בין שלל ההוראות הנשיאותיות שפרסם הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ בשבוע הראשון לכהונתו ושהסעירו את דעת הקהל בארה"ב ובעולם הייתה אחת שזכתה לפחות תשומת לב מהאחרות. היא עסקה בנושא שעל פניו הוא ביטחוני-טכני גרידא, אך במהותו הוא מהפכני לא פחות מההוראות הנשיאותיות הפוליטיות והכלכליות האחרות.

בהוראה המדוברת הנשיא החדש מנחה להקים מערכת הגנה בשם "כיפת ברזל עבור אמריקה" שתגן על ארה"ב מפני טילים בליסטיים, טילים היפר-סוניים, טילי שיוט מתקדמים ואיומים אוויריים של הדור הבא.[1] במקביל פרסם הבית הלבן דף הסבר ובו פרטים נוספים.[2] בדף ההסבר נקבע כי כלי נשק אלה מהווים את "האיום הקטסטרופלי ביותר" על ארה"ב. הנשיא רייגן, כך אומרת ההוראה, שָאף בשעתו לפרוס הגנה יעילה נגד התקפה גרעינית, אך תוכניתו בוטלה לפני שהבשילה. לאחר מכן פותחה מערכת הגנה לאומית מצומצמת נגד איומים מוגבלים מצד מדינות סוררות ונגד שיגורים אקראיים בלבד.[3] ההוראה כוללת התייחסות לכל ההיבטים של הסוגיה, כדלהלן:

1. איומי הייחוס הם כאמור טילים בליסטיים, טילי שיוט, טילים היפר-סוניים ואיומים אוויריים מתקדמים. ההוראה איננה מתייחסת במפורש לטילים שנושאים ראשי קרב גרעיניים.
   
   
2. מקורות האיום הם מדינות בעלות יכולת שווה לזו של ארה"ב (כנראה רוסיה וסין), מדינות שקרובות לשוויון יכולות עם ארה"ב (כנראה צפון קוריאה) ו"מדינות סוררות" (אולי איראן).[4] ההוראה מציינת כי המדינות הללו כבר פרסו מערכות הגנה על שטחן נגד טילים ואיומים אוויריים.
   
   
3. הדרישות המבצעיות למערכת החדשה הן: להגן על אוכלוסיית ארה"ב, להגן על התשתיות הקריטיות של המדינה ולהגן על כושר המכה השנייה הגרעינית שלה. נדרשת יכולת לא רק ליירט איומים במעופם, אלא גם למנוע את עצם שיגורם.
   
   
4. אמצעים: ההוראה דורשת להאיץ את הפיתוח של מערכות ההתראה והגילוי החלליות, לפתח מיירטים חלליים שיוכלו ליירט טילים עוינים בשלב ההאצה שלהם, לפתח מיירטים קרקעיים כדי להגן על מטרות ערך גם בשלב ההאצה וגם בשלב החדירה לאטמוספרה, ולפתח אמצעים לפגוע בטילים עוינים עוד לפני שיגורם. כמו כן דורשת ההוראה לפתח יכולות יירוט לא-קינטיות (דהיינו מערכות יירוט על בסיס לייזר ו/או גלי מיקרו).
   
   
5. הגנת כוחות ארה"ב הפרושים בעולם והגנת בעלות הברית: ההוראה מנחה לבחון מחדש את יכולת ההגנה מפני טילים של כוחות ארה"ב הפרושים בעולם, ולהגביר את שיתוף הפעולה עם בעלות ברית ועם מדינות שותפות (Partners and allies) בפיתוח, ייצור ואספקה של יכולות הגנה מפני טילים.
   
   
6. ארגון: ההוראה מנחה לבחון מחדש את המבנה הארגוני ואת מערכת הסמכויות והאחריות במשרד ההגנה האמריקאי (ובמשתמע, לבצע שינויים ארגוניים) במטרה לממש את ההוראה בהקדם.
   
   

הפנטגון, שהחל בעבודת המטה לקראת הצגת תוכנית עבודה, שינה את שם המיזם מ"כיפת ברזל" ל"כיפת זהב" וזאת משתי סיבות: האחת, כי השם המקורי יצר את הרושם המוטעה כאילו מדובר ברכש של המערכת הישראלית בעלת אותו שם, והאחרת, כי הכינוי "כיפת ברזל" רשום כבר בארה"ב כסימן מסחרי בבעלות חברת רפאל הישראלית.[5]

בנאומו לקונגרס ב-4.3.2025, שבו סקר את הישגי השבועות הראשונים של נשיאותו, הוסיף הנשיא טראמפ כמה מילות הסבר: "כצעד ראשון (לקראת בניית הכוח הצבאי החזק ביותר בהיסטוריה) ביקשתי מהקונגרס לאשר תקציב למערכת ההגנה העדכנית ביותר, 'כיפת זהב', שתגן על שטח המולדת ושתהיה כולה מתוצרת ארה"ב". טראמפ הוסיף והסביר: "(הנשיא) רייגן רצה לעשות זאת לפני זמן רב, אך הטכנולוגיות הדרושות לא היו בנמצא – רחוק מכך. אבל עתה יש בידינו הטכנולוגיות שלא תֵּאָמֵנָּה הללו. למדינות אחרות יש את זה, לישראל יש את זה, וגם לארה"ב יהיה את זה".

כפי שהזכיר הנשיא טראמפ הן בהוראה הנשיאותית והן בנאום שלו, אין זו הפעם הראשונה שנשיא אמריקאי עוסק בנושא הגנת ארה"ב מפני איומים טיליים. טראמפ אומנם הזכיר את "יוזמת ההגנה האסטרטגית" משנת 1983 של הנשיא רייגן (מבלי לקרוא בשמה), אך התעלם מתוכנית "סייפגארד" (Safeguard) של הנשיא ניקסון משנת 1969, שבמסגרתה נפרסה המערכת האמריקאית הראשונה להגנה מפני טילים בליסטיים בינבשתיים במדינת צפון דקוטה (הסוללה פורקה זמן קצר לאחר מכן עקב התנגדות הקונגרס). בדף ההסבר ליוזמת "כיפת ברזל עבור אמריקה" מאוזכר בקצרה כי כבר כיום פרוסה בארה"ב מערכת מוגבלת ליירוט טילים בליסטיים ביניבשתיים, אך מבלי לנקוב בשמה ("מערכת ההגנה הלאומית" – “National Missile Defense”), ומבלי לאזכר את הנשיא שהורה על הקמתה ופריסתה (קלינטון, 1999).

זוהי אם כן לא הפעם הראשונה אלא הפעם הרביעית ב-70 השנים האחרונות שבה נשיא אמריקאי יוזם הקמה של מערכת הגנה מפני טילים על שטחה של ארצות הברית. רק אחת משלוש היוזמות הקודמות הבשילה לכדי מערכת מבצעית: זו של הנשיא קלינטון, שהוגבלה להגנה מפני מתקפות קטנות ממדים מצד מדינות שוליים גרעיניות, ואשר מומשה ונפרסה מבצעית (עם 44 מיירטים, שמוצבים כיום בקליפורניה ובאלסקה). המערכת הראשונה של הנשיא ניקסון נפרסה אומנם לזמן קצר אך פורקה תוך חודשים מהקמתה, ויוזמתו של הנשיא רייגן לא הגיעה לכלל מימוש אלא בשוליים.[6]

למען שלמות הסקירה, יש לציין כי ארה"ב הקימה בשיא המלחמה הקרה מערכת הגנה לאומית מפני מפציצים גרעיניים. מערכת זו, שכונתה North American Aerospace Defense Command (NORAD), קיימת עד היום וכוללת שרשרת מכ"מי התראה ענקיים באזורים הארקטיים שמצפון לארה"ב, במזרח ארה"ב ובבריטניה. כמו כן הוקם מרכז בקרה ושליטה במדינת קולורדו שבארה"ב, שמקושר עם מטוסי קרב ליירוט מטוסים עוינים החודרים לשטח ארה"ב (בעקבות אסון 9/11 הוקנתה למערכת יכולת התראה מפני מטוסים עוינים שממריאים משטח ארה"ב עצמה). מערכת זו עצמה מופקדת על ההתראה מפני ירי טילים בליסטיים לעבר ארה"ב ובעלות בריתה. עקב כך מובטח לה חלק חשוב גם ביוזמת "כיפת זהב".

נקודת המוצא והמודל שעמדו לנגד עיניו של הנשיא טראמפ היו "יוזמת ההגנה האסטרטגית" של הנשיא רייגן, או בשמה העממי והמוכר יותר "מלחמת הכוכבים". בדומה לה, גם יוזמת "כיפת זהב" עוסקת בהגנת כל שטחה ואוכלוסייתה של ארה"ב מפני איומים מצד מדינות בעלות יכולת שווה לזו של ארה"ב – עתה גם סין בנוסף לרוסיה – ואינה מסתפקת בהגנה נגד איום מוגבל מצד "מדינות סוררות". בדומה ליוזמתו של רייגן בשעתה, גם יוזמת טראמפ שואפת להציב מערכות הגנה בחלל. נקודת דמיון נוספת היא חזרה על הדרישה להגן על כוחות ארה"ב הפרושים בעולם ועל בעלות הברית. מכל הבחינות הללו, יוזמת הנשיא טראמפ זכאית לכינוי "מלחמת הכוכבים השנייה".

עם זאת, ניתן להבחין בכמה הבדלים משמעותיים בין שתי היוזמות:

1. ההיגיון האסטרטגי: יוזמתו של הנשיא רייגן ביטאה שאיפה לעבור מאסטרטגיה של "השמדה הדדית מובטחת" – כלומר מדיניות של הרתעה – לאסטרטגיה של הגנה שתהפוך את הטילים הבליסטיים לנשק חסר תועלת. מבקרי התוכנית טענו שמערכות ההגנה שעמדו אז על הפרק לא היו מסוגלות להבטיח "סגירת שמיים" מוחלטת, ולכן הטילים הבליסטיים לא יהפכו לחסרי תועלת, ועל כן שמירת היציבות האסטרטגית ומניעת מלחמת עולם גרעינית מחייבת להמשיך באסטרטגיה של הרתעה.
   
   מול הטיעון הזה, ההוראה הנשיאותית של טראמפ קובעת כי למדינות האיום יש כבר כיום יכולות הגנה מפני טילים ואיומים אוויריים. משתמע מכך שיכולת ארה"ב להרתיע אותן כבר נפגמה, וזאת בשעה שלארה"ב עצמה אין יכולות הגנתיות כאלה. ההיגיון האסטרטגי של "מלחמת הכוכבים השנייה" הוא אם כן לא להחליף הרתעה בהגנה, אלא להוסיף נדבך הגנתי כדי להגביר את ההרתעה. הביטוי להיגיון זה ביוזמת הנשיא טראמפ הוא הדרישה המפורשת שלא להסתפק רק בהגנת השטח, האוכלוסייה והתשתיות הלאומיות של ארה"ב, אלא גם על יכולת המכה השנייה שלה.
   
   
2. ההיגיון המבצעי: יוזמת רייגן, שהייתה על טהרת הגישה ההגנתית, דרשה ליירט את האיומים במעופם, כלומר רק לאחר ששוגרו. יוזמת טראמפ דורשת לא להסתפק ביירוט איומים תוך כדי מעופם, אלא גם למנוע את עצם שיגורם. פירוש הדבר הוא שנדרש לתקוף אותם על הקרקע (או בים, במקרה של איומים המשוגרים מכלי שיט על ותת-ימיים). "מלחמת הכוכבים השנייה" איננה אם כן יוזמה הגנתית בלבד, אלא יוזמה הגנתית-התקפית.
   
   
3. איומי הייחוס: בעוד שהנשיא רייגן הגביל את היוזמה שלו להגנה מפני טילים בליסטיים גרעיניים בלבד, יוזמת הנשיא טראמפ עוסקת בהגנה מפני כל הסוגים של פלטפורמות השיגור הקיימות כיום, כולל טילים היפר-סוניים בליסטיים ומשייטים, וכולל איומים אוויריים. אין בהוראת הנשיא טראמפ כל התייחסות מפורשת או הגבלה לטילים ואיומים שנושאים ראשי נפץ גרעיניים בלבד, ומשתמע ממנה שהדרישה היא להגן מפניהם גם אם הם קונבנציונליים. אם אומנם זוהי כוונת ההוראה הנשיאותית של טראמפ, יש פה שינוי גישה משמעותי מצד מעצבי האסטרטגיה של ארה"ב, מכיוון שעד כה הייתה התפיסה שנשק קונבנציונלי אינו איום של ממש. ייתכן ששינוי התפיסה – אם אומנם היה שינוי כזה – נובע מהלקחים של המלחמות במזה"ת ובאוקראינה, שבהם לכלי נשק לא-גרעיניים היו אפקטים אסטרטגיים של ממש, כמו בהתקפת הכטב"מים האיראנית על מתקני הנפט של סעודיה בספטמבר 2019 או שיתוק תשתיות החשמל של אוקראינה בעזרת טילים בליסטיים וטילי שיוט לא-גרעיניים של רוסיה.
   

 הבדל משמעותי נוסף הוא ביחס לבעלות הברית של ארה"ב. "מלחמת הכוכבים" של הנשיא רייגן לא פורסמה בשעתה כמסמך מפורט כמו ההוראה הנשיאותית של טראמפ. היעדים ודרכי הפעולה של רייגן התבררו רק במהלך הזמן. לאור ההתנגדות הקשה מצד רוב בעלות בריתה של ארה"ב, הזמין הנשיא רייגן את בעלות הברית ובכללן גם ישראל להשתתף ביוזמת "מלחמת הכוכבים". בניגוד בולט לכך, ההוראה הנשיאותית של טראמפ מסתפקת בקריאה להגביר את ההגנה על בעלות הברית, אך איננה מזמינה אותן להשתתף ביוזמה החדשה.

"מלחמת הכוכבים הראשונה" לא התממשה רובה ככולה, למעט במה שנוגע להגנת כוחות ארה"ב בעולם ולהגנת בעלות הברית. ארה"ב הייתה ונשארה חסרת יכולת להגן על שטחה הלאומי מפני טילים בליסטיים רגילים והיפר-סוניים ובעלת יכולת מוגבלת להגנה מפני טילי שיוט מכל הסוגים עד עצם היום הזה. השאלה היא מדוע, ומה ניתן להסיק מכך לגבי סיכויי המימוש של "מלחמת הכוכבים השנייה"?

מן הראוי לציין שהנשיא רייגן לא הורה על כניסה לפיתוח מלא של מערכת הגנה על ארה"ב אלא על התנעת תוכנית מחקר שתברר את עצם היכולת להגן ביעילות על שטחה של ארה"ב. כאמור, גם לפני תקופתו של רייגן היו כבר יוזמות כאלה, שאפילו הביאו לפיתוח מעשי של מערכות הגנה בתקופת הנשיא ניקסון. מערכת ה"סייפגארד" שפותחה אז התבססה על מיירטים קרקעיים, ולא יכלה להבטיח סגירה הרמטית של שמי ארה"ב מפני תקיפה גרעינית סובייטית. בשנות ה-70 של המאה הקודמת גובש במכון לורנס ליברמור שבקליפורניה הקונספט של לייזר קרני רנטגן (x ray laser) בעוצמות אדירות, ובוצעו מחקרים וניסויים שהצביעו על האפשרות להשתמש בלייזר כזה כשהוא מוצב בחלל מעל האטמוספרה כדי ליירט מספר רב של ראשי קרב סובייטיים בדרכם לארה"ב. תוכנית המחקר הזו, שנשאה את השם "פרויקט אקסקליבור" (Excalibur), התבססה על פיצוץ גרעיני בחלל.[7] מי שעמד אז בראש אותו מכון היה המדען המפורסם אדוארד טלר, אבי פצצת המימן. בספטמבר 1982 התקיימה פגישה בינו לבין הנשיא רייגן שבה כנראה הוצג הרעיון לנשיא. חצי שנה לאחר מכן הכריז רייגן בנאום לאומה על פתיחה ביוזמה חדשה להגנה על שטחה של ארה"ב מפני טילים גרעיניים סובייטיים. הוא אומנם לא הזכיר את "פרויקט אקסקליבור", אך סביר להניח שפרויקט זה, והבטחותיו של טלר כי ניתן להציב אותו בחלל תוך חמש שנים, עמדו לנגד עיניו כשהכריז על יוזמתו.

"יוזמת ההגנה האסטרטגית" של הנשיא רייגן נתקלה בקבלת פנים עוינת בקרב חלק מהמחוקקים האמריקאים ובקרב מרבית הקהילייה המדעית. הסנטור טד קנדי (אחיו של הנשיא ג'ון קנדי) קרא לה בלעג "פרויקט מלחמת הכוכבים" על שם סרט המדע הבדיוני המפורסם שיצא אז לאקרנים. כינוי זה נקלט בציבור האמריקאי ובעולם הרחב באופן הפוך – כשבח ולא כלעג. יוזמת רייגן זכורה כיום בשם זה, ושמה הרשמי נשכח למעשה.

תוכנית המחקר במסגרת פרויקט "מלחמת הכוכבים" של רייגן כללה לא רק לייזר רנטגן גרעיני בחלל, אלא גם רעיונות לכלי נשק נוספים שגבלו במדע בדיוני, כמו תותחי חלקיקים ולייזרים כימיים רבי-עוצמה בחלל ומהקרקע. הישימות של מרבית הרעיונות הללו – כולל ה"אקסקליבור" עצמו – הייתה מוטלת בספק גדול. אחד מהרעיונות המציאותיים יותר (יחסית) היה קונספט "חלוקי הנחל המבריקים" (Brilliant Pebbles) שגרס הצבת מערך ענק של לוויינים זעירים בחלל, כשכל לוויין הוא למעשה מעין "טיל חלל חלל" שנועד ליירט ראש קרב גרעיני עוין על ידי התנגשות בו. רעיון זה יככב 35 שנים מאוחר יותר ביוזמת "כיפת זהב" של הנשיא טראמפ.

יוזמת "מלחמת הכוכבים (הראשונה)" של הנשיא רייגן גוועה עם נפילת ברית המועצות ב-1991. הסיבה העיקרית לכך הייתה הסרת האיום: למרבית המדינאים היה נראה שהעימות הבינגושי הסתיים. הפדרציה הרוסית ירשה אומנם מברית המועצות את היכולת הגרעינית, אך לא – כך סברו אז – את הכוונות התוקפניות שלה. אבל היו גם סיבות נוספות לכך: למרבית מערכות הנשק שהוצעו ביוזמה הזו הייתה ישימות מדעית וטכנולוגית מפוקפקת, ואילו אותן מערכות שהיו יותר מעשיות חייבו השקעות עתק שמעבר ליכולות התקציביות, אפילו של ארה"ב.

המדיניות של שני הנשיאים שבאו אחרי רייגן – גורג' בוש האב וביל קלינטון – הייתה להמתין עד להופעת איום טילי של ממש מצד מדינות בעולם השלישי, ובינתיים להמשיך במחקרים ובניסויים טכנולוגיים שיאפשרו פיתוח ופריסת מערכות הגנה בעוד מועד. ההמתנה התבררה כקצרה למדי: בשנת 1998 ביצעה איראן לראשונה ניסוי טיסה בטיל ה"שיהאב 3", ואילו צפון קוריאה ביצעה שיגור של לוויין, שאומנם כשל אך הצביע על יכולת לפתח טילים שיוכלו לפגוע בשטח ארה"ב. בעקבות אירועים אלה אילץ הקונגרס (שהיה אז בשליטת המפלגה הרפובליקנית) את הנשיא הדמוקרטי ביל קלינטון להתניע את תוכנית "מערכת ההגנה הלאומית" (National Missile Defense) להגנת שטחה של ארה"ב מפני התקפת טילים מוגבלת מצד מדינות "סוררות".[8]

תוכנית זו מומשה במהלך כהונתו של הנשיא הבא, גורג' בוש הבן. המימוש לא כלל טכנולוגיות אקזוטיות מהסוג של "מלחמת הכוכבים", והסתמך לעומת זאת על טכנולוגיות מוכרות ומוכחות של טילי יירוט המשוגרים מהקרקע. פותח טיל יירוט ענק שנושא את השם הסתמי GBI, ראשי תיבות של Ground Based Interceptor, ויוצרו 44 יחידות שנפרסו במערב ארה"ב (מרביתן באלסקה ומיעוטן בקליפורניה) כדי להגן על כל שטחה היבשתי של ארה"ב מפני איומי טילים מצפון קוריאה. למערכת ניתנה כשירות מבצעית ראשונית עוד בתחילת שנות ה-2000, אף על פי ששיעור ההצלחה שלה בניסויי יירוט היה נמוך למדי. המערכת קיימת ומבצעית כיום. הקמת המערכת לוותה במחאות מצד בעלות הברית האירופיות בנאט"ו על כך שארה"ב מגינה רק על עצמה ולא על שותפותיה. כדי להשקיט אותן החליט הנשיא בוש להקים אתר שלישי של מיירטי GBI באירופה. החלטה זו נתקלה בהתנגדות נזעמת מצד נשיא רוסיה פוטין, ובוטלה לאחר מכן על ידי הנשיא ברק אובמה.

כאמור, יוזמת "כיפת זהב" היא התוכנית הרביעית במספר להגנת שטחה הלאומי של ארה"ב מפני טילים עוינים. שלוש היוזמות הקודמות לא הניבו תוצאות משמעותיות, ומהן רק היוזמה החלקית ביותר של הנשיא קלינטון מומשה במלואה. מה הסיכוי לכך שהיוזמה החדשה תוכל להצליח יותר?

בנאומו בקונגרס תלה הנשיא טראמפ את אי מימוש "מלחמת הכוכבים" של רייגן בכך "שהטכנולוגיות הדרושות לא היו בנמצא", אך "עתה יש בידינו את הטכנולוגיות שלא תֵּאָמֵנָּה הללו" – דהיינו, מה שמבטיח את ההצלחה כעת היא ההתקדמות הטכנולוגית מאז שנות השמונים של המאה הקודמת. הנשיא לא פירט באילו טכנולוגיות מדובר, אך הדעת נותנת שהוא התכוון לפריצות הדרך שהיו מאז במזעור, במחשוב ובתחום החלל. משלושת אלה, אולי ההתפתחות המשמעותית ביותר היא בתחום השיגורים לחלל.

"מלחמת הכוכבים השנייה" של טראמפ, כמו גם "מלחמת הכוכבים הראשונה" של רייגן, נסמכת על הצבת מערכות יירוט בחלל מכיוון שזו הדרך היעילה ביותר להגן על שטח גדול במינימום של אמצעים. אחד ממרכיבי העלות המשמעותיים ביותר בהצבת כלי נשק בחלל הוא מחיר השיגור שלהם למסלול סביב כדור הארץ. בתחילת עידן החלל, המחיר לשיגור מטען של קילוגרם אחד מהקרקע למסלול לווייני נע בין עשרת אלפים למאה אלף דולר. עלות הצבתו בחלל של כלי נשק במשקל טון אחד היה מחייב הוצאה שבין 10 למאה מיליון דולר – וזאת מעל ומעבר למחירו של כלי הנשק עצמו. מאז ועד היום חלה ירידה ניכרת במחיר השיגור למסלול לווייני, בעיקר תודות לפריצות הדרך החלוציות של חברת SPACE X של אלון מאסק וחברות פרטיות אחרות המתמחות בשיגורי לוויינים. כיום מציעה חברתו של מאסק שיגורים למסלול לווייני במחיר של 1,400 דולר לק"ג, דהיינו כשישית מהמחיר הנמוך ביותר בתקופת "מלחמת הכוכבים הראשונה" של הנשיא רייגן. התהליך עדיין בעיצומו, וייתכן שהמחיר לשיגור של ק"ג אחד ירד בעשור הקרוב לסביבות 100 דולר.[9] ירידת מחירים זו עשויה להפוך מערכות נשק חלליות לבנות השגה מבחינה כלכלית.

אחת מהתוצאות של הוזלת מחירי השיגור לחלל היא הופעתן לאחרונה של קונסטלציות של לוויינים מסחריים המכסים ברשת את כדור הארץ ומציעים ללקוחות תצפית רציפה ותקשורת חסינה מכל מקום לכל מקום. המפורסמת בהם היא מערכת התקשורת הלוויינית Star Link, הבנויה כיום מרשת צפופה של כ-7,000 לוויינים קטנים החגים סביב כדור הארץ. מערכת זו מעניקה כיום לצבא אוקראינה תקשורת שחסינה מפני שיבושים רוסיים. פרויקט "חלוקי הנחל המבריקים" מתקופת הנשיא רייגן, שנשען על קונסטלציה של מאות ואלפי מיירטי חלל חלל ושבזמנו היה בלתי מעשי (בין השאר בגלל עלויותיו האדירות), נראה כיום מעשי הרבה יותר.

מנגד, גם האיומים הפוטנציאליים על שטחה הלאומי של ארה"ב התרבו ונעשו מתוחכמים יותר מאז ימי הנשיא רייגן. האיום שעמד אז לנגד עיניו היה טילים בליסטיים "קלאסיים" בלבד. כיום האיומים שהנשיא טראמפ מונה בהוראה הנשיאותית משוכללים ומגוונים בהרבה וכוללים בין השאר טילים היפר-סוניים וטילי שיוט, שהם קשים בהרבה ליירוט מטילים "קלאסיים". גם הדרישות של הנשיא טראמפ מרחיבות בהרבה מעבר לדרישותיו של רייגן וכוללות לא רק יירוט איומים ששוגרו אלא גם מניעת שיגורם, כנראה באמצעים התקפיים. במאזן שבין ההגנה להתקפה, לא ידוע עדיין ידו של מי תהיה על העליונה, למרות כל ההתקדמות הטכנולוגית מאז ימי הנשיא רייגן.

במישור הפנים-אמריקאי, "מלחמת הכוכבים השנייה" של הנשיא טראמפ לא נתקלה באותה רמה של עוינות מצד הקהילייה המדעית בארה"ב כמו "מלחמת הכוכבים" המקורית של הנשיא רייגן. אותם עמותות וערוצי תקשורת ליברליים שהתנגדו בעבר ל"מלחמת הכוכבים" של הנשיא רייגן פרסמו מאמרים בגנות יוזמת הנשיא טראמפ כשהם משתמשים כמעט בדיוק באותם נימוקים וניסוחים מתקופת שנות ה-80 של המאה הקודמת. "הקריאה להקים כיפת ברזל אמריקאית היא פנטזיה", קובע "איגוד המדענים המודאגים",[10] ארגון הקורא לפירוק נשק גרעיני ומתנגד מסורתי לכל הגנה מפני טילים. הירחון "סיינטיפיק אמריקן", שגם הוא מתנגד נמרץ לתוכניות הגנה מפני טילים, קובע כי "התוכנית המוצעת להגנה חללית מפני טילים היפר-סוניים היא מיותרת, לא מעשית ותגרום למירוץ חימוש חדש ומסוכן"[11] – אותם נימוקים בדיוק שבהם השתמש אותו ירחון בביקורתו על "מלחמת הכוכבים" של רייגן, ללא כל חידוש אך ללא אותו להט.

באופן מפתיע משהו, ובניגוד לתגובה הסוערת ליוזמת רייגן בשעתה, הפעם לא נשמעה תגובה כלשהי מצד חברי הקונגרס הדמוקרטים וגם לא מצד החברות האירופיות בברית נאט"ו. רוסיה, לעומת זאת, פרסמה גינוי רשמי ליוזמת טראמפ והאשימה את ארה"ב שהיא מתכננת להפוך את החלל לשדה קרב.[12] עם זאת, לשון הגינוי מתונה יחסית לשפה הקשה שבה נקט בעבר הנשיא פוטין כנגד הצבת מערכות הגנה אמריקאיות באירופה.

השם המקורי של יוזמת טראמפ, "כיפת ברזל של ארצות הברית", היה כשלעצמו מחמאה לישראל מכיוון שהוא האדיר קבל עולם את הישגיה של מערכת הביטחון הישראלית בהגנה על תושבי המדינה מפני איומים טיליים. אך אין ללמוד מכך שהנשיא מייעד לישראל שותפות בפיתוח המערכת האמריקאית – נהפוך הוא: הנשיא קבע במפורש שהמערכות החדשות תיוצרנה בלעדית בארה"ב. גם הלקחים שישראל (וארה"ב) הפיקו ומפיקים מהמערכת הרב-שכבתית שישראל פרסה כמעט אינם רלוונטיים ל"מלחמת הכוכבים השנייה" של הנשיא טראמפ. שטחה הזערורי של ישראל (לערך שטחה של ניו ג'רסי, אחת המדינות הקטנות בארה"ב) מהווה למעשה מטרת נקודה. בצד החיסרון שבכך יש גם יתרון: קל יותר להקים מטריית הגנה על שטחה הקטן של ישראל מאשר על שטחה הענק של ארה"ב. ממדיה הקטנים של המדינה מאפשרים להגן עליה בעזרת טילי יירוט קטנים וזולים יחסית לטילי הענק הדרושים להגנת ארה"ב, כמו טילי ה-GBI הפרוסים כיום באלסקה. מעבר לכך, בהקשר של ישראל אין כל משמעות למערכות הגנה חלליות. ומאידך גיסא אחת הדרישות בהוראה הנשיאותית של טראמפ היא להגן על תשתיות לאומיות, וייתכן שלצורך הגנות מקומיות תוכל ארה"ב לעשות שימוש בטילי יירוט שתוכננו בישראל ושכבר מיוצרים חלקית בארה"ב.[13]

עם זאת, כפי שראינו לעיל, ההוראה הנשיאותית של טראמפ מחייבת שיתוף פעולה עם בעלות ברית ועם מדינות שותפות (Partners and allies) בפיתוח, ייצור ואספקה של יכולות הגנה מפני טילים. עצם השימוש בשם "כיפת ברזל" בהוראה הנשיאותית, ואזכורה של ישראל כמודל לחיקוי בנאום הנשיא לקונגרס בתחילת מרץ השנה, מצביעים על רצון טוב מצידו. סביר להניח שכמו ביוזמת "מלחמת הכוכבים" של הנשיא רייגן, גם ב"מלחמת הכוכבים השנייה" של הנשיא טראמפ ישראל לא תשתתף אומנם בפיתוח מערכות הגנה על שטחה של ארה"ב, אך תמשיך ליהנות משיתוף פעולה פורה במישור הכספי, הטכנולוגי והצבאי בהגנת שטח המדינה ותושביה מפני איומי טילים מכל הסוגים.

[1] The Iron Dome for America, Executive Order January 27 2025

https://www.whitehouse.gov/presidential-actions/2025/01/the-iron-dome-for-america

[2] Fact Sheet: President Donald J. Trump Directs the Building of the Iron Dome Missile Defense Shield For

America. The White House, January 25 2025

https://www.whitehouse.gov/fact-sheets/2025/01/fact-sheet-president-donald-j-trump-directs-the-building-of-the-iron-dome-missile-defense-shield-for-america

[3] "שיגור אקראי" – שיגור שלא כתוצאה מפקודה חוקית של הדרג המדיני או מי שהוסמך על ידו. במהלך המלחמה הקרה הראשונה (1948–1990) נדונה בהרחבה האפשרות של שיגור לא מכוון של טילים גרעיניים – עקב תקלה, אי הבנה או פעולה זדונית של מפקד מקומי – במערכות הביטחון ובמכוני המחקר האסטרטגיים של שני הצדדים. הדרישה להגנה מפני "שיגור אקראי" עמדה בבסיס התכנון של מערכות ההגנה הלאומיות מפני טילים של ארה"ב בעבר.

[4] מן הראוי לציין כי גם לצרפת יש מערך של טילים בליסטיים גרעיניים ימיים בעלי טווח ביניבשתי, אך סביר להניח שהנשיא טראמפ אינו רואה בכך איום אפשרי על ארה"ב (לפחות בשלב זה).

[5] Judson, J. Iron Dome For America Gets A Golden Makeover, Defense News February 25 2025

https://www.defensenews.com/pentagon/2025/02/25/iron-dome-for-america-gets-a-golden-makeover

[6] יוזמת הנשיא רייגן התייחסה לשני מכלולי הגנה: האחד, על שטחה הלאומי של ארה"ב, והאחר – הגנה על כוחות ארה"ב הפרוסים בעולם ועל בעלות הברית. בעוד שהמכלול הראשון אומנם לא מומש מסיבות שתפורטנה בגוף המאמר, המכלול השני מומש במלואו. לצורך הגנת כוחות ארה"ב בעולם פותחה מערכת יבשתית בשם THAAD ומערכת ימית המבוססת על ספינות AEGIS ומיירט "סטנדרט 3". לצורך הגנה על בעלות הברית פותחה מערכת ה"חץ" הישראלית, שגרסה מתקדמת שלה נמכרה לגרמניה. שלוש מערכות הנשק הללו השתתפו בהגנת ישראל מפני תקיפות טילים איראניות במהלך מלחמת עזה.

[7] הרעיון היה להכניס למסלול מסביב לכדור הארץ פצצה גרעינית רבת עוצמה שיהיו מחוברים לה "תותחי לייזר" חד-פעמיים; במקרה של התקפה גרעינית סובייטית, המתקן הגרעיני על תותחי הלייזר שלו היה צריך למקם את עצמו כך שכל אחד מתותחי הלייזר יהיה מכוון לראש קרבי גרעיני סובייטי. פיצוץ המתקן הגרעיני היה מייצר – אומנם לזמן קצר מאוד – אלומות קרני רנטגן בעוצמות שהיו משמידות את הראשים הגרעיניים, גם אם בהמשך היו תותחי הלייזר עצמם נשרפים ומתכלים מעוצמת הפיצוץ.

[8] Daalder, I.H. The Domestic Politics Of National Missile Defense, Brookings July 10 2000

https://www.brookings.edu/articles/the-domestic-politics-of-national-missile-defense/

[9] Graham, G.E. How Much Does It Cost To Send 1 Kg To Low Earth Orbit, Medium December 18 2020

https://getmeflyingcars.medium.com/how-much-does-it-cost-to-send-1kg-to-lower-earth-orbit-2852e1821a6d

[10] Grego, L. Calls For US Iron Dome "A Fantasy", Union of Concerned Scientists January 28 2025 https://www.commondreams.org/newswire/calls-for-u-s-iron-dome-a-fantasy

[11] Vergano, D. Trump's Iron Dome Space Weapons Plans Ignores Physics And Fiscal Reality, Scientific American February 19 2025 https://www.scientificamerican.com/article/trumps-iron-dome-space-weapons-plan-ignores-physics-and-fiscal-reality/

[12] Antonov, D. Russia Condemns Trump's Missile Defense Shield Plan, Accuses The US Of Plotting To Militarize Space, Reuters January 31 2025 https://www.reuters.com/world/russia-condemns-trump-missile-defence-shield-plan-accuses-us-plotting-militarise-2025-01-31/

[13] Sergie, M. Israel Missile Defense Maker Proposes System For US Shield, Semafor February 21 2025

https://www.semafor.com/article/02/21/2025/israels-missile-defense-maker-proposes-system-for-us-shield

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר