות אמצעי לחימה ממצרים לרצועה והתעצמות של כוחות עוינים. הפעולה במרחב הזה עתידה להימשך זמן רב מאחר שצה”ל נדרש להשלים את הגילוי וההשמדה של נתיבי ההברחה ממצרים. האחיזה לשנים רבות במרחב פילדלפי הינה חיונית למניעת התעצמות מחודשת של חמאס.
לבסוף, מרחב החיץ הנבנה לאורך קו הגבול ברצועת עזה הינו חשוב מאוד למימוש תוכנית ההגנה על יישובי העוטף. קיימות מנהרות התקפיות רבות לכיוון ישראל שחלקן טרם זוהה והושמד. לכן, מרחב החיץ מחייב השלמה הנדסית ותחזוקה קפדנית למניעת חדירה של פעילי חמאס לפגיעה ביישובי העוטף.
ההצעה העומדת על הפרק כעת (וכך גם ההצעות הקודמות) מציעה להחזיר את החטופים בכמה פעימות. זוהי דרישה קשיחה של חמאס. דרישה זו תאפשר להתחיל בשחרור של חטופים מספר (לא ברור כרגע האם חטופים חיים בלבד או שחלק מהפעימה הראשונה יכלול גם גופות), ובהמשך לגרור את הפעימות הבאות חודשים ואף שנים. חשוב להבין שחמאס לעולם לא ישיב את כל החטופים, שכן הם מהווים את הנכס המרכזי שלו ואת תעודת הביטוח שלו להמשך שרידות ההנהגה המקומית, וכלי מרכזי לפגיעה בחוסן ובלכידות החברה בישראל. המחשבה שהחמאס יסכים להחזיר את כל החטופים אין לה על מה להתבסס.
חמאס, כאמור, יסכים לשחרור חלקי של מספר קטן שיאפשר (להבנתו) להשיג הישג משמעותי בדמות הפסקה של הלחימה לזמן ממושך ככל הניתן, נסיגת צה”ל מנכסים חיוניים כפי שפורט לעיל וגרירת רגליים להארכת משך הפסקת הלחימה ככל הניתן באמצעות דיונים אינסופיים לגבי השלבים הנוספים בעסקה (שלא יתממשו כאמור). מבחינת חמאס זהו מצב אסטרטגי נוח המאפשר לו לשמר את ההנהגה ואת החטופים שמהווים את הנכס העיקרי שלו, ולהתחיל לייצר תהליכי שיקום ברצועה.
מבחינת ישראל יש לדברים משמעויות לא פשוטות. שחרור חלק קטן מהחטופים יגזור למעשה גזר דין מוות על השאר, מאחר שהוא יבטל את כל המנופים של צה״ל על חמאס בסוגיית החטופים: ביטול הלחץ הצבאי, לצד לחץ אמריקאי מתמשך על ישראל להפסקת המלחמה; התפרקות מהנכסים של צה״ל תהווה ויתור על מה שהושג כבר ועל הניצחון הצבאי במלחמה; חזרת אוכלוסייה לצפון הרצועה טרם טיהור המרחב מהווה איום חמור: אם צה״ל יחזור להילחם כדי להשיב לחזקתו נכסים אלו לאחר הפסקת הלחימה (מה שקשה לראות לאור לחצים כבדים שיופעלו על ישראל להימנע מחידוש הלחימה), הרי צה”ל יצטרך לשלם שוב מחיר דמים כבד. כמו כן, יהיה קושי לדרוש מלוחמי צה”ל (מילואים וסדיר) לכבוש שוב מרחבים שצה”ל אפשר לאויב להתארגן בהם מחדש ללא הפרעה.
לבסוף, לא ניתן יהיה להגן על יישובי העוטף “על הקו” ללא מרחב החיץ, מה שיגרום לתרעומת רבה, לנטישת חלק מהתושבים את היישובים ולעצירת שובם של התושבים לעוטף. יש לזכור גם שלא ניתן יהיה למנוע את התעצמות החמאס דרך מרחב פילדלפי מאחר שכל סידור “טכנולוגי”, “בינלאומי” או “אזורי” לא יוכל להיות בר-קיימא ללא נוכחות צה”ל. ניסיון העבר מוכיח זאת.
לאור כל אלה, על ישראל לעמוד על כמה עקרונות. ראשית, יש לתבוע את שחרור כל החטופים בפעימה אחת. רק כך ניתן יהיה למנוע את הגורל הצפוי למי שלא ישוחררו בפעימה הראשונה. חמאס ככל הנראה לא יקבל את הדרישה הזו, אולם אז נוכל להמשיך את הלחץ הצבאי במלוא העוצמה עד שיקבל. אם עמדה זו לא תתקבל על ידי הממשלה, הרי בכל עסקה על ישראל לעמוד על העקרונות הבאים: שמירה על שליטה מלאה של צה”ל במרחב פילדלפי ובמסדרון, ושימור מרחב החיץ; צה”ל ישמור על חופש הפעולה שלו בכל הרצועה; לא יוכנס כל כוח חמוש אחר (זולת צה״ל) לרצועה; ולבסוף, אין מקום להסכמה לעצירת המלחמה. זו תסתיים רק כאשר ימוגר משטר חמאס ברצועת עזה ומטרות המלחמה תושגנה במלואן.
החזרת חטופים הינה משימת קודש, אולם אל לה להפוך לעסקה לא אחראית. אין גם מקום לעסקה “בכל מחיר”, כי המדינה והביטחון הלאומי חשובים יותר מהביטחון האישי של החטופים. עסקת חטופים שתפרק את צה”ל מהנכסים שצבר עד כה במחיר דמים כבד ושתאפשר לחמאס להשתקם ולחזור לשלוט ברצועה הינה מתכון לחזרת האיום על מדינת ישראל ולמתן רוח גבית לטבעת ההתנגדות המקיפה את ישראל, שבראשה איראן.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / photothek / Kira Hofmann
