לישראל אסור להבליג על המתקפה האיראנית, לראשונה על אדמתה. עליה לנצל את ההזדמנות ולתקוף באופן נרחב באיראן כדי לשקם את הרתעתה ולשדר לאזור ולעולם מסר תקיף. היעדר תגובה ישראלית יעניק “חותמת” לתפיסה שיש כרסום בהרתעה הישראלית ותזמין תוקפנות. שכנותיה ואויביה של ישראל בוחנים כעת את התנהלות ישראל. מתקפה ישראלית תעביר מסר מהדהד, מרתיע, עוצמתי וחד-משמעי לאיראן ולאזור כולו (בייחוד אחרי מתקפת השבעה באוקטובר) שלפיו כל מתקפה נגד ישראל משמעותה תשלום מחירים גבוהים מאוד.
המתקפה חסרת התקדים הלילה (14.4.24) של איראן על ישראל משמעותה הכרזת מלחמה. כך ישראל צריכה להבין את האירוע. זו הייתה הפעם הראשונה מאז 1991 שמדינה זרה תוקפת את ישראל ישירות, אלא שהפעם המתקפה נעשתה במתכונת רחבת היקף, כפי שלא נראתה מאז מלחמת יום הכיפורים. ישראל היא המדינה הראשונה אי-פעם שהתמודדה (ואף בהצלחה אדירה) עם מתקפה רחבת היקף שכללה כטב”מים וטילי שיוט.
המתקפה האיראנית מעידה על שינוי מסוכן במדיניות הביטחון של הרפובליקה האסלאמית. מאז המהפכה האסלאמית ב-1979 הקפידה איראן לשמור על כללי משחק ברורים וקווים אדומים מול ארצות הברית וישראל. בשל חוסר היכולת של איראן להתמודד בשדה הקרב הקונבנציונלי עם ישראל, המדיניות האיראנית התבססה על הקמה, חימוש, הדרכה ותחזוק שליחים ברחבי המזרח התיכון, במטרה ליצור טבעת אש סביב ישראל. מדיניות זו כוונה למטרות הרתעה למקרה שישראל או ארצות הברית יחליטו לתקוף את מיזם הגרעין הצבאי שלה, ולהתיש את אוכלוסיית ישראל. כאשר איראן רצתה להגיב בעשורים האחרונים לפעולות של ישראל או ארצות הברית נגדה, היא הפעילה את שליחיה נגדן על מנת לאפשר לה מרחב הכחשה ולהימנע מתגובה ישראלית או אמריקנית בשטחה.
בעשור האחרון פיתחה וצברה איראן יכולות צבאיות וטכנולוגיות מתקדמות יחסית, תוך השקעה רבה בעיקר במשמרות המהפכה. השקעה זו באה לידי ביטוי בעיקר בחיל הטילים והחלל שלה, כאשר המערך האווירי של איראן נותר חלש יחסית. הטילים שבידי איראן נסכו בה ככל הנראה תחושת ביטחון בעוצמתה הצבאית. הביטחון העצמי גדל לאור התהדקות שיתוף הפעולה הביטחוני עם סין, ובעיקר עם רוסיה במלחמה באוקראינה. גם מדיניות החוץ הפייסנית של ממשל ביידן תרמה לתחושת הביטחון.
בשנים האחרונות עלה רף התעוזה של איראן, והיא הסלימה את צעדיה. בספטמבר 2019 תקפה איראן את מתקני הנפט בשדה אבקייק וח’ורייס שבסעודיה, ללא נטילת אחריות. בתגובה לחיסולו של מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, קאסם סולימאני, על ידי ארצות הברית בינואר 2020, תקפה איראן חמישה ימים לאחר מכן בסיס של חיל האוויר האמריקני בעין אל-אסד בעיראק וכן בסיס נוסף בארביל בכורדיסטן, באמצעות 16 טילי קרקע-קרקע. זו הייתה הפעם הראשונה שאיראן תקפה ייעדים אמריקניים. אולם יש להדגיש כי התקיפה בוצעה על אדמת עיראק.
כעת איראן עולה שלב נוסף, כאשר תקפה יעדים ישראליים במדינת ישראל עצמה, בהיקף נרחב, במגוון יכולות, ואף נטלה אחריות מלאה. זה בניגוד לחיסולים שמיוחסים לישראל מבלי שהודתה במעשים. זו עליית מדרגה משמעותית בעימות בין המדינות.
מבחינת ישראל, המתקפה האיראנית מעידה על כישלון ההרתעה של ישראל שנראתה מוצלחת בעשורים האחרונים. ייתכן כי איראן חשבה שישראל חלשה לאור הכישלון האסטרטגי והמבצעי שישראל נחלה בשבעה באוקטובר, ובגלל הפיצול בחברה הישראלית לפני השבעה באוקטובר. ייתכן שההיחלשות המשמעותית בתמיכה הבין-לאומית בישראל במלחמתה נגד חמאס בעזה תרמה לכרסום בהרתעה.
על פי הערכות שונות, המתקפה האיראנית כללה שימוש ב-185 כטב”מים, 36 טילי שיוט ו-110 טילי קרקע-קרקע (עם ראשי נפץ במשקל של כ-400 ק”ג). רוב השיגורים היו משטח איראן, והנותר שוגר על ידי מיליציות שיעיות מעיראק, חיזבאללה מלבנון וארגון אנצאר אללה (החות’ים) מתימן.
כפי הנראה, איראן ניסתה לתת למתקפתה אופי מוגבל, כאשר כיוונה אותה נגד יעדים צבאיים (בייחוד נגד בסיס נבטים, שלטענת איראן שימש בסיס יציאה לתקיפה בדמשק). אולם, תקיפה איראנית בטילים בליסטיים על מטרות בישראל הינה החלטה המהווה הסלמה משמעותית ביותר.
הישגים ישראליים אל מול המתקפה האיראנית
חרף המתקפה חסרת התקדים והנרחבת של איראן, ניתן לומר כי זו נחלה כישלון. מדובר בהישג מבצעי-הגנתי מרשים בקנה מידה היסטורי. על פי צה”ל, 99 אחוזים מהשיגורים של איראן יורטו עוד לפני שהגיעו למרחב האווירי של ישראל, כאשר נזק קל בלבד נגרם לבסיס נבטים (שהמשיך לפעול). ההישג ההגנתי אינו נובע רק מכמות היירוטים, אלא גם מתמהיל אמצעי התקיפה (כטב”מים, טילי שיוט וטילים בליסטיים), מכמה זירות וזוויות במקביל (איראן, עיראק ותימן).
הישג נוסף של ישראל נוגע לשיתוף הפעולה הבין-לאומי והאזורי. ברית ההגנה האזורית שקמה בעקבות “הסכמי אברהם”, בחסות ובהובלת פיקוד מרכז בצבא ארצות הברית (CENTCOM), פעלה באופן מרשים. שיתוף הפעולה כלל בין היתר שימוש במערכות מכ”ם ובמשגרי יירוט של ארצות הברית, בריטניה, צרפת, ירדן ומדינות נוספות באזור. שיתוף הפעולה הבין-לאומי והאזורי הוביל לכך שרוב הכטב”מים וטילי השיוט יורטו כבר בדרכם לישראל, וכך גם מרבית הטילים הבליסטיים.
ישראל חיזקה את הלגיטימציה הבין-לאומית להתמודדות נגד הטרור העולמי, וגם לתקוף באיראן (אם כי ארצות הברית מסתייגת מכך). כך, לישראל יש כעת אפשרות לפגוע משמעותית בתשתיות צבאיות של איראן, ואולי אף בתוכניתה הגרעינית.
שיקום ההרתעה עובר דרך תקיפה עוצמתית באיראן
לישראל אסור להבליג על המתקפה האיראנית, לראשונה על אדמתה. עליה לנצל את ההזדמנות ולתקוף באופן נרחב באיראן כדי לשקם את הרתעתה ולשדר לאזור ולעולם מסר תקיף. היעדר תגובה ישראלית יעניק “חותמת” לתפיסה שיש כרסום בהרתעה הישראלית ותזמין תוקפנות.
מתקפה ישראלית צריכה להתמקד במספר יעדים (גם אם מצומצם) הקשורים למיזם הגרעין של איראן, תוכנית הטילים הבליסטיים, מתקני ייצור הכטב”מים וטילי השיוט. ישראל יכולה לתקוף את איראן מפלטפורמות אחדות, כולל שימוש במטוסי קרב, בספינות ובצוללות, ובטילי קרקע-קרקע. זאת, לצד הפעלת תקיפות סב”ר ואלקטרוניקה לשיבוש מערכות ההגנה האוויריות של איראן. בנוסף, המתקפה הישראלית צריכה לכלול תקיפות גם נגד יעדים של החות’ים בתימן והמיליציות השיעיות בעיראק, שמשם בוצעו תקיפות נגד ישראל.
שכנותיה ואויביה של ישראל בוחנים כעת את התנהלות ישראל. מתקפה ישראלית תעביר מסר מהדהד, מרתיע, עוצמתי וחד-משמעי לאיראן ולאזור כולו (בייחוד אחרי מתקפת השבעה באוקטובר) שלפיו כל מתקפה נגד ישראל משמעותה תשלום מחירים גבוהים מאוד.
אתגרים ומורכבויות בתקיפת איראן
החלטה של ממשלת ישראל לתקוף את איראן בשלב זה חייבת להתייחס למורכבויות מספר.
המשך המלחמה ברצועת עזה – מדינת ישראל טרם סיימה את המלחמה בעזה, והחמאס עדיין לא הוכרע כארגון שלטוני וצבאי. חמאס שולט ברפיח ובמחנות המרכז, ומנסה לבסס את כוחו מחדש בצפון הרצועה לאחר יציאת כוחות צה”ל. תקיפה ישראלית עוצמתית באיראן עלולה להוביל לתגובת שרשרת איראנית שבהתאמה תוביל למלחמה מוגבלת ומתוחמת במקרה הרע, ולמלחמה אזורית וכוללת במקרה היותר רע. במקרה כזה, ישראל תיאלץ להשהות את ביצוע המלחמה בעזה. בהקשר זה, יש לציין כי ממילא מרבית כוחות צה”ל יצאו מעזה. כוחות אלה עסוקים כעת בביצוע פשיטות למחנות המרכז ובהחזקת השטח החוצץ בין צפון הרצועה ליתר חלקיה.
המלחמה בעזה נמצאת כרגע בהקפאה. מבחינת ישראל, לא נכון יהיה לסגור עסקה עם ממשל ביידן על הסכמה להיכנס צבאית לרפיח בתמורה לאי תקיפה באיראן, שכן ישראל ממילא התכוונה לצאת למבצע צבאי ברפיח (בתיאום עם הממשל האמריקני ותוך הצגת תוכנית לפינוי אוכלוסייה עזתית משם) מכיוון שלא ניתן להשלים את מטרות המלחמה ללא הכרעת חמאס במקום והשתלטות על ציר פילדלפי.
הצורך במענה לתקיפות חיזבאללה בלבנון – בגבול הצפון, ישראל מחויבת להעניק פתרון לכ-80 אלף תושבים שפונו מבתיהם לפני יותר מחצי שנה. פתרון כזה יצריך ככל הנראה מלחמה בלבנון, שכן סביר להניח כי חיזבאללה לא יוותר על נוכחותו בדרום לבנון. ממילא, מדינת ישראל לא התכוונה לפתור את הבעיה הביטחונית בצפון עד שהיא לא תסיים להכריע את חמאס וארגוני הטרור בעזה בשלב העצים של המלחמה בדרום. לכן, הסטת הקשב והמשאבים לאיראן עלולה לגרור את הבעיה הביטחונית בצפון לעוד חודשים מספר, במקרה הטוב. בנוסף, ישנה אפשרות כי חיזבאללה יצטרף למלחמה עם איראן ויסלים את המצב כרגע בגבול.
במצב שנוצר כרגע, שמשמעותו הכרזת מלחמה של איראן על ישראל, ניתן לדחות את הטיפול בבעיית הביטחון בגבול לבנון, שכן ישראל ממילא הסכימה לחכות עם ההתמודדות נגד חיזבאללה. מציאות שבה ישראל תבליג על המתקפה האיראנית חמורה יותר אסטרטגית, ולטווח הארוך, מכל חזית ואיום אחר בשלב זה, ולכן על ישראל להתמקד בשיקום ההרתעה נגד איראן ולגבות ממנה מחיר קשה. אם חיזבאללה יסלים את תקיפותיו במסגרת התגובה האיראנית על התגובה הישראלית, לישראל יש היכולת ההגנתית וההתקפית – והגיבוי הבין-לאומי והאזורי – להתמודד בשתי חזיתות.
לחץ מדיני מצד הממשל האמריקני לא להגיב באיראן – אומנם, ממשל ביידן מתנגד לתקיפה ישראלית באיראן ואף הודיע לראש הממשלה בנימין נתניהו כי ארצות הברית לא תצטרף ליוזמה התקפית נגד איראן, אך בוושינגטון מבינים היטב כי ישראל אינה יכולה להבליג על המתקפה חסרת התקדים. סביר להניח כי לא תמנע מישראל תגובה בכל מחיר. החשש האמריקני נובע מהאפשרות להסלמה אזורית ולגרירת ארצות הברית לאירוע. ניתן לנסות להפחית את החשש האמריקני באמצעות תיאום הדוק מול וושינגטון באשר ליעדי התקיפה הישראליים באיראן, שיהיו מקובלים גם על ממשל ביידן. למשל, ישראל יכולה להתחייב שלא תפגע במוסדות שלטון אזרחיים ובתשתיות אזרחיות, וכי התקיפה הישראלית תכוון למטרות צבאיות בלבד. גם אם ישראל לא תקבל תמיכה אמריקנית בתקיפה באיראן, סביר להניח כי וושינגטון תמשיך לתמוך בישראל מבחינה הגנתית.
הפגיעה הקשה (גם אם לא מושלמת) בחמאס ובארגוני הטרור ברצועת עזה, הרחקת כוח חיזבאללה מהגבול הצפוני עם ישראל (גם אם נדרשת עוד מערכה צבאית נגד חיזבאללה בלבנון), והמתקפה האיראנית חסרת התקדים נגד ישראל שיצרה לישראל לגיטימציה בין-לאומית, מהוות חלון הזדמנויות נדיר ואלי חד-פעמי לפגוע במחולל הטרור הגדול באזור. אסור לישראל להחמיץ הזדמנות זאת.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / Xinhua
- בניית אתרים