יש להיערך לצורך לאזן בזהירות וברגישות בין המחוייבות שאינה שנוייה במחלוקת לארה”ב ולהנהגתה באשר היא, לבין הצורך להתמודד עם השלכות נוכחותה של רוסיה ומשקלה ההולך וגובר במזרח התיכון.
במידה רבה, התוצאות היו ידועות מראש, אך לעצם העובדה כי כמעט 80% מכלל תושבי רוסיה תמכו בשינוי החוקה במשאל העם שהתקיים בשבוע שעבר במדינה, יש משמעות.
206 השינויים בחוקה נוגעים למגוון רחב של תחומי החיים: נושאי אישות כגון איסור על נישואים בין בני אותו מין, נושאים כלכליים כגון התאמת הפנסיות לשיעור האינפלציה ועוד, אך השינויים המקיפים ביותר נוגעים לסוגיות שלטוניות. בראשן, האפשרות שהנשיא פוטין, אשר כהונתו אמורה להסתיים בשנת 2024, יוכל להמשיך ולשלוט ברוסיה עד שנת 2036. משאל העם אינו חיוני למעשה כיון שהשינויים בחוקה אושרו כבר על ידי הפרלמנט הרוסי. עם זאת, תהליך הצבעה המסוקר בהרחבה מבסס את מעמד הנשיא כזוכה לתמיכה עממית.
האתגר הפנימי המרכזי עמו מתמודד הנשיא מאז היבחרו שוב לתפקיד בשנת 2018, הינו האתגר הכלכלי שאינו צפוי להיעלם אלא אף להתעצם. הסנקציות המערביות על רוסיה (בעקבות פעולותיה באוקראינה והטענות על מעורבותה בבחירות בארצות המערב) בתוקף ומחירי מוצרי האנרגיה שהם המקור העיקרי להכנסות המדינה ממשיכים להיות בלתי יציבים. בנוסף, השלכותיה הכלכליות של מחלת הקורונה מייצרות קשיים גדלים במדינה בה מספר הנדבקים הרשמי מוערך מעל לחצי מיליון איש, ומספרים בלתי רשמיים גבוהים לאין שיעור.
על רקע זה, אין פלא כי סיסמת השלטון לשינויים בחוקה עוסקת במעמדה העצמאי, ולמעשה במעמדה העולמי, של רוסיה. בעוד הקרמלין מתקשה להציע לבוחריו שיפור ברמת חייהם בגלל האתגרים הכלכליים, הוא יכול להמשיך ולזכות בתמיכה בעצם הפניה לרגשות הפטריוטיים של העם, תוך הדגשת האיומים החיצוניים. הסיסמא שנועדה לפרסם את משאל העם היא “המדינה שלנו, החוקה שלנו, ההחלטה שלנו!”.
הסיסמא מייצרת זיקה ברורה בין המשך שלטונו של פוטין לבין הבטחת קיומה של רוסיה ללא מעורבות זרה בתהליכים פנימיים. במשתמע, הנוסחה לרוסיה עצמאית וחזקה היא אישור התיקונים לחוקה והמשך שלטון הנשיא פוטין. סרטוני פרסומת ברשתות החברתיות מדגישים כי תיקוני החוקה חיוניים לשימור ערכים לאומיים כגון עמידה איתנה מול לחצים מערביים ומניעת הפגיעה בערכי המשפחה המסורתיים (בניגוד למשפחות להט”ב).
אחד האמצעים לעידוד רגשות פטריוטיים וביסוס גאווה לאומית מול המערב הינו המשך שיחזור דימוייה של רוסיה כמעצמה בינלאומית. ביסוס הגאווה הלאומית במדינה בה מלחמת העולם השנייה מכונה “המלחמה הפטריוטית הגדולה”, קשור בהכרח לבניית נראטיב הרואה ברוסיה מעצמה צבאית ודיפלומטית הפעילה ברחבי העולם ומובילה בהיבטים גיאו-אסטרטגיים.
גם הנוכחות הרוסית המתרחבת במזרח התיכון מקדמת דימוי זה. כך גם השאיפה הרוסית לתיווך בסכסוכים ובהם הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הנובעת, בין היתר, מרצונה של רוסיה לבסס את מעמדה, כמעצמות אחרות כגון ארה”ב, המקדמות הסדרה בינלאומית של סכסוכים על כל היוקרה הנלווית לכך.
בעקבות משאל העם, ישראל צריכה להיערך לאפשרות הסבירה ביותר, שרוסיה תמשיך להתנהל בעשורים הקרובים תחת הנהגתו של פוטין שאינו צפוי לשנות את יעדיו או דרכי פעולתו. מניסיון העבר, יש להיערך לצורך לאזן בזהירות וברגישות בין המחוייבות שאינה שנוייה במחלוקת לארה”ב ולהנהגתה באשר היא, לבין הצורך להתמודד עם השלכות נוכחותה של רוסיה ומשקלה ההולך וגובר במזרח התיכון.
פורסם ב-ישראל היום 08.07.2020
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.
תמונה: Bigstock
- בניית אתרים