המלחמה באיראן היא המשך למלחמה שנכפתה על ישראל ב-7 באוקטובר 2023, ואולי תהפוך לפרק סיום ההולם מלחמה כה מורכבת, קשה וארוכה.
במשך שנים רבות בנו האיראנים את האסטרטגיה שלהם נגד ישראל על שתי רגליים: ״גרעין צבאי״ – שקודם בגלוי ובחשאי עד כמעט לסף היכולת לייצר פצצה, ו״טבעת אש״ סביב ישראל – שנבנתה בעמל רב ומרכיביה היו ארגוני טרור שחסו בצילה של איראן או הופעלו על ידה. השליחים הללו, הם שהיו אמורים להרתיע את ישראל מלטפל ברגל הגרעינית ולהרחיק את איראן מהתמודדות מול ישראל. טהרן אמורה הייתה להיוותר רחוקה ובלתי פגיעה כשישראל תקיז את דמה בחיכוך עם מרכיבי טבעת האש, שיביאו או לקריסתה של מדינת היהודים או להחלשתה כדי שתיפול כפרי בשל תחת הלחץ של האש האיראנית שתגיע מרחוק בדמות אלפי טילים כבדים, מדויקים יותר ומדויקים פחות (פגיעה באזרחים ישראלים לא הדאיגה את המשטר האיראני).
את התוכנית האיראנית, שקרמה עור וגידים בעשייה איראנית נחרצת, הרס סינואר כשנתן דרור ליצריו האפלים, שלו אישית ושל החברה הפלסטינית שבה גדל. ב-7 באוקטובר 2023 הרגיש סינואר חזק דיו לפתוח במלחמה, בין השאר כי הוא ידע שחמאס הוא חלק מציר שכוונתו להשמיד את ישראל, והוא כנראה ציפה שכל הציר יצטרף אליו למלחמת הקודש נגד ישראל. הוא טעה – אולי טעותו הגדולה ביותר במלחמה – כי אף אחד מהגורמים בציר, אפילו לא הפלסטינים ביו״ש, לא הצטרף במלוא כוחו למלחמה. חמאס נותר כמעט לבד במערכה מול צה״ל, שקרוב עתה להשמדת כוחו הצבאי של הארגון הפלסטיני שהיה החזק
לכושרם של צה״ל, החברה האזרחית וממשלת ישראל להתעשת ולהשיב מלחמה שערה. שתיהן יחד הובילו לאסון פלסטיני נוסף בקנה מידה של הנכבה ב-1948.
כך או כך, המלחמה סללה את האפשרות הנוחה ביותר לתקוף באיראן. צעד אחרי צעד קילפה ישראל את מערך הטרור שנבנה סביבה, וטבעת האש חוסלה פיזית. איראן איבדה כמעט את כל שליחיה, כשהחזק שבהם, חיזבאללה, עסוק בהישרדותו, ו״הקשת השיעית״ (בלשונו של מלך ירדן עבדאללה) שהשתרעה מאיראן עד לים התיכון (בירות) נשברה עם יציאת סוריה מתוכה. האסטרטגיה הישראלית, לטפל באויביה אחד אחד בלי להתחייב לשום הסדר סופי (בניגוד לדרישת הטוענים שיש צורך לעסוק ברצינות ב״יום שאחרי״), אפשרה לה את הגמישות ואת ריכוז הכוח לפי הצרכים המשתנים במהלך המלחמה. איש אומנם לא תכנן את נפילת המשטר הסורי, אבל הוא התרחש בגלל הבנת תורכיה והמורדים שאסד נחלש מאוד בעקבות המכה הקשה שהנחיתה ישראל על חיזבאללה ובגין חולשתה של איראן, כפי שהצטיירה לאחר חילופי המהלומות הקצרות עם ישראל ב-2024. צה״ל ניצל את האירוע המפתיע כדי ליצור מעין "ואקום צבאי" בסוריה, בדגש על דרומה, זאת לאחר השמדת מערכות הנשק של צבא אסד. בפעולתה בסוריה יצרה ישראל רצף גאוגרפי שונה, ללא שום איום של טילים נגד מטוסים מגבול ישראל עד לגבול איראן.
היווצרות התנאים החדשים – כשאיראן ללא שליחים חמושים הנכונים למלחמה סביב ישראל והדרך לאיראן ריקה מהתנגדות צבאית לחיל האוויר של מדינת ישראל – אפשרה להחליט עם פחות דאגה על המבצע באיראן. כאשר המודיעין שנאסף על ידי ישראל הצביע על כך שאיראן ״רצה״ עם תוכניות ייצור הנשק הגרעיני (weaponization) וכי עומדת להיות האצה בכושר ייצור הטילים של איראן, והתוכנית להשמדת ישראל עוברת דיון מחודש כדי להתאימה לתוצאות המלחמה (כולל איך להחזיר לחלק מטבעת האש את יכולת התקיפה של ישראל), הובן בישראל כי זה הזמן לצאת ל״מתקפה מקדימה״ נגד איראן תוך ניצול חולשתה.
המלחמה אמורה להביא לכך שלוח הזמנים להגעת איראן לפצצה גרעינית יידחה במידה רבה, שכושר ייצור הטק״ק שלה ייפגע קשה מאוד ושיכולתה של איראן לקומם את כוחם של ארגוני הטרור בגבולות ישראל יצומצם מאוד. נראה שגם השלטון האיראני יתערער כתוצאה מהמלחמה, אך ישראל אינה יכולה לתכנן החלפת שלטון באיראן כי אין בנמצא אופוזיציה איראנית בעלת משמעות.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
