בצל ההסלמה במזרח התיכון והמלחמה באיראן, פקיסטן פועלת למנף את נכסיה האסטרטגיים, ממיקומה הגאוגרפי הייחודי ועד למערכת הקשרים המורכבת שהיא מתחזקת במקביל עם טהרן ועם וושינגטון. אסלאמבאד מבקשת כעת למצב עצמה כמתווכת ציר מרכזית במאמצים לסיום העימות בין הקואליציה המערבית-ישראלית לאיראן. לאחר שכשלה בעמידה בהסכם ההגנה עם סעודיה, ועל רקע רגישויות עדתיות מבית ומתיחות צבאית מול אפגניסטן, פקיסטן מאמצת גישה ניטרלית מוצהרת, ומבצרת את מעמדה כצומת דרכים דיפלומטית.
על פי דיווחים, רמטכ״ל פקיסטן, הפילדמרשל אסים מוניר, שוחח ב-22 במרץ עם הנשיא טראמפ, בעוד שראש הממשלה שהבאז שריף קיים למחרת שיחה מקבילה עם נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן. פקיסטן לא פעלה בחלל ריק, מאמציה הצטרפו ליוזמות תיווך אזוריות נרחבות הכוללות את עומאן, המתווכת הניטרלית המסורתית של המזרח התיכון, שהשמיעה ביקורת גלויה על העימות הצבאי וקראה לפתרון דיפלומטי, ואת טורקיה, שכנתה של איראן, החברה בנאט״ו. ציר תיווך זה, הכולל גם את מצרים, קיים בשבועיים האחרונים ערוצי תקשורת רציפים מול בכירי הממשל בטהרן ונציגים אמריקאים. מקור המעורה בפרטים מסר ל"וושינגטון פוסט" כי המדינות המתווכות פועלות לכינוס פגישת פסגה חשאית עוד השבוע באסלאמבאד, שתפגיש בין בכירים אמריקאים לאיראנים.
פקיסטן מתחזקת מערכת יחסים קרובה עם טהרן, הנשענת בין היתר על קיומו של מיעוט שיעי גדול בשטחה, המונה כ-40 מיליון אזרחים. הזיקה המיוחדת בין המדינות, שבאה בעבר לידי ביטוי, בין השאר, בכך שמדען הגרעין הפקיסטני, עבד אלקאדר חאן, היה זה שמכר לאיראן את הידע הדרוש להעשרת אורניום, קיבלה לאחרונה משנה תוקף מצד המנהיג העליון החדש, האייתוללה מוג'תבא חמינאי. בהודעה חריגה שפורסמה בתקשורת האיראנית לרגל ראש השנה האיראני (הנורוז), ציין חמינאי כי הוא רוחש ״רגש מיוחד״ לעם הפקיסטני. בראיית טהרן, אין כיום עילה ממשית להתנגד לתיווך של אסלאמבאד. אף על פי שהיחסים ידעו עליות ומורדות, פקיסטן עדיין נתפשת כפרטנר מועדף על פני ניו דלהי, שבחרה להשתהות בגינוי התקיפות ובהבעת התנחומים על מותו של חמינאי האב.
מיקומה הגאוגרפי של אסלאמבאד שוב ממלא תפקיד משמעותי המעלה את מניותיה כשחקנית ציר בתהליך התיווך. בעוד המזרח התיכון חדל מלהיות מרחב בטוח עבור בכירי המשטר בטהרן, בצל מדיניות החיסולים הקטלנית של ישראל, פקיסטן מציעה מקלט דיפלומטי מוגן. לאורך ההיסטוריה השכילה פקיסטן למצב עצמה כנכס אסטרטגי חשוב עבור וושינגטון. היא מינפה את מיקומה הגאו-אסטרטגי כחזית קדמית נגד ברית המועצות ב״מלחמה הקרה״, ומאוחר יותר כבסיס חיוני במלחמה בטרור נגד הטאליבן, אינטרסים שאילצו את ארה״ב לתחזק עימה ברית הדוקה ומורכבת, חרף מחלוקות עמוקות בנושאי גרעין וזכויות אדם. כעת, נראה שהיא עושה זאת שוב.
אל שיקול זה מצטרפת המתיחות העדתית הפנימית בין הסונים לשיעים במדינה, מתח שהחריף מאז החתימה על ההסכם הביטחוני עם סעודיה בחודש ספטמבר, המשיך עם פתיחת המערכה האחרונה מול איראן, וגבר לאחרונה במהלך סעודת איפטר. פקיסטן משקיעה מאמצים כבירים כדי להצטייר כגורם מאזן בעולם המוסלמי, כזה שיודע לשחק תפקיד בין סעודיה לאיראן, ובמילים אחרות בין העולם הסוני לעולם השיעי. את האיזון הזה היא מנהלת בקפידה, אך תחת מוניר נראה היה כי המדינה מהדקת את יחסיה עם וושינגטון ועם הציר הסוני בראשותה של סעודיה.
ובכל זאת המתקפה על איראן הגבירה את הלחץ ברחוב הפקיסטני. עם היוודע דבר חיסולו של המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, היה זה ראש ממשלת פקיסטן, שאהבז שאריף, שיצא בגינוי פומבי חריף. אך לא היה די בכך בכדי לעצור מחאות המוניות שאיחדו שיעים ופונדמנטליסטים סונים, שהאשימו את הממשלה כמסייעת לכוחות הכופרים הנוצרים והציונים. שיאו של האירוע היה במתקפה על הקונסוליה האמריקאית בקראצ׳י שבמהלכה נורו מטווח אפס עשרה אזרחים על ידי שוטרים פקיסטנים. זו הגבירה את הביקורת על הממשלה, בפרט בקרב הקהילה השיעית.
על רקע המתיחות הפנימית, ולכבוד חג הרמדאן, התכנסו אסים מוניר והעולמא השיעים לארוחת איפטר חגיגית ברוח של תקווה. אלא שזו הפכה לשערורייה פוליטית המעסיקה בימים האחרונים את הציבור הפקיסטני. במקום שיח של פיוס, פצח מוניר במונולוג מתנשא בן שעה, כשהמסר המרכזי היה ״סאב סה פהלה טו פקיסטן הי״ – פקיסטן במקום הראשון. הנאום נתפס בקרב הנוכחים כהפגנת כוח אטומה שלא נועדה כלל להקשיב לטענות הקהילה. במהלך האירוע התנגח מוניר במנהיג העולמא השיעי, ובהתפרצות חסרת תקדים הטיח בו כי ״אם הם כל כך אוהבים את איראן, הם מוזמנים לעזוב את פקיסטן״ – אמירה שנתפסה כהטלת ספק בנאמנותם של השיעים לפקיסטן.
עם המתקפה האיראנית על סעודיה היו העיניים נשואות לאסלאמבאד בציפייה כי פקיסטן תממש את חלקה בהסכם הביטחוני שנחתם אך חודשים ספורים קודם לכן. ההסכם מספטמבר, שנתפס בשעתו גם ככינונה של חזית אנטי-איראנית, עמד למבחן. אך נראה כי מושגי הנאמנות וה״שרף״ הערבי לא היכו שורשים עמוקים בתרבות הפוליטית של דרום אסיה. ברגע האמת, כשהאינטרסים הסעודיים ניצבו תחת איום ממשי, נרתעה פקיסטן ממעורבות צבאית ישירה. את נסיגתה תירצה הממשלה במלחמה הגלויה מול הטאליבן באפגניסטן, מערכה מדממת שנמשכת כבר למעלה מחודש וגובה מחיר כבד של מאות קורבנות.
עליית קרנה של פקיסטן כמתווכת פוטנציאלית אינה נשענת רק על יתרונה הגאוגרפי, אלא גם על דינמיקה דיפלומטית מתפתחת מול ממשל טראמפ. מאז כניסת הנשיא לתפקידו, ניכר כי אסלאמבאד והבית הלבן פועלים להידוק יחסי העבודה, כאשר הגנרל מוניר נתפס כפרטנר יציב לקידום אינטרסים ביטחוניים אזוריים (טראמפ נוהג לכנותו "הגנרל הכי חביב עליי"). תצוין בהקשר זה מעורבותה של פקיסטן בתוכנית 20 הנקודות של טראמפ לעזה. נראה שקשריו הענפים של השליח המיוחד סטיב ויטקוף, הכוללים גם זיקות עסקיות של משפחתו לשוק הפקיסטני, נתפשים כרובד נוסף של אמון והבנה הדדית בין הצדדים. על רקע זה, נראה כי פקיסטן מחזיקה כעת בקלפים הנכונים לאירוח המאמץ הדיפלומטי המכריע באזור. עתה נותר לראות מה יהיה תפקידה של פקיסטן במהלך התיווך, והאם המארג המורכב שטוותה אסלאמבאד מול הבית הלבן והמשטר בטהרן יצליח לעמוד במבחן המציאות ולהוליד הפסקת אש.
אף שגם הודו מחזיקה בנתונים הנדרשים לגישור, כולל ערוץ תקשורת פתוח ואמין מול איראן, המגבלות המבניות ביחסיה עם ארה"ב מקשות על מינויה למתווכת מובילה. בניגוד לפקיסטן, שעליה יכולה וושינגטון להפעיל מנופי לחץ אפקטיביים, הודו מקפידה על אוטונומיה אסטרטגית, שקיבלה משנה תוקף נוכח המחלוקות הכלכליות האחרונות בנושא המכסים. פרדוקסלית, ייתכן שדווקא העמדה הניטרלית והקרה של ניו דלהי היא שהרחיקה אותה מהתפקיד הנכסף, שכן ארה"ב מעדיפה שותפה לתהליך שתהיה קשובה יותר לתכתיביה האסטרטגיים. ובכל זאת, הודו תמשיך לתמוך במאמצי השלום באזור, גם אם אלו מובלים בידי יריבתה המרה. עבור ממשל מודי, סיום המשבר הוא אינטרס עליון, לא רק ליציבות האזורית, אלא גם כמענה לביקורת הפנימית הנוקבת מבית שהתעוררה עם חזרתו מביקורו בישראל.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
