מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים

מר דוד מ' וינברג

מר דוד מ' וינברג

סגן נשיא מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים.

תכנית ההתנתקות החד-צדדית של האלוף ידלין אינה חדשה ואינה הגיונית.

לאור התפרקותה של מדינות ערב וחדירתו של האסלאם הקיצוני לתנועה הלאומית הפלסטינית, ולאור הדיקטטורה החלושה שהרשות הפלסטינית הפכה להיות, קשה להאמין שמישהו עדיין מפיץ את אותם "פתרונות" ישנים לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

ובכל זאת, זה מה שעשו החודש קצינים בכירים ופקידים ממשלתיים לשעבר, הנוטים לשמאל-מרכז הפוליטי, כשהציגו עוד תכנית שעבר זמנה לנסיגה ישראלית חד-צדדית משטחי יהודה ושומרון.

האלוף במיל' עמוס ידלין – אחד מאנשי הצבא החשובים ביותר שלנו – וקבוצה מעמיתיו המקצועיים ב'מכון למחקרי ביטחון לאומי' בתל-אביב, הניחו על השולחן תכנית פעולה מקיפה שמטרתה להפריד בין ישראל לפלסטינים. על-פי התכנית, ישראל תיצור באופן חד-צדדי "ישות" פלסטינית רציפה תחת שלטונה של הרשות הפלסטינית, על פני כ-65% משטחי הגדה, ותנקוט צעדים להרעבת התנחלויות שנמצאות מחוץ למה שקרוי "גושי ההתנחלות".

"המסגרת האסטרטגית החדשה" עטופה וארוזה יפה ומוגשת כעבודת מחקר מקורית, מקצועית ונטולת גוון פוליטי, שהופקה לאחר שנה של דיונים אינטנסיביים. היא מנוסחת בשפה גבוהה ומדברת על "נקיטת יוזמה ציונית".

אך ביסודו של דבר זוהי אותה "תכנית חלופית" עצובה לנסיגה חד-צדדית, בהעדר שלום עם הפלסטינים, שהציג האלוף ידלין לפני ארבע שנים, וששימשה אותו כמצע פוליטי ב-2015 כאשר היה מועמדה של 'המחנה הציוני' לתפקיד שר הביטחון.

לזכותה של התכנית ייאמר שהיא מכירה בשורה של אמיתות שהיה ראוי להכיר בהן כבר מזמן, החל מכך שאין סיכוי לעסקת שלום מקיפה עם הפלסטינים בזמן הקרוב, ושתהיה זו טעות לעשות מאמץ תזזיתי נוסף בסגנון ג'ון קרי כדי להשיג עסקה כזו.

כמו כן, אין פתרון נראה-לעין למצב בעזה, שבה נטל החמאס שליטה; או סיכוי אפשרי לפשרה נוחה בירושלים. לכן השאיר 'המכון למחקרי ביטחון לאומי' את הסוגיות האלו לגמרי מחוץ לתכניתו. בעניינים אלה, על ישראל פשוט לחיות על חרבה, פשוטו כמשמעו.

ידלין אף מדגיש שישראל תשאיר בידיה שליטה כמעט קבועה בבקעת הירדן מסיבות ביטחוניות וחופש פעולה בלתי מוגבל לצה"ל לפעול נגד טרור בכל הגדה, לא משנה איזו ישות נחמדה או מסוכנת יקימו שם הפלסטינים. התכנית אינה מתירה לפלסטינים שום זכות וטו בעניין.

אבל אז ידלין ושות' מעלים סדרה של טיעונים מזויפים ולא מבוססים.

ראשית, שעם העברת השליטה הביטחונית בכמה חלקים משטח B והשליטה האזרחית/כלכלית ב-25% משטח C לידי הרשות הפלסטינית (מה שהתכנית מכנה בצורה מנומסת "צמצום ממדי הכיבוש הישראלי"), ישתפר מצבה הביטחוני של ישראל.

שנית, שהענקת המתנות החד-צדדיות האלו לרשות הפלסטינית תעודד אותה למתינות, ולא תלמד את מנהיגיה דווקא להגביר את דרישותיהם ולהמתין להתקפלותה של ישראל, כפי שהם עושים בנוקשות מזה 25 שנה.

שלישית, שאם תעשה כך, תזכה ישראל בלגיטימיות בינלאומית רבה יותר ובשיתוף פעולה מצד ארצות ערב הסוניות.

רביעית, הטיעון הבעייתי מכולם: מומחים אלה טוענים ללא כל היגיון שהפסקת הבנייה והתקציבים הממשלתיים המאפשרים חיי יומיום בהתנחלויות "נידָחות" – ולמעשה, חניקתן למוות – אינן מגיעות לכדי התנתקות נוסח עזה. הם אמנם אינם מציעים לגרור ישראלים פיזית מתוך בתיהם בשילה או בעופרה, אך הם מציעים להפוך את חייהם שם לבלתי נסבלים ולבלתי לגיטימיים.

האלוף ידלין קורא לתכניתו "ווייז" דיפלומטי – מסלול יציאה גאוני מהמצב הנוכחי לקראת עתיד לא ברור אך טוב יותר. אני רואה אותה כ"ווייז" שהשתגע ומוביל באופן בלתי נמנע למדינת פלסטינית עוינת, מבלי להבטיח את קץ הסכסוך.

לאחר שתבצע את הנסיגות המותוות בתכנית, כיצד תוכל ישראל למנוע את נפילתן של יהודה ושומרון בידי חמאס או בידי אחת הקבוצות הג'יהדיסטיות האחרות המציפות כעת את המזרח התיכון? אם נשמור על זכותנו לפשוט באופן סדיר על השטחים כדי לשרש מהם את תאי חמאס (כפי שידלין דורש בצדק), כיצד זה שונה מהמצב כיום? ואם נחזיק בנוכחות צבאית משמעותית על ראשי הגבעות ובצמתים מרכזיים, מי באמת יראה זאת כסיום "הכיבוש" הישראלי?

כשההתנחלויות האזרחיות של ישראל בשומרון יהיו במצב של חנק, שערו בנפשכם מה יעלה בגורלם של שרידי הכוחות הצבאיים שיישארו בגדה!  זוכרים מה עלה בגורלה של "רצועת הביטחון" של ישראל בדרום לבנון? לנוכחות כוחותינו שם לא הייתה כל לגיטימיות. היא גרמה לנו גינוי בינלאומי מתמשך ואבדות בנפש באופן קבוע. האם אנחנו רוצים להפוך את יהודה ושומרון לדרום לבנון?

צעדים חד-צדדיים גם לא יזכו אותנו במרווח נשימה דיפלומטי, כפי שטוענים חסידי התכנית. נסיגה מחלק אחד של השטחים לא תשכנע אף אחד שיש לישראל הזכות להחזיק בחלקים האחרים. להיפך: נסיגה ישראלית חלקית תגביר את חוסר הלגיטימיות של המשך נוכחותנו בשטחים. כל נסיגה ישראלית משמשת כהוכחה לכך שהשטחים כולם הם רכוש גנוב שיש להשיבו לבעליו הפלסטיניים החוקיים. נסיגות חד-צדדיות רק יחזקו את תביעותיהם המקסימליות של הפלסטינים ולא יולידו שיתוף פעולה או מתינות.

ומה לגבי מסע ההכחשה הפלסטיני המרתיח (הכחשת ההיסטוריה היהודית בירושלים ובישראל באמצעות החלטות אונסק"ו ובדרכים אחרות), או הקִצבה "תשלום על רצח" שמשלמת הרשות הפלסטינית לטרוריסטים, או הלוחמה המשפטית שהיא מנהלת במטרה להציג את ישראל כפושעת בפורומים משפטיים בינלאומיים כדוגמת בית הדין הבינלאומי בהאג?

על-פי תכנית "היוזמה הציונית" של ידלין, ישראל אמורה לבלוע את כל אלה בעודה מוסרת לרשות הפלסטינית חלקים משטחי B ו-C! למה להעניק פרס כזה לרשות הסוררת?

הגרוע מכל הוא שנסיגות חד-צדדיות יקרעו לגזרים, מבלי הצדקה ושלא לצורך, את המרקם הפנימי של מדינתנו. לא ניתן יהיה לסלוח או להצדיק קשירת עניבת חנק לצווארן של ערים ישראליות ביהודה ובשומרון – אם בכלל – בלי תקווה לשלום אמתי, מקיף ובר-קיימא באופק.

בקיצור, נסיגות ישראליות חד-צדדיות לא יגבירו את ביטחונה של ישראל וגם לא ישפרו את מעמדה הבינלאומי או המוסרי; והן יקרעו לגזרים את החברה הישראלית, ללא כל סיבה. וכפי שהוכיחו התקדימים בלבנון ובעזה, נסיגות ישראליות חד-צדדיות רק מבטיחות את המשך הסכסוך ואפילו את הסלמתו, לא את התמתנותו.

אני מעדיף את השקפתו של האלוף במיל' יעקב עמידרור, יועצו לשעבר לביטחון לאומי של רוה"מ נתניהו, שהוא כעת עמית בכיר ע"ש אן וגרג רוסהנדלר ב'מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים'. (למעשה, 'מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים' נוסד כדי להוות משקל-נגד אינטלקטואלי ל'מכון למחקרי ביטחון לאומי' בעל הנטיות השמאליות).

עמידרור דוחה את ההצעה שישראל תנקוט יוזמות חד-צדדיות – בין אם מדובר בסיפוח יהודה ושומרון, או נסיגה מחלק מהשטחים או מכולם. צעדים חד-צדדיים, הוא אומר, יגבו מישראל מחיר פנימי כבד ויזכו אותה ברווח קטן מאוד מבחינה דיפלומטית או הגנתית.

"אסור לישראל לסכן את קיומה בכך שתפתח ביוזמות נמהרות שירעו באופן קיצוני את מצבה הביטחוני – רק כדי לרצות את אלה הדוגלים ב'התקדמות קדימה' בכל מחיר. זהו סיכון שלא כדאי לקחת," כתב עמידרור.

עמידרור מסכים שעדיף למקד את הבנייה הישראלית ביהודה ובשומרון בגושי ההתנחלויות ובתוך גבולותיהן הקיימים של ההתנחלויות – כפי שהוסכם בשנה שעברה, על-פי הדיווחים, בין ישראל לממשל טראמפ. אך יש הבדל גדול בין זה לבין תכניתו של ידלין לחנוק את ההתנחלויות.

"על ישראל לנהל את הסכסוך עד שיבשילו התנאים לחידוש המאמץ למו"מ על פתרון מוסכם. כשאתה ניצב על קצה צוק, עמידה במקום עדיפה על פני צעד 'קדימה'", מסיים עמידרור.


סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: Bigstock

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *