התלונות על כך שצה”ל “מתהפנט” מטכנולוגיות חדשניות ומכניס אותן לשימוש על חשבון מקצוענות צבאית אינן חדשות. ההצטיידות בטכנולוגיות גבוהות בכלל, ובטכנולוגיות הגנתיות בפרט, הואשמה שוב ושוב בהסטת צה”ל מדרך הישר הצבאית. תלונות כאלה עלו וממשיכות לעלות בייחוד לגבי ההשקעות בטכנולוגיות של הגנה. המשותף לכל המבקרים הללו הוא העמימות שלהם לגבי האלטרנטיבות. האם ממשלות ישראל היו צריכות לחשוף את אזרחי המדינה לירי רקטות מעזה, להתרגל ללוויות המוניות של הרוגים בערי ישראל תוך כדי מלחמה התקפית בלתי פוסקת ותוך ויתור על הכלכלה ורווחת האזרחים?

התגברות הפעילות החבלנית נגד ישראל ברחבי יהודה ושומרון מזה יותר משנה כוללת הפעם גם תופעה חדשה/ישנה: ניסיונות ירי של רקטות מתוצרת בית מאזור ג’נין לכיוון יישובי הגבול בגלבוע. האירוע הראשון במסכת חדשה זו אירע ב-26 ביוני השנה, כשסניף החמאס בג’נין פרסם הודעה על שיגור שתי רקטות לכיוון מושב רם און בגלבוע. בחיפוש שנערך על ידי צה”ל נמצאו משגרים ושרידים של שתי רקטות שנפלו לקרקע מטרים ספורים מאתר השיגור שלהם. מאז ועד מועד כתיבת דברים אלה נרשמו עוד שבעה מקרים כאלה, האחרון שבהם ב-15 באוגוסט. כל ניסיונות השיגור הללו נכשלו, ולא גרמו לנזק או לנפגעים בישראל. מאידך גיסא, העובדה שהארגונים החמושים הפלסטינים בצפון השומרון אימצו מחדש את טרור הרקטות כחלק מארגז הכלים שלהם עשויה להתגלות כמשמעותית ביותר וכמבשרת תקופה מורכבת במאבק על קיום שגרת החיים בצפון המדינה, ובמדינה כולה. מאמר זה מנסה לענות על השאלה האם צפון השומרון עלול להפוך לעזה שנייה בתחום איומי נשק תלול מסלול.

הכטב”מים של איראן: מרעש רקע לאיום מרכזי