מאז המלחמה באוקראינה, וביתר שאת לאחר העימות הישיר עם ישראל, איראן נעה בין שתי מגמות מנוגדות: שימור תלותה בברית האנטי-מערבית עם רוסיה מחד גיסא, והרחבת שיתוף הפעולה עם סין במסגרת אסטרטגיה שהנהיג ח’אמנהאי מאידך גיסא. נייר זה בוחן את האכזבה האיראנית ממוסקבה כמנוע לשינוי במדיניות החוץ של טהרן, ומציג כיצד היא מבקשת לבסס עצמאות יחסית גם מול בעלות בריתה במזרח.
מבוא: מברית נוחות לשותפות מאוכזבת
בשנים האחרונות העמיקו טהרן ומוסקבה את שיתוף הפעולה ביניהן, בעיקר על רקע בידודן הבין-לאומי והסנקציות החמורות שהוטלו עליהן מצד המערב. שותפות זו קיבלה משנה תוקף עם פרוץ המלחמה באוקראינה, כאשר איראן סיפקה לרוסיה אמצעי לחימה מתקדמים כדוגמת כטב"מים מסוג "שאהד-136", "שאהד-131" ו"שאהד-129",[1] וקיבלה בתמורה לגיטימציה דיפלומטית וערוצי סחר חלופיים.
ביטוי בולט לקרבה בין המדינות ניתן למצוא למשל בנסיעתו של שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, למוסקבה, מייד לאחר הפגישה הראשונה במו"מ שקיימה איראן עם ארצות הברית באביב 2025.[2]
עם זאת, בשנה האחרונה מסתמנת מגמה של אכזבה גוברת בצמרת האיראנית כלפי התנהלות מוסקבה. בין הסוגיות הבולטות ניתן למנות את חוסר הפעלתנות של רוסיה לנוכח התקיפות הישראליות באיראן ובסוריה; חוסר מחויבותה להבטיח את עתידו של משטר אסד; התעלמותה מאינטרסים איראניים בהסכם להקמת מסדרון "זנגזור" בין ארה"ב, אזרבייג'ן וארמניה; וכן את הכרתה בפועל של מוסקבה בריבונות מדינת האמירויות על שלושת האיים השנויים במחלוקת במפרץ הפרסי – נושא רגיש במיוחד מבחינת טהרן.
בתגובה החלה טהרן, מייד לאחר סיום המלחמה מול ישראל וארה"ב, ובדחיפות גוברת, להסיט את מרכז הכובד ביחסיה עם שותפותיה האסטרטגיות מהיחסים עם רוסיה לעבר חיזוק הקשרים עם סין. מגמה זו ניכרת לפי שעה בעיקר ברטוריקה, למשל זו של המנהיג העליון, שהדגיש את חשיבות הקשרים בין סין ואיראן, אך גם במהלכים סמליים – לדוגמה ביקורו המוצלח של הנשיא מסעוד פ’זשכיאן בבייג'ינג בראשית ספטמבר 2025 והרחבת ההסכמים הכלכליים והביטחוניים עימה, וזאת בהמשך לביקור הנשיא הקודם, ראיסי, בבייג'ינג בפברואר 2023.
נייר מדיניות זה בוחן את הסימנים המרכזיים המעידים על התסכול האיראני ממדיניות מוסקבה, ומנתח כיצד תחושת האכזבה משפיעה על האסטרטגיה האיראנית. מתקבל הרושם כי הנטייה האיראנית להשקיע בקשרים עם סין אינה רק ביטוי טקטי לאכזבה זמנית, אלא חלק מתהליך גאו-פוליטי עמוק יותר המעיד על רצונה של טהרן לבסס את עצמה כשותפה מרכזית במערך האסייתי המתהווה, תוך צמצום תלותה במוסקבה והגדלת גמישותה האסטרטגית מול המערב, רוסיה והאזור. אין זה אומר כי איראן נוטשת את קשריה עם רוסיה או שאינה ממשיכה במגעים עימה בכדי לרכוש ציוד צבאי מתקדם, כולל מערכות הגנה אווירית ומטוסי קרב.
מערכת "עם כלביא" – מבחן האמון ברוסיה
הציפייה האיראנית לסיוע רוסי נבעה מהתפיסה בטהרן כי היא הוכיחה את נאמנותה למוסקבה כשזו הסתבכה בבוץ האוקראיני. מבחינת האליטה האיראנית, היעדר תגובה רוסית נתפס כהפרת אמון אסטרטגית. אומנם אין שום התחייבות רוסית לסייע לאיראן להתגונן מפני התקפה על שטחה, וגם איראן לא שלחה כוחות להשתתף בלחימה לצד רוסיה, ובכל זאת הציפיות האיראניות היו להפגנת סולידריות משמעותית ומעשית יותר מכפי שהקרמלין גילה בפועל.
חילופי המהלומות הצבאיות הישירים בין איראן לישראל החלו עם המתקפה האיראנית הראשונה של טילים וכטב"מים לעבר ישראל באפריל 2024, ובאוקטובר אותה שנה בשנית. ישראל הגיבה במתקפות אוויריות על אדמת איראן. ביוני 2025 נפתח מבצע "עם כלביא", מתקפת פתע ישראלית רחבת היקף נגד תשתיות הגרעין והטילים, בסיסי משמרות המהפכה, הצבא, סמלי המשטר, הצמרת הצבאית ומדעני הגרעין. המתקפה התרחשה במהלך משא ומתן בין ארה"ב ואיראן בנושא הגרעין, והפתיעה לחלוטין את טהרן בעוצמתה ובהיקפה.
כבר במכת הפתיחה חוסלה מרבית ההנהגה הצבאית והביטחונית האיראנית, ובראשה בכירי משמרות המהפכה ומטה הכוחות המזוינים, לצד מדעני גרעין ודמויות מפתח נוספות. במשך 12 ימים ניהלו ישראל ואיראן חילופי אש אינטנסיביים – איראן שיגרה מאות טילים בליסטיים וכטב"מים לעבר ישראל, וישראל תקפה באופן שיטתי את תשתיות הגרעין והצבא של איראן. ארה"ב הצטרפה למאמץ הישראלי והפציצה שלושה אתרי גרעין תת-קרקעיים באמצעות פצצות חודרות בונקרים.
אף שבטהרן מקפידים לשדר תמונת ניצחון ועמידה איתנה מול ישראל, קולות שונים בתוך איראן הביעו ביקורת ותסכול. במהלך הלחימה בלטה בתקשורת האיראנית השאלה: "מדוע רוסיה לא סייעה לאיראן?". רבים באיראן שמו לב כי מוסקבה, שקיבלה תמיכה איראנית משמעותית במלחמתה באוקראינה, הסתפקה בהצהרות תקשורתיות בלבד ולא נקטה צעד ממשי לסייע לטהרן.
לפי התקשורת המערבית הציפייה האיראנית לא התבטאה רק בפרסומים תקשורתיים, אלא גם בבקשות מפורשות – סוה"י "Reuters" חשפה מפי מקור אנונימי כי שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, טס לרוסיה בעיצומה של המלחמה מול ישראל והעביר לפוטין מכתב אישי ממנהיג איראן, עלי ח'אמנהאי, ובו בקשה לעזרה.[3] לא מן הנמנע שעראקצ'י הגיע לרוסיה כדי לגייס את הרוסים לתמוך באיראן, לכל הפחות באמצעות מהלכים דיפלומטיים שיביאו את ישראל וארה"ב לעצור את הלחימה מולה.
השיח הציבורי סביב האכזבה מרוסיה היווה הסכמה נדירה בין המחנות הפוליטיים באיראן, שבדרך כלל חלוקים ביניהם בנושאי מדיניות חוץ. סוכנות הידיעות "פרארו", המזוהה עם המחנה המתון, פרסמה מאמר הסוקר את חוסר הפעלתנות הרוסית והזכירה כי טהרן ציפתה לקבל ממוסקבה מערכות נשק מתקדמות – מטוסי SU-35, מערכות הגנה אווירית S-300 ומסוקי קרב Mi-28 – אך לא קיבלה דבר. במאמר נטען עוד כי מוסקבה הרוויחה מהמשך העימות בין איראן וישראל, נהנתה מעליית מחירי הנפט וניצלה את הסחת הדעת העולמית כדי לתקוף באגרסיביות יתרה את אוקראינה. [4]
גם האתר השמרני "תאבנאכ", המזוהה עם משמרות המהפכה, בחר לצטט דו"ח של ה-Naval Research Center בארה"ב שקבע כי "גישתה של מוסקבה הייתה זהירה ובאה לידי ביטוי בגינויים כלליים, לשון מתונה וחוסר פעלתנות קונקרטית או פומבית". [5]
לצד השיח התקשורתי, בכירים איראניים ניסו לרכך את הציפיות. סגן מפקד משמרות המהפכה לעניינים מדיניים, ידאללה ג’ואני, טען כי הברית בין טהרן למוסקבה אינה מחייבת התערבות צבאית ישירה, כפי שטהרן עצמה לא התערבה באופן ישיר במלחמה באוקראינה.[6] גם שגריר איראן במוסקבה הצהיר כי טהרן לא ביקשה לרכוש ממוסקבה מערכות S-400, חרף פרסומים בתקשורת.[7]
מנגד, חבר המועצה לקביעת האינטרסים של המשטר, מחמד חסין צפארהרנדי, העלה סברה כי ישראל עדכנה את מוסקבה מראש על המתקפה בטהרן, ותהה מדוע הרוסים לא התריעו בפני איראן.[8] חבר מועצה נוסף, מחמד צדר, אף טען כי מוסקבה שיתפה מודיעין עם ישראל – טענה שמשרד החוץ האיראני מיהר להכחיש והצהיר כי לא מדובר בעמדה רשמית של איראן.[9] צדר גם הזכיר את מערכות הנשק שהובטחו לטהרן ולא נמסרו.
לסיכום, העדר התמיכה הרוסית באיראן במהלך מערכת "עם כלביא" חיזק את תחושת ההפרה האסטרטגית של האמון בין המדינות, גם אם לא בוטאה בעמדות רשמיות של המדינה, והמחיש לאיראן את מגבלותיה של ההישענות הצבאית על מוסקבה. המחשה נוספת לאכזבה מחוסר התמיכה הרוסית סביב העימותים עם ישראל ניתן למצוא במאמר שנכתב באחד מאתרי החדשות בתוך איראן, "IR Diplomacy", שפרסם מייד לאחר התקיפה הישראלית באיראן באוקטובר 2024 כי לאחר התקיפה הזו מדינות רבות גינו את המתקפה למעט סין ורוסיה. "אף על פי שסין ומצרים גינו באופן חלקי את המתקפה, רוסיה לא פרסמה שום תגובה רשמית עד למועד הדיווח, מה שמראה שאיראן אינה יכולה להסתמך על מוסקבה כ'בעלת ברית אסטרטגית' לצורך הגנה על האינטרסים והביטחון הלאומי שלה".[10]
נפילתו של אסד – סמל לבעייתיות ביחסי איראן-רוסיה
המשטר האיראני המהפכני כרת ברית הדוקה עם סוריה כבר בימי חאפז אל-אסד, אביו של בשאר. מאז פרוץ מלחמת האזרחים ב-2011 הייתה איראן מעורבת עמוקות בשימור שלטונו של אסד, באמצעות משמרות המהפכה וחיזבאללה.[11] לצד המעורבות הצבאית השקיעה איראן בתשתיות, באוכלוסייה השיעית ובפרויקטים חברתיים-דתיים, מתוך שאיפה לבסס הגמוניה שיעית אזורית.[12] לאורך השנים סייעה איראן לאסד בכך ששלחה כוחות לוחמים,[13] ואף שלחה מפקדים בכירים ממשמרות המהפכה להוביל את פעילותה במדינה – חלקם נהרגו בתקיפות ישראליות.
גם רוסיה השקיעה רבות במשטרו של אסד, כולל בהקמת בסיסים רוסיים משמעותיים בסוריה (בסיס חיה"א בחמימים ובסיס צי בטרטוס), בסיוע אווירי משמעותי לצבא סוריה ובאימון כוחותיו. רוסיה גם השקיעה בפיתוחה הכלכלי של סוריה ובשיקומה. למעשה, חברות רוסיות התחרו על חוזים עם חברות איראניות.[14] עם זאת, אף על פי שלעיתים שרר מתח בין איראן לרוסיה סביב סוריה, ניכר כי שימור שלטונו של אסד היה אינטרס אסטרטגי עבור שתיהן.
נפילת משטר אסד ב-2024 היוותה מכה אסטרטגית קשה עבור איראן – אובדן בעל ברית מרכזי ומעוז קדמי נגד ישראל, בייחוד לאחר קריסת חיזבאללה בלבנון זמן קצר קודם לכן. בכך התרסקו שתי חוליות מרכזיות במערך הפרוקסי האיראני שנבנה במשך עשורים.
ההפתעה בטהרן הייתה מוחלטת, ותגובות זעם הופנו כלפי מוסקבה. כלי תקשורת איראניים הצביעו על פסיביות רוסית בסוריה – כישלון בתקיפת גשר אלרסתן[15] (מעבר מרכזי בין הערים חמאה לחמס, שמיטוטו עשוי היה לעכב את המורדים), עיכוב בתקיפות נגד המורדים ואף סיוע עקיף לישראל על ידי הפרעה להתבססות האיראנית בדרום סוריה וברמת הגולן.[16] באתר "תאבנאכ" פורסמה הקלטה של בכיר איראני, שהיה אחד הנציגים הבכירים של טהרן בסוריה, שבה טען כי הרוסים "תקפו בתים ריקים במקום את ריכוזי המורדים" – צעד שתרם לנפילת אסד. הידיעה פורסמה תחת הכותרת החריגה: "בגידה רוסית בסוריה".[17]
קריסת המשטר הסורי ערערה את ההיגיון המרכזי שעמד בבסיס שיתוף הפעולה האיראני־רוסי – שימור שלטונם של בעלי ברית אזוריים. מנקודת מבטה של איראן, רוסיה הוכיחה כי מחויבותה לשמירה על מאזן הכוחות האזורי גוברת על נאמנותה לשותפותיה. אומנם מצבה הצבאי של רוסיה, מאז פרוץ המלחמה באוקראינה, הגביל את יכולתה להעניק סיוע משמעותי למשטר אסד; נוסף על כך, מוגבלויותיהם של כוחות אסד והיחלשותו של חיזבאללה בעקבות התקיפות הישראליות וחיסול בכירים בשורותיו צמצמו עוד יותר את יכולת הלחימה שלה נגד המורדים. עם זאת, הרטוריקה האיראנית הצביעה באופן חד וברור על תחושת הפקרה ואף בגידה מצד מוסקבה.
