התקווה לפריצת דרך עם סעודיה עדיין עומדת על הפרק, אך הסוגיה הפלסטינית והמצב הפוליטי בסעודיה עדיין מונעים התקדמות מהירה, והכרזות בטרם זמנן רק מזיקות
הגישה התכליתית שאפיינה את דיוני ועדת ההיגוי וקבוצות העבודה של “פורום הנגב” באבו דאבי (9–10 בינואר 2023) לקראת מפגש שרי החוץ במרוקו במרס מעידה על כך שהמגמה להעמקת “הסכמי אברהם” עומדת בעינה גם לאחר חילופי הממשלה בישראל. גם תקוות לפריצת דרך עם סעודיה עדיין עומדות על הפרק, משתקפות בתמורות ברמת השטח (בעיקר בקשרים עסקיים) ונדונו בשיחות היועץ לביטחון לאומי של ארה”ב בארץ. עם זאת, כלשון המימרה הערבית, “החיפזון מן השטן”, והכרזות בטרם זמנן רק הזיקו. המהלך לא יבשיל בהינף יד, הסוגיה הפלסטינית עודנה מכשול, והתמונה הפוליטית בסעודיה מורכבת, לפחות כל עוד המלך סלמאן עדיין בולם חלק משאיפותיו של בנו.
מימוש קשרים פומביים עם סעודיה מחייב תפנית בעמדת ארה”ב כלפי הממלכה, בדגש על המחויבות הביטחונית מול איראן שישראל צריכה להמשיך ולקדם בהידברות עם בכירי ממשל ביידן. נדרשת גם “הורדת גובה הלהבות” בסוגיה הפלסטינית, והסעודים – אף שאינם רואים עצמם מחויבים לפלסטינים – אינם ממהרים להסיר את התנאי של “התקדמות במו”מ”. בכל מקרה, הנסיך מוחמד בן סלמאן יתקשה לקדם החלטה דרמטית של חשיפת היחסים עם ישראל בעיצומו של עימות אלים או משבר בשאלת הר הבית.
“פורום הנגב” צובר תנופה
באבו דאבי התקיים מפגש רחב היקף (9–10 בינואר 2023) בדרג מקצועי בכיר של ועדת ההיגוי ושל שש קבוצות העבודה (ביטחון אזורי; אנרגיה; ביטחון, מזון ומים; תיירות; בריאות; חינוך וסובלנות) במסגרת מה שממשיך להיקרא “פורום הנגב”, שהוקם על ידי שרי החוץ של ארה”ב, ישראל, מצרים, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו במרס 2022. זאת, בהמשך לאימוץ “הסכם המסגרת של פורום הנגב לשת”פ אזורי”, בנובמבר 2022, ובמגמה להעלות את שיתוף הפעולה בכל התחומים לפסים מעשיים, ולהכין את המפגש בדרג שרי החוץ במרוקו המתוכנן למרס השנה.
גורמים ישראליים ממגוון משרדי ממשלה, וכן המטה לביטחון לאומי, שנטלו חלק בדיונים ציינו לחיוב הן את הרוח החיובית (למרות ניסיון של אחת המשלחות, שלא צלח, להעלות לסדר היום של ועדת ההיגוי את הנושא המדיני הפלסטיני) והן את הסיכומים התכליתיים במגוון תחומים. הגיבוי האמריקני המלווה, אומנם, במסרים על כך שאין מדובר בתחליף לפתרון שתי המדינות, תורם גם הוא להתבססות הפורום כמסגרת רשמית המגלמת את רוחם של “הסכמי אברהם”, אם כי סודאן, שטרם מיסדה את יחסיה עם ישראל, לא נטלה בו חלק עד כה. חשיבות מיוחדת נודעת לתפקידה של מצרים, שבעשורים קודמים נקטה עמדה צוננת מאוד כלפי מהלכי נורמליזציה עם ישראל, וכעת היא שותפה הן לפורום הנגב והן למסגרת אזורית נוספת – פורום הגז של מזרח הים התיכון – שישראל היא אחד מעמודי התווך שלה. סירובה הנמשך של ירדן להצטרף ראוי לדיון נפרד.
מטבע הדברים נודעת משמעות סמלית ומעשית לכך שהמפגש התקיים, באווירה חיובית, למרות המתחים שנלוו להקמת הממשלה החדשה בישראל. אלו התחדדו, אומנם, בעקבות ביקור השר לביטחון לאומי בהר הבית, שהניב שלל גינויים של משתתפות הפורום, וההצבעה הבעייתית בעצרת האו”ם (שכל שותפות השלום של ישראל באזור תמכו בה) באשר להפניית “המשך הכיבוש” לפסיקת בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג. שוב התברר, עם זאת, שניתן להעמיק ולבסס את “הסכמי אברהם” בהיבטיהם האופרטיביים גם כאשר לא מסתמן “אופק מדיני” בסוגיה הפלסטינית.
השאלה הסעודית
לצד העמקת ההסכמים עומדת על הפרק גם הרחבתם, וספציפית, שכן הדברים נאמרו במפורש בשיח הפוליטי הישראלי, האפשרות של פריצת דרך – קרובה? – ביחסים בין מדינת ישראל לבין ממלכת ערב הסעודית. במעמד השבעתה של הממשלה החדשה (29 בדצמבר), בנאומו המסכם בכנסת, התייחס ראש הממשלה לשעבר יאיר לפיד במפורש לכך שבעת האחרונה הושגה התקדמות משמעותית לקראת נורמליזציה עם ערב הסעודית, והמגעים כמעט והבשילו; ניכר היה שהוא מבקש לוודא שבבוא העת, גם הוא וממשלתו יוכרו כמי שמילאו תפקיד במהלך ההיסטורי.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, מצידו, לא התייחס במפורש לסעודיה אך מנה את הרחבת “הסכמי אברהם” – בשאיפה “לסיים את הסכסוך הישראלי-ערבי” – כאחד משלושת יעדי היסוד הראשונים במעלה של ממשלתו, לצד ההתמודדות עם פרויקט הגרעין האיראני, ופרויקטים תשתיתיים שיחברו את כל חלקי ישראל. רק פריצת דרך עם סעודיה, כמדינת המפתח בעולם הערבי, לצד מצרים, אכן יכולה להיתפס כמימוש יעד זה. אחרים במפלגתו התייחסו במפורש לאפשרות של הישג מול סעודיה כבר בטווח הקרוב.
מעבר לידיעה הבלתי אמצעית של גורמים ממלכתיים ישראליים העומדים בקשר חשאי עם הסעודים – ולא מאתמול – יש גם גורמים נוספים שצברו בעת האחרונה התרשמויות המעידות על נכונות סעודית, ברמה העקרונית, להתקדם לעבר נורמליזציה עם ישראל. בשיחה עם ראשי מכון וושינגטון מנה יורש העצר הסעודי את תנאיו – כמפורט להלן – אך לא כלל בהם התייחסות לנושא הפלסטיני, ודבריו התפרשו כהסכמה עקרונית, אם כי מותנית, לרעיון של כינון יחסים דיפלומאטיים עם ישראל. גם משלחת אנשי צבא אמריקניים בדימוס מטעם ארגון JINSA, העוסק בהעמקת המחויבות לישראל בקרב הממסד הביטחוני האמריקני, ביקרה בסעודיה לאחרונה[1] והתרשמה כי “מבשילים” המהלכים המכינים לקראת פריצת דרך.
נקודות ציון חשובות כבר הצטברו:
- ספק רב אם בחריין, שתלותה בסעודיה עמוקה, הייתה מצטרפת ל”הסכמי אברהם” ודוגלת בהעמקתם אילולא הבינה כי דעתם של הסעודים נוחה מכך, וניכר כי שותפוֹת “פורום הנגב” בכללותן פועלות על בסיס הערכה דומה לגבי עמדתו של מוחמד בן סלמאן.
- סעודיה התירה מעבר במרחב האווירי שלה לטיסות לישראל וממנה (את הקושי מערימה כעת דווקא עומאן).
- הסעודים שבו והתחייבו, כפי שעשו גם ב-2015 כאשר עלתה הסוגיה על הפרק, לקיים את תנאי הסכם השלום הישראלי-מצרי בכל הנוגע לחופש השיט במצרי טיראן גם לאחר שהאיים טיראן וסנפיר ישובו לריבונותם (הם “הושאלו” למצרים ב-1949, כדי שתעשה בהם שימוש להטלת מצור על ישראל, והנשיא עבד אל-פתאח אל-סיסי סיכם על השבתם לסעודיה). מוזכרת גם האפשרות שיותרו ביקורי ישראלים באיים.
- השתתפות אנשי עסקים ישראליים, כולל נאום פומבי של יו”ר הדירקטוריון של בנק לאומי סאמר חאג’ יחיא, הישראלי הראשון ממוצא ערבי המחזיק בעמדת מפתח בבנקאות הישראלית, בוועידה השישית של ה-FII (Future Investment Initaitive), פורום ההשקעות הבינלאומי העיקרי של סעודיה. ברקע, נכונות גוברת לפתיחת המשק הסעודי להשקעות ישראליות ישירות.
- תפקידו של שיח’ מחמד אל-עיסא, מזכ”ל “הליגה המוסלמית העולמית”, בקידום מסרי פיוס, כולל תודעת השואה (בין היתר ביקר באושוויץ עם עמיתים יהודים), נושא שעלה על הפרק גם בקבוצת העבודה לחינוך וסובלנות ב”פורום הנגב”.
כל אלה מהווים איתותים ונקודות ציון, כמו גם מבחן ליכולתו של השלטון, היינו של יורש העצר מוחמד בן סלמאן והממסד הסעודי הנוכחי, להתקדם צעד צעד לקראת נרמול, מבלי לעורר תגובה ציבורית נזעמת, או לגרום לאביו, המלך סלמאן, שהשפעתו עדיין לא דעכה כליל, ללחוץ על דוושת הבלם. יורש העצר פועל שיטתית להרחקת סעודיה מזהותה הווהאבית ולקדם מרכיבים של ליברליזציה, אם כי בה בעת הוא נוקט דיכוי ברוטלי של כל תסיסה פוליטית, והתנהלותו מלווה בתופעות של יוהרה ובזבוז ראוותני כמו פרויקט העיר “ניאום”. מבחינתו, כפי שהבהיר לאנשי מכון וושינגטון, נכונותו לחצות את הסף ולעסוק בגלוי בכינון יחסים מדיניים מותנית בשינוי ביחסו של ממשל ביידן כלפי סעודיה וכלפיו עצמו.
מה הסעודים רוצים מארה”ב?
המתח ביחסים בין וושינגטון לריאד הומחש היטב, ובמתכוון, בביקור נשיא סין, ש’י ג’ינפינג, בסעודיה (8–9 בדצמבר 2022). גינוני הכבוד שהורעפו עליו בלטו ביתר שאת בהשוואה לקבלת הפנים הצוננת הרבה יותר לנשיא ארה”ב, ג’ו ביידן, בביקורו בג’דה (15 ביולי 2022), שבמהלכו אף כשל האורח במאמציו לשדל את הסעודים לתרום להורדת מחירי הנפט בצל המשבר האוקראיני. מאז נעשו מאמצים להוריד את רמת החיכוך, כולל קביעה משפטית, בתמיכת הממשל, בנובמבר 2022, שלא ניתן לנקוט הליכים כלפי מוחמד בן סלמאן בשל רצח העיתונאי ג’מאל חשוקג’י. עם זאת, בעיית היסוד – פרי חשדנות הדדית ומשקעי העבר – טרם באה על פתרונה.
בשיחה עם מכון וושינגטון עלו שלוש ציפיות של סעודיה מארה”ב, שאף אחת מהן איננה קשורה למכלול הפלסטיני, ולו בעקיפין:
- התחייבות ביטחונית אמריקנית לעתידה של סעודיה, במתכונת ברית נאט”ו, כשברקע, מטבע הדברים, האיום מצידה של איראן והחשש הסעודי העמוק שארה”ב לא תמנע בפועל מאיראן להגיע ליכולת גרעינית צבאית. בהיעדר התחייבות כזו, הסעודים ממשיכים לטפח את הקשר עם המתחרה המעצמתית, סין, ואף לקיים, סביב הדיון על עתיד עיראק, ערוץ קשר עם המשטר האיראני עצמו.
- אספקת אמל”ח מן השורה הראשונה. זו היא סוגיה רגישה מבחינתה של ישראל, אך כזו שניתן ליישב בינה לבין המחויבות האמריקנית – על פי חוק – לשימור יתרונה האיכותי הצבאי (QME) של ישראל.
- מתן הסכמה אמריקנית לכינונה של תוכנית גרעין אזרחית בסעודיה – שוב שאלה מורכבת, אך כזו שניתן למצוא לה פתרונות בדמות מנגנוני פיקוח ואספקה חיצונית של מעגל הדלק.
לפחות ברמת העיקרון, ועל בסיס עבודת מטה פרטנית בשיתוף כלל הגורמים הרלוונטיים, נראה כי הדרג המדיני הישראלי כבר הציג אופציות ברוח זו לבכירי ממשל ביידן, כולל היועץ לביטחון לאומי ג’ייק סאליבן בעת ביקורו בארץ, וימשיך להציב סוגיה זו במקום בכיר בסדר היום של הדיאלוג עם שר החוץ טוני בלינקן וראשי הממשל.
השפעת המכלול הפלסטיני – והצורך בהתקדמות מדודה
בכל מקרה, יש להביא בחשבון כי המציאות המדינית, הפוליטית (פנים-שושלתית) והחברתית-תודעתית בזירה הסעודית מורכבת, ונהירה רק באופן חלקי מאוד למתבונן מבחוץ, ואפילו מבפנים. כפי שהסעודים עצמם מוכנים להודות, לא קל יהיה לסלק בהינף יד משקעים של עשרות שנים שבהן הולעט הציבור הסעודי בהסתה אנטי-ישראלית ואף אנטישמית ארסית. לחץ ישראלי בוטה מדי – קל וחומר מה שעשוי להצטייר כגרירת הנושא לתוך הזירה הפוליטית הישראלית הסוערת – יזיק יותר מאשר יועיל. הוא גם עלול לדרבן, ואולי כבר דרבן, את המלך לרסן את צעדיו של בנו. הפתגם הערבי “אל-עג’לה מן אל-שיטאן” – החיפזון מן השטן – הולם היטב את התובנות הנדרשות באשר לאופן ההתנהלות מול הסעודים בנסיבות הנוכחיות.
נכון לומר, בתוך כך, שזיקתם של הסעודים לעמדה הפלסטינית אומנם קלושה, אך לפחות ברובד ההצהרתי עדיין נשמעת ההתניה המסורתית – לא נתקדם לנורמליזציה עם ישראל עד שתסתמן התקדמות בין ישראל לפלסטינים וישורטט “אופק מדיני” כלשהו. קונקרטית, חשיבותה של “היוזמה הערבית” בהובלה סעודית, משנת 2002, הולכת ודועכת במציאות האזורית המשתנה. לסעודים – כמו גם למדינות “הסכמי אברהם”, ואף לממשל ביידן – ברור כי ממשלת ישראל הנוכחית (כקודמתה…) אינה צפויה למצוא נקודת מפגש בין עמדותיה לבין התביעות הפלסטיניות בטווח הנראה לעין. אולם שלא כאיחוד האמירויות, היא אינה מוכנה עדיין להסיר את הנושא מעל הפרק, והבהרותיו של שר החוץ הסעודי בנושא התקבלו בברכה בצד הפלסטיני.
ראוי אפוא למתן את הציפיות, וגם התקדמות זהירה ומדודה עם הסעודים עלולה להיקלע לקשיים ניכרים אם מדיניותה של ישראל תצטייר כנטישה של מתכונת “ניהול הסכסוך” וחתירה להכרעה ולשינוי מהותי של תמונת המצב, גם במחיר קריסת הרשות הפלסטינית והחרפה ניכרת של העימותים בשטח. קביעה זו חלה, מטבע הדברים, גם על סוגיית הר הבית. אם פריצת הדרך מול ריאד היא אחד מיעדי היסוד של ישראל בעת הזו, ויש לכך סיבות אסטרטגיות, דיפלומטיות, ערכיות-סמליות וכלכליות, זהו שיקול שיצטרך להילקח בחשבון בדיוני הדרג המקצועי והמדיני. יש מקום להתנהל בשיקול דעת בסוגיות שיכולה להיות להן השלכה על סיכויי ההתקדמות (הזהירה), וחשוב לא פחות על היכולת לרתום את וושינגטון לסייע במאמץ זה.
[1] John Hannah, “Making Peace with the Saudis – But not without Biden”, Jerusalem Post, January 4, 2023.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: Freepik
- בניית אתרים