תקציר
ב-21 בנובמבר 2024 שיגרה רוסיה טיל חדש ורב עוצמה לעבר מפעל טילים אוקראיני בעיר דנפרו. למחרת היום הצהיר נשיא רוסיה פוטין כי לטיל החדש, שנקרא "אורשניק", יש יכולות "כמעט גרעיניות" וכי לא ניתן ליירט אותו. הירי הזה עורר סערה במערב, שם נתפס ה"אורשניק" כגרסה של טיל בליסטי בין-יבשתי.
מהצהרותיו של פוטין על ה"אורשניק" עולה האפשרות שמדובר בחימוש קינטי היפר-סוני, רעיון חדשני שכבר עלה בעבר במערב אך לא מומש שם. נראה שפוטין מצפה כי ה"אורשניק" יעניק לרוסיה הרתעה "כמעט-גרעינית" שתתן לו עליונות על המערב, לפחות בכל הנוגע לאירופה. מאידך גיסא, נראה שהצהרותיו על חסינות הטיל החדש מיירוטים אינן מבוססות, וכי הקונספציה של "הרתעה כמעט-גרעינית" איננה בהכרח מציאותית.
בשעות הבוקר המוקדמות של ה-21 בנובמבר 2024, היום ה-1,002 של מלחמת אוקראינה, נחת על העיר דנייפרו (Denipro) שבמזרח המדינה מטח של 36 ראשי קרב בליסטיים, שכוון למפעל ביטחוני בדרום העיר. בסרטון ממצלמות אבטחה נראו ראשי הקרב הללו, כשהם לוהטים מחום, פוגעים ב"צרורות", כשכל "צרור" כולל שישה ראשי קרב. בסך הכול נספרו שישה צרורות כאלה, לאמור סך כולל של 36 ראשי קרב (רש"קים). החום הלוהט של הרש"קים הללו העיד כי הם הגיעו במהירות על-קולית גבוהה. עם זאת, מהסרטון נראה שפגיעות הרש"קים הללו לא היו מלוות בהתפוצצויות משמעותיות, וייתכן שהם היו אינרטיים (לאמור בלתי פעילים) וללא חומרי נפץ.
נשק מסוג זה לא הופעל עד כה במלחמתה המדממת של רוסיה נגד אוקראינה, והופעתו גרמה לסערה במערב ולטענה שרוסיה עשתה לראשונה שימוש מבצעי בטיל בליסטי בין-יבשתי. בהופעה טלוויזיונית ששודרה למחרת היום הגדיר נשיא רוסיה פוטין את האירוע כ"ניסוי מבצעי" של טיל בליסטי חדש בשם "אורשניק" (Oreshnik). לדברי נשיא רוסיה, המטרה הייתה מפעל הטילים האוקראיני "יוז'מאש" (Youzhmash) שהוקם עוד בתקופת ברית המועצות, והיה אחד ממפעלי הטילים הגדולים והחשובים שייצרו טילים בליסטיים בין-יבשתיים. מפעל זה, כך אמר פוטין, ממשיך לעבוד עד היום ומספק לאוקראינה אמצעי לחימה, אך טיל ה"אורשניק" "הרס אותו".
ה"אורשניק" הוגדר על ידו כ"טיל לטווח ביניים" (IRBM) מהסוג שנאסר בשעתו לפיתוח ולפריסה באמנת ה-INF שנחתמה בין ארה"ב לבריה"מ בשנת 1987. אמנה זו בוטלה חד-צדדית על ידי הנשיא דונלד טראמפ בשנת 2018. פוטין הוסיף באירוניה כי "מי שביטל את ההסכם בוודאי מצטער על כך כעת". בהמשך הוא הכחיש שה"אורשניק" הוא בעל טווח בין-יבשתי וטען כי הוא איננו "נשק אסטרטגי", אך הרסנותו שוות ערך לנשק אסטרטגי (לאמור נשק גרעיני). פוטין הצהיר כי לא ניתן ליירט ולפגוע בטיל הזה מכיוון שהוא "תוקף במהירות של 10 מאך, לאמור בין 2.5 ל-3 ק"מ לשנייה" ולכן "מערכות ההגנה המודרניות שפותחו באמריקה ובאירופה אינן מסוגלות ליירט טילים כאלה". פוטין הוסיף כי לרוסיה יש כבר מלאי של טילים כאלה, והבהיר כי הטיל הספציפי שנורה על מפעל הטילים באוקראינה היה "בתצורה היפר-סונית לא-גרעינית" – אולי רמז לכך שקיימת גם גרסה גרעינית של הטיל הזה. רוסיה מתעתדת להמשיך "לנסות" את הטיל הזה, הוסיף פוטין ואמר, לעיתים "במצבים מבצעיים". הנשיא הרוסי הכיר בכך שהשימוש בטיל רב-עוצמה כזה היווה הסלמה של המלחמה, אך תלה זאת בהיתר שארה"ב ובריטניה נתנו לאוקראינה להשתמש בטילים שסופקו על ידם לתקיפת מטרות בשטח רוסיה. הוא איים כי רוסיה עשויה להשתמש בטילי "אורשניק" נגד המדינות התומכות באוקראינה.[i] לטענתו, לשימוש במספר רב של טילי "אורשניק" יש אפקט שווה ערך לנשק גרעיני.[ii]
לפי אחד מהמקורות בתקשורת, ה"אורשניק" שוגר משדה הניסוי הרוסי "קאפוטסין יאר" (Kaputsin Yar) שממוקם מצפון לים הכספי, מרחק של כ-780 ק"מ ממטרתו בעיר דנפרו שבאוקראינה.[iii] מקורות אחרים טענו שהטיל נורה מטווח של 1,000 ק"מ.[iv] טיל בליסטי שנורה לטווח כזה פוגע במטרה במהירות של כ-3 קילומטר לשנייה – קרוב למספר שהנשיא פוטין נקב בו. קטע וידאו ממצלמת אבטחה בעיר דנפרו מראה בבירור 6 קבוצות של נפילות באזור העיר, כשכל קבוצה מכילה 6 אובייקטים שפוגעים בקרקע, אך אינם מתפוצצים.[v] תושבים מהעיר המותקפת מסרו לתקשורת כי "לא היו התפוצצויות במובן המקובל".[vi] לפי מקור בתקשורת, ראשי הקרב שפגעו בעיר דנפרו לא הכילו חומרי נפץ אלא "גושי מתכת". מצילומי לווין של מפעל "יוז'מאש" לפני ואחרי התקיפה, נראה שהנזקים היו קטנים והמפעל לא "נהרס" כטענת פוטין – מה שהעיר את חמתם של מספר פרשנים ברוסיה עצמה.[vii]
מהמידע שלמעלה מתעוררות שלוש שאלות: מה הוא הטיל "אורשניק"? מה בדיוק אירע בתקיפת העיר דניפרו ב-21 בנובמבר? מה המשמעות וההשלכות של הפעלתו המבצעית במלחמת אוקראינה?
כדי לדון בשאלה הראשונה, יש לחזור אחורנית על ציר הזמן לאמנת ה-Intermediate Nuclear Force (INF) שאוזכרה כבר לעיל. במהלך שנות ה-70 של המאה הקודמת פרסה ברית המועצות טיל בליסטי גרעיני חדש ורב-עוצמה לטווח ביניים של כ-5,500 ק"מ. טווחו הקצר יחסית של הטיל החדש ("פיוניר" בשמו הרוסי, סימון נאט"ו SS 20) לא איים על ארה"ב ולכן היה ברור שהטיל נועד לפגוע במערב אירופה. בתגובה החליטה ברית נאט"ו לפרוס על אדמת אירופה שני טילים גרעיניים רבי-עוצמה מפיתוח ארה"ב: הטיל הבליסטי "פרשינג II" וכן גרסה יבשתית של טיל השיוט "טומאהוק". טווחיהם של טילים אלה הספיקו כדי לכסות את מערב בריה"מ. פריסות הטילים בשני הצדדים העלתה את המתיחות בין שתי מעצמות-העל ואת החשש מהסלמה גרעינית בלתי נשלטת.
לאחר שמיכאיל גורבאצ'ב פתח במסע הרפורמות שלו בבריה"מ, החל המתח בין המעצמות להתפוגג. בעקבות ועידת הפסגה בין גורבאצ'ב לנשיא רייגן בשנת 1986 הסכימו שתי המעצמות להתפרק מכל הטילים הגרעיניים לטווח הביניים שלהם, ובכך להפחית משמעותית את האיום על אירופה ומערב בריה"מ. בשנת 1988 נחתמה ביניהן אמנת ה-INF שאסרה על פיתוח, ייצור ופריסה של טילים גרעיניים המשוגרים מהקרקע (בליסטיים ומשייטים כאחד) לטווחים שבין 500 ל-5,500 ק"מ. בהתאם, הסובייטים הוציאו מהשירות והשמידו שורה של טילים בליסטיים, וביניהם את כל טילי ה"פיוניר" שלהם, והאמריקאים מצידם השביתו והשמידו את טילי ה"פרשינג II" ואת טילי ה"טומאהוק" היבשתיים.[viii]
מפקדיו של הצבא הסובייטי ראו את הסכם ה-INF בעין רעה. עוד לפני נפילת בריה"מ הם התניעו מחקרים ופיתוחים של טילים שיחזירו להם את היכולות שאבדו בהשמדת הטילים לטווחי הביניים. יורשיהם בפיקוד העליון של צבא רוסיה המשיכו והגבירו מאמצים אלה. אחד מסוגי הטילים הסובייטיים שהושמדו היה ה-SS23 "OKA" – טיל טקטי גרעיני לטווח של 500 ק"מ. הפיקוד העליון הסובייטי לא השלים עם אובדן היכולת הטקטית הגרעינית, וכבר בשנת 1988 – בד בבד עם חתימת אמנת ה-INF – הוא התניע פרויקט חליפי בשם "איסקנדר" (כינוי נאט"ו SS26). לאחר נפילת בריה"מ נמשך פיתוחו של טיל זה בגלוי, בטענה שטווחו איננו מגיע ל-500 ק"מ. כיום הטיל נמצא בשירות מבצעי ברוסיה, ומאות ממנו נורו במלחמת אוקראינה.
כדי למלא את מקומו של ה"פיוניר" התניעה רוסיה בשנת 2008 את הפיתוח של טיל שכונה RS26 "רובאז' " (RUBEZH, סימון נאט"ו SS31), שהוצג בתחילה כטיל בליסטי בין-יבשתי לטווח של 5,800 ק"מ כך שמגבלות ה-INF לא חלו עליו, אך בהמשך הוא הוסב לטיל לטווח ביניים כיורשו של ה"פיוניר", עם ייעוד ברור לאיים גרעינית על אירופה. גרסת טווחי הביניים של הטיל החדש הפרה את אמנת ה-INF שעדיין הייתה תקפה באותה עת, ועל כן שמר ממשלו של הנשיא פוטין על עמימות. לאחר ביטול אמנת ה-INF בשנת 2018 חשף הממשל הרוסי את דבר קיומו של ה"רובאז' " אך הודיע על הקפאת פיתוחו עד לשנת 2027, כפי המשוער כדי לפנות תקציבים לפיתוח הגלשן ההיפר-סוני "אבנגרד".[ix] אולי כדי להגדיל את המבוכה, הנשיא פוטין הכריז כי ה"רובאז' " יהיה הטיל הנייד העיקרי שיישא עליו את גלשן ה"אבנגרד", הכרזה שממנה משתמע כי ה"רובאז' " היה מלכתחילה טיל בליסטי בין-יבשתי, כלומר שהוא לא הפר את אמנת ה-INF.[x]
עקב העמימות שאפפה, ועדיין אופפת, את פיתוח ה"רובאז'" אין מידע מוצק בספרות המחקרית הגלויה על מבנהו, ממדיו וביצועיו. לפי אחד המקורות, משקל ההמראה של הטיל הוא 36 טון והוא מסוגל לשאת מטען משתלם של 800 ק"ג או 1,200 ק"ג (לפי מקורות שונים) לטווח של 5,800 ק"מ.[xi] לפי אחד המקורות, עד כה בוצעו 5 ניסויי טיסה של הטיל הזה, שארבעת האחרונים הצליחו. ניסוי אחד בשנת 2012 היה לטווח של 5,800 ק"מ, ואילו שאר הניסויים שהתקיימו בין השנים 2012 ל-2015 היו לטווח של 2,000 ק"מ. לא ידוע אם הטיל נושא ראש קרבי יחיד או מספר ראשים קרביים מתכווננים (Multiple Independently Targeted Reentry Vehicles – MIRV).[xii] ההשערה היא שהטיל הזה הוא גרסה קצרת טווח של הטיל הבליסטי הבין-יבשתי RS-24 הידוע בכינוי "טופול". לפי ידיעה אחת, ה"טופול" נושא אשכול של 4 עד 6 ראשים קרביים מתכווננים, ועל כן סביר שגם ל"רובאז' " יש יכולת כזו.
מה הקשר בין ה"רובאז' " לבין ה"אורשניק" שנורה ב-21 בנובמבר על העיר דנייפרו? באופן מפתיע למדי הרי שערב אירוע הירי התפרסמו בכמה כלי תקשורת באוקראינה ידיעות כי רוסיה מתכוונת לבצע בקרוב שיגור של טיל "רובאז' " משדה הניסוי קאפוצין יאר (Kaputsin Yar) לעבר קייב הבירה. הידיעה (שסביר כי מקורה בהדלפה מודיעינית אמריקאית) גרמה לפינוי שגרירות ארה"ב ועוד כמה שגרירויות מערביות בעיר.[xiii] לאחר הירי, הצהירה סגנית דוברת הפנטגון שהטיל שנורה היה גרסה ניסיונית המבוססת על הטיל הבליסטי לטווח ביניים "רובאז' ".[xiv] מרבית המומחים במערב מסכימים שהמדובר הוא אומנם ב"רובאז' " או בגרסה שלו, ולא בתכנון חדש לחלוטין של טיל לטווח ביניים, כפי שנטען על ידי פוטין לאחר מכן. רמז אחד לכך טמון אולי בשמות שהרוסים כינו בהם את הטילים שלהם: המילה "טופול" ברוסית פירושה עץ צפצפה והמילה "אורשניק" פירושה עץ לוז, שעל פי הבוטניקאים קטן יותר מהצפצפה – אולי רמז לכך שה"אורשניק" הוא נגזרת קטנה יותר של ה"טופול".
כאמור, לפי מקורות באוקראינה ורוסיה, ה"אורשניק" שוגר משדה הניסויים "קפוצין יאר" לעבר דנייפרו, מרחק של כ-780 ק"מ. הצהרת פוטין כי הטיל נע במהירות של 2.5–3 ק"מ לשנייה מתאימה למהירות הסופית של טיל בליסטי לטווח זה הנע במסלול אופטימלי. מכאן ניתן להסיק שהטיל לא נשא גלשן היפר-סוני, אלא נע במסלול פרבולי ככל טיל בליסטי קלאסי.[xv] מבחינה טכנית גרידא, פוטין אמר אמת כשקבע שה"אורשניק" היה היפר-סוני: מהירות הפגיעה הייתה אומנם יותר מ-5 פעמים ממהירות הקול, אך פוטין הטעה את מאזיניו כשהגדיר את ה"אורשניק" כ"טיל היפר-סוני". כינוי זה ניתן כיום רק לטילים שמתמרנים או גולשים באטמוספרה במהירות היפר-סונית, ועל פי המידע שבעין, ה"אורשניק" לא היה כזה. ייתכן עם זאת שפוטין נכשל בלשונו, וכוונתו הייתה לא ל"טיל היפר-סוני" אלא ל"חימוש קינטי היפר-סוני", שהוא דבר שונה לחלוטין, ועל כך נרחיב בהמשך.
ניתן ללמוד מאירוע הירי על דניפרו כי ה"אורנשיק" נושא אשכול של 6 ראשים קרביים מתכווננים אך לא גרעיניים, שכל אחד מהם מכיל שישה תת-חימושים. אם נניח שהמשקל הכולל של הראשים הקרביים של ה"אורשניק" הוא (בדומה ל"רובאז' ") 1,200 ק"ג מתקבל שמשקלו של כל תת-חימוש הוא קצת מעל 33 ק"ג – שווה ערך פחות או יותר לראש הקרבי של רקטה ארטילרית בינונית. נראה לכאורה שכוח האש של ה"אורשניק" זהה או אפילו קצת נמוך יותר מזה של משגר רקטות בינוניות כמו מערכת ה"אוראגאן" הרוסית, או מערכת ה-MLRS האמריקאית. על פניו, לא ברור מה ההיגיון של שיגור טיל בליסטי כבד ורב-עוצמה כדי להשיג אפקט של משגר רקטות. כפי שנראה להלן, בעיני פוטין היה היגיון רב מאוד בדבר.
בהקשר זה מן הראוי לשים לב למאפיין ייחודי נוסף של ירי ה"אורשניק" על דנייפרו: חוסר האפקטיביות של הפגיעה במפעל "יוז'מאש". נראה שתת-החימושים שפגעו במפעל לא הכילו חומר נפץ, והיו אינרטיים לחלוטין. מה ההסבר לכך?
הסבר אפשרי אחד להעדר החנ"מ בתת-החימושים טמון אולי באמירתו של פוטין כי הירי היה "ניסוי מבצעי". ב-17 בנובמבר 2024 – ארבעה ימים לפני ירי ה"אורשניק" – התיר ממשל ביידן לאוקראינה לשגר טילים בליסטיים אמריקאים קצרי טווח למטרות בשטח רוסיה עצמה (עד אז ההיתר היה רק למטרות בשטחי אוקראינה הכבושים). פוטין הגיב על כך בזעם. יומיים לאחר ההיתר של ממשל ביידן לפגוע בטריטוריה רוסית, הוא איים בהסלמה גרעינית.[xvi] ייתכן שבסמיכות פרשיות הסתיימו באותו מועד ההכנות לניסוי הטיסה הראשון של ה"אורשניק" בשדה הניסוי קפוצין יאר, ופוטין – כחלק מהבעת הזעם על הצעד האמריקאי – הורה לשנות את כיוון הניסוי ממזרח למערב ולהפוך בכך את הירי מ"ניסוי" ל"ניסוי מבצעי". לא מן הנמנע כי תת-החימושים שהותקנו בטיל היו ללא חנ"מ מכיוון שבניסוי הראשון של טיל חדש לא היה צורך לבדוק את ההרסניות של הטיל אלא רק את פעולתו התקינה ואת מנגנוני הפיזור של ראשי הקרב ושל תת-החימושים. העדר החנ"מ בתת-החימושים תרם לבטיחות הצוותים של שדה הניסוי.[xvii]
אפשרות שנייה הועלתה על ידי מספר חוקרים, ביניהם המדען האמריקאי טד פוסטול (Ted Postol), המוכר אולי לקורא הישראלי עקב טענתו כי "כיפת ברזל" איננה יעילה. פוסטול פרסם בתקשורת הסבר משלו: כמות האנרגיה של תת-החימושים האינרטיים בפגיעתם בקרקע שווה לאנרגיה של חומר נפץ מרסק (חנ"מ) במשקל שהוא פי 1.6 ממשקלו של תת-החימוש – לאמור, עצם הפגיעה של תת-החימושים יוצרת "התפוצצות" חזקה ולכן אין צורך בחנ"מ. המדובר, לפי הסבר זה, הוא במה שקרוי בעגה המקצועית "חימוש היפר-סוני קינטי". הרעיון שבבסיס חימוש זה הוא שכאשר קליע מהיר מאוד פוגע במטרתו האנרגיה הקינטית שלו הופכת בבת אחת לחום שמאייד את הקליע כהרף עין ויוצר בכך התפוצצות שיכולה להיות חזקה יותר ממטען שווה ערך של חנ"מ. על פי חוקי הפיזיקה, עוצמת ההתפוצצות תהיה יחסית לריבוע המהירות של הקליע. רעיון זה נבחן בעבר בארה"ב במתכונת של חימושים היפר-סוניים קינטיים המשוגרים מהחלל (פרויקט (Thor. הרעיון היה לשחרר מוטות טונסגסטן מלוויינים, שיפגעו בקרקע במהירות גבוהה דיה שתייצר התפוצצות בעוצמה של רש"ק גרעיני קטן.[xviii] בשיטה זו ניתן לעקוף את האיסור בחוק הבינ"ל על הצבת נשק גרעיני בחלל, מכיוון שמדובר בחימושים אינרטיים. הרעיון נפסל בעיקר משיקולי עלות/תועלת.[xix] לא מן הנמנע כי המדענים והמהנדסים של רוסיה אימצו את הרעיון ו"מכרו" אותו לפוטין. בהנחה זו, ה"אורשניק" אומנם איננו "טיל היפר-סוני" בהגדרתו המקובלת, אך הוא נושא מטען של "חימושים היפר-סוניים קינטיים". אם אומנם אלה פני הדברים, ה"אורשניק" יהיה יותר הרסני ככל שיגדל טווח הירי שלו.
כפי שפוטין התכוון, ירי ה"אורשניק" עשה רושם עז על התקשורת במערב, והוגדר על ידי כתבים ופרשנים כהסלמה משמעותית של המלחמה באוקראינה עקב השימוש הראשון שרוסיה עשתה לכאורה בטיל בליסטי בין-יבשתי בעל יכולת גרעינית במלחמה זו. נראה שנשיא רוסיה היה מודע היטב לסיכון ההסלמתי ועשה מספר צעדים כדי להכיל ולמזער עימות אפשרי עם ארה"ב. רוסיה העבירה לארה"ב התראה על הירי כ-30 דקות לפני ש"האורשניק" נורה. כפי שכבר נאמר לעיל, למחרת הירי הקפיד פוטין להבהיר שלא מדובר בטיל בליסטי בין-יבשתי וכי הוא "איננו אסטרטגי" (לאמור, לא גרעיני), דברים שכוונו בבירור לאוזניו של הממשל האמריקאי כדי למנוע העלאת כוננות גרעינית מצידה.
בהתפתחות מפתיעה, כמה ימים לאחר מכן נתלה פוטין בהצלחה המרשימה (לשיטתו) של ה"אורשניק" כדי לסגת במידת מה מאיומיו התכופים בהסלמה גרעינית. בכנס שערך במוסקבה ב-10 בדצמבר הצהיר פוטין כי "מה שאנו זקוקים לו כעת הוא לא שינוי בדוקטרינה הגרעינית, אלא טילי 'אורשניק', מכיוון שמספר רב של כלי נשק מודרניים כאלה מביאים לסף של אי הזדקקות לנשק גרעיני". [xx] נראה מכך שפוטין משוכנע כי יש בידיו כעת טכנולוגיית-על חדשה ו"שוברת שוויון" שיכולה לגרום להרס כמעט גרעיני באמצעים לא-גרעיניים – רמז אפשרי לטכנולוגיה של חימוש קינטי היפר-סוני. ניתן לשער כי בראייתו, הטכנולוגיה הרוסית החדשה הזו מהווה מהפכה של ממש ביחסי הכוחות שבינו לבין המערב. מכיוון שה"אורשניק" יכול לגרום לנזק "כמעט-גרעיני", הוא ייצר הרתעה "כמעט-גרעינית" אך מבלי לפגוע בטאבו הגלובלי של שימוש בנשק גרעיני. בשעת הצורך, רוסיה לא תהסס להשתמש בטכנולוגיה זו נגד המערב, מבלי לחשוש מתגובה גרעינית – מכיוון שחימוש קינטי היפר-סוני איננו גרעיני. מאידך גיסא, למערב – שבידיו אין טכנולוגיה כזו – לא יהיה כל מענה מסוגו לאיום של ה"אורשניק" זולת הסלמה גרעינית, שממנה הוא יירתע מסיבות ברורות. המסקנה המתבקשת מהיגיון זה היא שה"אורשניק" ולא ה"רובאז' " יהיה ככל הנראה הטיל שיחליף את ה"פיוניר" כאמצעי איום עיקרי על מערב אירופה.
האם יש ממש במשנתו החדשה של פוטין? הדבר תלוי ביעילות האמיתית של החימוש הקינטי ההיפר-סוני. לפי הידוע, ועל פי העדויות המצולמות מפגיעת חימושי ה"אורשניק" במפעל "יוז'מאש", הנזק שהחימושים הללו גרמו היה מוגבל מאוד. על פי חישוביו של טד פוסטול, כל חימוש היה צריך לייצר התפוצצות שוות ערך למשקלו האינרטי של החימוש כפול 1.6 – לאמור התפוצצות של כ-53 ק"ג חנ"מ. התפוצצות כזו הייתה צריכה להיקלט במצלמות שתיעדו את הפגיעות ולהיתפס על ידי התושבים המקומיים כהתפוצצות משמעותית – מה שלא קרה בפועל. אם הייתה טעות בהנחות שהנחנו למעלה ומשקל החימושים היה גבוה יותר מ-1,200 ק"ג, הפער בין האפקט הצפוי לבין מה שנחזה בפועל גדול עוד יותר.
יתרה מכך: גם אם נניח שהחימושים הקינטיים ההיפר-סוניים יהיו יעילים במציאות כמו בתאוריה, ספק אם יהיה להם אפקט "כמעט-גרעיני". גם אילו היה ל"אורשניק" טווח של 5,000 ק"מ (וכפי שנראה להלן, הטווח האמיתי כנראה קטן בהרבה), אפקט הפיצוץ של החימושים יהיה פי 4 מהאפקט בירי על דניפרו, כלומר שווה ערך לחנ"מ במשקל שהוא פי 6.4 מהמטען הקרבי של ה"האורשניק". בהנחה שלמעלה כי המטען הקרבי הזה שוקל 1,200 ק"ג, האפקט הצפוי יהיה שווה ערך לפיצוץ של כ-7.7 טון חנ"מ. זה אומנם פיצוץ רב-עוצמה שיכול לגרום להרג המוני או לנזק רב לתשתיות קריטיות, אך הוא רחוק מאוד אפילו מפצצה גרעינית זעירה שמפיקה פיצוץ של קילוטון אחד בלבד (דהיינו שווה ערך ל-1,000 טון חנ"מ). קשה לראות איך איום בראש קרבי שאפקט ההרס שלו שווה ערך למעט פחות מ-8 טון חנ"מ ייצר הרתעה "כמעט-גרעינית".
לבסוף – ואולי בעיקר – נקודת התורפה של הרתעה "כמעט-גרעינית" היא השבריריות שלה. כפי שציינו כבר לעיל, פוטין הגדיר את הטיל שנורה על דנפרו כ"תצורה היפר-סונית לא-גרעינית" של ה"אורשניק". ניתן להקיש מהגדרה זו כי קיימת גם "תצורה היפר-סונית גרעינית" של הטיל הזה. אם טילי "אורשניק" יירו על אירופה – כפי שפוטין איים לעשות – לא תהיה לצד השני יכולת לדעת בזמן אמת האם הטילים שהמריאו זה עתה מאדמת רוסיה הם בתצורה ה"לא-גרעינית" או בתצורה ה"גרעינית". אי-הוודאות הזו עלולה לגרום למערב להגיב גרעינית. הדרך היחידה למנוע אי-ודאות שיכולה להסלים לקטסטרופה עולמית היא אמנת בקרת נשק בין רוסיה למערב, שבה היא תתחייב כי כל טילי ה"אורשניק" יהיו בתצורה לא-גרעינית, ותסכים לביצוע ביקורות כדי לוודא עמידה במחויבות. הסיכויים שרוסיה תסכים אי פעם לאמנה כזו נמוכים ביותר, בלשון המעטה.
במשדר הטלוויזיוני של פוטין למחרת הירי על דנפרו הוא התהדר בכך שאפילו "מערכות ההגנה המודרניות שפותחו באמריקה ובאירופה אינן מסוגלות ליירט טיל כזה".[xxi] הוא תלה זאת במהירותו הגבוהה של "2.5 עד 3 קילומטר לשנייה" כדבריו. קביעה זו הייתה תמוהה למדי, מכיוון שהן לארה"ב והן לישראל יש מערכות ליירוט טילים בליסטיים אפילו מהירים יותר. ייתכן שכדי לתקן את הטעות הזו הציע פוטין מאוחר יותר הסבר שונה.
במסיבת עיתונאים שקיים ב-19 בדצמבר אִזכר פוטין את הפקפוקים שנשמעו במערב על יכולתו של ה"אורשניק", והציע לקיים דו-קרב בינו לבין מערכות ההגנה של המערב. לפי הצעה זו (שרצינותה מוטלת בספק) רוסיה תשגר טיל "אורשניק" לקייב בירת אוקראינה, המערב יפרוס סביבה את מיטב מערכות ההגנה שלו "ונראה מה יקרה". פוטין נימק הפעם את החסינות שהוא מייחס ל"אורשניק" לא במהירותו הגבוהה אלא בכך שזמן קצר לאחר המראתו הטיל משחרר את ראשי הקרב שלו. שחרור צרור ראשי הקרב נעשה בסמוך לנקודת השיגור ומעבר לטווח היעיל של מערכות ההגנה המערביות, כך שלא ניתן להשמיד את הטיל לפני שחרורם. "בואו נניח שה'אורשניק' שלנו מוצב במרחק של 2,000 ק"מ. אפילו מערכות הגנה שפרוסות בפולין אינן יכולות לפגוע בו. תוך שניות מעטות אנו מתחילים לפזר את ראשי הקרב וזהו זה – הרכבת עזבה את התחנה כך שאין כל סיכוי ליירט את הטיל הזה".[xxii]
