המשחק הכפול של דוחה במלחמה קיבל ביטוי מובהק בפעילות מערך התקשורת המשוכלל הממומן על ידי קטר. עידוד טרור והסתה ותמיכה במשטרים אסלאמסטיים הינם מאפיינים קבועים ברשת, וגם תוך כדי שקטר הותקפה על ידי איראן הסיקור החיובי כלפיה נמשך. עם זאת, כדרכה של קטר, כלי תקשורת אלו מדגימים את מדיניות הגידור הקטרית. הבעיה היא לא רק אל-ג'זירה, אלא גם ערוץ אל-ערבי.
מכון מחקר המתמחה בניתוח רשתות תקשורת בעולם הערבי, מרצד אלאעלאם אל-ערבי, ערך בסוף מרץ סקר של אחוזי הצפייה בעשרים ואחד כלי תקשורת המחזיקים בפלטפורמה דיגיטלית, שהתמקד בין היתר בכלי תקשורת מפרציים. ממצאי הסקר הראו כי בעולם הערבי כלי התקשורת הקטריים אל-ג'זירה ו-אל-ערבי חולשים על כ-80% מכלל הצפייה. הסקר אף שותף על ידי דמויות ציבוריות במפרץ, במטרה להדגיש את חשיבותן והשפעתן של רשתות אלו.
שני כלי תקשורת אלו שימשו מאז הקמתם כזרועות מרכזיות של קטר בהבניית נרטיב אזורי – אל-ג'זירה מאז סוף שנות ה-90, ואל-ערבי כעשרים שנה מאוחר יותר, מ- 2015. מגמה זו בלטה במיוחד מאז אירועי השבעה באוקטובר, כאשר אל-ג'זירה שימשה כצינור המידע המרכזי עבור חלק ניכר מהעולם הערבי בנוגע למתרחש בעזה. עניין זה הביא להיפוך היוצרות בעולם הערבי. בעבר, אל-ג'זירה הייתה אחד המניעים לעוינות של מדינות ערב כלפי קטר. לאחר ה-7 באוקטובר וההישענות על הרשת הקטרית סייעה הרשת בהקניית לגיטמציה מחודשת לקטר.
הסיקור של הרשת הקטרית כלל שילוב משמעותי של נרטיבים ומסרים שמקורם בחמאס, החל מתחילת המתקפה כאשר פורסמו על ידי רשת אל־ג'זירה כתבות שהתבססו על מצלמות גו פרו, תחת הכותרת "מראות מהתקפת גדודי אל־קסאם על מוצב צבאי", אשר כללו צילומים ממחנה רעים, קיבוץ בארי, מעבר ארז ומוצב נחל עוז. עם זאת, לצד קו זה, הרשת הקפידה לעיתים לשדר תכנים שאינם תואמים לחלוטין את נרטיב חמאס, בין היתר מתוך ניסיון להצטייר כאובייקטיבית, וכן בשל המורכבות ביחסי קטר-חמאס, מורכבות שהתחדדה עוד יותר במהלך המלחמה מול איראן.
במהלך העימות עם איראן, שני כלי התקשורת הובילו קו סיקור פרו-איראני מובהק. במסגרת זו ניתנה בימה נרחבת לדוברים בכירים, בהם נציגי המשטר האיראני ואף גורמים ממשמרות המהפכה. הסיקור כלל תדרוכים איראניים תכופים, פרשנויות המצדיקות את עמדת טהרן, והדגשת פגיעות איראניות. במקביל, ראיונות עם מנהיג החות'ים ותגובות דוברי חמאס שודרו באופן רציף, בעוד שקולות שסתרו את הנרטיב הוצנעו או הוצגו באופן מעוות.
מעבר לכך, במהלך המלחמה בעזה עלו טענות שלפיהן כתבי אל-ג'זירה היו מעורבים בפעילות הקשורה לחמאס, לרבות סיוע בהחזקת חטופים. בנוסף, נטען כי תשתיות עיתונאיות של הרשת שימשו להעברת מידע, בדומה להאשמות שהועלו כבר במלחמת לבנון השנייה בנוגע להדלפת מיקומי פגיעות. האשמות ברוח דומה הופיעו לגבי כתבי אל-ערבי במהלך המלחמה עם איראן.
מגמה זו ניכרה אף טרם המלחמה, כאשר אל-ג'זירה הדגישה נורמליזציה לכאורה בתוך איראן – למשל באמצעות הצגת שגרה אזרחית – תוך צמצום הסיקור של מתחים פנימיים. במהלך המלחמה, בייחוד לאחר פגיעה בקטר עצמה מצד איראן, עורר קו סיקור זה ביקורת מצד פעילים ודמויות ציבוריות בתוך קטר, שראו בו תמיכה מובהקת מדי באויב.
בתגובה לביקורת זו הוצגה בקטר טענה חלופית שלפיה אל-ג'זירה ואל-ערבי אינן מיועדות לצרכן הקטרי, אלא לציבור הערבי הרחב. לפי תפיסה זו, התקשורת המקומית בקטר היא שאמורה לשקף את העמדה הרשמית, בעוד הרשתות הבינלאומיות פועלות בזירה אזורית רחבה יותר. עוד נטען כי ייחודן של רשתות אלו טמון ביכולתן להציג מגוון דעות, לרבות ראיונות עם גורמים ישראלים – גם אם לעיתים באופן מניפולטיבי – ובכך לבסס תדמית של תקשורת פתוחה וביקורתית.
במהלך המלחמה מול איראן שימש הסיקור גם כאמצעי לאיתות קטרי חיובי כלפי טהרן. הדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בסיקור שלילי חריף כלפי הנשיא טראמפ, תוך הצגתו כגורם מסלים ואף שימוש בדימויים קיצוניים, לצד מסרים התואמים את הנרטיב האיראני ואת זה של תנועת האחים המוסלמים – תנועה שלה קשרים מתמשכים עם רשתות אלו. באותה הרוח, העיתונות הקטרית היוצאת לאור בלונדון, דוגמת הערבי החדש, הציגה את טראמפ כמכור לנפט, עטור צלבי קרס, מצדיע במועל יד וכמכונת מלחמה הנשלטת בידי ישראל.
עם זאת, לעיתים די בהצגת ביקורת מתונה כלפי איראן או בפרסום מאמר דעה יחיד התומך בישראל או בארצות הברית, כדי לאפשר לרשתות לטעון לאובייקטיביות ולאיתותים מדיניים כלפי המערב. לא בכדי, מאמרים מסוג זה פורסמו לעיתים על ידי חוקרים המזוהים עם מכוני מחקר בדוחה – חלק ממערך רחב של מוסדות תקשורת ומחקר שפיתחה קטר. שילוב זה בין תקשורת, אקדמיה ומדיניות חוץ משקף דפוס פעולה עקבי שבו נעשה שימוש בפלטפורמות שונות לצורך קידום נרטיבים ארוכי טווח בזירה האזורית והבינלאומית.
הביקורת כלפי אל-ג'זירה הובילה לצעדים מעשיים, כגון חסימת שידוריה בישראל במהלך המלחמה בעזה. באופן דומה, על רקע המלחמה באיראן חסמו הרשויות בכורדיסטן את פעילות הרשת. עליית המודעות תרמה להגבלת פעילות כתביה גם בזירות אחרות. כך, למשל, לאחר מתקפת הטרור נגד בית הכנסת "מחזיקי הדת" בלונדון, שכללה הצתת אמבולנסים, כתב אל-ג'זירה גורש מזירת הפיגוע על ידי יהודים במקום. בדרכה הקבועה של התקשורת הקטרית, האירוע תועד ברשתות החברתיות על ידי הכתב, ורשת חדשות דוחה אף מסגרה אותו כהטרדה והפרעה לתקשורת חופשית. בעייתיות גדולה יותר הייתה בכך שאל-ערבי המשיכה לפעול באופן חופשי יחסית, מה שממחיש פער בהבנת היקף השפעתה. במקרה אחר של תיעוד פגיעה אף העלתה הרשת דיווח מזירת פגיעה בתל אביב כאשר הכתב נשאל בשידור על ידי חייל ישראלי לרישיונו והוא עונה בעברית. הכתב, שהציג את הרשת ככזו הפועלת מלונדון, התייחס בשידור בענייניות לבקשה שיזדהה, ולא מתח ביקורת על כך, אך הערוץ עשה מזה אייטם נפרד ברשתות החברתיות שנועד להציג את ישראל כפוגעת בחופש העיתונות בכך שמתשאלת כתבים.
הבנת הסיכון הנשקף מאל-ג'זירה מחייבת הרחבה גם כלפי אל-ערבי, כחלק ממערך רחב יותר של מנופי השפעה קטריים.
