מאז תחילת המבצע האמריקני-ישראלי באיראן מסתמנת תפנית זהירה ומחושבת, בגישתה של קטר כלפי איראן. גם אם אלמנטים מסוימים מהקשר ההדוק בין המדינות צפויים להימשך, נראה כי התוקפנות האיראנית לעבר מדינות המפרץ – ובכלל זאת קטר – צפויה להביא את דוחה לאמץ מדיניות ביקורתית יותר, אם כי לא מתעמתת, כלפי איראן, ולמתן את נכונותה לקדם אינטרסים של המשטר האיראני.
טרם המבצע, קטר הייתה תומכת פעילה ושותפה למשטר האיראני, תוך תמרון עדין מול הציפיות של ארה"ב. היחסים כללו שימור ערוצי תקשורת וביקורים הדדיים, קשרי סחר, ותיווך קטרי בין איראן למדינות אחרות. כמו כן, איראן וקטר חולקות את שדה הגז הבודד הגדול בעולם, North Dome / South Pars, מה שמחייב את שתי המדינות לשיתוף פעולה טכני, כדי להבטיח את רציפות ההפקה והייצוא. מעבר לתמיכתם הידועה של הקטרים בחיזבאללה ובחמאס, לאורך השנים, סייעה דוחה לטהרן לנטרל מחאות פנימיות: כך, אל-ג'זירה, שופר התעמולה המרכזי של קטר, נהגה למסגר את איראן באופן מתון יחסית, תוך הימנעות מסיקור המחאות באיראן. לא זו בלבד, אלא שאל-ג'זירה הגדילה לעשות והפנתה אצבע מאשימה לעבר ישראל וארה"ב בטענה כי הן המלבות את התסיסה הפנימית באיראן. זאת ועוד, במהלך מונדיאל 2022 עצרה קטר אוהדים המשתייכים לאופוזיציה לאיראן ומנעה את כניסתם של עיתונאים מתנגדי משטר לאמירות. במהלך גל ההפגנות שקדם למבצע הנוכחי באיראן, שגרירות קטר בוושינגטון אף תיעדה את המפגינים מול שעריה, ייתכן כדי להעביר את פרטיהם לאיראן.
אלא שהמתקפה האמריקנית-ישראלית על איראן העמידה במבחן את יכולתה של קטר לדבוק במדיניות זו. כחלק מניסיונה של איראן לפגוע בכל מי שמארח חיילים אמריקנים בשטחו ולייצר לחץ עקיף על ארה"ב, שוגרו טילים וכטב"מים לעבר מטרות אמריקניות ואזרחיות במדינות שונות במפרץ כבר ביומה הראשון של המלחמה, ובימים שלאחר מכן גם לעבר מטרות אזרחיות בקטר. בתחילה ניסו הקטרים לשמור על איפוק ואילו האיראנים, מצידם, שאפו להנמיך את החיכוך עם דוחה חרף התקיפות, כפי שבא לידי ביטוי בהצהרות משני הצדדים שהציגו את התקיפות כלא מכוונות כלפי קטר עצמה אלא רק כלפי מתקנים אמריקנים, כמו בסיס חיל האוויר האמריקני אל-עודייד.
אולם בהמשך, הקטרים הגיבו בחריפות על הפגיעה במטרות אזרחיות בשטחם, בכלל זאת בתשתיות חיוניות ובאזורי תעשייה, בהם מתקני ייצור גז טבעי נוזלי, כמו גם לעבר שדה התעופה הבינלאומי של דוחה (ה"יהלום שבכתר" הכלכלי-תיירותי של קטר). דובר משרד החוץ הקטרי אמר במפורש ל-CNN כי "איראן חייבת לשלם מחיר" בגין המתקפה על שטח קטר, וכי נכון לאותה העת, דוחה נמצאת בנתק תקשורתי מטהרן. מסר זה הודגש שוב לאחר מכן. ראש ממשלת קטר, מוחמד בן עבד אלרחמן בן ג'אסם א-ת'אני, דחה באופן גורף את טענותיהם הכוזבות של האיראנים על ניסיונותיהם להימנע מפגיעה במטרות אזרחיות. א-ת'אני האשים את איראן בגרירת שכנותיה למלחמה, הגדיר זאת כהפרה בוטה של ריבונות קטר ושל עקרונות המשפט הבינלאומי והצהיר כי התקיפות האיראניות לא תעבורנה ללא תגובה. עוד הדגיש א-ת'אני כי למרות נטייתה המסורתית של קטר להידברות, היא תתמודד עם כל תוקפנות הפוגעת בריבונותה, בביטחונה, בשלמותה הטריטוריאלית או באינטרסים הלאומיים שלה. קטר העבירה מסר חריף למועצת הביטחון של האו"ם שלפיו היא שומרת לעצמה את הזכות להגנה עצמית תחת סעיף 51.
המתקפה האיראנית על קטר כללה פגיעה במתקני הגז של קטר אנרג'י בראס לפאן. בתגובה הורתה ממשלת קטר על השבתה מוחלטת של כל מתקני הפקת הגז וה-LNG – החלטה שמעבר לצורך בשיקום והנימוק הביטחוני, מוּנעת מהאפשרות לייצר לחץ בינ"ל להפסקת המלחמה, שכן מדינות רבות, ובהן בריטניה וגרמניה, נשענות במידה רבה על ייצוא הגז הקטרי. באופן דומה, לאחר קטר גם בחריין וכוויית הודיעו על השבתה של אספקת מקורות אנרגיה. נראה כי לנוכח התוקפנות האיראנית הבלתי צפויה, קטר מנסה להפגין חזית אחידה יחד עם מדינות המפרץ, זאת למרות שבימים כתיקונם היא אינה נמנעת מלאתגרן.
נראה שהתוקפנות האיראנית השיגה במידה מסוימת את מטרתה לפחות בזירה הקטרית, שכן מעבר לרטוריקה חריפה ותגובה צבאית הגנתית מוגבלת – הפלת שני המטוסים האיראניים שחדרו לשטחה האווירי של קטר ומעצר חוליות של משמרות המהפכה בתחומה, נראה שדוחה חותרת להביא להפסקת המלחמה. כדרכה של קטר, למרות הביקורת על איראן לא שרפה המדינה גשרים מול איראן, עניין שקיבל ביטוי מרכזי באופן הסיקור של אל-ג'זירה. בד בבד עם הרטוריקה החריפה של בכירי הממשל הקטרי, אל-ג'זירה ממשיכה לשמש מעת לעת כערוץ תעמולה של המשטר האיראני, המדגיש את הסבל האזרחי באיראן כתוצאה מהתקיפות האמריקניות והישראליות מחד גיסא, ומסגור מרוכך של התוקפנות האיראנית מאידך גיסא. זוהי עדות לכך שהזעם הקטרי כלפי איראן הוא במידה רבה מהשפה ולחוץ – נועד לשמור על שיוך למחנה המפרצי ולוושינגטון, אך לא בהכרח משקף רצון אמיתי לנתק. עדות נוספת לכך ניתן למצוא בנרטיב המקודם בימים אלה הן על ידי התקשורת הקטרית והן על ידי חוקרים המקושרים לקטר, דוגמת עזמי בשארה, שלפיו משמרות המהפכה האיראניים פועלים באופן עצמאי באירועים הנוכחיים וללא הכוונת משטר האייתוללות. נרטיב זה נועד להכשיר את המשך היחסים עם המשטר האיראני, במידה שישרוד.
גם אם מדינות אחרות במפרץ יחליטו להתאגד ולהוציא לפועל מהלך צבאי נגד איראן (אף על פי שאפשרות זאת נראית בלתי סבירה לפי שעה), ניתן להניח שמעורבות קטר תהיה סמלית בלבד, תוך שמירה על "משחק כפול" כמיטב המסורת הקטרית – הצהרות תמיכה בצד אחד, אך שימור קשרים עם הצד השני כדי לגדר סיכונים במקרה שהמשטר האיראני ישרוד את המשבר. בין היתר, המשך המדיניות הקטרית תלוי בפעולותיה העתידיות של איראן, שכן במידה שתנקוט מהלך חריף יותר כלפי קטר, דוגמת פגיעה בהנהגתה, צעד זה עשוי להיות בבחינת הקו האדום שיביא למעורבות פעילה יותר של קטר כנגד איראן.
בהקשר הזה יש לבחון דינמיקה נוספת של קטר בנוגע לאיראן, עמדת השלטונות בדוחה כלפי נוכחות חמאס. דיווח ישראלי הצביע על כך שבמחאה על חוסר גינוי מצד חמאס לפעולות איראן הצהירה קטר בפני הממשל האמריקאי שתגרש את הנהגת ארגון הטרור משטחה. קטר הרשמית לא הגיבה לדיווחים, אך חוקרים המזוהים עם קטר הכחישו והחשיבו זאת כמהלך ישראלי להפצת דיסאינפורמציה. כל עוד אין אימות לדיווח יש לזכור שקטר ידעה לעבוד היטב עם הדלפות לתקשורת של הבטחות בחדרים סגורים, בייחוד בכל הנוגע לחמאס, דוגמת הבטחתה בתחילת נובמבר 2024. זאת ועוד, אם אכן הגירוש יתבצע, יש להניח כי התמיכה הכלכלית בחשבונותיהם של אנשי חמאס תימשך עד שיוכלו לחזור. נראה כי הרקע לדיווח הוא הכעס הקטרי כלפי חלק מאנשי האחים המוסלמים בקטר שמקורם במצרים ושהביעו ביקורת פומבית על קיום הנוכחות הצבאית האמריקאית בקטר. ההדלפה נועדה לרמוז לאמריקאים שקטר תומכת במהלכי וושינגטון גם אם אינה יכולה לצאת חזיתית נגד איראן.
קטר נמצאת במצב עדין: מצד אחד היא תלויה מאוד במטריית ההגנה האמריקאית (כולל יירוט הטילים על שדה התעופה), ולכן מצטרפת להצהרות משותפות עם ארה"ב ומגנה את התוקפנות האיראנית בפומבי. מצד שני, היא עדיין קוראת ל"דיאלוג" ומבקשת לשמר אפשרות תיווך – גם אם זה אומר למחול על כבודה הלאומי. אם איראן תמשיך לפגוע בנכסים אזרחיים-אסטרטגיים קטריים, ועל אף התלות בגז, דוחה תתקשה לשמר קשרים ארוכי טווח עם טהרן. השילוב של ניסיון פגיעה בשדה התעופה, יחד עם תלות בהגנה אמריקאית ולחץ מפרצי – יוצר תמריץ חזק יותר מבעבר להתרחקות מאיראן, אף על פי שהדרך לנתק מלא עודנה ארוכה.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