ההסבר שופך אור על שתי נקודות חשובות נוספות: האחת במה שנאמר בו, דהיינו שהטווח של ה"אורשניק" הוא כנראה לא יותר מ-2,000 ק"מ, והאחרת במה שלא נאמר בו: פוטין אינו מייחס את החסינות לתמרון היפר-סוני כלשהו אלא לפיזור המוקדם של ראשי הקרב. מכאן ניתן להסיק שראשי הקרב נעים במסלולים אופייניים לטילים בליסטיים שאינם מתמרנים היפר-סונית. מערכות ההגנה המערביות ובהן "חץ 3" הישראלי, THAAD של זרוע היבשה של ארה"ב וה-STANDARD MISSILE 3 של צי ארה"ב בנויות להתמודד עם איומים כאלה, וכבר הוכיחו את יכולתן במלחמות במזרח התיכון. אם יהיה קושי ביירוט ה"אורשניק" הוא יהיה עקב הצורך ליירט את כל אחד מששת הראשים הקרביים שלו בטרם יספיקו לשחרר את תת-החימושים. הדבר יהיה יקר מאוד אך לא בלתי אפשרי, ובכל מקרה גם יירוט של חלק מהראשים הקרביים יקטין את הנזק הצפוי. סביר שאם וכאשר ייפרסו טילי "אורשניק" כדי לאיים על אירופה, יהיו בידי מדינות נאט"ו לפחות שלוש מערכות שתוכלנה להתמודד איתם: מערכות ההגנה של הצי האמריקאי (שחלקן כבר פרוסות יבשתית בפולין וברומניה), מערכות ההגנה הניידות של צבא היבשה של ארה"ב, שיש להן יכולת פריסה מהירה לאירופה, ומערכת "חץ 3" הישראלית שנרכשה על ידי גרמניה.[xxiii]
מדבריו של פוטין ב-10 וב-19 בדצמבר ניתן להבין כי הוא רואה ב"אורשניק" ובחימושיו מהפכה של ממש בעניינים צבאיים ובמאזן הכוחות בין רוסיה למערב. מאידך גיסא, לא מן הנמנע כי ה"אורשניק" הוא עוד אחד משורת מערכות הנשק הרוסיות הראוותניות ו"היחידות במינן" (One of a Kind) שפוטין נוהג לשלוף בשנים האחרונות כדי להפחיד את המערב, ולא פחות מכך – כדי להאדיר את קרנו בעיני הציבור הרוסי. במאי 2018 חשף פוטין שורה של מערכות נשק "יחידות במינן" וביניהן ה"קינז'אל" – טיל בליסטי היפר-סוני המשוגר ממטוס "שלא ניתן ליירוט" וה"בלווטניק" – טיל שיוט גרעיני בעל טווח בלתי מוגבל. במציאות טילי ה"קינז'אל" מיורטים שגרתית על ידי דגמים מתקדמים של ה"פטריוט", וניסויי ה"בלווטניק" נעצרו לאחר תקלה בקיץ 2019 שגרמה למותם של חמישה מהנדסים גרעיניים ולדליפה של קרינה גרעינית. ימים יגידו אם ה"אורשניק" ימלא את ציפיות פוטין, או שהוא יירשם כעוד אחד מפרויקטי הסרק היוקרתיים שלו.
מכל מקום, ירי ה"אורשניק" על דנפירו היה אירוע משמעותי הן במלחמת אוקראינה והן במלחמה הקרה החדשה המתנהלת כיום בין רוסיה למערב. הירי הפגין את נחישותו של פוטין לנצח בקרב על אוקראינה, אולי בכל מחיר. בד בבד הוא אפשר לפוטין לרדת שלב בסולם האיומים הגרעיניים שלו מבלי להתבזות בעיני הציבור הרוסי. בראייה גלובלית, הירי הציג לראשונה סוג נשק חדש שבתאוריה יש לו פוטנציאל מהפכני, כפי שהטילים ההיפר-סוניים, שגם הם נחשפו לראשונה על ידי פוטין, היוו מהפכה של ממש בעניינים צבאיים והתניעו מירוץ חימוש חדש. תוצאה אפשרית נוספת של הופעת ה"אורשניק" על בימת ההיסטוריה הצבאית היא ההתמודדות עם מושג "האיום הכמעט-גרעיני" במישור תורת ההרתעה האסטרטגית ובמישור בקרת הנשק. אין ספק שהדבר יהיה בעתיד נושא לניתוחים ודיונים בדלתיים צבאיות סגורות ובדלתיים הפתוחות של מכוני מחקר העוסקים בביטחון לאומי ובבקרת נשק.
[i] לווידאו של קטע מנאום פוטין עם תרגום לאנגלית ראה:
Putin Unveils Biggest War Weapon, Hindustan Times, 2024–11–27
https://www.youtube.com/watch?v=dsm9j5-ROxc&t=56s
[ii] Teslova, A., Putin Claims Oreshnik Missile Mass Use As Devastating As Nuclear Weapon, Anadolu Ajansi, Novermber 23 2024
[iii] כתבת וידאו באתר הפרו-רוסי Southfront , 22.11.202
https://s5.cdnstatic.space/wp-content/uploads/video/22.11.2024_IMR_Ukraine.mp4
[iv] Grinall, R., Partidge C., What we know about Russia’s Oreshnik Missile, BBC, 22.11.2024
https://www.bbc.com/news/articles/cvg07zw9vj1o
[v] ICBM attack video, 22.11.2024 NDTV
https://www.youtube.com/watch?v=KrTNrGFFXvw
[vi] Bryen, S., Implications of the Oreshnik strike, Weapons and Strategy, 25.11.2024
[vii] Malyasov, D., Russain propagandists criticize Putin’s “Super Missile", Defense Blog, 25.11.2024
https://defence-blog.com/russian-propagandists-criticize-putins-super-missile
[viii] ההסכם הופעל גם על טילים סובייטיים לטווח ביניים שקדמו ל"פיוניר" ושהיו עדיין בשימוש. בסך הכול הושמדו 2,692 טילים מכל הסוגים. ההסכם חל גם על המשגרים של טילים אלה, אך התברר במשך הזמן שהסובייטים לא השמידו את כל משגרי ה"פיוניר", וכמה מהם נראו לאחר מכן במצעדים בצפון קוריאה. הוסכם בין הצדדים לשמר 2 טילים מכל סוג למען ההיסטוריה ולצורך הצגה מוזיאונית. טיל "פרשינג II" הוצג לצד הטיל "פיוניר" במבואה של מוזיאון התעופה והחלל בוושינגטון הבירה.
[ix] Trevitchick, J., Russia Halts Years of Work on Ballistic Missile to Pay for Hypersonic Weapons, The Warzone, March 24 2018
[x] Newdick, T., The Story of Russia’s Secretive RS -26 Intermediate Range Ballistic Missile, Yahoo News, November 22 2024
[xi] משקל המטען המשתלם של ה"פיוניר", קודמו של ה"רובאז' ", היה 1,600 ק"ג, על כן סביר יותר להניח שמשקל המטען המשתלם של ה"רובאז' " הוא המספר הגבוה יותר, 1,200 ק"ג, שישמש כמשקל הייחוס בהמשך מאמר זה.
[xii] RS 26 Rubezh, Missile Threat, CNSS Missile defense Project, updated April 23 2024,
https://missilethreat.csis.org/missile/ss-x-31-rs-26-rubezh/
[xiii] Kramarenko, D. et al, RS-26 Rubezh: What Russia's New Missile Signals About Its Military Strategy, BBC – Ukraine, November 20 2024
https://newsukraine.rbc.ua/analytics/new-ballistic-missile-what-we-know-about-1732108996.html
[xiv] Shalvey, K. et al., Russia Launches New IRBM at Ukraine”, ABC News, November 21 2024,
[xv] לפי כמה ידיעות, משך הטיסה של הטיל היה 15 דקות, לעומת משך זמן של כ-8 דקות במסלול אופטימלי. הדבר מרמז על ירי במסלול תלול שאיננו אופטימלי, אך נועד להגביר את מהירות הפגיעה בקרקע.
[xvi] Chernova, A. et al., Putin Fine Tunes Russia's Nuclear Doctrine After Byden's Arms Decision On Ukraine, In Clear Signal to the West, CNN, November 19 2024
[xvii] התקשורת האוקראינית טוענת כי ירי ה"אורשניק" תוכנן עוד בטרם ניתן ההיתר האמריקאי לירי טילים על שטח רוסיה. אין בכך בהכרח סתירה להשערה שהועלתה פה. ברור שההכנות לירי ניסוי ראשון של טיל חדש נמשכו שבועות וחודשים, וסביר על כן ששיגור הטיל תוכנן זמן רב לפני האישור האמריקאי – אך לא בהכרח לכיוון דנייפרו. ראה:
Zadororozhny, K., Oreshnik Stirk Planned Before Long Range Strikes Permission, The Kyiv Independaent, December 6 22024
https://kyivindependent.com/gerasimov-brown-oreshnik
[xviii] US Project Thor Would Fire Tungsten Poles At Targets From Outer Space, Space Daily, November 2018
[xix] במקביל לפרויקט "תור" נידונה הצעה של הצי האמריקאי לצייד את הטילים הבליסטיים האסטרגיים של דגם "טרידנט" בחימושים קינטיים היפר-סוניים לצורך תגובה קונבנציונלית מהירה באזורים מרוחקים של העולם. הצעה זו הוסרה מהפרק מכיוון שלבריה"מ ולסין אין יכולת להבחין בין "טרידנט" גרעיני ל"טרידנט" קונבנציונלי, וכל ירי היה נתפס כתקיפה גרעינית על כל המשתמע מכך.
[xx] Brenden, C., Russia's Deadly New Missile Makes Nucler Weapons Redundant, Putin Says. Newsweek, December 11 2024
https://www.newsweek.com/russia-putin-nuclear-oreshnik-1998950
[xxi] פוטין השמיט את שמה של ישראל מהמדינות שפיתחו מערכות הגנה מודרניות – אולי בכוונה.
[xxii] Dangwall, A., Even THAAD Will Fail! Putin Challenges US for "High Tech Duel", The Euroasian, December 20 2024
https://www.eurasiantimes.com/even-thaad-will-fail-putin-challenges-u-s
[xxiii] ראה רובין, ע', חץ 3 גרמניה והגנת שמי אירופה. מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, 10 באוקטובר 2023 https://jiss.org.il/rubin-arrow-3-germany-and-the-missile-shield-over-europe-2
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונות: IMAGO / ITAR-TASS/ Sipa USA