ב־26 בספטמבר 1962 הדיחה קבוצת קצינים תימנים את האימאם וביטלה את מוסד האימאמה שהתקיים מאות שנים. במקומו הוכרזה הרפובליקה הערבית של תימן (YAR), שנשענה בחלקה על המודל של מצרים בהנהגת גמאל עבד אל־נאצר. במשך שמונה שנים התחוללה מלחמת אזרחים אכזרית בין הרפובליקנים, תומכי המשטר החדש, לבין המלוכנים, מגיני הסדר הישן. לבסוף נחתם הסכם שלום שסיים את הלחימה והרפובליקה יצאה כשידה על העליונה. בשנת 1990 התאחדה הרפובליקה עם דרום תימן, לשעבר הרפובליקה הדמוקרטית העממית של תימן (PDRY). מהפכת 1962 חוללה שינוי חברתי עמוק בצפון תימן. העילית הישנה מבית ההאשמים, צאצאי הנביא מוחמד, הוסרה ממקומה והוחלפה במעמד חדש של קציני צבא ומנהיגי שבטים מן הקונפדרציות הגדולות. מרד החות'ים, שפרץ בשנת 2004, נתפס כמהפכת נגד מאוחרת ונבע מעשורים של טינה מצד ההאשמים המודרים, הוזן באידאולוגיה שיעית־זיידית רדיקלית, חומש בידי איראן והתאפשר בשל שלטון כושל ומתמשך מצנעא.
כעת, כאשר "יום מהפכת ספטמבר" מציין 63 שנים, החות'ים מתמודדים עם משבר זהות משלהם. הם הקימו ישות שניתן להשוותה לאימאמה בלבוש רפובליקני. מערכת היחסים בין החות'ים לבין הממשלה שבשליטתם בצפון תימן מורכבת בהרבה מכפי שנראה במבט ראשון. אחת הדרכים להבין את המשטר החות'י היא באמצעות מסמך החזון הלאומי למדינה התימנית המודרנית, שפורסם במרץ 2019. המסמך מצייר דימוי (מטעה) של מדינה נורמלית ומתפקדת, ומכריז על יעד מרכזי של החות׳ים: "תימן מודרנית, דמוקרטית, יציבה ומאוחדת הנשענת על מוסדות חזקים, מימוש הצדק, חתירה לפיתוח ולחיים בכבוד וברמת חיים נאותה לאזרחי תימן, הגנה על עצמאות האומה ושאיפה לשלום עולמי ולשיתופי פעולה שווים והולמים עם יתר מדינות העולם." ואכן, אף על פי שהם בפועל מורדים נגד הרפובליקה (ממשלת תימן הלגיטימית), החות׳ים פועלים ליצירת מראית עין של המשך הרפובליקה דרך נראות של ייצוגיות רחבה והכלה פוליטית. לדוגמה, נשיאי המשטר עד כה, בהם צאלח אלצמאד ומהדי אלמשאט, הגיעו מרקע שבטי (שאינו האשמי), בעוד שראשי ממשלה כגון עבד אלעזיז בן חבתור ואחמד אלרהוי מונו מתוך שורות הקונגרס העממי הכללי (GPC), המפלגה ששלטה בתימן כולה טרם השתלטות החות'ים בצפון. דפוס מינוי זה משקף אסטרטגיה של החות׳ים למנות בכירים ממגזרים שונים לתפקידים ייצוגיים, אך בפועל חסרי השפעה.
מנגד, קיימת תפיסה אחרת המשווה את המשטר למודל הצפון-קוריאני: מדינה טוטליטרית הנשלטת אך ורק בידי החות'ים, שבה עמדות מפתח מאוישות בידי פעילים על בסיס נאמנות וכל ביטוי מחאה מדוכא במהירות ובאכזריות. בפועל, עבד אלמלכ אלחות'י והעילית ההאשמית ש״חזרו״ לשלטון מפעילים דיכוי חריף נגד כל מי שמעז להתנגד להם, או אפילו להביע דעה החורגת מן הדוקטרינה הרשמית. ייתכן שהחות'ים חותרים לשלב בין שני הדימויים: להקים מדינה תימנית שנראית עצמאית ונפרדת מתנועת החות'ים, אך למעשה נותרת בשליטתם המלאה. המשטר שואף להיות מוכר כ"ממשלת תימן", אך מבלי להיות מזוהה באופן בלעדי עם התנועה עצמה.
חזונותיהם המתחרים של התימנים סותרים זה את זה באופן מהותי, ואינם ניתנים לגישור אלא באמצעות יצירת מראית עין של השתתפות משמעותית של גורמים שאינם חות'יים במשטר. לפני הדחתו של הנשיא עלי עבדאללה צאלח ב־2012, ולפני השתלטות החות'ים על צנעא ב־2014, שלטה בתימן במשך עשרות שנים מפלגת הקונגרס העממי הכללי (GPC) וזו אפשרה תחרות פוליטית מוגבלת. עם זאת, בתקופת צאלח היה הדיכוי מתון יותר ופחות אלים בהשוואה לשלטונו של עבד אלמלכ. אסטרטגיית השלטון של צאלח התבססה על ליבוי יריבויות בין גורמים שונים כדי להחליש אותם ושילובם במנגנוני הממשל, בעוד שמשטר החות'ים מבקש לעצב מחדש את החברה התימנית מן היסוד כדי להבטיח נאמנות מוחלטת (ככל האפשר) לעבד אלמלכ. בעיני תימנים החיים תחת שלטון החות'ים, רעיון ההפרדה בין התנועה לבין המדינה ככל הנראה שקוף בחוסר אמינותו.
הנימוק המרכזי של החות'ים ליצירת מרחק מן המדינה נובע מהכשלים המבניים הכרוניים של הממשל, כולל הכישלון המתמשך לספק לאזרחים שירותים בסיסיים או איכות חיים נאותה. אילו יוחסו מחדלים אלה ישירות לתנועת החות'ים סביר שהעוינות הציבורית כלפי עבד אלמלכ ומעגלו הפנימי הייתה מתעצמת. כדי להימנע מכך, המשטר משאיר עמדות בכירות כמו נשיא וראש ממשלה בידי תימנים שאינם בני השושלת ההאשמית, ובכך מטפח דימוי של ייצוג רחב החורג מעבר לבסיס התמיכה הגרעיני שלו. באמצעות אסטרטגיה זו החות'ים מקווים להמשיך להחזיק בשלטון מבלי לשאת באחריות ישירה למחדלי המדינה. נוסף על כך, היא מסייעת להפיג חששות כי מטרתם היא החייאת האימאמה ההאשמית, ששלטה בתימן קרוב לאלף שנה עד שהופלה ב־1962, על חשבון הרפובליקה הנשענת על המבנה השבטי יותר.
ייתכן שהתנועה תתקשה יותר ויותר לספק את "עלה התאנה" שייצור אשליה של ייצוג פוליטי רחב. המצב הזה עומד בניגוד לתפיסה נפוצה כי דמויות ״הבובה״ מן הקונגרס העממי הכללי ניתנות להחלפה בקלות, ולפיכך ערכן למשטר מועט. עד כה הסתמכו החות'ים על מינוי דמויות בולטות המזוהות עם הקונגרס העממי הכללי (GPC) לעמדות בכירות, אך בעיקר סמליות, וכך יצרו מראית עין של הכלה מבלי לחלק בפועל את תפקידי המפתח לאנשים מחוץ לגרעין. בין הדמויות הללו ניתן למנות את ראשי הממשלה לשעבר בן חבטור ואלרהוי. אלרהוי כיהן כסגן מושל מחוזות אלמחוית ואביאן בתקופת שלטונו של צאלח, ושימש בתפקידים שונים במסגרת ועדות של הקונגרס העממי הכללי. לאחר שערק לצנעא שבשליטת החות'ים בשנת 2015, קיבל את התפקיד הנומינלי של מושל אביין, משרה סמלית לנוכח העובדה שהמחוז לא היה בשליטת החות'ים. בשנת 2019 מונה למועצה המדינית העליונה של החות'ים, ובשנת 2024 מונה לראש ממשלה, תפקיד שבו החזיק שנה אחת בלבד עד להתנקשות בו. נותר לא ברור עד כמה שכנעו מינויים סמליים מסוג זה בפועל את נאמני הקונגרס העממי הכללי בצפון תימן כי צורכיהם בייצוג באו על סיפוקם.
בגלל המרחב הפוליטי הטוטליטרי, עם הזמן יהיה יותר ויותר קשה למשטר החות'ים לשמר את מראית העין של ייצוג הקונגרס העממי הכללי (GPC), שבעבר היה הכוח הפוליטי המרכזי בזירה הפוליטית בתימן. מצד אחד, אם החות'ים מבקשים ליצור רושם של ממשל מכליל שיְרצה את נאמני הקונגרס, עליהם לבחור מנהיגים המזוהים עם המפלגה ושעדיין מחזיקים בהשפעה בתוכה. מצד שני, הם שואפים להימנע מהענקת לגיטימציה לבכירי GPC, כגון סאדק אמין אבו ראס, שהפגינו מידה של עצמאות כאשר גיבו מחאות ציבוריות נגד מחדלי המשטר. בעקבות אותו אירוע פיטרו החות'ים את הממשלה, ובתקופה האחרונה אף פתחו בקמפיין נגד כמה מבכירי הקונגרס, בהם אבו ראס עצמו. כעת, מינוי מחליף לראש הממשלה של החות'ים לאחר חיסולו (כנראה מתוך שורות הקונגרס כדי לשמר את מראית העין של ייצוג רחב) ידרוש מצידם מלאכת איזון עדינה בין אמינות לציות. כישלון בניהול נכון של מתח זה, שמייצג את המתח בין אימאמה ורפובליקה, עלול לעורר אתגרים פוליטיים.
המשטר החות'י מתמודד עם סתירות פנימיות מהותיות, מה שמחריף בתקופת השנה סביב ה-26 בספטמבר, ועוד יותר בעיתוי שבו עדיין לא מונה איש GPC בכיר לתפקיד ראש הממשלה. אף שהחות'ים איימו ב־"עריפת ראשים" של תימנים שיעזו לעשות זאת, סביר להניח כי מספר אזרחים אמיצים ייצאו לרחוב כדי לחגוג את "יום מהפכת ספטמבר". ביסודו, המשטר החות'י מתנגד לכל פעילות דתית, תרבותית או לאומית שאינה בשליטתו, אבל בייחוד כזו שעלולה לחשוף או לעודד נרטיב שמתנגש עם האיזון העדין שהוא מנסה להציג בין רפובליקה לאימאמה. לכן, צפוי חיכוך ב-26 בספטמבר, שעלול להביא לעימותים אלימים ואולי להמשך דעיכת תדמיתו של המשטר כבלתי מנוצח. במקביל, השיח הציבורי בתימן מחוץ לאזורי שליטת החות'ים נראה פחות עוין כלפי ישראל, מצב שיכול ליצור הזדמנויות להגדלת לחץ ולהאיץ תהליכים שעשויים להביא להתפרקות המשטר.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
