JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

גב' מיקי אהרונסון

גב' מיקי אהרונסון

מומחית ליחסים בינלאומיים.

החרם הרוסי על תוכנית טראמפ לא יסתכם בהיעדרות מהמפגש במנאמה, אך יש ללחוץ על הרוסים שלא לייצר מסלולים אחרים שפוגעים באינטרס הישראלי.

סין ורוסיה הודיעו בסוף חודש מאי כי יחרימו במשותף את הכינוס במנאמה שעסק בהיבטים כלכליים בתוכנית השלום של ממשל טראמפ. מניסיון העבר, ניתן להניח כי הסינים אינם צפויים ליזום תוכניות חלופיות. הרוסים, מאידך גיסא, עתידים לקדם, ולו מאחורי הקלעים, תוכניות שיפריעו לשגרה אזורית תקינה בהובלה אמריקאית ותהיינה מנוגדות לאינטרס ישראלי ואזורי.

לרוסיה אין אינטרס ישיר מול הפלסטינים, וגורלם, ככל הנראה, לא ישפיע על ההחלטות המתקבלות במוסקבה יותר מכפי שישפיע על ההחלטות המתקבלות בבייג'ין. עם זאת, המדיניות הרוסית בהקשר הפלסטיני אינה נובעת ממניעים אלטרואיסטיים אלא קשורה לאינטרסים רוסיים מוחשיים ביותר. ראשית, רוסיה מעוניינת לגייס את תמיכת המדינות המוסלמיות והערביות, כמו גם את תמיכת הרחוב המוסלמי והערבי, בתוכניות הרוסיות להתבססות במזה"ת ובאפריקה. בנוסף, העמדה הרוסית נגזרת מתוך התחשבות באפקט המורלי על האוכלוסייה המוסלמית של רוסיה, שמהווה כעשרה אחוז מכלל אוכלוסיית המדינה, וברצון להימנע מתסיסה פנימית מיותרת. עמדתה המסורתית של אוכלוסייה זו באה לידי ביטוי בהכרזתו הפומבית של סגן המופתי של רוסיה לפני שבועות מספר כי המוסלמים ברוסיה תומכים במאבק הפלסטיני בכל דרך שהיא. שני מרכיבים אלו בגיבוש המדיניות הרוסית בנוגע לפלסטינים מתווספים לגישתה המסורתית של רוסיה המעודדת תנועות אנטי-מערביות ברחבי העולם לאורך השנים. כתוצאה מצירוף אינטרסים ומאפייני מדיניות אלו, הקרמלין מאמץ קו שבאופן מובהק מנוגד לא רק לאינטרסים ישראליים אלא גם לאינטרסים של מדינות ערב ומדינות מוסלמיות מתונות.

הנרטיב שרוסיה מקדמת גורס כי הסדרה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא תנאי לשקט במזה"ת כולו. אימוץ נרטיב זה מעלה את רף הדרישות הפלסטיני ויקשה, באופן פרדוקסלי, על המאמצים ליצירת שגרת חיים תקינה באזור. זאת, כיוון שמשמעותו היא כי הסדרת סכסוכים אחרים, גורל עמי האזור ולמעשה כלל ההרמוניה במזרח התיכון תלויים ביכולת ובנכונות לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הקושי שעמדה זו מייצרת מזכיר, במידה רבה, את הקושי שנגרם מהקו שהוביל הנשיא לשעבר אובמה, שהציב בנאומו בקהיר רף חדש להסדרת הסכסוך בעצם ההתניה בהקפאה מוחלטת של הבנייה מעבר לקו הירוק כבסיס להתקדמות. רף זה, מרגע שהוצב, חייב את הנושאים והנותנים הפלסטינים כנקודת פתיחה וסיכל למעשה את היכולת לנוע לדיאלוג פורה.

בנוסף, הנרטיב הרוסי פוגע ישירות בתהליך הסדרת היחסים בין ישראל למדינות ערביות ומוסלמיות המבוסס על אינטרסים משותפים שאינם מושפעים מרעיון הלאומיות הפלסטינית. רוסיה אינה מסתפקת בפרסום עמדתה אלא פועלת לגייס במוצהר מדינות ערביות בולטות לצידה. כך למשל, לפני כינוס הוועידה במנאמה פרסמו שרי החוץ של רוסיה ומצרים כי לשתי המדינות עמדה משותפת לגבי הצורך בפתרון כולל לנושא הפלסטיני. מצרים, עם זאת, שלחה את נציגיה לכינוס במנאמה. לה, ולמדינות ערביות מובילות אחרות כגון סעודיה, יש עניין מובהק בפיתוח כלכלי אזורי בכלל, ושל השטחים הפלסטיניים בפרט, ובאופן כללי להכלת הסוגיה הפלסטינית והרגעת מוקד מקומי נוסף שמפריע לפיתוח האזור כולו. המסקנה המתבקשת היא כי ישראל אינה צריכה להיות הגורם המרכזי שיפעל להפרכת הקישור בין הסכסוך הישראלי-פלסטיני לשאר מוקדי העימות במזרח התיכון. ללא ספק לסעודיה ולמדינות המפרץ, למשל, יש אוזן קשבת בקרמלין.


סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: [ Soman assumed (based on copyright claims). [CC BY-SA 2.5

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *