המתח הבולט ביותר המאפיין את הפוליטיקה והמדיניות האיראנית נע בין הפלג המתון הפרגמטי לבין הפלג השמרני האידיאליסטי. בשנה האחרונה בכלל, ובתקופה שלאחר המלחמה בין ישראל לאיראן בפרט, נראה כי המחנה המתון מתחזק ומצליח לקדם יותר מבעבר את מדיניותו בנושאי הליבה – חוק החג'אב, חופש הביטוי ברשתות והמו"מ מול המערב. נייר זה בוחן עד כמה משמעותית התחזקות המחנה המתון בזמן האחרון, והאם זו תופעה קצרת טווח הנובעת מכורח הנסיבות או סימן למגמה עמוקה יותר.
לצד האינדיקציות המובאות בנייר זה, המצביעות על התחזקות המחנה המתון באיראן, חשוב לזכור כי רוחב היריעה של השיח הפוליטי באיראן קטן מאוד: כלל הפוליטיקאים באיראן, מכל צדדיה של המפה הפוליטית, נאמנים בסופו של דבר לעקרונות המהפכה האסלאמית ולהנחייתו של ח'אמנהאי. עיקר המחלוקת הפוליטית באיראן אינו סביב שאלות אידיאליסטיות אלא סביב שאלת אופן המימוש של עקרונות המהפכה האסלאמית באמצעים נוקשים ובלתי מתפשרים אל מול אמצעים פרגמטיים יותר. בסופו של דבר, קשה לראות במציאות האיראנית כיום מגמת פשרה משמעותית מול המערב בכלל, ומול ישראל בפרט, גם במקרה שידו של המחנה המתון תהיה על העליונה לאורך זמן.
העימות העצים בין ישראל ואיראן חידד את המתח רב-השנים באיראן בין הרצון והצורך האידיאליסטיים לדבוק בערכי המהפכה האסלאמית, המקדשת את מיצובה של איראן ככוח מוביל במזרח התיכון ואת העמידה האיתנה מול תכתיבים חיצוניים, לבין גישה פרגמטית המכירה במגבלות הכוח ובצורך לקיים שיח מול ארצות הברית, גם בתנאים בעייתיים מנקודת מבטה של איראן.
אם בטרם הלחימה מול ישראל הצליח המשטר האיראני לשמור על המתח מול ארצות הברית על ידי קיום מו"מ באמצעות שיחות "עקיפות" ובכך לקיים מצג של הסתייגות בטהרן משיח מול וושינגטון – המתקפות הישראליות והאמריקאיות נגד איראן דחקו את המשטר לפינה. למרות זאת, ההנהגה בטהרן ככל הנראה בחרה להמשיך ולקיים שיח מול המערב, בהכרעה שמהווה הישג משמעותי למחנה המתון באיראן. מחנה זה נהנה ממומנטום חיובי מאז בחירתו של הנשיא מסעוד פ'זשכיאן ב-2024, ולמרות הקשיים הפנימיים והחיצוניים שפוקדים את איראן אנשי המחנה מצליחים לשמר את תמיכתו של המנהיג בהם לפי שעה ולקדם מדיניות פרגמטית החורגת מהקו האידאולוגי השמרני, מתוך תפיסה כי מדיניות זו משרתת את האינטרס הלאומי של איראן.
סיפור המחלוקת על מדיניות החוץ האיראנית אינו נוגע רק לעולמות המקצועיים, אלא גם לפוליטיקה הפנימית האיראנית, המחולקת באופן גס לשני מחנות עיקריים:
- המחנה השמרני, המחזיק בעמדות ניציות הדוגלות בניהול מדיניות כוחנית כלפי פנים וחוץ. עם מחנה זה נמנים כיום רוב חברי המג'לס, אנשי כוחות הביטחון והמנהיג.
- המחנה המתון, הדוגל בגישה פרגמטית ופייסנית יותר במדיניות הפנים והחוץ. עם מחנה זה נמנים כיום חברי הממשלה, רבים מאנשי האקדמיה ואנשי משרד החוץ.
המחנה השמרני, המחנה שעימו מזדהה המנהיג מבחינה אידאולוגית, הינו המחנה הדומיננטי באיראן, בין היתר באמצעות שליטת ח'אמנהאי בסינון המועמדים לכלל התפקידים הבכירים במדינה, כולל אלו הנבחרים בבחירות ציבוריות. חשוב להדגיש כי כל חבר בממשלה או בתפקיד ציבורי בכיר נבחר על דעתו של ח'אמנהאי. הסיבות ל"שחרור החבל" על המחנה המתון בעת הנוכחית רבות; חלקן נעוצות ככל הנראה במצוקותיה הפנימיות של איראן, וחלקן נובעות מהלחץ הבינלאומי והסנקציות.
המחלוקת בדבר המו"מ מול ארצות הברית לאחר המלחמה
בימים הראשונים לאחר תחילתה של הפסקת האש היה נדמה שהאיראנים אוחזים בעמדה שבה היה צפוי לכאורה שיחזיקו – שלילת כל שיח עם ארצות הברית. ההתבטאויות בתחילת חודש יולי מצידם של בכירי המשטר כמו שר החוץ, עבאס עראקצ'י, שאמר: "הבהרנו לכל המתווכים שאיראן לא תשוב לשולחן המו"מ עם ארצות הברית",[1] לא השאירו מקום לספק בדבר שאלת חזרתה של איראן לשולחן המו"מ מול ארצות הברית.
אך עם זאת, וכמעט במקביל לאמירות אלה, נשמעו גם אמירות מסויגות פחות בנוגע לקשר עם ארצות הברית. עראקצ'י כתב ב-2 ביולי במסגרת טור ארוך לעיתון מקומי: "תגובתה של הרפובליקה האסלאמית של איראן לקריאה להפסקת אש פותחת חלון חדש עבור דיפלומטיה מקיפה, מציעה לכל הצדדים המעוניינים בשלום הזדמנות להעריך מחדש את עמדותיהם. עם זאת, כניסה למו"מ והצלחת הדיפלומטיה דורשת התחשבות בתנאים בסיסיים".[2] מדובר בשינוי כיוון חד שהגדיר את מגמתן של ההצהרות האיראניות בנושא המו"מ. מה עומד בבסיס השינוי הזה?
בימי הלחימה הוכתה מערכת הביטחון האיראנית שוק על ירך ונפגעה באופן רוחבי ועמוק, הן מבחינת אובדן ציוד ואמל"ח, הן מבחינת פגיעה במתקנים, חיסול בכירים, כולל בדרג קבלת ההחלטות הגבוה, ובעיקר מבחינת חוסר יכולת ממשי לעצור את ישראל מביצוע תוכניות הקרב המלאות נגד איראן.
אחת התוצאות של ההישג הישראלי המרשים היא התחזקותו של המחנה המתון בטווח הזמן המיידי ומיצובו כגורם מוביל במדיניות החוץ האיראנית.
לצד זאת, המערך הדיפלומטי האיראני המשיך לתפקד. אומנם במהלך הלחימה נפגע גם מבנה של משרד החוץ,[3] אך לא נהרגו בכירים ועראקצ'י אף טס לפגישה עם פוטין ברוסיה במהלך הקרבות.[4] בעיתונות האיראנית התייחסו בהערכה לתפקודו יוצא הדופן של המערך הדיפלומטי בלחימה: בסוכנות "מהר" הדגישו את הפעילות האינטנסיבית להעלאת הלחץ על ישראל.[5] בסוכנות הידיעות הרשמית "אירנ"א" התייחסו אל הדיפלומטיה כאל הכלי של איראן למינוף "עוצמתה" הפנימית והצבאית (שני יסודות שהרשויות הקפידו להדגיש בלחימה) לכדי דיאלוג מעמדת כוח,[6] מה שהוביל לבסוף ל"הפסקת אש מוצלחת" לשיטתה של איראן. אפילו העיתון השמרני "כיהאן" – התוקף את המחנה הרפורמיסטי ומתנגד באופן עקבי ותקיף לדיאלוג עם המערב ולפתרונות דיפלומטיים – לא יכול היה להתחמק ממרכזיותו של משרד החוץ וקרא לשירות החוץ לפעול להעמדת "פושעים" לדין בינלאומי.[7] באיראן שלאחר המלחמה התגבשה הבנה רוחבית (יחסית) בדבר יכולתו הגבוהה של השירות הדיפלומטי "לספק את הסחורה".
במילים אחרות – שילוב של פגיעה קשה בדמויות מרכזיות ודומיננטיות במחנה השמרני, לצד הצלחה יחסית של מאמצי המחנה המתון בהשוואה למאמצים הצבאיים, יצרה תנאים מועדפים עבור תומכי הדיפלומטיה, מה גם שבמידה רבה נשארה הדיפלומטיה ככלי המתפקד היחיד, שכן אמצעי הלחץ הצבאיים שלה נשחקו במידה רבה.[8]
נדמה שהיה זה אות הפתיחה לדיון משמעותי בעיתונות האיראנית הפנימית בנוגע לחזרתה של איראן לשולחן השיחות, שבמסגרתו הודגשו נקודות עיקריות וכן התחדדו המחלוקות בין הצדדים בפוליטיקה האיראנית:
- קריאה במחנה המתון לחזור למו"מ עם ארצות הברית – הפתרון הדיפלומטי באיראן מזוהה בעיקר עם גישה פרגמטית לפתרון הבעיות שאיתן מתמודדת טהרן: בסוכנות הידיעות "פרארו" התפרסם ריאיון שטען כי סין ורוסיה לא הוכיחו את עצמן כבעלות ברית אמינות לאיראן ולכן יש לקיים שיחות מול המערב.[9] באתר "עצר איראן" התפרסם טור שטען כי אלו המתנגדים לפתיחותה של איראן לעולם משחקים לידיה של ישראל, שמעוניינת לבודד את איראן ולהחליש אותה על ידי כך,[10] ובאתר "אנצאף" נכתב שעל איראן "לחשב מסלול מחדש" לאחר הפגיעה באתרי הגרעין ולבסס אסטרטגיה הנשענת על "איזון חכם, תגובה עקיפה ועוצמה מבוססת דיפלומטיה".[11] במילים אחרות – במחנה המתון מעלים את הטענה כי בחירה בנתיב הדיפלומטי היא הצעד הנבון והפרקטי שעל איראן לנקוט, תוך איזון בין ריבונות לבין מעורבות בינלאומית.
- ניסיונות התנגדות במחנה השמרני – מהצד השני של המתרס, המחנה השמרני ממשיך בניסיונו להתנגד לנתיב הדיפלומטי ולדוגלים בו, בשלל טיעונים: באתר "תאבנאכ" התפרסם טור המאשים את הנשיא המתון לשעבר חסן רוחאני ואת שר החוץ ששירת תחתיו, ג'ואד ט'ריף, כי ביטלו ב-2016 חוזה לקבלת מטוסי קרב חדישים מסין על מנת לרכוש מטוסים מיושנים מצרפת,[12] תוך הפניה ברורה לחולשה האווירית המוחלטת שהפגינה איראן במהלך הלחימה. בעיתון "כיהאן" בחרו, באופן אופייני, בקו חריף יותר ופרסמו כתבה התולה את האחריות על המצב הקשה שאליו הגיעה איראן בשנים האחרונות בט'ריף וברוחאני, שהובילו את איראן לשיחות הגרעין ולחתימה על הסכם הגרעין ה-JCPOA ב-2015.[13] עורך "כיהאן", שריעתמדארי, הידוע בקרבתו האישית למנהיג, אף האשים במשתמע את אנשי הממשלה הנוכחית (גם היא מהמחנה המתון) כי גררו את ח'אמנהאי להסכים למו"מ עם ארצות הברית,[14] כשהאחרון הסכים תוך הדגשת הצורך בהסרת הסנקציות. "תוצאות" סבב השיחות הראשון ידועות לכול, כמובן. צעד נוסף שניתן להעריך כי "בושל" במחנה השמרני נגד הפתרון הדיפלומטי ניתן למצוא בחוק להשעיית שיתוף הפעולה עם סבא"א (שהועבר במג'לס, הנשלט על ידי השמרנים),[15] שהביא לעזיבת פקחי הסוכנות את איראן, אם כי בהמשך פורסם כי הפסקת שיתוף הפעולה איננה מוחלטת וכי איראן שומרת על קשרים עם סבא"א.[16] במחנה המתון לא נשארו חייבים וענו לקולות השמרניים; אתר "עצר איראן" פרסם טור ובו נכתב כי התנגדות ה"קיצונים" לדיפלומטיה מחלישה את המדינה ואת כוחה.[17]
הכיוון שהמערכת האיראנית הולכת אליו לא התעצב סופית – עדיין אין התבטאויות המצביעות באופן ברור על חזרת איראן לשולחן המו"מ, כמו כן, שאלת ה-Snapback, העומדת בין איראן לבין מדינות אירופה, מהווה גם היא סוגיה משמעותית במסגרת המו"מ, ובכל מקרה איראן עומדת על דרישתה שהמערכת הבינלאומית תאפשר לה להעשיר אורניום בתחומה ושהפיקוח על פעילותה הגרעינית יהיה מוגבל. כל עוד אלה התנאים האיראניים אין משמעות רבה לעצם החזרה לשיחות עם האירופאים ולנכונות לבחון את חידוש השיחות עם ארה"ב, כך שהישגי המתונים הם טקטיים בלבד. עם זאת, נראה שבמחנה המתון מרגישים נוח יותר מאשר בעבר – עראקצ'י סיפק בימים האחרונים כמה התבטאויות שמעידות על כך: "הייתה לי סמכות להגיע להסכם", הוא אמר בריאיון לרשת "Fox" האמריקאית,[18] תוך הדגשת העובדה כי פתרון הוא עדיין אפשרי ובר השגה. בנוסף הודה שר החוץ האיראני: "אני מתכתב עם ויטקוף ישירות",[19] אמירה ששוברת את קו השיחות "העקיפות" כמעט לגמרי ומרמזת שתחת המשטר הנוכחי איראן עשויה ללכת אפילו רחוק יותר משהלכה בעבר.
חוק החג'אב
התחזקות המחנה המתון אינה מתקיימת רק בשדה הדיפלומטי, אלא גם בשדה החברתי: אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת בחברה האיראנית מאז מהומות "מהסא אמיני" בשנים 2022–2023 הוא נושא עטיית החג'אב ואכיפתו על ידי השלטונות, שמהווה גם היום נושא נפיץ ביותר בחברה האיראנית ונמצא גם הוא במחלוקת בין השמרנים המחזיקים באידאולוגיה אסלאמית נוקשה לבין המתונים הנוקטים קו פרגמטי יותר, מתוך מטרה לפייס בין העם למשטר.
באוקטובר 2024 עבר באיראן חוק החג'אב החדש,[20] שאמור להסדיר מחדש את נושא עטיית החג'אב ואת האכיפה בתחום, אך החוק טרם יושם על ידי הממשלה, למגינת לבם של אנשי המחנה השמרני. לפי הפרסומים הנשיא פ'זשכיאן ביקש,[21] וככל הנראה קיבל, את הסכמתו של ח'אמנהאי לדחייה ביישום החוק בשל החשש מנפיצותו, זאת בעת שאיראן מתמודדת עם משבר כלכלי ומשבר אנרגיה חמור. דחייה זו לא עברה בשקט מצד חברי המג'לס, שהפעילו לחץ להעביר את החוק. ראש ועדת התרבות במג'לס, למשל, הזהיר כי אם הנשיא לא יישם את החוק לאחר סיום ההליך הרשמי במג'לס יפעל יו"ר המג'לס במקומו.[22] אך לבסוף נראה שהעניין הוכרע (לפחות בינתיים) לטובת המחנה המתון: נושא החוק הוסדר זמנית לאחר בקשה למג'לס מטעם המועצה לביטחון לאומי – בדבר הצורך לדחות את העברת החוק – מה שהביא להקפאתו.[23]
סוגיה זו מדגימה את יכולתו של המחנה המתון לבלום באופן אפקטיבי יוזמות מצידו של המחנה השמרני, גם כאשר מדובר בסוגיות ליבה, ולנווט בהצלחה (לפחות זמנית) את המתח בין העם לבין המשטר.
