הסכמת נתניהו למכירת הצוללות למצרים היתה מוצדקת, והטענה שהיתה כוונה לרכוש לצה”ל תשע צוללות מופרכת לחלוטין.
“שאלת הצוללות” היא בעצם שלוש שאלות שונות: א. האם ישראל צריכה צוללת שישית? ב. סוגיית ההסכמה למכור צוללות למצרים. ג. מי צריך תשע צוללות.
את הצוללת השישית “פגשתי” באפריל 2011, כראש המטה לביטחון לאומי. לפני נסיעתי הראשונה או השנייה לגרמניה התבקשתי, כמדומני שעל ידי שר הביטחון אז, אהוד ברק, להביא להסכמת הגרמנים לספק מימון בעבור שליש צוללת, כדי שנוכל לרכוש את הצוללת השישית. ואכן, בהיותי שם ביקשתי ממקבילי מימון לצוללת, ומימון לארבע ספינות השטח המיועדות להגנת השטח הכלכלי בים. כעבור פחות משנה הוא החזיר לי תשובה חיובית באשר למימון שליש הצוללת.
יש ויכוח בתוך המערכת הביטחונית, אם צריך חמש או שש צוללות. ההחלטה תלויה בעבודת חקר ביצועים — שאמורה להגדיר זמינויות בתנאים שונים, ובגישה העקרונית — הנעה בין אופטימיות זהירה (אפשר חמש) לפסימיזם שאינו לוקח סיכונים (צריך שש). זה ויכוח לגיטימי, שבו אנשים רציניים ובקיאים נמצאים משני צדי המתרס.
כשבישרתי למערכת על מימון שליש מהצוללת השישית, לא שמעתי שום הסתייגות או הבעת צער; לא זכורה לי תגובה שלילית בנוסח “זה מיותר”. בזה תם עיסוקי בצוללת השישית.
בעת ביקור בגרמניה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בזמן שמוחמד מורסי היה נשיא מצרים, הועלתה על ידי ראש הממשלה שאלת אספקת הצוללות למצרים. הקנצלרית, אנגלה מרקל, אמרה, שאם מורסי יישאר הנשיא, היא תשקול את הדבר, כי התרשמה שזה שלטון מסוכן. לא ידעתי אז, שישראל הסכימה לאספקת הצוללות הללו. ברבות הימים עשיתי כמה בירורים כדי להבין כיצד צמחה ההסכמה הישראלית, והבנתי שהיו שתי הסכמות כאלה: האחת לעצם המעשה, והשנייה לכך שהדגם הנמכר למצרים יהיה דגם משופר.
לעניות דעתי, אי התנגדות ראש הממשלה בשני המקרים היתה מוצדקת, בנסיבות העניין (כאמור, זה הסבר בדיעבד, לא הייתי שם בעת האירועים). מאחר שמצרים, בניגוד לישראל, קונה את הצוללות בכסף מלא, אזי אי היענות גרמנית לבקשתה היתה “שולחת” את המצרים למדינה אחרת, שהיתה מספקת לה צוללות דומות (דרום קוריאה, צרפת ויפן, ואולי אף רוסיה וסין, מייצרות צוללות כאלה). דומה שהשיקול היה, שעדיף שמצרים תקנה את הצוללות בגרמניה — שם התחום מוכר לנו היטב, ונוכל להעריך את האיום ברמת דיוק גבוהה. יתר על כן, לישראל גישה טובה לדרג המדיני בגרמניה, ואם יהיה צורך בעוד מאמץ בהקשר המצרי, למשל לקבלת פיצוי באיזשהו תחום, שם יהיה קל יותר לממשו. ההסבר בדיעבד הניח את דעתי. הוא נשמע נכון למציאות שנוצרה, באמירת הקנצלרית על “שלטון מורסי” השיקול הוכח כנכון.
שנים אחרי שסיימתי את תפקידי, נתניהו ביקש את חוות דעתי ביחס לגודל צי הצוללות (ראשי ממשלה נוהגים להתייעץ עם אנשים מחוץ למערכת. כפי שעשה אהוד אולמרט לפני תקיפת הכור בסוריה, ככתוב בספרו). אמרתי לו, שלא מספר הצוללות בצי הוא הבעיה החשובה, כי לפי חשבוני צריך הוא לפעול באופן מיידי לעצם המשך קיום הצי.
החשבון פשוט: הצוללת הראשונה מבין החמש שבשירות תהיה חייבת להפסיק את שירותה המבצעי ב–2027, כי לא מחזיקים צוללות למשך יותר מ–30 שנות שירות, והיא הגיעה לישראל ב–1997. עוד שתיים מאחיותיה הגיעו די ברצף, ולכן בתוך זמן קצר יקטן צי הצוללות מעבר למתקבל על הדעת, וב–2050 הוא ייעלם.
הוספתי ואמרתי, שמאחר שהרגע שהוא ידבר עם מרקל ועד שתהיה בידינו צוללת מבצעית חדשה יעברו לפחות 10 שנים, אין לו זמן, ואסור לדחות את הבקשה. יתר על כן, מדובר בהחלטה שהיא בשלב ראשון בתחום המדיני פוליטי, ועדיף לסגור זאת עם קנצלרית המחויבת בלבה לביטחון ישראל כבר בנסיעתו הקרובה. הצעתי לו לבקש ממרקל מימון לשתי צוללות, ולקנות מכספי ישראל עוד ארבע, וכמו כן לחתום על אופציה לעוד שלוש — סך הכל תשע צוללות.
כך נולדה “אגדת הצי בן תשע הצוללות”, אולי בעקבות טעות סופר ואולי בעקבות טעות בהבנה. בכל מקרה, איש לא חשב שצריך צי של תשע צוללות. הכוונה היתה ליצור אופציה להחלפת כל צי הצוללות ברצף עד שנות ה–90 של המאה הנוכחית, כך שיהיו חמש או שש צוללות פעילות בכל עת, מה שיוחלט.
הצבא התנגד להזמנת מספר כה רב של צוללות וראה בהתחייבות לשש צוללות עול כבד מדי על התקציב העתידי. ראש הממשלה קיבל את דעת הצבא, והחליט שישראל תקנה רק שלוש צוללות, ועוד שלוש באופציה. איש לא התנגד לקניית שלוש הצוללות — לפחות לא בדיונים שבהם אני השתתפתי.
מותר לאנשים לחשוב אחרת, ולא כל מחשבה שונה היא בגדר “בגידה” או “מעשה נורא”, או אפילו “מעשה שלא ייעשה”. מותר לחשוב שאפשר להסתפק בחמש צוללות, ולגיטימי להעריך שחיוניות שש. אפשר לחשוב שמוקדם מדי לקבל החלטה על סט הצוללות הבא 12 שנה לפני תום הדור הקיים — אבל בה במידה לגיטימי להעריך ש–12 שנה אינן פרק זמן ארוך מדי כדי להיערך נכון לכניסת הדור הבא. וכן הלאה וכן הלאה.
ההסבר להסכמה למכירת הצוללות למצרים נשמע הגיוני. עם זאת נעשתה טעות של ממש, אם לא עודכן משרד הביטחון במתן ההסכמה להספקת הצוללות למצרים. לעניות דעתי ותחושתי, זאת תוצאה של טעות מטופשת ולא של מזימה אפלה, כי זה צעד שאי אפשרי להסתירו.
והעיקר: ככל שאני יכול להעיד, התהליכים לשמירת עוצמתו של צי הצוללות למשך תקופה ארוכה היו נכונים מכל בחינה מקצועית.
פורסם ב-הארץ 19.10.2020
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
Photo: Bigstock / shlomiliss
- בניית אתרים