כלי הטיס הבלתי מאוישים (כטב"מים) אומנם הפכו זה מכבר למרכיב חיוני בעוצמה הצבאית של מדינות העולם, אך מלחמת רוסיה-אוקראינה, המתנהלת מזה למעלה מארבע שנים, העלתה אותם לרמה של נשק שובר שוויון שמשנה את פני המערכה ואת מאזן הכוחות בין שני הצדדים הלוחמים.
כטב"מים מתחלקים לשתי משפחות: בעלי כנף קבועה (מטוסים לא-מאוישים) ובעלי כנפיים מסתובבות (מסוקים לא-מאוישים), המכונים בעברית "רחפנים". באופן מפתיע, דווקא הרחפנים – כלי טיס שפותחו לכתחילה על ידי חברות מסחריות כדי לשמש בעיקר כצעצועי ילדים – הם אלה שהשפיעו יותר מכול על פני המלחמה באוקראינה והפכו אותה ממלחמת תמרון למלחמה סטאטית, נוסח מלחמת העולם הראשונה. הרחפנים הצבאיים של אוקראינה מנטרלים במידה רבה את העדיפות החומרית והמספרית של רוסיה, מונעים ממנה הישגים משמעותיים בשדה הקרב, מאריכים את משך המלחמה ומסכנים בכך את היציבות של הממשל הרוסי. רחפנים כבר שימשו בעבר את ארגוני הטרור במלחמתם נגד ישראל, אך רחפני הנפץ מונחי הסיב שהופיעו לאחרונה בחזית הצפון – בהשראה ברורה מהמלחמה באוקראינה – יוצרים ממד חדש של איום מהותי. מומלץ למקבלי ההחלטות בישראל ללמוד את הלקחים מחזיתות הקרב באוקראינה ולהתכונן בהתאם.
המתקפה הרוסית על אוקראינה, שהחלה כ"מלחמת בזק" לפני יותר מארבע שנים, הפכה למלחמה סטאטית מדממת שבה האש התגברה על התמרון, וכל תנועה קדימה בשדה הקרב גובה מחיר כמעט בלתי אפשרי משני הצדדים. מצב עניינים זה מכונה על ידי פרשנים צבאיים בשם "מלחמת העולם הראשונה עם בינה מלאכותית". באופן כמעט פרדוקסלי, הקיפאון הצבאי בחזיתות הלחימה אינו נובע מאש ארטילרית וממקלעים כפי שהיה במלחמת העולם הראשונה; בשלב זה של מלחמת אוקראינה, הקיפאון קשור בהפעלה מאסיבית משני הצדדים של כלי טיס בלתי מאוישים: בשדה הקרב עצמו – המוני רחפני נפץ מונחים מרחוק שמשמידים כל דבר שזז בשדה הקרב או בקרבתו; בעורף – להקות ענק של כטב"מים "מתאבדים" וזולים המשמשים כ"טילי שיוט לעניים" ומשמידים תשתיות צבאיות ואזרחיות בשני הצדדים. השיתוק בשדה הקרב יוצר תיקו: הוא אינו מאפשר לאוקראינה לשחרר שטחים שנכבשו בידי רוסיה, אך בד בבד הוא אינו אפשר עד כה לרוסיה לנצל את היתרון הכמותי שלה בכוח אדם ובמערכות נשק מסורתיות כדי להשיג הכרעה בשדה הקרב.
בהעדר היכולת להכריע בשדה הקרב (לפחות עד כה) שני הצדדים נוקטים אסטרטגיה של גישה עקיפה: הכרעת היריב על ידי מתקפה אווירית על שטחי העורף תוך התמקדות בפגיעה בתשתיות לאומיות אסטרטגיות ושיתוקן. התאוריה של הגנרל האיטלקי דואה (Douhet) משנות העשרים של המאה הקודמת, שגורסת כי הניצחון במלחמות העתיד לא יושג על ידי צבאות היבשה או חילות הים אלא על ידי חילות אוויר שישמידו את תשתיות האויב, נראית כחוזרת לאופנה. תאוריה זו הופרכה במלחמת העולם השנייה ובכל המלחמות שהיו אחריה עד כה, גדולות כקטנות, אך ייתכן שדווקא במלחמת אוקראינה נמצאה הנוסחה שמאפשרת לצדדים הלוחמים לכתוש את תשתיות הצד שכנגד בעזרת מסות אדירות של כטב"מי תקיפה מדויקים שמחירם הנמוך מאפשר את ייצורם ההמוני בכמויות כמעט בלתי נתפסות – כלומר נוסחה המאפשרת ליישם את תאוריית דואה בעלויות סבירות שאינן שוברות את המשק הלאומי ואינן גורמות כמעט לאבדות בנפש בקרב הכוח התוקף.[1]
מלחמת אוקראינה נפתחה כאמור בקרב יבשה קלאסי שכלל תמרון משולב מהאוויר ועל הקרקע, תוך ניסיון רוסי למוטט את ההנהגה הפוליטית והצבאית של אוקראינה על ידי כיתור וכיבוש עיר הבירה שלה. לאחר כישלונו של המהלך הרוסי התאפיין המשך הלחימה בקרבות יבשה עצימים לאורך חזית של יותר מ-1,000 ק"מ, קרבות שהתאפיינו בתמרונים של כוחות שריון ורגלים מגובים בארטילריה קנית וטילית. הכטב"מים של שני הצדדים נטלו חלק מינורי בלבד בלחימה זו. היתרון ההתחלתי שהיה לאוקראינה בלוחמת הכטב"מים, שהתבטא בטייסות של כטב"מי תקיפה טורקיים מסוג "באירקטאר", נשחק מהר למדי מכיוון שכטב"מים גדולי ממדים ואיטיים אלה היו טרף קל למערכות ההגנה האווירית הרוסיות. למרות הפרסום הרב שניתן לכטב"מי "באירקטאר" במנגנון התעמולה האוקראיני, הם איבדו את יעילותם תוך כ-4 חודשים מפרוץ המלחמה. הרוסים מצידם פיגרו בפיתוח ובשימוש בכטב"מים אחרי המערב ואחרי אוקראינה, וכוח הכטב"מים שעימו החלו את המלחמה היה זניח למדי.
נראה שמשקלם של הכטב"מים במערכה החל להיות משמעותי יותר לאחר כישלון התקפת הנגד האוקראינית בקיץ של שנת 2023. הכישלון הזה סימן את קפיאת קווי החזית ואת המעבר ממלחמת תנועה למלחמת חפירות "נוסח מלחמת העולם הראשונה", כדברי הרמטכ"ל האוקראיני דאז, ולרי זלוז'ני (Valerii Zaluzhnyi).[2] שלב המלחמה המעין-סטאטית שהחל לאחר מכן דרש משני הצדדים משאבי כוח אדם וכסף שמעבר ליכולותיהם, ולכן שניהם חיפשו דרכים כיצד לקדם את מטרות המלחמה שלהם במחיר הנמוך ביותר האפשרי בחיי אדם ובכלי נשק. התברר שהכטב"מים – כלי נשק שמציעים שילוב של קטלניות, מחיר נמוך וחיסכון בחיי טייסים וצוותי אוויר – מהווים פתרון של ממש.
בנקודה זו רצוי להבהיר לקורא את פשר המינוחים השונים בתקשורת המשמשים לתיאור כלי טיס בלתי מאוישים (ראשי תיבות כטב"מים). המונח "כטב"ם" כולל בתוכו מנעד רחב ביותר של כלי טייס לא-מאוישים. התקשורת הזרה משתמשת בכינוי DRONES לכל סוגי הכטב"מים, ומטשטשת בכך את ההבדלים המהותיים שבין שתי משפחות עיקריות: משפחה אחת היא כטב"מי הכנף הקבועה – למעשה, מטוסים ללא טייס המוטסים מרחוק בין אם בעזרת תוכנה ובין אם על ידי טייסים אנושיים על הקרקע שמטיסים את הכטב"מים בפיקוד מרחוק. הכטב"מים בעלי הכנף הקבועה מונעים בעזרת מנועי בוכנה, ולעיתים בעזרת מנועי סילון. ממדיהם ומשקליהם יכולים לדמות לאלה של מטוסים מאוישים; לדוגמה, משקל ההמראה של הכטב"ם "גלובל הוק" (Global Hawk, RQ-4) האמריקאי הוא יותר מ-14 טון, מוטת הכנף שלו היא כ-40 מטר (יותר ממוטת הכנף של מטוס נוסעים בינוני כמו הבואינג 737) וטווח הטיסה שלו הוא מעל 22,000 ק"מ (יותר מטווח הטיסה של מטוס נוסעים גדול כמו הבואינג 777). רוב הכטב"מים בעלי הכנף הקבועה קטנים יותר, אך לחלק מהם יש עדיין ממדים נכבדים למדי. למשל, לכטב"ם התקיפה הטורקי "באירקטאר TB2", שהתפרסם לאחרונה במלחמות שונות, יש מוטת כנף של 12 מטר – יותר ממוטת הכנף של מטוס הקרב F16. עם זאת, מרבית הכטב"מים בעלי הכנף הקבועה קטנים יותר. המשותף לכולם הוא הצורך בהמראה אופקית, אם ממסלול המראה עבור הגדולים שבהם, אם ממָעוֹט (קטפולטה) ואם בעזרת רקטות האצה. רום הטיסה שלהם יכול להשתרע בין כמה מאות מטרים מעל הקרקע לבין כמה קילומטרים.
המשפחה השנייה היא משפחת הכטב"מים בעלי הכנף המסתובבת – לאמור, מסוקים ללא טייס. כטב"מים מסוג זה נוטים להיות קטני ממדים ובעלי הנעה חשמלית, מה שמגביל הן את המטען שהם יכולים לשאת והן את הטווח שלהם. להבדיל ממסוקים מאוישים, לכטב"מים בעלי הכנף המסתובבת יש לפחות 4 רוטורים, ולעיתים אף יותר, כך שצורתם איננה מזכירה את המסוק הקלאסי. יתרונם המובהק הוא בכך שהם ממריאים ונוחתים באופן אנכי, ללא צורך במסלולי המראה, קטפולטות או רקטות האצה. מאפיין נוסף שלהם הוא מחיר הייצור הנמוך, שנובע מכך שמשפחה זו של כטב"מים החלה את דרכה כצעצועי ילדים ונוער וככלי תחביב ולכן היא בבסיסה מוצר צריכה מסחרי המיוצר במיליונים ברחבי העולם, מה שמוזיל מאוד את המחיר ליחידה. רום הטיסה שלהם נמוך מאוד, ויכול להשתרע בין כמה מאות מטרים לבין מטרים בודדים מעל הקרקע. בעברית מכנים משפחת כטב"מים זו כ"רחפנים", ואת רום הטיסה הנמוך שלהם כ"רום קרוב לקרקע" (ראשי תיבות רוק"ק).
שתי המשפחות הללו של הכטב"מים שונות מאוד זו מזו בתצורה, בביצועים, ביכולות המבצעיות, בשימושים שלהם במלחמה, בהשפעתם על שדה הקרב וביכולת לגלותם ולהשמידם. מאידך גיסא, לקורא הממוצע המתעניין בנושא קשה להבדיל ביניהם, מכיוון שכפי שציינו לעיל התקשורת הפופולרית מכנה את כולם כאחד בשם DRONES. בספרות המקצועית יותר נוהגים לעיתים לכנות את המשפחה השנייה – לאמור מסוקים לא מאוישים – בכינוי Rotary Wing Drones (RWD). לצורך מאמר זה נבדיל בין שתי המשפחות בכך שנציין מטוסים בלתי מאוישים כ"כטב"מים" ומסוקים בלתי מאוישים כ"רחפנים".
כאמור, השימוש הנרחב בכטב"מים משתי המשפחות החל מייד עם תחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה בסוף פברואר 2022, כשהמשימה העיקרית שלהם הייתה מודיעין חזותי בזמן אמת, בקרת אש ותקיפת מטרות קרקע ביבשה ובים. השימוש בהם הואץ לאחר כישלון מתקפת הקיץ האוקראינית בשנת 2023. נראה שהיוזמים להגברת השימוש המתוחכם בכטב"מים היו האוקראינים, שחיפשו פתרונות "מחוץ לקופסה" כדי לעצור את המכבש הרוסי. הצורך שלהם היה להגביר את כוח האש על מנת לנטרל את יכולת התמרון של צבא רוסיה. נוכח נחיתותם המספרית בכוח אדם ובארטילריה הם פנו לשימוש ברחפנים מסחריים שהוסבו לכלים צבאיים. בשלב הראשון שימשו אלה לתצפית רציפה ומתמדת על קו המגע בין שני הצבאות ויצרו מצב של שדה קרב שקוף. בעזרת אלפי רחפנים המשוטטים ללא הפסקה, יום ולילה, על פני קו החזית, כל תזוזה של כוחות רוסיים בכל נקודה שהיא לאורך 1,200 הקילומטרים של החזית מאובחנת בזמן אמת על ידי מרכזי בקרה ושליטה אוקראיניים, מה שמאפשר תגובת אש יעילה בזמן קצר. החידוש האוקראיני הזה הועתק תוך זמן קצר על ידי צבא רוסיה. כתוצאה מכך לא היה ניתן עוד לרכז כוחות להתקפה בלי שהכוחות הללו יתגלו כמעט מייד ויושמדו באש מדויקת. כפועל יוצא התגברה האש על התמרון, והחזית קפאה למעשה. הרוסים אומנם טוענים כי הם מתקדמים וכובשים שטחים אוקראיניים בכמה חזיתות, אך מהשוואת מפות קווי החזית בין ספטמבר 2023 לספטמבר 2025 ניתן להעריך שבמרוצת אותן שנתיים הצליחו הרוסים להתקדם בנקודות בודדות לא יותר מכ-75 ק"מ, דהיינו ממוצע של כקילומטר וחצי לחודש. לפי ניתוח של מכון מחקר יוקרתי בארה"ב, קצב ההתקדמות של צבא רוסיה בשנה האחרונה הוא כמה עשרות מטרים ליום – פחות בהרבה מקצב ההתקדמות של הצבאות בחזית המערב במלחמת העולם הראשונה – וכל זאת במחיר של אלפי הרוגים ופצועים ואובדן של כמויות גדולות של אמצעי לחימה.[3]
הרחפנים, שתפקדו בתחילה כתצפית בזמן אמת, הפכו תוך זמן קצר לחימוש משוטט. לשם כך הותקנו עליהם חימושים – בתחילה חימושים לא-ייעודיים שנלקחו ממשימות אחרות כמו פצצות RPG, אך במהרה פותחו והותקנו חימושים ייעודיים – למעשה ראשי קרב – נגד אדם ונגד שריון. האוקראינים פיתחו עבור רחפניהם גם ראשי קרב עם להביורים לשרפת וחישוף יערות. מוצאם של רחפני התקיפה – כמו זה של רחפני התצפית – הוא בתעשיית הצעצועים והבידור. במשך השנים נוצר במערב ספורט של מרוצי רחפנים המבוסס על כלים מהירים במיוחד, שעליהם מותקנת מצלמה המביטה קדימה. לרחפנים הללו, המכונים רחפני FPV – First Person View, יש כושר תמרון מעולה, והמתחרים מטיסים אותם במסלולים מפותלים שכוללים טיסות בתוך שדות מכשולים. כלים כאלה מתאימים מאין כמותם לטיסה מהירה ונמוכה בתוך שדות קרב רוויי מכשולים כמו יערות ומבנים. למפעיל הרחפן שממוקם בעורף שדה הקרב יש קו תקשורת שבעזרתו הוא "רואה" את המרחב שלפני הרחפן במשקפי מציאות מדומה (virtual reality) ונוהג אותו בעזרת מוט היגוי.וכשמותקן עליהם ראש קרבי הם יכולים לתמרן לתוך שוחות של האויב ולפגוע בחיילים הנמצאים בהם. הרחפנים הללו קטנים למדי, ולכן כושר הנשיאה שלהם מוגבל לקילוגרמים בודדים. בשימוש נגד כלי רכב משוריינים המפעיל מכוון את הרחפן לאזורים הפחות מוגנים ובדרך כלל הפגיעה משמידה את הרכב, או גורמת לנזק כבד שמצריך פינוי לסדנאות תיקון. האפקט על פני המלחמה נראה דרמטי: הרחפנים מייתרים את השריון והופכים אותו לבלתי רלוונטי למדי.[4]
הרוסים מצידם העתיקו במהירות את טקטיקת הרחפנים התוקפים. כיום לא ניתן עוד לרכז כוחות משמעותיים לתקיפה. כל ריכוז שריון וגייסות שמעבר למספר קטן של לוחמים מתגלה כמעט מייד ומושמד תוך זמן קצר. הרוסים עברו ממתקפות שריון למתקפות רגלים, ופיתחו טקטיקת לחימה שבה הם מפזרים חיילים בודדים במרחק מה מאחורי החזית, ומזיזים אותם אחד אחד לכיוון היעד ברגל, על אופניים ואופנועים ואפילו על סוסים – כך שהכוח התוקף מתרכז ממש לקראת היעד. כך הם מצליחים לעיתים לכבוש עמדות ושטחים קטנים באוקראינה, אך במחיר כבד בנפגעים. לאחרונה נראה שגם האוקראינים מאמצים את השיטה הזו, ושהם זוכים להצלחות מקומיות בדמות שחרור שטחים קטנים מהכיבוש הרוסי.[5]
האפקט הדרמטי של הרחפנים על שדה הקרב התניע מרוץ טכנולוגי בשני הצדדים במאמצים לסכל אותם. הגנה קינטית (דהיינו פגיעה פיזית ברחפן) איננה כלכלית מול הכמויות העצומות ששני הצדדים מפעילים. שתי השיטות שבשימוש מעשי הן הגנה רכה בעזרת לוחמה אלקטרונית לשיבוש ערוצי הקשר שבין המפעילים לכלים, והגנה פסיבית הכוללת הסוואה ומיגון פיזי (כלובים וגדרות מתכת) של מטרות ערך. המאמצים העצומים המושקעים כיום בהגנה פסיבית ניכרים במיגון של עורקי התחבורה באוקראינה שדרכם מוזרמות תגבורות ואספקה לחזית. הרוסים החלו להשתמש ברחפני FPV לשיבוש דרכי האספקה הללו, ובתגובה החלו האוקראינים במבצע של מיגון עשרות קילומטרים של דרכים בעורף בעזרת מתיחה של רשתות ניילון על פיגומי עץ היוצרים "מנהרות מוגנות" שמאפשרות לכלי הרכב שלהם לנוע על הכבישים הללו.
כדי להתגבר על ההגנה הרכה – לאמור שיבוש ערוצי התקשורת האלחוטית שבין המפעילים לרחפנים – עברו הרוסים לתקשורת בעזרת סיבים אופטיים, והאוקראינים החרו החזיקו אחריהם תוך זמן קצר. בשיטת תקשורת זו הרחפן נושא עליו גליל של סיב אופטי שאורכו כמה עשרות ק"מ. קצהו הסטטי של הסיב מחובר למכשיר התקשורת של המפעיל, וקצהו הדינמי מחובר למכשור של הרחפן, כשהסיב נפרש תוך כדי טיסתו. התקשורת בעזרת סיב אופטי איננה רגישה ללוחמה אלקטרונית, אך היא מגבילה הן את גודל הראש הקרבי של הרחפן והן את הטווח שלו. כדי להתגבר על מגבלת הטווח פיתחו שני הצדדים "מטוסי אם", לאמור כטב"מים בעלי כנף קבועה הנושאים מתחת כנפיהם רחפני FPV מונחי סיב אופטי, הקשור לכטב"ם ולא למפעיל שבעורף. בצורה כזו ניתן להכפיל ולשלש את הטווח האפקטיבי של הרחפנים. סביר להניח שבקרוב ימצאו שני הצדדים את הדרך כיצד לשבש את ערוצי התקשורת שבין "מטוסי האם" לבין המפעילים שבעורף, והמרוץ הטכנולוגי יימשך. מכל מקום, הרחפן מונחה הסיב האופטי הוא כיום כלי הנשק הדומיננטי בשדות הקרב של אוקראינה,[6] ועדיין לא נמצאה הדרך שתוכל לנטרל סופית את האיום הנשקף ממנו.
הרחפן הוא נשק שמטיל אימה על הלוחמים בשני הצדדים, מכיוון שמפעיל מיומן יכול לחדור איתו לתוך מבנים מוגנים דרך פתחי כניסה או פרצות אחרות, ולבחור קורבנות ספציפיים אם רצונו בכך. דוגמה לכך היא קטע וידאו שפורסם באוקראינה ובו נראה רחפן FPV "מתעלל" בשני חיילים רוסיים הנמלטים ממנו ומנסים ללא הצלחה להפילו בעזרת רובי הקלצ'ניקוב שלהם. חייהם ניצלים כשאחד מהם זורק את הרובה על הרחפן וגורם להפעלת הפצצה שלו במרחק בטוח ממנו.[7]
הקשיים בהגנה בפני רחפנים נובעים משתי סיבות עיקריות: האחת היא החתימה הנמוכה שלהם. המדובר בכלים קטנים, שקטים וקרים (עקב המנועים החשמליים שלהם) הטסים בגובה צמרות העצים (או אפילו נמוך יותר), כך שאמצעי הגילוי הרגילים – מכ"מים ומערכות גילוי אופטיות – אינם יעילים נגדם. גם כשהם מתגלים, קשה מאוד לפגוע בהם ולהפילם עקב ממדיהם הקטנים ועקב יכולת התמרון הגבוהה שלהם. הסיבה השנייה היא מחירם הזניח, שמאפשר להצטייד ולפרוס אותם באלפיהם כך שהפלת כמה רחפנים בודדים איננה משמעותית, מכיוון שבמקום אלה שהופלו יבואו רחפנים נוספים שימשיכו בתקיפה.
