אין מנוס ממהלך קרקעי רחב ברצועה
תמרון קרקעי רחב ברצועת עזה נדרש, בראש ובראשונה, כדי לחסל את היכולות הצבאיות של חמאס ולבנות מחדש את ההרתעה, אולם יהיה בו גם כדי להעלות את המוראל בעם ובצבא.
11/10/2023
ד”ר פנינה שוקר היא מומחית לסוגיות של ביטחון לאומי, דעת קהל ומדיניות חוץ. פנינה הינה פוסט דוקטורנטית בביה”ס למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב ומשמשת כעורכת משנה של כתב העת Jerusalem Strategic Tribune. כמו כן, היא משמשת כמרצה באוניברסיטת בר-אילן והמרכז האקדמי שערי מדע ומשפט. בעברה, שימשה כחוקרת (מלגאית ניובאואר) במכון למחקרי ביטחון לאומי וכמנהלת התכניות הבינלאומיות של מרכז דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה. עבודת הדוקטורט שלה נכתבה במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן, בנושא “תפיסת החברה הדמוקרטית כרגישה לנפגעים והשפעתה על ההתמודדות עם איומים אסטרטגיים: ארצות הברית, בריטניה וישראל בניתוח השוואתי”.
תמרון קרקעי רחב ברצועת עזה נדרש, בראש ובראשונה, כדי לחסל את היכולות הצבאיות של חמאס ולבנות מחדש את ההרתעה, אולם יהיה בו גם כדי להעלות את המוראל בעם ובצבא.
בחודשים הראשונים לאחר הרחבת הפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022 הייתה סוגיית הסיוע האמריקני לאוקראינה בקונצנזוס משני עברי המתרס של המערכת הפוליטית האמריקנית. אלא שבחודשים האחרונים ניכר כי חל פיחות בתמיכה הציבורית האמריקנית ביחס לסוגיה, בעיקר בקרב הציבור הרפובליקני. על רקע אי הנחת של ממשל ביידן ממדיניותה של ישראל בנושאים שונים, כמו גם התגברות הקולות לצמצם את הסיוע האמריקני לישראל, ניכר כי התמיכה האמריקנית המתמשכת בישראל נסדקת, ויש בכך להוות קריאת השכמה לממשלתה, לאור העובדה כי לאחר להבחירות לנשיאות ארה”ב ב-2024 עתידים להיפתח הדיונים בקונגרס על חבילת הסיוע הבאה לישראל.
הרוב המכריע של המשיבים (82%) ציינו כי תחושת הביטחון שלהם נפגעה – מי יותר ומי פחות – בעקבות האירועים והמהומות שהתרחשו במהלך מבצע “שומר החומות”.
מבצע ״חומת מגן״ עצמו השיב את חופש הפעולה לצה״ל בערים שהועברו לפלסטינים במסגרת הסכמי אוסלו, ואת אותו חופש פעולה יש לנצל על מנת למקסם את הישגי המבצע הנוכחי בג׳נין.
לקחי ההיסטוריה מלמדים כי אירועים מרובי נפגעים חוללו זעזוע בדעת הקהל והובילו לעלייה חדה בתמיכה הציבורית בתגובה צבאית.
לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל, החשש מכושר ספיגה נמוך של החברה הישראלית מהווה שיקול לא מבוטל בתהליך קבלת ההחלטות בעניינים צבאיים. חשש זה התעצם החל מאמצע שנות התשעים, כאשר שילוב של רצף תקריות מרובות נפגעים עם התעצמות התחושה בציבור שאין תכלית להמשך שהיית צה”ל ברצועת הביטחון, הביא ללחץ ציבורי הולך וגובר לנסיגה חד-צדדית מלבנון.