- מסדרון זנגזור – קו שבר גאופוליטי חדש
הסכם השלום בין אזרבייג'ן לארמניה, שנחתם בתיווך אמריקני ב-8 באוגוסט 2025, השפיע עמוקות על מצבה הגאופוליטי של איראן: ארה"ב קיבלה לידיה את הפעלתו של מסדרון זנגזור, המחבר בין שני חלקים נפרדים של אזרבייג'ן – דרך שטח ארמני. הנוכחות האמריקאית, בקרבת גבולה הצפוני של איראן, נתפסת כגורם המגביל את חופש הפעולה האיראני, בייחוד ביחס לבעלת בריתה ארמניה. בטהרן חוששים גם מהתבססות צבאית של גורמים עוינים לאיראן סמוך לגבול – ובראשם ארה"ב, ישראל ותורכיה.[18]
מיסוד המסדרון עלול לאיים גם על החזון האיראני להפוך לצומת תחבורה מרכזי ביוזמת "החגורה והדרך" הסינית. הפגיעה בגישה לקווקז מהווה בעיה ביטחונית וכלכלית גם יחד, ופוגעת ביוקרתה של איראן בעיני סין.
טהרן רואה בהסכם איום ממשי על האינטרסים שלה, והעמדה השמרנית במדינה דורשת ממוסקבה להתערב ולמנוע את החדירה האמריקאית לאזור. עלי אכבר ולאיתי, יועצו הבכיר של ח’אמנהאי, הצהיר: "נאבטח את דרום הקווקז, עם או בלי מוסקבה. וכמובן, אנו מאמינים שגם מוסקבה מתנגדת למסדרון הזה". הוא הוסיף כי כשם שרוסיה פתחה במלחמה כדי למנוע את הצטרפות אוקראינה לנאט"ו, כך גם איראן לא תאפשר לנאט"ו להתקרב לגבולה.[19]
גם העיתון "כיהאן", בניהולו של חסין שריעתמדארי, יועצו הקרוב של ח’אמנהאי, קרא למוסקבה להתערב במסדרון זנגזור, וציין כי "אם מוסקבה לא תעמוד לצידה של טהרן היום כדי לחסום את הפרויקט הזה, היא תאלץ לשלם מחר את העלויות הכבדות של מצור רב-זירתי ושחיקה אסטרטגית – לבדה".[20] מנגד, שר החוץ עראקצ’י הבהיר כי איראן "תהיה רגישה במיוחד לכל תוכנית שמגבילה את הגישה התחבורתית או את הבטחת האינטרסים שלה", והוסיף כי נערכו פגישות בנושא עם רוסיה וארמניה,[21] שהינן בעלות הברית המרכזיות של איראן באזור הקווקז.
הכרת רוסיה בריבונות איחוד האמירויות על שלושת האיים במפרץ הפרסי
בהצהרה משותפת שפורסמה בתום פגישת שרי החוץ של רוסיה ומדינות המפרץ ביולי 2023 הביעו הצדדים תמיכה ב"מאמצים להשגת פתרון שליו למחלוקת בין איראן לבין איחוד האמירויות סביב שלושת האיים – טנב הגדול, טנב הקטן ואבו מוסא – באמצעות מו"מ דו־צדדי או פנייה לבית הדין הבין־לאומי, בהתאם לדין הבין־לאומי ולמגילת האו"ם". נוסח זה שיקף למעשה גיבוי לעמדת איחוד האמירויות, הטוענת לריבונות על האיים, ומרומז בו ספק לגבי בעלותה של איראן עליהם – נושא רגיש ביותר מבחינת טהרן, הרואה בשלושת האיים חלק בלתי נפרד משטחה הריבוני מאז ימי השאה.[22]
התגובה האיראנית להצהרת רוסיה על שלושת האיים הייתה חריפה וחריגה, והפכה לנושא מרכזי בשיח הציבורי והפוליטי בטהרן. משרד החוץ האיראני זימן את שגריר רוסיה לשיחת הבהרה ומסר לו מחאה רשמית על כך שמוסקבה חזרה על עמדתן של מדינות ערב נגד שלמותה הטריטוריאלית של איראן. בהודעת המשרד נאמר כי שלושת האיים היו ויישארו חלק בלתי נפרד משטח הרפובליקה האסלאמית, וכי כל ניסיון לערער על ריבונות זו מנוגד לעקרונות הידידות והכבוד ההדדי שבין המדינות.[23]
גם בזירה הפנימית נרשמה ביקורת פומבית חריגה כלפי מוסקבה. עלי אכבר ולאיתי, יועצו הבכיר של ח'אמנהאי למדיניות חוץ, הגדיר את עמדת רוסיה כ"מצערת": "אימוץ עמדות מסוימות על ידי משרד החוץ הרוסי מצער, אם כי לחצים פוליטיים מסוימים על רוסיה בנסיבות המורכבות הנוכחיות גורמים לה לפגוע במוניטין שלה על מנת להשיג יתרון בעל ערך נמוך ובלתי מושג".[24] בנוסף, יו"ר לשעבר של ועדת הביטחון הלאומי ומדיניות החוץ של המג'לס, השמתאללה פלאהת-פ'ישה, הגיב: "תוך שבוע אחד בלבד, חברת התעופה האיראנית 'איראן-אייר' ספגה סנקציות בגלל רוסיה, נמסרה הצהרה על האיים האיראניים לאחר פגישה משותפת של לברוב ומועצת שיתוף הפעולה, ופוטין לקח את זנגזור כבן ערובה. רוסיה אינה ידידה בזמנים קשים, אלא הגורם העיקרי לקשיים של האיראנים".[25]
העיתון האיראני "ג'מהורי אסלאמי" תיאר את הצהרת רוסיה כ"בגידה פוליטית", וציין כי היא פורסמה "רק שבועיים לאחר שלחץ פוטין את ידו של הנשיא (האיראני) בקרמלין" – מעשה שהופך את המהלך ל"מפתיע ומעורר תהיות":[26] "העובדה שרוסיה, למרות מחאות אלה וקיומם של מסמכים וראיות שאין עליהן עוררין, עדיין מבצעת בגידה כזו בשלמותה הטריטוריאלית של איראן, אינה אומרת דבר מלבד עוינות כלפי איראן וחוסר אמון. גורמים סיניים ורוסיים ניסו להימנע מתקרית על ידי שימוש בנימוקים לא מוצדקים בכל פעם שאיראן מחתה, אך הם מעולם לא ניסו לכפר על בגידתם".[27]
מבט קדימה – סין כעוגן אסטרטגי חלופי
את יחסה של איראן כלפי רוסיה בשנה האחרונה ניתן לתאר במילים: "כגודל הציפיות – גודל האכזבה". אף שבכירים איראניים נמנעו מלהטיח ביקורת ישירה, כלי התקשורת הממסדיים בטהרן משדרים מורת רוח גוברת ממוסקבה – בעיקר לנוכח הציפיות הגבוהות ממנה כבעלת ברית אסטרטגית בתחומי האמל"ח, הסיוע הדיפלומטי וההתמודדות המשותפת מול ארה"ב וישראל. עם זאת, איראן נמנעת מעימות ישיר או מהפסקת שיתוף הפעולה, וממשיכה לקדם קשרים עם רוסיה בתחומי הביטחון והאנרגיה. האלטרנטיבה האמיתית לקשר הקרוב עם רוסיה – כניעה ללחץ המערבי והפסקת העשרת האורניום בתמורה להקלה בסנקציות – אינה מקובלת על ההנהגה בטהרן. סין עשויה לספק תמיכה צבאית, כלכלית ומדינית מסוימת, אך אינה מסוגלת להוות תחליף מלא לרוסיה כל עוד איראן נתונה לסנקציות. לכן, על אף האכזבה, איראן צפויה להמשיך לשמר יחסים הדוקים עם מוסקבה, בתקווה ליחסי תועלת יציבים יותר בעתיד.
באוגוסט-ספטמבר 2025, במהלך ביקורו של הנשיא פ’זשכיאן בבייג'ינג, פרסם ח’אמנהאי בחשבון ה-X שלו ציוץ בפרסית ובסינית: "לאיראן וסין, עם ההיסטוריה התרבותית העתיקה שלהן משני עברי אסיה, יש את הכוח לחולל שינוי במצב האזורי והגלובלי. יישום כל היבטי ההסכם האסטרטגי שנחתם ביניהן סולל את הדרך לכך".[28] בהמשך לכך, פ’זשכיאן הוסיף כי "המנהיג העליון הדגיש את פיתוח היחסים עם סין והורה לנו לעבוד על הנושא. אני מקווה שעם ייסוד מסגרת עבודה משותפת, ההסכמים בין הארצות ייושמו במהרה".[29]
בפגישה עם הנשיא והקבינט, לאחר שובו של הנשיא מביקורו בסין, סיכם ח'אמנהאי את הקשר מול סין לאחר שהתעדכן על אודות ההישגים של הנסיעה, ואמר כי "הביקור האחרון של הנשיא בסין היה מוצלח מאוד, והוא מהווה – איני אומר מציאות קיימת אלא פוטנציאל – לקרקע פורייה לאירועים משמעותיים הנחוצים למדינתנו, הן מהבחינה הכלכלית והן מהבחינה הפוליטית. ביקור זה יצר למרבה המזל בסיס שכזה, היו לו הישגים, ויש להמשיך ולטפל בהם, בעזרת האל".[30]
גם יועציו הבכירים של ח'אמנהאי הדגישו את מגמת ההתקרבות הגוברת בין טהרן לבייג'ינג. עלי אכבר ולאיתי, יועצו הבכיר של המנהיג העליון, כתב כי "ככל שחולף הזמן, הקרבה בין איראן לסין גוברת, ואני מאמין שהסולידריות הזו תגבר בעתיד הקרוב"[31] – ביטוי לרוח הכללית בממסד האיראני, הרואה בשותפות עם סין עוגן אסטרטגי יציב לטווח הארוך.
באותו קו, הנשיא פ'זשכיאן הצהיר לאחר פגישתו עם נשיא סין כי "סין יכולה לסמוך על איראן כבעלת ברית חזקה", והדגיש את נכונות שתי המדינות להרחיב את שיתוף הפעולה בכל המישורים, תוך יישום מלא של ההסכם האסטרטגי בן 25 השנים ביניהן.[32]
דובר משרד החוץ, אסמעאיל בקאא'י, הוסיף כי "ההסכם בן 25 השנים עם סין נמצא כבר בשלבי יישום", וכי "איראן נחושה לקדם את האינטרסים שלה מול הדרישות האירופיות".[33] לדבריו, בין שתי המדינות נחתמו הסכמים רבים בתחומי המסחר, הכלכלה, האנרגיה, החקלאות והתיירות, ו"הקשרים הדו-צדדיים איראן-סין נשענים על אמון הדדי והבנה משותפת, המבוססים על קשרים היסטוריים ותרבותיים בני מאות שנים. על בסיס זה, היסודות והעקרונות של הקשרים הבילטרליים שלנו חזקים מאוד ושני העמים נחושים להמשיך ולפתח יחסים אלו לטובת האינטרסים המשותפים".[34]
תיאורו של מחמד רצ'א מנאפי, מומחה באיראן לענייני סין ודרום אסיה, שפורסם מייד לאחר שובו של הנשיא מביקורו בבייג׳ינג, משקף היטב את תפיסת העולם האיראנית בנוגע להסכם האסטרטגי בן 25 השנים עם סין. מנאפי הגדיר את ההסכם כעמוד תווך במימוש הפוטנציאל הכלכלי, הטכנולוגי והביטחוני של איראן, וכבסיס לעיצוב שותפות ארוכת טווח עם מעצמה עולמית שאינה כפופה להשפעה מערבית. לדבריו, סין מציעה למדינות העולם "שולחן פתוח" לשיתופי פעולה המבוססים על עיקרון של "הדדיות וניצחון משותף" – תפיסה הסותרת ביסודה את הגישה האמריקנית החד־צדדית של "אמריקה תחילה". בניגוד לוושינגטון, הדגיש מנאפי, בייג׳ינג רואה בשגשוגן של מדינות אחרות אינטרס הדדי ומיישמת הלכה למעשה מדיניות שיתופית זו מול מדינות באפריקה, באמריקה הלטינית, במזרח התיכון, בעולם הערבי ואף באירופה.[35]
מנאפי הוסיף כי לנוכח רגישותה הביטחונית של איראן והאפשרות שישראל תנקוט פעולה צבאית נוספת, יש לבחון הכללת רכש ביטחוני והצטיידות באמצעים מתקדמים מסין במסגרת ההסכם האסטרטגי. לדבריו, זהו תחום בעל פוטנציאל משמעותי שיכול לספק מענה לצרכים ההגנתיים של איראן ולחזק את מרכיבי ההרתעה שלה.[36]
בנוסף ציין כי לסין יכולת מוכחת בהתמודדות עם בעיות מבניות הדומות לאלו שמהן סובלת איראן – משבר מים, זיהום אוויר, אנרגיה ומדבור – והיא מיישמת פתרונות רחבי היקף בתחומי האנרגיה הירוקה, ייצור חשמל ממקורות מתחדשים ותחבורה מתקדמת. סין, לדבריו, מוכנה לחלוק את הניסיון והטכנולוגיה הללו עם איראן, ובתנאי שתוסדרנה ההסכמות ההדדיות. הוא אף הזכיר כי הקשרים ההדוקים של סין עם מדינות אירופה עשויים לסייע לבלימת ההפעלה של "מנגנון ההדק" (סנאפבק) נגד איראן, מאחר שגם לסין עצמה יש עניין לשמור על יציבותה של טהרן.[37]
בפועל, כידוע, מנגנון הסנאפבק הופעל, אך סין ורוסיה החליטו להתעלם מכך ולהמשיך לקיים את הקשרים הביטחוניים וקשרי הכלכלה שלהן עם איראן. סין ממשיכה לפיכך להיות יבואנית הנפט הראשית של איראן, שייצוא הנפט שלה הולך וגדל בחודשים האחרונים הודות לכך, למרות הסנקציות המערביות, ורוסיה התחייבה שוב להקים באיראן 4 תחנות כוח גרעיניות. יתר על כן, התעלמות סין ורוסיה מחידוש הסנקציות באה לידי ביטוי גם בהמשך העיסוק בהספקת מטוסים ומערכות הגנה אווירית מתקדמות לאיראן מצד שתי המדינות.
לסיכום
חימום היחסים עם סין מתרחש על רקע האכזבה הגוברת ממוסקבה. אף שאין ראיות לכך שטהרן נוטשת את רוסיה לטובת סין, נראה כי היא מבקשת להרחיב את מעגל שותפיה – בייחוד בתחום האמל"ח המתקדם, שבו כשלו הרוסים במילוי מבוקשה של איראן.
בטהרן מבינים כי המערך האווירי וההגנתי שלה כשל במלחמה עם ישראל, ולכן שואפים להצטייד במערכות חדשות כדוגמת ה-S-400 ומטוסי SU-35 מרוסיה, או במקבילותיהן הסיניות. המאבק על אספקת מערכות אלו עשוי לשמש מדד לעומק היחסים של טהרן עם כל אחת מהמעצמות. ייתכן בהחלט שההתקרבות לסין נועדה להמריץ את מוסקבה להירתם ביתר שאת לימינה של טהרן.
לנוכח השחיקה באמון כלפי מוסקבה, טהרן מבקשת לעצב מחדש את דימויה בזירה הבין-לאומית – לא עוד רק ככינור שלישי במחנה האנטי־מערבי בראשות רוסיה וסין, אלא ככוח אזורי עצמאי המבקש לבסס שיתופי פעולה נפרדים עם סין, הודו ומדינות דרום־מזרח אסיה. מגמה זו, אם תעמיק, עשויה להעצים את הנטייה להישען על תשתית כלכלית וטכנולוגית סינית – על חשבון התלות הצבאית במוסקבה. עם זאת, גם ביחס לסין רב הנסתר על הגלוי: אף שנחתם בין המדינות הסכם לשיתוף פעולה ארוך טווח, מרבית סעיפיו ורמת יישומם טרם הובהרו לציבור. בהקשר רחב יותר, יש לזכור כי הברית בין איראן, רוסיה וסין מבוססת בעיקר על נוחות אסטרטגית ועל התנגדות משותפת למדיניותה של ארצות הברית; מכאן גם נובעות חולשותיה כפי שהומחש במערכת היחסים בין טהרן למוסקבה. בכל מקרה, סין היא רק תחליף חלקי לרוסיה מבחינת איראן, ולכן טהרן תמשיך לנסות להפיק את המרב מיחסיה עם מוסקבה, למרות התסכול והאכזבה.
המידע שנייר זה מבוסס עליו עדכני ל-5 בנובמבר 2025. הערכה רבה לדניאל הירשפלד על הסיוע במחקר המקיף לנייר זה.
[1] Yaakov Lappin, “The Tehran–Moscow–Beijing Triangle”, The Jerusalem Institute for Strategy & Security, November 6, 2025.
https://jiss.org.il/en/lappinthe-tehran-moscow-beijing-triangle
[2] "Meeting with Foreign Minister of Iran Abbas Araghchi", The Kremlin, April 17, 2025. http://www.en.kremlin.ru/events/president/news/76710
[3] "Iran Makes Direct Plea to Putin After US, Israel Strikes", "Newsweek" News Site, June 23, 2025. https://www.newsweek.com/iran-makes-direct-plea-putin-after-us-israel-strikes-2089243
[4] "מה עומד מאחורי הפסיביות הרוסית במלחמת איראן-ישראל?" (המקור בפרסית), סוכנות הידיעות "פרארו", 26 ביוני 2025. https://fararu.com/fa/news/878775
[5] "הרוסי היחיד שתמך ברצינות באיראן במלחמת ישראל-איראן ואז נסוג ממילותיו" (המקור בפרסית), אתר החדשות "תאבנאכ", 14 ביולי 2025.https://www.tabnak.ir/fa/news/1317136
[6] "למה רוסיה וסין לא עזרו לאיראן במלחמה הישראלית הכפויה? / הסגן לעניינים מדיניים של משה"מ מגיב" (המקור בפרסית), אתר החדשות "דניא אקתצאד", 3 באוגוסט 2025.
[7] "העמדות של איראן ורוסיה התקרבו מאוד בזירה הבינלאומית" (המקור בפרסית), עיתון "כיהאן", 13 בספטמבר 2025. https://kayhan.ir/fa/news/318132
[8] "ישראל יצרה קשר עם רוסיה לפני שתקפה באיראן" (המקור בפרסית), אתר החדשות "תאבנאכ", 5 באוגוסט 2025.
https://www.tabnak.ir/fa/news/1321246
[9] "בקאא'י: טענותיו של מחמד צדר הן אישיות ואינן נכונות" (המקור בפרסית), אתר החדשות "משרק ניוז", 25 באוגוסט 2025. https://www.mashreghnews.ir/news/1743539
[10] "שתיקה בעלת משמעות של מוסקבה על תוקפנותה של ישראל נגד איראן: מה-300-S וזנגזור ועד לשלושת האיים, הסכם הגרעין והמלחמה באוקראינה; כאשר לבגידות הרוסיות אין סוף" (המקור בפרסית), אתר החדשות "IRDiplomatic", 29 באוקטובר 2025.http://www.irdiplomacy.ir/fa/news/2029048
[11] "Syria: Iran and Hezbollah's Savior and Achilles' Heel", CSIS, October 10, 2024. https://www.csis.org/analysis/syria-iran-and-hezbollahs-savior-and-achilles-heel
[12] "כאן כדי להישאר: מעורבות איראן בסוריה, 2011–2021", המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) , נובמבר 2021.
https://www.inss.org.il/he/wp-content/uploads/sites/2/2022/12/Adkan24.4-pages-73-79.pdf
[13] "Iran to send 4,000 troops to aid President Assad forces in Syria", "Independent" News Site, June 16, 2025.
[14] "The Treacherous Triangle of Syria, Iran, and Russia", Washington Institute, Spring 2023.
https://www.washingtoninstitute.org/sites/default/files/pdf/Borshchevskaya202303063-MEQ.pdf
[15] "סימנים של בגידה רוסית כדי להדיח את בשאר אלאסד?" (המקור בפרסית), אתר החדשות "תאבנאכ", 11 בדצמבר 2024. https://www.tabnak.ir/fa/news/1277344
[16] "הנוכחות הרוסית במחוזות הדרומיים של סוריה בטרם נפילתו של אסד שירתה אינטרס ישראלי. פטרולים רוסיים היו אמורים למנוע מקבוצות פרו-איראניות התבססות בדרום סוריה" (המקור בפרסית), אתר החדשות "אנתח'אב", 12 באוגוסט 2025. https://www.entekhab.ir/fa/news/879798
[17] "הקלטת גנרל משמרות המהפכה על נפילתו של בשאר אלאסד; מבגידה רוסית עד להתנקשות במפקדים איראניים" (המקור בפרסית), אתר החדשות "תאבנאכ", 7 בינואר 2025. https://www.tabnak.ir/fa/news/1282181
[18] "Iran and Russia are the Main Losers of the Peace Treaty between Azerbaijan and Armenia", The Jerusalem Institute for Strategy & Security, August 24, 2025.
[19] "בלעדי | וליאתי: איראן תחסום את המסדרון האמריקאי בקווקז עם או בלי רוסיה / החלום של פירוק חיזבאללה לא יתגשם" (המקור בפרסית), סוכנות הידיעות "תסנים", 9 באוגוסט 2025. https://www.tasnimnews.com/fa/news/1404/05/18/3372497
[20] "איזו רשלנות היא תוצאת השכרת 'זנגזור' לאמריקה?" (המקור בפרסית), עיתון "כיהאן", 9 באוגוסט 2025.
https://kayhan.ir/fa/news/316185
[21] "עראקצ'י: איראן מקדישה תשומת לב מיוחדת כדי לשמור על היציבות הגאופוליטית של האזור ועל האינטרסים הלאומיים שלה" (המקור בפרסית), סוכנות הידיעות "תסנים", 14 באוגוסט 2025. https://www.tasnimnews.com/fa/news/1404/05/23/3375917
[22] "Joint Statement of the 6th Russia – GCC Joint Ministerial Meeting for Strategic Dialogue", Russian Ministry of Foreign Affairs, July 10, 2025. https://mid.ru/en/foreign_policy/rso/1896567
[23] "רוסיה שוב תומכת בטענת המדינות הערביות נגד שלמותה הטריטוריאלית של איראן / איראן הגבילה את עצמה להצהרה חריפה בלבד" (המקור בפרסית), אתר החדשות "עצר איראן", 21 בדצמבר 2023. https://www.asriran.com/fa/news/928224
[24] "יועץ המנהיג מבקר בפתיחות את רוסיה / העמדה הרוסית על האיים האיראניים מצערת, אתר החדשות "עצר איראן" (המקור בפרסית), 22 בדצמבר 2023. https://www.asriran.com/fa/news/928378
[25] "שלושה אמצעים רוסיים חדשים נגד איראן לפי פלאחת פ'ישה / הרוסים הם המקור העיקרי לקשיים של האיראנים" (המקור בפרסית), אתר החדשות "עצר איראן", 11 בספטמבר 2024. https://www.asriran.com/fa/news/996690
[26] "העיתון ג'מהורי אסלאמי: בגידתה של רוסיה רק שבועיים לאחר שפוטין לחץ את ידו של הנשיא האיראני בקרמלין" (המקור בפרסית), אתר החדשות "עצר איראן", 22 בדצמבר 2023.
https://www.asriran.com/fa/news/928494
[27] שם.
[28] "המנהיג העליון מדגיש את מימוש ההסכם האסטרטגי בין איראן לסין" (המקור בפרסית), האתר הרשמי של המנהיג העליון של איראן, 31 באוגוסט 2025. https://farsi.khamenei.ir/news-content?id=61061
[29] "פ'זשכיאן: מנהיג המהפכה הורה לנו להמשיך ולפתח את היחסים עם סין" (המקור בפרסית), סוכנות הידיעות "תסנים", 3 בספטמבר 2025. https://www.tasnimnews.com/fa/news/1404/06/12/3390987
[30] "הנשיא וחברי הממשלה נפגשו עם מנהיג המהפכה" (המקור בפרסית), האתר הרשמי של המנהיג העליון של איראן, 7 בספטמבר 2025. https://farsi.khamenei.ir/news-content?id=61219
[31] "החשיבות של יחסי איראן-סין מנקודת מבט אזורית" (המקור בפרסית), סוכנות הידיעות "תסנים", 9 באפריל 2025. https://www.tasnimnews.com/fa/news/1404/01/20/3288483
[32] "פ'זשכיאן: סין יכולה לסמוך על איראן בתור בעלת ברית חזקה" (המקור בפרסית), סוכנות הידיעות "תסנים", 2 בספטמבר 2025. https://www.tasnimnews.com/fa/news/1404/06/11/3390796
[33] "בקאא'י: הסכם בן 25 שנים עם סין נמצא בשלבי יישום / איראן רצינית במימוש האינטרסים שלה מול הדרישות האירופיות" (המקור בפרסית), סוכנות הידיעות "תסנים", 1 בספטמבר 2025. https://www.tasnimnews.com/fa/news/1404/06/10/3389624
[34] שם.
[35] "הסכם בן 25 שנים; הציר להפעלת יכולות" (המקור בפרסית), סוכנות הידיעות "תסנים", 9 בספטמבר 2025. https://www.tasnimnews.com/fa/news/1404/06/18/3395633
[36] שם.
[37] שם.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