האוקראינים נוקטים שתי שיטות הגנה עיקריות במאמץ לנטרל את איום הרחפנים האופטיים: הגנה פסיבית והגנה אקטיבית. ההגנה הפסיבית, שכבר הוזכרה לעיל, מושגת על ידי מתיחת רשתות ניילון מעל וסביב ריכוזי אמל"ח ולוחמים, וכן סביב דרכי הגישה לחזית. רחפן הוא כלי טיס קטן ואיטי למדי, ואין לו מספיק מומנטום לפרוץ דרך רשתות ניילון בעלות חוזק סביר, כמו למשל רשתות דיג. הקמת "מאהלי" רשתות מעל יעדים שיש להגן עליהם גורמת לרחפנים להיתקל ברשת ולהתפוצץ בטרם עת. כאמור, מטען הנפץ שלהם הוא בדרך כלל קטן למדי (קילוגרמים בודדים), ולכן רשת שממוקמת במרחק סביר מהיעד יכולה להגן עליו ביעילות. תמונות המגיעות מאוקראינה מראות כיצד הם בנו "מאהלים" של רשתות להגנת הלוחמים והמפקדות שבשטח.
פתרון הגנה פסיבית ייעודי לאיום הרחפנים האופטיים שהאוקראינים פיתחו לאחרונה מיועד לסבך ולשבור את הסיב האופטי שנפרש מאחורי הרחפן. סיב זה אומנם דק וקל מאוד, אך בהיותו עשוי מזכוכית הוא שביר למדי. לשם כך החלו האוקראינים להקים מכשולי חוט תיל מסתובב שמגינים על יעדים ספציפיים. הרעיון הוא למתוח קרוב לקרקע חוט תיל שחוצץ בין המרחב שממנו עשויים להגיע הרחפנים לבין היעד המוגן. התיל מחובר בקצהו האחד למנוע חשמלי קטן ובקצהו השני למיסב.[8] רחפן אופטי שחוצה את קו התיל משאיר מאחוריו את הסיב האופטי ששוקע לקרקע. הסיב נופל על התיל המסתובב, נכרך בו ונשבר. התוצאה היא אובדן קשר בין המפעיל לרחפן – בדומה למה שקורה בלוחמה האלקטרונית נגד רחפנים שאינם אופטיים. אמצעי זה חדש למדי, ועדיין אין מידע ברור לגבי יעילותו.
מעבר לכך, האוקראינים פיתחו אמצעי גילוי והגנה אקטיבית מפני רחפנים מכל הסוגים. הסוגיה הקשה בנושא זה היא כאמור סוגיית הגילוי המוקדם, שהוא תנאי ליירוט והשמדת האיום. אחד האמצעים המקוריים שפותחו על ידי האוקראינים הוא גילוי אקוסטי. אף על פי שמנועיהם החשמליים של הרחפנים אינם פולטים רעש חזק, לרוטורים שלהם יש חתימה אקוסטית טיפוסית שניתן להבחין בה בעזרת מיקרופונים רגישים ועיבוד אות מתוחכם המשתמש בבינה מלאכותית. טווח הגילוי יכול להגיע, לפי הפרסומים של האוקראינים, לכמה קילומטרים, והמחיר לתחנת התראה אחת הוא רק כמה מאות דולרים.[9] בנוסף לכך האוקראינים משתמשים לצורך הגילוי בתצפיות אופטיות ובמכ"מים מיוחדים. לצורך השמדת האיום לאחר גילויו האוקראינים משתמשים במגוון של אמצעים, מהפשוטים שבהם, כגון רובי ציד שמחולקים ללוחמים בחזית, ועד רחפני יירוט, שהם עצמם רחפני FPV אך מהירים במיוחד. קטעי וידאו שפורסמו על ידי האוקראינים מדגימים יירוטים כאלה.[10]
כל האמצעים היצירתיים הללו מסייעים להקטין אבדות ונזקים מרחפנים, אך אינם מנטרלים את עצם האיום – ויעידו על כך שדות הקרב שקפאו ונשארו סטאטיים מאז הופעתם ההמונית של רחפני התצפית והתקיפה בחזית ועד היום. לפי כמה דעות, כלי הטיס הבלתי מאוישים והרחפנים בראשם מהווים מהפכה בשדה הקרב שאיננה נופלת מהופעת מכונת הירייה בתחילת המאה ה-20.[11] מכונת הירייה הקפיאה את שדות הקרב של מלחמת העולם הראשונה ולא אפשרה לצבאות הלוחמים לתמרן, עד לפיתוחו של אמצעי הנגד היעיל בדמות הטנק. במועד כתיבת מאמר זה אין עדיין קצה של רמז האם יהיו ומה יהיו אמצעי הנגד היעילים נגד כלי הטיס הלא-מאוישים בכלל, והרחפנים בפרט. העובדה שאותם רחפנים שהתגלו ככלי נשק שובר שוויון החלו את דרכם כצעצועים לילדים מעידה כשלעצמה על הזליגה הגוברת והולכת של טכנולוגיות מסחריות אזרחיות לשדות הקרב בעולם.
מלבד הרחפנים בולטת בשני הצדדים של מלחמת אוקראינה המגמה להשתמש בכטב"מים זולים כתחליף לטילי שיוט לצורך תקיפות בעורף האויב. משנכשלו הרוסים בהשגת עליונות אווירית בשמי אוקראינה בתחילת המלחמה, הם החלו להשתמש בטילים בליסטיים וטילי שיוט המשוגרים ממטוסים החגים מחוץ למרחב האווירי של אוקראינה כדי לפגוע ביעדים צבאיים ובתשתיות חיוניות, כגון מערכת הרכבות ורשת החשמל. טילים אלה יקרים למדי לייצור, והעומק האסטרטגי של אוקראינה חייב את הרוסים להשקיע משאבים עצומים כדי לייצר מספר מספיק מהם. במהרה גילו הרוסים דרך זולה בהרבה לעשות זאת: הם קנו מאיראן את זכויות הייצור של כטב"ם התקיפה "שאהד 136", שקנה את פרסומו בהתקפה המוצלחת של איראן על שדות הנפט של סעודיה בספטמבר 2019. כטב"ם זה זול מאוד לייצור, ולפי מקורות בתקשורת מחירו הממוצע הוא כ-35,000 דולר ליחידה, לעומת כמה מיליוני דולרים לטיל בליסטי או טיל שיוט תקני. הראש הקרבי שלו אומנם קטן למדי – כ-20 עד 40 ק"ג, אך הדיוק המצוין שלו מחפה על כך ומאפשר הרס נקודתי רב.
הרוסים הקימו לשם כך מפעל ייצור יעודי בעיר יילבוגה (Yellabuga), הנמצאת כ-1,000 ק"מ מזרחית למוסקבה. לפי מקורות בתקשורת קצב הייצור של כטב"מי השאהאד 136 הרוסיים (המכונים שם Geran) הוא מעל 5,000 יחידות לחודש. במקביל, הרוסים פיתחו כטב"ם פתיון הדומה בצורתו ובחתימותיו ל-Geran אך זול עוד יותר ממנו ומכונה Gerbera;[12] הרוסים תוקפים את העורף האוקראיני בגלים של מאות כטב"מים כאלה, כשכל גל מורכב מכ-60% כטב"מים תוקפים ו-%40 כטב"מי פתיון, כשהיעד הוא לא רק השמדת תשתיות אוקראיניות אלא גם – ואולי בעיקר – ריקון מלאי טילי היירוט שברשות האוקראינים. התקיפות הללו גורמות לנזקים כבדים לתשתיות האוקראיניות ולאבדות בקרב האוכלוסייה האזרחית, אך נראה שעד כה הם לא גרעו במידה משמעותית מכושר הלחימה ורוח ההתנגדות של אוקראינה. עם זאת, הרוסים מתמידים בתקיפות כטב"מים מסיביות על התשתיות של אוקראינה אף על פי שהאוקראינים מצליחים בדרך כלל להפיל כ-80% מהם לפני הפגיעה. ניכרים פה מאפייניה של המלחמה המודרנית: במקום שימוש בכלי נשק יקרים (טילי שיוט) או מאוישים (מפציצים) הרוסים משתמשים בכלי נשק זולים ולא מאוישים, שאפילו המספרים העצומים שלהם אינם מטילים על הכלכלה עומס בלתי סביר ושלא כרוך בהם סיכון לחיי אדם מצד התוקף.
האוקראינים הקימו מערכי הגנה מורכבים נגד איומי הכטב"מים הרוסיים, החל מאמצעי לוחמה אלקטרונית המשבשים את מערכות הניווט שלהם וכלה במערכות יירוט קרקעיות ומוטסות. בתחום אמצעי הלוחמה האלקטרונית מתקיים שם מרוץ מתמיד בין אמצעים לחיסון מערכות הכטב"מים מפני שיבוש, לבין מערכות שיבוש מתוחכמות עוד יותר. באשר ליירוט, בתחילה ניסו האוקראינים להשתמש במטוסי קרב מצוידים בטילי אוויר-אוויר כדי להשמיד את הכטב"מים הרוסיים במעופם. התברר במהרה שהעלות לעומת התועלת שבאמצעי זה היא לרעת האוקראינים: מחירו של טילי אוויר-אוויר יכול להגיע למאות אלפי דולרים ליחידה, בעוד שמחירו של הכטב"ם הרוסי הוא כמה עשרות אלפי דולרים בלבד. נוספת לכך גם בעיית "עומק המחסנית", דהיינו המלאי השיורי של טילי אוויר-אוויר שעדיין נותר במחסנים. קצב הייצור האיטי של טילים כאלה אינו תואם את הכמויות הדרושות ליירוט מאות כטב"מים רוסיים כל לילה, ואחרי זמן מה מלאי הטילים אוזל. חיסרון נוסף שהתגלה בשיטה זו הוא הסיכון למטוס המיירט משברי הכטב"מים המיורטים. ידוע על מקרה אחד לפחות שבו מטוס קרב אוקראיני שיירט בהצלחה כטב"ם רוסי נפגע משברי הכטב"ם וטייסו נהרג.
ביצירתיות הטיפוסית להם גייסו האוקראינים מטוסי אימון ישנים כדי ליירט כטב"מים בשיטות שהיו נהוגות בתחילת מלה"ע הראשונה: במושב האחורי של המטוס יושב צלף המצויד ברובה סער. כשמתגלה כטב"ם הטייס טס במקביל אליו ובאותה מהירות, והצלף משתמש ברובה שלו כדי להפיל את הכטב"ם "בעבודת יד". הגדיל לעשות מדריך צניחה חופשית אוקראיני, שהתקין תותח רב-קני מסתובב במטוס התובלה הקל שממנו קפצו חובבי צניחה חופשית בעיתות שלום. התותח מותקן באחת הדלתות ויורה בניצב לציר המטוס. כשמתגלה כטב"ם רוסי, הטייס מביא את המטוס למסלול מקביל למטרה והתותחן יורה בה. יצוין שאמצעים אלה, על כל הפיקנטיות שבהם, הם בעלי יעילות מוגבלת ופועלים רק בשעות היום ובמזג אוויר נוח.
גם ביירוט מהקרקע עברו האוקראינים תהליך של לימוד. השימוש ההתחלתי בטילי יירוט רוקן את המחסנים ואילץ את האוקראינים לעבור לאמצעים פשוטים יותר. הכלי היעיל ביותר עד כה הוא תותח הנ"מ מונחה המכ"ם "גפארד" (GEPARD) מתקופת המלחמה הקרה. ממשלת גרמניה העבירה לאוקראינה את כל מלאי ה"גפארדים" שאוחסנו במחסניה מאז תום המלחמה הקרה, ולפי הדיווחים מערכות אלה יעילות מאוד. עם זאת, מספרם של התותחים הללו קטן מכדי להגן על השטחים העצומים של אוקראינה. לשם כך הוקמו יחידות מתנדבים שלאחר שעות העבודה ביום יוצאים בלילה להגן מפני הכטב"מים בעזרת מקלעים המותקנים על רכב תובלתי קל ("טנדרים") והמצוידים בזרקורים רבי עוצמה. מערכות הגילוי והעקיבה של צבא אוקראינה שולחות התראות ליחידות המקלענים כשמתקרבות אליהן מטרות, והמתנדבים עושים כמיטב יכולתם להאיר את הכטב"מים בעזרת הזרקורים ואז לפגוע בהם בעזרת המקלעים.
לאחרונה הציגו האוקראינים מערכות מיוחדות במינן ליירוט כטב"מים מהקרקע. מערכות אלה הינן בעיקרו של דבר רחפנים מהירים שתוכננו לרדוף וליירט כטב"מי "שאהד/גראן" בגבהים בינוניים ונמוכים. יש כמה סוגים של מיירטים כאלה בשימוש. בדגמים הפשוטים יותר היירוט נעשה בעזרת מפעיל שמכוון את המיירט עד לרגע הפגיעה (בדומה לרחפן FPV רגיל), אך כיום נמצאים בפיתוח דגמים בעלי יכולת יירוט אוטונומית הנסמכת על בינה מלאכותית. אחד היתרונות הגדולים של מערכות אלה היא היכולת שלהם לנחות חזרה לקרקע במידה שהם לא הצליחו ליירט, כך שניתן לעשות בהם שימוש חוזר. מחירם של "רחפני אנטי-כטב"מ" כאלה הוא זול למדי ויכול להגיע לכ-1,000 דולר ליחידה. לדברי נשיא אוקראינה זלנסקי, כ-70% מיירוטי הכטב"מים הרוסיים מבוצעים כיום בעזרת "רחפני יירוט" כאלה, ואוקראינה מתעתדת לספק אותם גם למדינות במזה"ת כגון ירדן וערב הסעודית שנפגעו מכטב"מים איראניים במהלך מבצע "זעם אפי" של ארה"ב.[13]
האוקראינים אינם מסתפקים בהגנה. הם אינם טומנים את ידם בצלחת ומשיבים בתקיפות אסטרטגיות משלהם על העורף הרוסי, וזאת בעזרת מגוון של כטב"מים ארוכי טווח שהם פיתחו בעצמם. כבר בשנה הראשונה של המלחמה, בדצמבר 2022, נרשמו הפגיעות הראשונות של כטב"מים אוקראינים בבסיס אווירי אסטרטגי במרכז רוסיה, מרחק של כ-500 ק"מ מהגבול האוקראיני הקרוב. האוקראינים תקפו את מוסקבה פעמים מספר, גרמו שם לסגירת נמלי התעופה של העיר ואפילו פגעו בקרמלין עצמו (מאי 2023). במהלך השנים הגבירו האוקראינים את התקפותיהם ופגעו במגוון של תעשיות (בייחוד בתי זיקוק), מבני מגורים ובסיסי אוויר מרוחקים ליד פטרסבורג ובמזרח הרחוק. המעלל הנועז ביותר במסגרת המתקפה האסטרטגית האוקראינית על רוסיה היה מבצע "קורי עכביש", ביוני 2025. במבצע זה הותקפו בבבת אחת 5 בסיסי אוויר אסטרטגיים בעומק רוסיה, בהם בסיס "אוקראיניקה" שליד גבול סין, במרחק 5,000 ק"מ מגבול אוקראינה, וכן בסיס "אולניה" שליד מורמנסק, בחוג הקוטב הצפוני. ההתקפה בוצעה בעזרת רחפני FPV שהוחבאו במשאיות מסחריות. הרחפנים, שנשלטו ממוצב פיקוד באוקראינה, פגעו בכ-20 מפציצים אסטרטגיים, מטוסי תובלה כבדים ומטוסי התראה, שמהם כ-10 הושמדו כליל. התקפות הכטב"מים החוזרות ונשנות בעומק רוסיה הניאו את הנשיא פוטין לצמצם את תהלוכת יום הניצחון השנתית בתשעה ביוני השנה, כדי להקטין את הפיתוי של אוקראינה לשגר כטב"מי נפץ אל טורי השריון שבמצעד.
הכטב"מים בכלל, והרחפנים בפרט, מהווים אפוא מהפכה של ממש בהקשר הצבאי. ליבת יעילותם נובעת ממחירם הנמוך, המאפשר לשני הצדדים במלחמת אוקראינה לנהל מערכה עצימה וממושכת בלי לשבור את גבם הכלכלי. הרחפנים והכטב"מים שינו את המשוואה, והם מאפשרים לאוקראינה להאריך את המלחמה בלי מגבלה נראית לעין. התארכות המלחמה יוצרת לחץ על ממשלו של פוטין ואיום על יציבותו.[14] אם בעבר היה נראה למשקיפים רבים שניצחונה של רוסיה על ממדיה הענקיים, משאבי הטבע השופעים ואוכלוסייתה הגדולה הינו בסופו של דבר מובטח, כיום הדברים פחות ברורים. הטכנולוגיה המודרנית בדמות הכטב"מים והרחפנים בשדות הקרב של אוקראינה שינו את פני המלחמה ונתנו סיכוי של ממש לצד החלש יותר למנוע מיריבו ניצחון.
המערכת המדינית ומערכת הביטחון של מדינת ישראל צריכות ללמוד את ההתפתחויות באופן הלחימה במלחמת רוסיה-אוקראינה ולהסיק מכך את המסקנות הנדרשות.
[1] במהלך מלה"ע השנייה נקטו ארה"ב ובריטניה את האסטרטגיה של דואה במאמץ להשיג הכרעה במלחמה בעזרת הפצצת העורף הגרמני על תשתיותיו ואוכלוסייתו. תקיפת העורף הגרמני כשלעצמה לא הביאה להתמוטטות כושר ורצון הלחימה של גרמניה (מה שאמור היה לקרות לפי התאוריה של דואה), אך אין ספק שהחלישה את כושר ההתנגדות שלה בקרבות היבשה. מאידך גיסא, המחיר שנגבה מהכוחות התוקפים היה גבוה מאוד: בין השנים 1942 ל-1945 איבד חיל האוויר האמריקאי במהלך הפצצת גרמניה למעלה מ-8,000 מפציצים ו-36,000 אנשי צוות אוויר. חיל האוויר המלכותי שילם אפילו מחיר גבוה יותר: מעל 8,300 מפציצים ומעל 55,000 אנשי צוות אוויר.
[2] Wilk A. and Zochovski P., Ukraine Confirms Its counter Offensive Has Failed. Center of Eastern Studies, November 3, 2023, https://www.osw.waw.pl/en/publikacje/analyses/2023-11-03/ukraine-confirms-its-counter-offensive-has-failed-day-617-war
[3] John S.G. and McCabe R., Russian Battlefield Woe in Ukraine, Center for Strategic and International Studies (CSIS), June 3, 2025, https://www.csis.org/analysis/russias-battlefield-woes-ukraine
[4] Reuters: Drone sideline tanks as Ukraine war enter new phase of high tech combat, The Jerusalem Post, February 24, 2026, https://www.jpost.com/international/internationalrussia-ukraine-war/article-887712
[5] Hunder M., Ukraine touts recapture of 8 settlements in rare battlefield success, Reuters, February 23, 2026, https://www.reuters.com/world/europe/ukraine-touts-recapture-eight-settlements-rare-battlefield-success-2026-02-23
[6] Sutea V., Fiber optic drones have emerged as critical kit for both Russia and Ukeraina, Atlantic Council, February 24, 2026, https://www.atlanticcouncil.org/blogs/ukrainealert/fiber-optics-drones-have-emerged-as-critical-kit-for-both-russia-and-ukraine
[7] https://www.youtube.com/watch?v=UL_8VxdE_Tg
[8] https://www.youtube.com/watch?v=kU3ddY7FDqw&t=132s
[9] Shumliyanski D., Ukraine Developes Acoustic Detector for FPV Drones, Militarnyi, January 22, 2026, https://www.iiss.org/online-analysis/missile-dialogue-initiative/2026/04/turkiyes-missile-odyssey
[10] https://www.youtube.com/watch?v=80nO_gfCwaQ&t=58s
[11] Brown M., Drones Are The Biggest Military Revolution In A Century, Forbes, April 26, 2026, https://www.forbes.com/sites/mikebrown/2026/04/26/drones-are-the-biggest-military-revolution-in-a-century
[12] באופן הומוריסטי כלשהו, השמות הללו הם שמות של פרחים: בעברית "גרניום" ו"גרברה".
[13] https://www.youtube.com/watch?v=okQlmZJkbBk
[14] Dixon W. and Beznosluk M., The Putin Regime Faces Mounting Pressure But Is Still Far From Collapse, Atlantic Council, February 9, 2026, https://www.atlanticcouncil.org/blogs/ukrainealert/the-putin-regime-faces-mounting-pressure-but-is-still-far-from-collapse
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