"ירי בנגמ"ש"? לידתו ומותו של החוק למאבק בפרסום מידע כוזב במרחב הווירטואלי
אחד הביטויים הבולטים ביותר לכוחו הפוליטי של המחנה המתון בכללותו, בדגש על הגורמים הנמצאים מחוץ לממשלה, ניתן למצוא בסוגיית "החוק למאבק בפרסום תוכן כוזב במרחב הווירטואלי", שהוצע ביולי 2025: הממשלה הגישה למג'לס את הצעת החוק – סביר שבשליחותו של המנהיג או גורם אחר המזוהה עם המחנה השמרני – המסדירה את הפיקוח המשטרי על פרסום מכל סוג שהוא ברשתות, כולל על ידי אינדבידואלים, ומפרט את הענישה שעלולה להגיע גם לכדי גזר דין מוות.[24] פרסום החוק מגיע על רקע ניסיונותיו הנואשים של המשטר האיראני להשתלט על הנרטיב במהלך המלחמה מול ישראל, לייצר לכידות בציבור ולהוקיע אנשים ורעיונות המסכנים אותו. פעולות נוספות באותו נושא היו השבתת האינטרנט במהלך הלחימה, הידברות מתמשכת עם הציבור במהלך הלחימה ומהלכים בתחום האכיפה, החקיקה והענישה נגד משתפי פעולה עם ישראל.
אנשי המחנה המתון מחוץ לממשלה לא נותרו אדישים להצעת החוק: "נגב את הכתם הזה מכתפיך" קראה לפ'זשכיאן ידיעה בסוכנות הידיעות הרפורמיסטית "פרארו".[25] בכירים לשעבר מהמחנה המתון הצטרפו גם הם לקריאות: עבאס אחונדי, שר התחבורה ששירת תחת הנשיא המתון חסן רוחאני, אמר שהצעת החוק "גרועה יותר מחוק החג'אב",[26] ואפילו חברי מג'לס מכהנים מן המחנה המתון, על אף היותם במיעוט מספרי, העלו קריאה נגד החוק ולא חששו להצביע עליו כסותר את אמירתו של ח'אמנהאי בדבר הצורך לשמוע את קולו של העם ולחזקו.[27]
לבסוף הלחץ עשה את שלו, ולמרות ניסיונות מצד משרד המשפטים להסביר כי החוק אינו עתיד לפגוע ב"חופש הביטוי" באיראן[28] נמשכה הצעת החוק לבסוף ב-3 באוגוסט על ידי הממשלה.[29] מהלך העניינים סביב הצעת החוק המדובר מדגים כי כוחו הממוסד של המחנה המתון אינו נמצא בהכרח בממשלה המכהנת, אלא מאוגד במסגרת תנועה רחבה יותר הכוללת גם חלקים מהמג'לס, אנשי תקשורת וכן בכירים לשעבר, שנהנים גם הם מהשפעה גוברת. מצד שני, התקרית עלולה לצייר את הממשלה כגוף חלש המתנדנד בין לחצים מלשכת המנהיג לבין לחצים מה"בייס", ללא יכולת הובלה עצמאית.
האם הניצחונות של המחנה המתון הם חלק ממגמה?
הניצחונות האחרונים של המחנה המתון בזירה המדינית והפנימית נובעים, במידה רבה, מנסיבות חיצוניות שיצרו תנאים נוחים לקידום האג'נדה של המחנה בזירה הפנימית והדיפלומטית של איראן. יש לזכור שהמחנה השמרני עודנו דומיננטי במג'לס ובקרב כוחות הביטחון, וכי במחי החלטה המנהיג יכול לצמצם מאוד את כוחם של המתונים ולסלול את הדרך לכהונתו של נשיא מהמחנה השמרני.
נראה שהחולשה הצבאית של איראן תמשיך לחייבה לגלות גמישות. יכולותיה הצבאיות של איראן תזדקקנה לשיקום רציני וייתכן שאף ל"חישוב מסלול מחדש": כוח הטילאות האיראני אומנם הצליח להסב נזקים לעורף הישראלי, אך נפגע ברובו ולא הצליח למנוע מישראל להשיג את יעדיה במבצע. כוח ההגנה האווירית הוכח כלא אפקטיבי בעליל, כמוהו גם כוח הכטמ"מים, ולצידם חיל האוויר של צבא איראן לא מילא תפקיד כלשהו. למרות דברי הרהב וקריאות הניצחון, סביר להניח שלהנהגה האיראנית ברור כי כוחות הביטחון האיראניים אינם מהווים אתגר משמעותי ליכולות הישראליות, וכי עליהם לעבור שיקום ושדרוג יסודיים בטרם יוכלו להתמודד שוב נגד ישראל. זאת לצד חיסולם של מפקדים בכירים רבים שהיו עשויים להשפיע גם הם על מערך השיקולים שאחרי המלחמה, אילו היו חלק ממנו.
מנגד, המחנה המתון עומד מגובש ומתנהל באופן אפקטיבי ואסרטיבי בזירה הפנימית והבינלאומית, מה שמאפשר לו להוביל את ניהולה של איראן בוואקום שנוצר ואף לבקר ולבלום באופן גלוי יוזמות של הממסד השמרני באמצעות מהלכים פוליטיים ולחץ ציבורי. בפני הממשלה עומדים עוד אתגרים רבים: משבר אנרגיה ומים חסר תקדים ברחבי המדינה, החוקים המיועדים להסדרת שאלות יסוד בחברה האזרחית האיראנית – נושאי החג'אב וחופש הביטוי נמצאים במחלוקת ציבורית משמעותית, ומעל הכול – פתרון סוגיית המו"מ עם ארצות הברית והסרתן של הסנקציות מעל איראן, כשברקע הסכנה של החמרת הסנקציות, אם האירופאים יממשו את איום הסנפבק.
סביר להניח שמידת יוקרתו של המחנה המתון בעיני ח'אמנהאי תושפע במידה רבה מיכולתו של שר החוץ, עראקצ'י, לספק הסכם גרעין מקובל שיביא להקלה ניכרת של הנטל הכלכלי על איראן ומיכולתה של הממשלה לשמור את הזירה הפנימית הנפיצה תחת שליטה. הצלחה בשדות אלה עשויה להביא לכך שבעתיד ח'אמנהאי עשוי להעדיף פתרונות דיפלומטיים ופייסניים על פני אלו הצבאיים והנוקשים. התחזקות של המחנה המתון עשויה להתבטא בהגדלת מספר אנשי המחנה שיורשו להתמודד בבחירות השונות, וכן בסובלנות רבה יותר לעמדה הרפורמיסטית בשיח הפנימי באיראן. עם זאת, כישלון של המחנה המתון בהקלת הסנקציות עלול להביא לחיזוק המחנה השמרני.
המידע שנייר זה מבוסס עליו עדכני ל-5 באוגוסט 2025. הערכה רבה לדניאל הירשפלד על הסיוע במחקר המקיף לנייר זה.
[1] https://kayhan.ir/fa/news/313361
[2] https://en.mehrnews.com/news/233897
[3] https://edition.cnn.com/world/live-news/israel-iran-strikes-news-06-15-25
[4] https://www.politico.eu/article/iran-foreign-minister-abbas-araghchi-russia-vladimir-putin-us-strikes-nuclear-sites/
[5] https://www.mehrnews.com/news/6515081
[6] https://www.mehrnews.com/news/6515081
[7] https://kayhan.ir/fa/news/315116
[8] https://www.kan.org.il/content/kan-news/defense/924947
[9] https://fararu.com/fa/news/884731
[10] https://www.asriran.com/fa/news/1073265
[11] https://ensafnews.com/598103
[12] https://www.tabnak.ir/fa/news/1314557
[13] https://kayhan.ir/fa/news/313831
[14] https://www.tabnak.ir/fa/news/1314592
[15] https://farsnews.ir/Rahgozar_b/1751442398989545727
[16] https://www.asriran.com/fa/news/1079378
[17] https://www.asriran.com/fa/news/1080384
[18] https://fararu.com/fa/news/886852
[19] https://fararu.com/fa/news/888463
[20] http://iranintl.com/en/202410197290
[21] https://www.iranintl.com/202412150979
[22] https://fararu.com/fa/news/863614
[23] https://www.irna.ir/news/85842754
[24] https://www.isna.ir/news/1404050603127
[25] https://fararu.com/fa/news/888514
[26] https://fararu.com/fa/news/888561
[27] https://fararu.com/fa/news/888523
[28] https://www.isna.ir/news/1404050502270
[29] https://www.irna.ir/news/85903809
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
