מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים

מר עוזי רובין

מר עוזי רובין

מומחה לאיום הטילים ולהגנה בפני טילים.

בנאומו על מצב האומה חשף נשיא רוסיה וולדימיר פוטין שש מערכות נשק אסטרטגיות חדשות המבוססות על טכנולוגיות מתקדמות. הדגש בכלי הנשק המרשימים הללו היא היכולת לחדור דרך מערכת ההגנה הגלובלית נגד טילים שלדבריו ארצות הברית מפתחת ופורסת בימים אלה. במציאות מערכת כזו איננה קיימת ואף איננה בתכנון. לא מפתיע שארצות הברית הגיבה על נאומו של פוטין באדישות. נאום פוטין מעיד יותר מכל על הטראומה הרוסית הנמשכת מיוזמת "מלחמת הכוכבים" של הנשיא רייגן.

בראשון לנובמבר 2018 נשא נשיא רוסיה וולדימיר פוטין נאום על מצב האומה בפני קהל שומעים שכלל את חברי הדומה (הפרלמנט) של הפדרציה הרוסית, שופטי בית המשפט העליון של רוסיה, שרי ממשלה ונכבדים אחרים. מרבית הנאום נסבה על נושאי כלכלה וחברה. הן פוטין והן מאזיניו נראו משועממים למדי בקטע זה. אך חלקו האחרון של הנאום היה שונה מאד: פוטין הציג בעיניים בורקות  שורה של מערכות נשק אסטרטגיות חדשות ובהן טילים בליסטיים, טילי שיוט ונשק אנרגיה. ההצגה לוותה בקטעי ווידאו ואנימציה, והתקבלה בהתלהבות על ידי קהל השומעים. "כל מה שהם (המערב) ניסו למנוע מאתנו… הושג. אי אפשר לעצור את רוסיה!" סיים פוטין את נאומו, לקול תשואות. ברקע התנופף דגלה של הפדרציה הרוסית הנושא את הנשר הדו ראשי של הצארים, וברקע התנגן הלחן של הימנון ברית המועצות מתקופת סטאלין, שמשמש עד היום כלחן של ההימנון הרוסי (במילים שונות). היתה זו הצגה מושלמת של רצף היסטורי, והכרזה שהמעצמה הרוסית בגילגוליה השונים חזרה לעמוד על רגליה והפעם בגרסה הדיגיטלית והמשופרת של המאה ה-21.

הדבר שמשך את תשומת הלב של התקשורת וזכה מיד לכותרות עולמיות היה התיאור המפורט והאוהב, והמלווה בסרטונים של שש מערכות נשק חדשות: ראשית, טיל בליסטי ביניבשתי בעל טווח ארוך דיו כדי לתקוף את ארה"ב "מלמטה", כלומר דרך הקוטב הדרומי. שנית, טיל שיוט שמונע בעזרת אנרגיה גרעינית המעניקה לו טווח בלתי מוגבל וכתוצאה מכך היכולת לעקוף מערכות הגנה, להקיף את כדור הארץ ולתקוף את ארה"ב מכוונים בלתי צפויים.  שלישית,  צוללת בלתי מאויישת זעירה וחמקנית שלא ניתן להגן בפניה, והיכולה לתקוף כל אנייה וכל נמל בעולם. רביעית, טיל אוויר קרקע לטווח של 2000 ק"מ הנע במהירות שהיא פי חמש ממהירות הקול, ושיש לא יכולת לשנות את מסלולו כך שהוא לא ניתן ליירוט. חמישית, טיל בליסטי המשגר גלשן היפרסוני בעל טווח ביניבשתי, שמסוגל "לדלג" באטמוספרה העליונה כמו חלוק נחל המדלג על פני המים, מה שהופך אותו לבלתי ניתן ליירוט על ידי מערכות הגנה בפני מטוסים או טילים. שישית, מערכת לייזר רב עוצמה ניידת שנועדה כפי הנראה ל"עוור" לוויני תצפית שמסייעים לאתר מטרות עבור מערכות הגנה בפני טילים, ובכך לשבש את פעולתן.

המשותף לכל המערכות הללו הוא היכולת לעקוף או לשבש מערכות הגנה, בעיקר כאלה שמיועדות ליירט טילים. כל הדור הנוכחי של מערכות הגנה בפני טילים, החל מזו האמריקאית שמגינה על מערב ארצות הברית בפני טילים צפון קוריאנים ועד ה"חץ" ו"כיפת ברזל" הישראליים מבוסס על כך שטילים בליסטיים נעים במסלולים ברי חיזוי, וניתן לשערך היכן ומתי הם יפגעו בקרקע – ומכאן היכן ומתי ליירט אותם. כלי הנשק הרוסיים שהוצגו על ידי פוטין נעים במסלולים שלא ניתנים לחיזוי ולכן הדור הנוכחי של מערכות ההגנה יהיה חסר אונים כנגדם. נשק הלייזר שהוצג נועד כפי הנראה למנוע את גילויים המוקדם של הטילים הללו על ידי לוויני תצפית, ובכך להקשות עוד יותר על יירוטם.

המשותף לכל המערכות החדשות שפוטין הציג הוא היכולת לחדור, לעקוף או לשבש את מערכת ההגנה הגלובלית שלדעתו ארה"ב פורשת כיום ברחבי העולם.

פוטין לא הסתיר את ההיגיון שבבסיס מערכות הנשק הללו. לדבריו, ארה"ב מפתחת מערכת הגנה גלובלית בפני טילים בליסטיים שתוכל להגן על ארצות הברית ובנות בריתה בפני התקפה גרעינית רוסית, ובכך להפר את מאזן הכוחות הגלובלי. כלי הנשק החדשים נועדים לעקוף את המערכות הללו ולהבטיח את היכולת הרוסית להנחית "מכה שנייה" גרעינית בתגובה למתקפה גרעינית או לא גרעינית על רוסיה ובנות בריתה, ולהשיב בכך את המאזן הגלובלי לקדמותו ולהבטיח בכך את שלום העולם.

סביר להניח שהידיעה כי ארצות הברית מפתחת מערכת הגנה גלובלית בפני טילים בליסטיים הפתיעה את הממשל האמריקאי שכלל לא היה מודע לכך. בפועל, ארצות הברית הציבה מערכת הגנה ארוכת טווח בחוף המערבי ובאלסקה כנגד איום הטילים הצפון קוריאנים. מערכת זו מוגבלת מאד ביכולותיה, ובמקרה הטוב תוכל ליירוט לא יותר מכ – 22 ראשי קרב, לאמור כשליש אחוז ממספר ראשי הקרב הגרעיניים של רוסיה. היכולות של המערכת האמריקאית הוגבלו בכוונת מכוון כדי שלא לפגוע ביכולת הטילים הגרעיניים של רוסית. ארצות הברית ממשיכה לדגול באיזון אסטרטגי המבוסס על הרתעה בעזרת אלפי הטילים הבליסטיים שלה, ולא על הגנה.

האסטרטגיה הגרעינית של ארה"ב ממשיכה להתבסס על הרתעה ולא על הגנה, ולכן ממשל ארה"ב הגיב לנאום פוטין במשיכת כתף.

במישור הקונבנציונלי היא מפתחת ופורסת שורה של מערכות הגנה טקטיות שנועדו להגן על כוחותיה הפרוסים ברחבי העולם ועל בנות בריתה (כמו יפן ודרום קוריאה) בפני טילים טקטיים לטווחים קצרים יחסית, והיא מספקת מערכות כאלה לבנות בריתה בעולם כמו סעודיה ונסיכויות המפרץ להגנה בפני איום הטילים של איראן. כל המערכות הללו לא נועדו ולא מסוגלות ליירט טילים בליסטיים ביניבשתיים. האיום האיראני עומד גם בבסיסה של מערכת ההגנה האירופית של נאטו, הבנויה על מערכות טקטיות שאין להם יכולת ליירט טילים בליסטיים ביניבשתיים מרוסיה. ארצות הברית מתכוונת להשקיע בעשרות השנים הבאות כ- 1.2 טריליון דולר בחידוש כוח  המחץ הגרעיני שלה, ובכלל זה פיתוח דור חדש של טילים בליסטיים בין יבשתיים, פיתוח מפציץ אסטרטגי חדש בעל יכולת חמקנות והשקת 12 צוללות גרעיניות חדשות. ההשקעות במערכות הגנה בפני טילים תשארנה נמוכות יחסית ואין כיום כל תכנית להגדילן. מכל בחינה מעשית, האסטרטגיה של ארצות הברית כלפי רוסי וסין הייתה ונשארה הרתעתית ולא הגנתית. בטחונה של ארה"ב ימשיך להיות מושתת על היכולת להגיב גרעינית על מכה גרעינית, ולא על היכולת להגן בפני המכה הגרעינית עצמה. ואכן, תגובתו של הממשל האמריקאי לצחצוח החרבות של פוטין התמצה במשיכת כתף. הארסנל האסטרטגי החדש של רוסיה, מרשים ככל שיהיה מבחינה טכנית, מהווה למעשה ירייה לחלל הריק. בבחינת פיתרון שמחפש בעיה. "נאום הטילים" של פוטין מעיד יותר על האופן שבו רוסיה המודרנית מפרשת את העבר הקרוב וכנגזר מכך על שאיפותיה לעתיד. כדי להבין את הדברים יש לחזור לתקופת השיא של המלחמה הקרה, להסכמי הגבלת הנשק שנכרתו באותה תקופה ול"מלחמת הכוכבים" של הנשיא רייגן.

בשנות ה 60 של המאה העשרים פתחו שתי מעצמות העל במרוץ חימוש שכלל פיתוח והצבה של טילים בליסטיים ביניבשתיים נושאי ראשי חץ גרעיניים. כמעט במקביל החל מרוץ נוסף בין שתי המעצמות לפיתוח מערכות הגנה בפני אותם טילים עצמם. ההצלחה הראשונה ביירוט טיל בליסטי נרשמה בברית המועצות עוד בשנת 1961, אך כבר בשנה שלאחר מכן השיגה גם ארצות הברית את היכולת הזו. לקראת סוף העשור החלו שתי מעצמות העל לפרוס מערכות הגנה מבצעיות, שהיו מסובכות ויקרות להחריד עקב מגבלות הטכנולוגיה של אותם ימים. פריסת מערכות ההגנה האיצה עוד יותר את מירוץ החימוש הגרעיני שמחיריו הגבוהים הלכו והכבידו על הכלכלות הלאומיות של שני הצדדים. דבר זה המריץ אותם לחפש פתרונות דיפלומטיים להאטת מירוץ החימוש והקטנת עלויותיו. אחת התוצאות היתה הסכם ההגנה בפני טילים (Anti Ballistic Missile Treaty – ABM)) משנת 1972, שבו התחייבו שני הצדדים שלא לפרוס יותר מערכות הגנה בפני טילים בליסטיים. כל צד הורשה להציב רק שתי סוללות הגנתיות על בסיס המערכות שכבר פותחו, אך הוסכם שלא לפתח במלואן מערכות הגנה חדשות. ארצות הברית פרסה סוללה אחת להגנת אתרי השיגור של הטילים הבליסטיים הביניבשתיים שלה, אך השביתה ופירקה את הסוללה הזו זמן קצר לאחר מכן. בריה"מ פרסה סוללה אחת להגנת מוסקבה שקיימת ומבצעית עד היום. שתי המעצמות לא פרשו מעולם את הסוללות הנוספות שהותרו בהסכם.

הסכם ה-ABM נתפס על ידי ברית המועצות כהישג ממדרגה ראשונה, כגורם מייצב במלחמה הקרה וכהסכם שמכיר בה כבעלת מעמד שווה לזה של ארצות הברית בעיצוב הפוליטיקה העולמית. ברם, עלייתו לשלטון של הנשיא רייגן ב 1980 ערערה את ההישג זה. רייגן, שחיפש דרכים להביא את המלחמה הקרה לסיום, שוכנע על ידי הפיזיקאי המפורסם אדוארד טלר – "אבי פצצת המימן" – להכריז על "יוזמת ההגנה האסטרטגית" שיעדה היה לפתח מערכת הגנה בלתי חדירה כנגד טילים בליסטיים ביניבשתיים ולשים  בכך את הקץ על היכולת של ברית המועצות לאיים גרעינית על ארצו. יוזמה זו, שכונתה על ידי התקשורת בשם המזלזל קמעא "מלחמת הכוכבים", נתקלה בהתנגדות זועמת של הקהילה המדעית ושל החוגים הליברלים בארה"ב ובאירופה. באשר לברית המועצות, יזמת "מלחמת הכוכבים" נפלה כהלם על הנהגתה. למרות שהממסד המדעי של ברית המועצות הבחין כמעט מייד בחוסר התוחלת הטכנולוגי של יזמת רייגן, הנהגתה הפוליטית והצבאית שעדיין כאבה את ההפסד הצורב במרוץ לירח הייתה משוכנעת כי אין מעלל טכנולוגי שנבצר מארצות הברית וכי היא תצליח בסופו של דבר לפתח את "מלחמת הכוכבים". דבר זה ישים לאל את השוויון האסטרטגי שהושג בעזרת הסכם ה-ABM ויחזיר את ברית המועצות למעמד של מעצמה מסדר שני. ההנהגה הצבאית דרשה לפתח דורות חדשים של טילים בליסטיים שיוכלו לחדור את מערכות ההגנה הצפויות של הנשיא רייגן ולפתח במקביל "מלחמת כוכבים" סובייטית, אך לכלכלתה הדועכת של ברית המועצות חסרו המשאבים העצומים שהיו דרושים לכך. מיכאיל גורבצ'ב, שנבחר ב 1985 על ידי חבריו כשליט העליון של האימפריה הסובייטית הרעועה סירב לדרישות צבאו ובמקום זאת הציע לנשיא רייגן את "עיסקת חייו": ביטול מערכי הטילים הבליסטיים הגרעיניים של שני הצדדים והסרת האיום הגרעיני על ארה"ב, בתמורה לביטול יוזמת "מלחמת הכוכבים". רייגן דחה זאת וחרץ בכך את גורלה של ברית המועצות ואת גורלו של מיכאיל גורבצ'ב עצמו. בעשור שלאחר מכן, כאשר נראה שתכניות הטילים הבליסטיים והנשק הגרעיני של צפון קוריאה עלולות להביא לאיום על  ארה"ב, ביטל הנשיא בוש את הסכם ה-ABM והורה לפרוס בחוף המערבי ובאלסקה את מערכת ההגנה המוגבלת בפני טילי צפון קוריאה שאותה תיארנו בקצרה למעלה.

ההשקעה הרוסית בטילים שיכולים לחדור דרך מערכת הגנה מעידה יותר מכל על הטראומה מימי "מלחמת הכוכבים" של הנשיא רייגן.

הוויכוחים על הסיבות לנפילת ברית המועצות ועל חלקה של יוזמת "מלחמת הכובבים" בכך נמשכים עד עצם היום הזה. בתקופה שמיד לאחר תום המלחמה הקרה סברו פרשנים רבים, הן במערב והן – ובעיקר – ברוסיה, כי ל"מלחמת הכוכבים" היה משקל משמעותי ואפילו מכריע באירוע היסטורי זה. ברבות הימים גבר קולם של הפרשנים הליברליים במערב שהתנגדו מלכתחילה ליוזמת "מלחמת הכוכבים". לשיטתם נפילת ברית המועצות נבעה בעטיים של תהליכים פנימיים בלתי נמנעים ובהם מתחים אתניים ומאבקים על זכויות אדם ול"מלחמת הכוכבים" לא היה כל תפקיד משמעותי בכך. לדוגמא, הסופר הפופולרי וחבר מפלגת הלייבור הבריטית קן פולט (Ken Folette) מייחס ברומן ההיסטורי שלו "קצה הנצח" (Edge of Eternity) את נפילת ברית המועצות למאבק מוצלח של תומכי הדמוקרטיה הליברלית וזכויות האדם ברוסיה עצמה ופוטר את הטיעון אודות חלקה של "מלחמת הכוכבים" כאגדה שהומצאה על ידי חוגים שמרניים וגופי המודיעין בארה"ב לצורך האדרה עצמית.

לעומת ההמעטה המערבית בתפקיד ש"מלחמת הכוכבים" מלאה בנפילתה של ברית המועצות, בולטת מרכזיותה בראיית העולם של ההנהגה הרוסית הנוכחית כפי שהדבר מתבטא בנאומו של נשיאה. למרות שפוטין לא הזכיר את "מלחמת הכוכבים" בשמה המפורש, השפעתה ניכרת על חשיבתו האסטרטגית. פוטין כאמור תולה את העילה לפיתוח מערכותיו החדשות בכך שארצות הברית מקימה מערכת הגנה גלובלית בפני טילים בליסטיים. לדידו, תכנית "מלחמת הכוכבים" חיה וקיימת, אם כי לא בשמה הקודם, וביטול הסכם ה-ABM לא היה אלא מהלך שנועד להכשיר זאת מבחינת החוק הבינלאומי. סביר להניח שמרבית אם לא כל הרעיונות ל"עקיפת" או שיבוש מערכות הגנה בפני טילים שמומשו במערכות החדשות הועלו לראשונה על ידי מהנדסיה של ברית המועצות בתקופת "מלחמת הכוכבים". פוטין זוקף אמנם לזכות עצמו  את המערכות החדשות באמרו שהן פרי המאמצים של השנים האחרונות, אך מודה כי "השתמשנו בכמה מהרעיונות של קודמינו המוכשרים" מתקופת ברית המועצות. לא מן הנמנע כי מה שהוצג על ידי פוטין בנאומו האחרון הוא גלגולו המודרני של מה שהוסר מהפרק על ידי מיכאיל גורבצ'ב.  באיחור של 20 שנה, רוסיה מציבה סוף סוף מענה ל"מלחמת הכוכבים" של הנשיא רייגן. בראיה מערבית, המערכות האסטרטגיה החדשות של רוסיה הן יריה לחלל הריק. בראייתו של פוטין, מערכות אלה הן תשובה רוסית הולמת לאתגר האמריקאי מימי רייגן, מחיקת העלבון הצורב של המפולת שנגרמה בעטיו ואות לחזרתה למעמד של מעצמה שוות משקל בניהול ענייני העולם. נאומו של פוטין היה מבחינתו הרבה יותר מנאום בחירות – הוא היה הצהרה היסטורית שציינה סיום פרק ופתיחת פרק חדש בהיסטוריה העולמית.

מתנהל כאן דו שיח של חרשים. בראיית רוסיה נאום פוטין הוא ביטוי למדיניות שקולה ואחראית. בעיני וושינגטון הנאום הוא צחצוח חרבות.

על כל המבריקות הטכנולוגית של מערכות הנשק האסטרטגיות החדשות שהוצגו בנאום פוטין, אף אחת מהן איננה מפירה את האמנות הבינלאומיות התקפות שרוסיה מחוייבת בהן. למרות החששות באירופה, פוטין לא הכריז על ביטול האמנה אודות הנשק לטווח ביניים (INF) שנחתמה בתקופת גורבצ'ב.  מדיניותו של פוטין, לפחות בשלב זה, היא לא לשבור את הכלים ולהמשיך בדיאלוג עם ארה"ב ואירופה אודות הסכמי פירוק חימוש נוספים שיכללו את פרויקטי ההגנה בפני טילים כך שלרוסיה תהייה זכות ווטו לגביהם. עד כה, ארה"ב סירבה לדון עם רוסיה על כך. הסיכוי שמערכות הנשק החדשות שהוצגו בנאומו של פוטין ימריצו את ארה"ב לשנות את עמדתה אינו גבוה, מכיוון שהן אינן מגבירות את האיום הקיים ממילא על מערכי הטילים הגרעיניים שלה ושל בנות בריתה. נראה שמתנהל כאן דו שיח של חירשים. בראיית רוסיה, נאום פוטין היה ביטוי למדיניות אחראית ושקולה. בראיית המערב, נאום פוטין היה צחצוח חרבות בנוסח המלחמה הקרה. יש לקוות שהרוחות הלוהטות לא יהפכו לרוחות קפואות של מלחמה קרה חדשה.


סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: Bigstock

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *