מעל האירועים הדרמטיים בימים האחרונים – הסכם הפסקת האש בין ישראל לחמאס, שבמסגרתו שבו כלל החטופים החיים וחלק מהחללים, ביקור טראמפ בישראל וחתימתו על ההסכם בשארם א-שייח' (ללא נוכחות ישראלית) – מרחף צילן של השושבינות המרכזיות, קטר ותורכיה, והיותן מזוהות עם הציר הסוני הרדיקלי. מטרתו של מאמר זה היא להתמקד במעורבות הקטרית ברקימת ההסכם, הפיכתה של קטר ל"בן המועדף" על הנשיא טראמפ, כפי שבא לידי ביטוי בשורת מהלכים מצידו, והאיום שהדבר מהווה על המערב בכלל ועל ישראל בפרט.
מאז תחילת המלחמה, קטר משמשת כמתווכת מרכזית בין הצדדים – מעמד אשר סיפק לה מעין תעודת ביטוח מפני התקפות ישראליות (שנשקלו לפרקים), כמו גם הצדקה לאירוח בכירי חמאס בשטחה. מתחילת המלחמה, במסיבת עיתונאים משותפת לראש ממשלת קטר ולמזכיר המדינה האמריקני, אנתוני בלינקן, הנימוק הקטרי לאירוח הנהגת חמאס בשטחה היה שבכך תתאפשר תקשורת עם חמאס לשם הגעה לעסקות חטופים ולסיום המלחמה. כדי לרצות את הצד האמריקאי פיזר דובר משרד החוץ הקטרי הצהרות עמומות שמהן ניתן היה להבין שבסוף המלחמה קטר תשקול את הרחקת חמאס משטחה. נוכחות מזכיר המדינה האמריקני באותה מסיבת עיתונאים סימלה את ההסכמה האמריקנית לפעילות זו של קטר, שבאה לידי ביטוי מאוחר יותר בשבחים שחלקו הן ממשל ביידן והן ממשל טראמפ לתיווך הקטרי.
מעבר לחסינות לכאורה, שקטר חשבה שפעילות התיווך מקנה לה, חשיבות תפקידה כמתווכת מבחינתה טמונה גם בכך שהיא ממצבת את נסיכות הגז הקטנה כגורם משפיע מהמעלה הראשונה הן בזירה הבינלאומית והן מול המדינות שביניהן תיווכה. לפיכך, קטר שימשה כמתווכת לא רק בין ישראל לחמאס אלא במגוון זירות נוספות ובהן בין רואנדה לקונגו ובין אוקראינה לרוסיה, שבהן היא השתמשה בתיווך כדי לקדם את האינטרסים שלה.
מעמדה כמתווכת מאפשר לקטר "לשחק על כל המגרשים" ולעמוד בקשר עם שני צדדים יריבים, כפי שהודגם בקשרי דוחה עם קייב בעניין מכירת נשק ועם מוסקבה לגבי מקורות אנרגיה. רווח נוסף עבור הקטרים מופק מהזדקקותם של כוחות מעצמתיים – ובראש ובראשונה ארצות הברית – לשירותיהם. בכלל הקונפליקטים המוזכרים לעיל הצליחה קטר למצב עצמה כמקדמת האינטרסים האמריקניים, עד כי שגריר ארה"ב בקטר הציג באפריל 2025 את קטר כברירת המחדל של וושינגטון בשאלת התיווך. השגריר עזב מאז את תפקידו, והפך לשותף מייסד בחברה קטרית. עניין זה ממחיש את האופן שבו קטר יוצרת תלות בין קשרים דיפלומטיים לעסקיים.
עדות נוספת לכך ניתן למצוא בדיווחים על קשריו העסקיים של סטיב ויטקוף, השליח המיוחד של ארה"ב למזרח התיכון, עם קטר. לטענת ה"ניו יורק טיימס", קטר סייעה לוויטקוף לחלץ את עסקיו הכושלים. המשרד לתקשורת בינלאומית בקטר טען כי מדובר בקמפיין השמצה שנועד לפגוע במעמדה של קטר כמתווכת.
נוסף על סכסוכים אלו, וושינגטון עצמה משתמשת בשירותי התיווך הקטריים, כפי שבא לידי ביטוי בתיווכה בעבר בין איראן לארה"ב, בין ונצואלה לארה"ב ובין הטליבאן לארה"ב. קטר תיווכה בשחרור אמריקאים מידי הטליבאן, אך גם אזרחים של מדינות אירופיות דוגמת בריטים ואוסטרים. בד בבד קטר קידמה יוזמות הומניטריות באפגניסטן שסייעו למשטר הטליבאן לעמוד על רגליו. גם בזירות אחרות היה לקטר חשוב להציג עצמה כמתווכת ממניעים הומניטריים, באופן שאפשר לה לזכות בחזות לגיטימית וגם שימש זרז למעורבותה בזירות נוספות.
כהמשך לכך, לקטר חשובה תדמיתה כמדינה שוחרת שלום, ואין פלא שמכוני מחקר המקושרים אליה קידמו את מועמדותו של ראש ממשלת קטר לפרס נובל לשלום. באותו אופן, קטר ערכה תערוכה בשטחה בשם "הדרך לשלום" שהציגה את מעורבותה המתרחבת כמתווכת על מנת להמחיש את פריסתה הגלובלית בהקשר זה. מיצג עיקרי היווה חזיון אור-קולי שבמרכזו המילה "שלום" בעשרות שפות שונות (עברית לא הייתה אחת מהן).
נראה כי המתקפה הישראלית בדוחה ב-9 בספטמבר היוותה קו פרשת מים בכל הקשור למאבקי קטר-ישראל על ליבו של הנשיא טראמפ. לאחר המתקפה הכושלת ניכרה תמיכה אמריקנית מובהקת בקטר, שדרשה התנצלות ישראלית. בלחץ אמריקני הביע לבסוף ראש הממשלה נתניהו בשיחת טלפון מהבית הלבן את התנצלותו באוזני ראש ממשלת קטר, מחמד בן עבד אל רחמאן אל ת'אני, ואף התחייב שלא להפר את הריבונות הקטרית בשנית. נציג קטרי מטעם האמיר, עלי אל ת'ואדי, אף ישב בחדר במהלך השיחה. תמונות מהשיחה בין השניים אף פורסמו בתקשורת.
התנצלות ישראלית פומבית הייתה תנאי שהציבו הקטרים לחידוש מעורבותם בתיווך בין ישראל לחמאס בסוגיית החטופים, אף על פי שנמנעו מלהצהיר בפומבי על פרישתם מהתיווך והמשיכו בשיחות תכופות עם חמאס ועם נציגי הממשל האמריקני. עם זאת, יש לציין שבנוסח ההתנצלות הוכנסה אף ביקורת על התנהלותה של קטר "החל מתמיכה באחים המוסלמים ועד לאופן שבו ישראל מוצגת באל-ג'זירה ולתמיכה בעמדות אנטי-ישראליות בקמפוסים". ישראל גם נענתה ליוזמת הנשיא טראמפ להקים קבוצת עבודה משולשת לדיון בתלונות ההדדיות של שני הצדדים, אך עד כה לא דווח על הפעלתה.
הרבה לפני ההתקפה הישראלית עמדה קטר מאחורי מהלכים דיפלומטיים ומשפטיים נגד ישראל, דוגמת מעורבותה בהגשת התביעה הדרום-אפריקנית לבית הדין הבינ"ל בהאג. אך מאז המתקפה הישראלית היה הדגש הקטרי על מהלך דיפלומטי-משפטי-תודעתי לבידודה של ישראל. קטר לחצה על איחוד האמירויות לנתק את יחסיה עם ישראל, ובמעגל הערבי שאפה לשדר חזות אחידה נגד ישראל.
ואכן, המתקפה חוללה זעזוע גם בקרב מדינות ערב המתונות, כאלה שבמשך כמעט שנתיים של מלחמה, חרף לחצים עזים מבית, לא הורידו את דרג הייצוג הדיפלומטי שלהן, ובמובנים מסוימים קשרי המסחר ואף שיתופי פעולה צבאיים אף העמיקו. בפסגת החירום הערבית-אסלאמית שהתקיימה בדוחה ב-15 בספטמבר לא התקבלו החלטות מעשיות, אבל מצרים הזהירה כי פעולות ישראל "מכשילות כל סיכוי להסכמי שלום חדשים ואף שוחקות את הקיימים ולכך עשויות להיות השלכות חמורות".
בהודעת הסיכום של הפסגה הערבית-אסלאמית אף נכללה קריאה למדינות שיש להן קשרים עם ישראל “לבחון מחדש את יחסיהן” עימה. באופן דומה, מועצת שתה"פ של מדינות המפרץ (GCC) הדגישה ש“המשך מדיניות התוקפנות הישראלית מערער את עתיד ההבנות וההסכמים הקיימים עם ישראל”. זאת ועוד, יורש העצר הסעודי, מחמד בן סלמאן, גינה בנאום בפרלמנט הסעודי את התקיפה וקרא לפעולה ערבית, אסלאמית ובינלאומית דחופה להתמודדות עימה, כמו נקיטת צעדים ברמה הבינלאומית כדי לעצור את “רשות הכיבוש” מהמשך יישום “פרקטיקת ערעור היציבות” שבה היא נוקטת.
מסרים אלו שיקפו את הזעזוע שהתחולל במדינות האזור כתוצאה מהתקיפה, וכתוצאה מכך את ההתרעה כי התקיפה בקטר עלולה לעלות לישראל בהקפאת תהליכי הנורמליזציה שנבנו בעמל רב ובהרחקת אפשרות ההסכם העתידי עם סעודיה. התגובה האמירתית התבדלה במקצת בכך שנשיא איחוד האמירויות הגיע לביקור לבד לפני כולם, אך לא נכח בעצמו בפסגת דוחה. עניין זה לא החליש את תקיפות התגובה האמירתית. עם זאת יש לציין שלאחר הכעס הראשוני, היחסים הרשמיים לא נפגעו.
לנוכח התגובה האזורית, נראה כי התקיפה הישראלית בדוחה נתפסה כחציית קו אדום וכמערערת יציבות. גם במישור הבינלאומי הצליחה קטר להניע גינוי מצד מועצת הביטחון של האו"ם, שאף כלל את ארה"ב (בתנאי ששם ישראל לא יוזכר). שר המדינה במשרד החוץ, מחמד בן עבד אלעזיז אלח’ליפי, הדגיש את מחויבות קטר למשפט הבינלאומי, להגנה על ריבונותה ולשמירה על זכויותיה באמצעים לגיטימיים, והגדיר את התקיפה הישראלית כהפרה חמורה של החוק הבינלאומי ושל אמנות בינלאומיות. בכך שוב מיצבה קטר את עצמה כמי שמקדמת גישה של שלום לשם חיזוק החזות הלגיטימית שלה.
כמו כן, הנשיא טראמפ אף העניק לקטרים בצו נשיאותי חריג ערבויות ביטחוניות אמריקניות יוצאות דופן. בצו נקבע שארה"ב תראה בכל מתקפה חמושה על קטר איום על שלום ארה"ב וביטחונה, ותנקוט את כל הצעדים המתאימים – דיפלומטיים, כלכליים וצבאיים לפי הצורך – כדי להגן עליה, צעד שלא ניתן עד כה לאף מדינה אחרת באזור ללא אמנה רשמית. לשם השוואה, ערב הסעודית ניסתה במשך שנים לקבל התחייבות הגנה אמריקנית דומה במסגרת מגעי הנורמליזציה עם ישראל – אך ללא הצלחה. צעד זה חורג מהמחויבות הרגילה של ארה"ב לבעלות בריתה; אפילו מעמד "בעלת ברית עיקרית שאינה חברה בנאט"ו", שלו זכתה קטר ב-2022 מצד ממשל ביידן, לא הבטיח לה הגנה אמריקנית אוטומטית בעת מתקפה, וכעת זכתה דוחה להבטחה דה-פקטו להגנה אוטומטית, אם כי לא בהכרח באמצעים צבאיים.
אף על פי שמבחינה משפטית מדובר בצו הצהרתי בעיקרו, הנתון לביטול עתידי על ידי הנשיאים הבאים, יש בו משום הצהרת כוונות ברורה שנועדה להרתיע מפני ניסיונות תקיפה ישראליים נוספים (או איראניים) על אדמת קטר. בכך, מדינת ישראל מחושקת פעם נוספת מפני ניסיון לפגוע שוב בהנהגת חמאס השוהה בקטר. צעד נוסף התבטא בהגעתו של שר ההגנה הקטרי – שהתפרסם בתמיכתו בחמאס – לפגישה עם מזכיר ההגנה האמריקאי שבמהלכה נחתם הסכם לבניית מתקני אימון לטייסים קטריים על אדמת ארה"ב (באיידהו). זאת, כנראה, בהמשך להסכם עקרוני בנושא שנחתם כבר ב-2017 וכעת הורחב לשם ריצוי קטר.
בשבועות האחרונים ממשיכה דינמיקת "משיכת החבל" על ליבו של טראמפ, כאשר קטר – יחד עם תורכיה – הצליחה להניע את חמאס למשא ומתן על תוכנית 20 הנקודות של טראמפ ולבסוף להביא להסכמה מותנה שלה לעסקה ולהחזרת החטופים. כמו שעלה מדיווחים קודמים, לא ברור האם ההבטחה הקטרית ל"לחץ" על חמאס התממשה במלואה, או שבצד הלחץ הבטיחה ההנהגה הקטרית לחמאס גם לנווט מול ממשל טראמפ כדי להגן על האינטרסים של הארגון.
באשר לסוגיית שיקום עזה – בראשית המלחמה גובשה בחשאי תוכנית אמריקנית-ישראלית שלפיה גוף מנהל אזרחי רב-לאומי (בפיקוח מצרים, ירדן, איחוד האמירויות וארה"ב) ישלוט בעזה לאחר חמאס – ללא מעורבות קטרית. אלא שישראל אולצה כבר ביולי 2025 לאפשר לקטרים תפקיד ברצועה. ניכר כי הקטרים נחושים ליטול תפקיד מרכזי בשיקום הרצועה, והם כבר הביעו נכונות לתרום מיליארדים לבנייה מחדש של בתי אזרחים ותשתיות שנהרסו. קטר כבר הייתה מעורבת במהלך המלחמה בעזה עם קרן הצדקה מטעמה והקרן "חינוך מעל הכול" של אימו של האמיר שיח'ה מוזא, שהפעילה את מיזם אל-פח'ורה במערכת החינוך העזתית. ממילא, קטר צפויה להזרים את עיקר כספי השיקום. מכיוון שארצות הברית אינה רואה את קטר כאחד הגורמים לבעיה, אלא כחלק מהפתרון וכשותפה הכרחית במאמצי השלום, נראה כי לא יהיה מנוס ממעורבות קטרית בשיקום.
אלא שקטר, הטוענת בפומבי שהיא פועלת לקידום היציבות באזור, מסייעת בחשאי לארגוני טרור אסלאמיסטיים ומסייעת להם דיפלומטית ותקשורתית. עוד במאי 2021, מייד עם תום מבצע "שומר החומות", עדכן ראש הלשכה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה, את מנהיג חמאס, יחיא סינוואר, בדבר פגישתו עם אמיר קטר, שבמהלכה סיכמו השניים על תמיכה כספית דיסקרטית של קטר בחמאס. זאת ועוד, הסיוע "ההומניטרי" של קטר בעבר באמצעות אגודות צדקה התברר לא אחת ככיסוי למימון טרור, גם ברצועת עזה.
יתרה מכך, קטר האשימה את ישראל כאחראית לאירועי ה-7 באוקטובר. לאורך המלחמה היו הערוצים הקטריים דוגמת אל ג'זירה ואלערבי כלים בשירות חמאס, ועיתונאים מאל ג'זירה אף פעלו בשירות חמאס, החזיקו חטופים והפיקו את המיצגים המחרידים במעמד שחרור החטופים. שרת החינוך הקטרית ואם האמיר היללו את סינואר, מוחמד דף ומחבלים נוספים, ודמויות במועצת השורא הקטרית אף הצהירו כי אירועי ה-7 באוקטובר היו בגדר קדימון בלבד. לנוכח כל זאת ניתן להניח כי קטר תוסיף לחתור להעצמת כוחו של חמאס, ותעשה זאת מתחת לאפו של ממשל טראמפ ככל שיתאפשר לה. לפיכך, ומכיוון שמעורבותה העתידית של קטר בשיקום הרצועה היא בפועל "מעשה מוגמר", יהיה צורך בפיקוח הדוק על הכספים המועברים מדוחה לעזה, כדי לוודא שהם אכן מנותבים לשיקום אזרחי בלבד ולא לשיקום צבאי של חמאס.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
