בראשית דרכו של הממשל הנוכחי בארה"ב רווחה בחוגים רחבים ההנחה שחזרתו של דונאלד טראמפ לבית הלבן תלווה באנחת רווחה מתמשכת מצידם של מנהיגים הנתפסים כסמכותניים וקרובים לו ברוחם, כמו מחמד בן סלמאן, בנימין נתניהו, ולדימיר פוטין, רג'פ טאיפ ארדואן, וכן הפוליטיקאי הפופולרי בעולם הדמוקרטי, ראש ממשלת הודו מאז 2014, נרנדרה מודי. בהודו קיוו שחזרתו של טראמפ תיצור תנאים טובים יותר לקידום האינטרסים המשותפים של וושינגטון ודלהי בנושאים אסטרטגיים וביטחוניים, ללא המטען של התערבות בענייניה הפנימיים, וביקורת על שאיפותיה של מפלגת BJP לבסס את הסדר הפוליטי בהודו על הגמוניה אתנית-דתית הינדית ועל סימנים של פגיעה בזכויות האדם, שעלו מעת לעת במערכת היחסים עם ממשליהם של אובמה וביידן.[1]
הטעם המתוק מהקדנציה הראשונה של טראמפ נותר בפי ההודים, והם קיוו לטעום אותו שוב. הדמיון בסגנון ובסיסמאות שהפגינו מודי וטראמפ, בייחוד באופן שבו הם התמקדו ברטוריקה של השבת מדינותיהם אל תור הזהב, תרם לכאורה ליחסים האישיים האיתנים ביניהם. אסטרטגיית הביטחון הלאומית של טראמפ הדגישה את חשיבות סוגיית ה״אינדו-פסיפיק״, וארה״ב בירכה את ״הופעתה של הודו כמעצמה עולמית מובילה וכשותפה אסטרטגית וביטחונית חזקה יותר״, והביעה נכונות לתמוך ב״תפקיד המנהיגותי של הודו בביטחון האוקיינוס ההודי וברחבי האזור״. מסרים אלו נעמו לאוזני היושבים בניו דלהי, ומבחינתם, כהונתו השנייה של טראמפ החלה בתחושת אופטימיות. זו הודגשה בביקורו של מודי בוושינגטון בפברואר 2025, השקת "Mission500", שמטרתה להכפיל את הסחר הדו-צדדי ל-500 מיליארד דולר עד 2030, וחשיפת הסכם מסגרת "COMPACT למאה ה-21" שנועד לשפר את שיתוף הפעולה הביטחוני והטכנולוגי.
מלבד רגישויות בנושא הגירה בלתי חוקית ומדיניות המכסים, לא הייתה סיבה להאמין שהמצב יהיה שונה בארבע השנים הקרובות, בעיקר כי מודי הביע נכונות להגיע להבנות בשני נושאים אלו. במאמץ להימנע מסוג המכסים הקשים שטראמפ איים להטיל על בעלות ברית של ארה"ב כמו קנדה ומקסיקו, מודי הציע קיצוץ מיסים על כמה מוצרים אמריקאים – כולל אופנוע הארלי-דייווידסון האייקוני, שעל הקושי במכירתו התלונן טראמפ במהלך כהונתו הראשונה –וקבלת מטוס עמוס במגורשים הודים. הודו סימנה שהיא אינה נרתעת ממשא ומתן ותהיה מוכנה לוויתורים, ובהינדית מקומית ל״לן-דן״ (Len-Den): תהיה מוכנה לוותר עבור חבר, כשהחבר יהיה נכון לעשות אותו דבר עבורה.
נראה היה שהיסטוריית היחסים בין שני האישים העניקה להודו עדיפות במו״מ, אף על פי שטראמפ הדגיש כי ״הודו לא תקבל שום פטור. אנחנו נטיל עליהם אותם מכסים כמו שהם עושים לנו״. בפועל, הסתבר שמדובר בסוגיה טעונה ובעייתית הרבה יותר מן המצופה. בחודש אוגוסט הכפיל טראמפ את המכסים על סחורות מהודו עד לשיעור של 50% – מהלך שהסלים את המתיחות. ההחלטה הצטרפה למכס עונשי של 25% שהוטל בשל רכישות נפט רוסי, בנוסף ל-25% על מוצרים אחרים.
מדובר במהלך חד-צדדי ובוטה מצד ארה"ב, שהגיע לאחר חמישה סבבי שיחות כושלים. הודו ציפתה כי במקרה הגרוע יוטלו עליה 15% מכסים נוספים, כפי שנעשה כלפי שותפות סחר אחרות כמו יפן, דרום קוריאה והאיחוד האירופי. משנודע הדבר הייתה זו סטירת לחי כואבת במיוחד, שהצטרפה לשורה עלבונות שהטיח ממשל טראמפ בכבוד ההודי, ונראה כי בדיעבד אלו הובילו להקשחת העמדות ההודיות במשא ומתן.
החל מחודש מאי 2025, על רקע המתיחות בין הודו לפקיסטאן, הידרדרו היחסים בין דלהי לוושינגטון ביתר שאת. טראמפ ביצע מהלכים אחדים שסימנו בפועל נסיגה משמעותית במפעל בניית האמון בשני העשורים האחרונים. בראשם ניתן לציין את לקיחת האשראי באופן אישי על הפסקת האש ב״מבצע סינדור״. אילו הבינו יועצי הנשיא את רחשי לב הציבור והממשל ההודי היו צריכים להימנע מכך בכל מחיר, שהרי הודו מעולם לא קיבלה, ולעולם לא תקבל, "תיווך" של צד שלישי בנושא קשמיר. לנוכח ההתבטאויות של טראמפ בנושא שלח מודי מסר ברור ותקיף לוושינגטון. לא רק זאת, גם מהלכיו של טראמפ – ביניהם אירוח הרמטכ״ל הפקיסטני, אסים מוניר, בבית הלבן, לאחר העימות מול הודו – וקבלת ההמלצה של ממשלת פקיסטאן על טראמפ לפרס נובל לשלום, הוסיפו למתיחות המתפתחת. על פי דיווחים עיתונאיים, הדברים הגיעו לידי כך שמודי "סינן" שיחות מטרמפ במהלך הקיץ, ומשלחת אמריקאית שהייתה אמורה להגיע לניו דלהי לסבב שיחות בסוגיית המכסים בוטלה ללא אופק לפגישות עתידיות.
מהלכים אלו הגבירו את הלחץ והביקורת על ממשל מודי מבית. מתנגדיו טענו כי משך שנים "מכר" לציבור ההודי, הגדוש סנטימנטים אנטי-אמריקניים (תוצר של מה שנתפס כהעדפה של פקיסטאן והפקרת אינטרסיה של הודו לאורך שנות ״המלחמה הקרה״), כי הידוק היחסים מול וושינגטון הוא חלק בלתי נפרד מהאינטרסים האסטרטגיים והביטחוניים של הודו, וכעת הסתבר שארה"ב מפנה לו – בפועל – כתף קרה בשעת מבחן. הטלת המכסים של טראמפ הוסיפה לתחושות העלבון הלאומי בקרב הציבור. בחודש אוגוסט, בעת חגיגות ההמון לאל גאנש, הוצגה בובת ענק של טראמפ במדינת מהארשטרה, עם שלטים בהינדי שהציגו אותו כבוגד. מהלכיו האחרונים של טראמפ שיחקו לידי האופוזיציה ההודית, אשר מאז ״מבצע סינדור״ מציגה את מודי כמנהיג חלש, הנכנע לאמריקה. ״מפלגת הקונגרס״ השיקה קמפיין ברשתות החברתיות ובו כובעו האדום והאייקוני של הנשיא טראמפ, "Make America Great Again", ועליו הכיתוב "נרנדר סורנדר״ (Narender surrender). ראול גנדי, מנהיג מפלגת הקונגרס, נכדה של ראשת הממשלה לשעבר, אינדירה גנדי, קרא לאזרחים להיזכר בכישורי המנהיגות של סבתו, וכיצד בשנת 1971 איימה ארה״ב על הודו בהפעלת הצי השביעי שלה כדי להציל את פקיסטאן, אך גנדי הסבתא נאבקה במעצמות וקבעה: ״אני אעשה מה שאני רוצה״. לבסוף פיצלה הודו את פקיסטאן לשתיים וקרעה ממנה את בנגלדש של היום. גנדי הנכד הוסיף: ״זה ההבדל״.
בנסיבות אלה, מודי לא יכול היה להישאר אדיש לגחמות של טראמפ – ולאפשר לו לכרסם בתמיכת הבוחרים – ובחר להשיב לו בדמות מפגן ידידות חם במיוחד עם ולדמיר פוטין ועם שי ג׳ינפינג במפגש הפסגה של ״ארגון שנחאי לשיתוף פעולה״ (SCO), כשהוא שולח מסר ברור לוושינגטון כי הודו היא שחקנית אסטרטגית מסוג אחר, היכולה לבנות לעצמה בריתות מגוונות, גם עם אויבתה ההיסטורית מצפון -מזרח, כשהמסר מכוון לעיני טראמפ. נראה כי המסר עבר, ומאז יצאו שני המנהיגים בהצהרות אופטימיות על אתחול מחדש ביחסים ובשיחות המשא ומתן. ב-16 בספטמבר צייץ טראמפ כי ממשלו ממשיך במו״מ כדי לטפל במחסומי הסחר עם הודו, וכי ״הוא מצפה בקוצר רוח לשוחח עם חברו מודי״. מודי הגיב לרוח התקווה החדשה בפוסט ברשתות החברתיות ביום רביעי, באומרו שוושינגטון וניו דלהי ״הן חברות קרובות ושותפות טבעיות״. מסתמן שהשניים החליטו לרדת מהעץ, ובימים אלו צוותים משתי המדינות פועלים לסיום שיחות הסחר בהקדם האפשרי.
עם זאת, גם אם תושג הסכמה, החלטתה של וושינגטון להטיל מכסים גבוהים יותר על יצוא הודי, בין היתר במפורש כנקמה על רכישות נפט מרוסיה, אינה עוד סכסוך סחר. היא משקפת גישה אמריקאית "עסקאית" (transactional) המתנודדת בין מעורבות לכפייה. התגובה ההודית מדגישה עד כמה הברית בין וושינגטון לדלהי נותרה שברירית. אם וושינגטון רוצה את המדינה הגדולה בעולם באוכלוסייתה כשותפה דמוקרטית אמיתית באסיה – עליה להתקדם מעבר למדיניות עונשים המביטה בהודו ככלי משחק במאבק בין מעצמות, אלא להתייחס להודו כשחקן אסטרטגי שווה ערך. כך תוכל להבטיח תמיכה כלל-מפלגתית ביחסים עימה, וזאת בסופו של דבר מהות האג׳נדה ההודית, הן מימין והן משמאל המפה הפוליטית. ככל הניתן, ישראל צריכה לפעול מאחורי הקלעים כדי לקדם זאת.
[1] ראוי לציין עם זאת שביידן כלל את הודו במפגשי הפסגה (הווירטואליים) של המדינות הדמוקרטיות, והיה שותף להקמת פורום ה-2U2I – הודו, ישראל, ארה"ב והאמירויות – בשנת 2022.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
