בחיפוש מתמשך אחר מעמד של מעצמת על, כלכלה וביטחון הפכו למילות המפתח ביזמות ההודית להידוק השותפויות בזירה הגיאופוליטית.
מדיניות החוץ ההודית הנמרצת מאז עלה לשלטון נרנדרה מודי, במאי 2014, משכה תשומת לב ניכרת מבית ומחוץ. סיפורו האישי של ראש הממשלה משול במידה רבה לתמורות ההיסטוריות שחלו בתפיסה הממסדית בסוגיות מפתח במדיניות החוץ של הודו. צמיחתו ממוכר תה לפוליטיקאי שנוי במחלוקת, שכניסתו לארה״ב וליעדים אחרים הוגבלה, לא עצרה בעדו מלהתקדם עד למשרה הרמה ביותר. באופן דומה, חלקה של ממשלת הודו בהנעת תהליכים גאופוליטיים נותר מצומצם על אף הפוטנציאל הגלום בה. אולם בניצוחו של מודי, קולה של הודו זכה לתהודה גדולה מבעבר המשפרת את היסודות להפיכתה למעצמה. שלל אתגרים ביטחוניים וכלכליים בעשוריה הראשונים של המדינה הביאו את מקבלי ההחלטות לשים את ענייני הפנים בקדמת הבמה הממשלתית, עם תשומת לב מועטה לענייני החוץ. על אף שיעורי הצמיחה שחוותה הודו מאז הרפורמות הכלכליות בראשית שנות התשעים, בשנת 2014, כאשר עלה מודי לשלטון, כשלושים אחוזים מאוכלוסייתה חיה מתחת לקו העוני היחסי, המוגדר כמשתכר פחות מ-1.90 דולר ליום. ממשלת הודו התקשתה להעניק לבני עמה את הפיתוח הכלכלי הנחוץ. חמוש באידאולוגיה דתית ובפרגמטיזם מדיני החל מודי ליישם את המוטו שחרט על דגלו: ״שינויים, ביצוע, מהפך״ (Reform, Perform, Transform). בהשלת מוסכמות ארגוניות נושנות הפיחה ממשלת הודו, בראשות מודי, רוח חדשה במדיניות החוץ אשר האירה את התמורות הפנימיות, הבליטה את ההתעוררת ההודית בזירה הבינלאומית והשיבה לרבים מאזרחיה את הגאווה הלאומית שתרו אחריה זמן רב.
השינויים במדיניות החוץ מאז מאי 2014 העלו מטבע הדברים שאלות על מהותם והיקפם. בעוד שחלק מהמומחים טוענים כי הרפורמות של מודי הן פורצות דרך, אחרים גורסים כי צעדיו הם בסך הכול המשך למדיניות קודמיו בתפקיד. כמו במחלוקות רבות אחרות, האמת היא מורכבת. עקב המחויבות לפרויקטים לאומיים ארוכי טווח וקבלת כללי המשחק הדמוקרטיים, חילופי שלטון טומנים בחובם המשכיות ושינוי בתחומים רבים. במקרה הנדון, תמורות אלו בולטות לאור השוני ביסודות האידאולוגיים שמהן מודי שואב השראה לעיצוב מדיניות החוץ שלו. עקרונות אלו מבוססים על תורת ההינדוטבה, מערך רעיונות המשלב עמדות היסטוריות, ביטחוניות ותרבותיות מצד הוגים הינדואיים המשמשים מדריך לניהול המדינה. כריתת בריתות, חשיבות האינטרס הלאומי ההודי, העלאת קרנה של התרבות כמקור לעוצמה רכה והדגשת העבר העשיר של האומות הפכו לאבני דרך בדרכה החדשה של הודו תחת מודי. מרכיב חשוב נוסף המופיע במצע המפלגה ונשען על עקרונות התנועה שואף להשיב להודו את יוקרתה ההיסטורית. בהצהרה כי “זמנה של הודו הגיע” הובהר כי השאיפות ליזמות ביטחונית, אסרטיביות מדינית וזקיפות קומה לאומית יהיו מעתה סממנים מרכזיים במדיניות החדשה. חברותו רבת השנים בתנועה האידאולוגית הלאומנית ההינדית RSS ובמפלגת ה-BJP תרמה לנוכחות אלמנטים אלו בממשלה הנכנסת לאחר בחירות מאי 2014.
מאמר זה בוחן את המעורבות של הודו בזירה הגאופוליטית. הסטטוס קוו שבו הייתה הודו שרויה במאה ה-20 אינו מקובל עוד בהודו של המאה ה-21, על אחת כמה וכמה לאור השקפתו האישית של מודי לגבי מעמדה הראוי של ארצו בזירה הבינלאומית. נדמה אפוא כי למרות ביקורת רבה על החלטותיו בזירה הפנימית, הגישה החדשה של ניו דלהי בנושאי חוץ הקנתה לה נראות פוליטית גדולה מבעבר. קבלת הפנים החמה שמודי זוכה לה בעת ביקוריו בחו”ל על ידי ראשי מדינה ועל ידי מהגרים בני ארצו מלווה באמירה הברורה: נדרשת מדיניות איתנה, אמיצה ובלתי מתנצלת כדי לדאוג לעתידם של אזרחי הודו, וזו תקודם באפיקים מספר, למשל הגדלת שיתופי הפעולה ומשיכת השקעות זרות.
מטרת מאמר זה לנתח את מדיניות החוץ של מודי. המצע של “מפלגת העם ההודי” (BJP) בבחירות 2014 הדגיש שלושה תחומים עיקריים במדיניות החוץ: שיפור הקשרים של הודו עם מדינות מפתח (בעיקר במזרח אסיה) על מנת לקדם את הפיתוח הכלכלי הלאומי, חיזוק הביטחון ההודי בסוגיות פקיסטאן וסין ומינוף “העוצמה הרכה” בעולם המערבי והמתפתח על מנת להעצים את מעמדה הבינלאומי של הודו.[1]
חיזוק הביטחון הלאומי ההודי אל מול שכנותיה: פקיסטאן וסין
הסכסוכים של הודו עם שכנותיה, סין ופקיסטאן, מהווים את עיקר אתגריה. המלחמות בשנים 1947, 1962 ו-1971 הותירו את חותמן על התנהלות המדינה בעת הנוכחית. בעוד שהעימות מול סין נובע ביסודו ממחלוקת על הריבונות בשטחי טיבט ורכס הרי ההימלאיה, העימות מול פקיסטאן מכיל מוטיבים דתיים ולווה לא אחת בפעילותם של גורמים קיצוניים על קווי הגבול ובעומק המדינות. המשך המחלוקות הטריטוריאליות, לצד החזקת סין ופקיסטאן בנשק גרעיני, מעיבות במיוחד על הביטחון הלאומי. הודו חוששת מהאפשרות של עימות בשתי חזיתות. התחזקותה הכלכלית של סין, הסטת מוקד מדיניות החוץ האמריקאית לאוקיינוס ההודי, המעורבות הגוברת של רוסיה בענייני דרום אסיה ושילוב מעורר דאגה של מדינות האזור בחלקים של המיזם הסיני “דרך אחת, חגורה אחת (OBOR)”, נתפסו כנורות אזהרה. העוצמה הלאומית העומדת בליבת העקרונות של מפלגת ה-BJP באה לידי ביטוי בהתמודדות עם אתגרים אלו.[2] עם זאת, בחמש השנים האחרונות נצפתה מחד גיסא תנודתיות בשיטות הפעולה של ראש ממשלת הודו כלפי פקיסטאן, ומאידך גיסא מיומנות יוצאת דופן בניהול ההתפשטות הסינית.[3]
מודי ירש יחסים מורכבים עם פקיסטאן. כישלון שיחות השלום בין המדינות ופרצי אלימות באזור קווי השליטה בקשמיר (Line of Control) בתקופה הקצרה שלפני עלייתו לשלטון גררו פסימיות רבה לגבי הסיכויים לשינוי. אף על פי כן, מדיניות החוץ של ממשלת מודי החדשה הפיחה תקווה כי העוינות הארוכה תוגבל לפסים מצומצמים מבעבר. תקוות אלו הובילו למחוות מספר כגון איחולים רשמיים לרגל חודש רמדאן, הגעה לחתונת נכדתו של נוואז שׁריף בפקיסטאן ולחיצת ידיים במפגש פסגה של “הארגון הדרום אסיאתי לשיתוף פעולה אזורי” (SAARC), אשר אותתו כי הודו מעוניינת לחתור להפשרה ביחסים. תקוות אלו נכזבו בעקבות שלוש התפתחויות עיקריות: התעקשותה של פקיסטאן על השתתפותם העקיפה של ארגונים קשמיריים בדלניים בכל דו-שיח בין המדינות, עיכוב בהליכים המשפטיים של החשודים בתכנון מתקפת הטרור במומבאי בשנת 2008 והתכתשויות לאורך הגבול בין שתי המדינות מאז יולי 2014.
כישלון מאמצי דלהי לשנות את דפוס היחסים עם פקיסטאן הוביל בהדרגה להחרפת הצעדים הננקטים מולה. ראשית, הנכונות לפשרות מסוימות בשטחי המחלוקת של קשמיר הוסרה מהשולחן.[4] בדומה, ממשלת מודי דרשה הפסקת כל גילויי האלימות בגבול. לאחר שהוכיחה פקיסטאן את נכונותה להילחם בטרור בעקבות הפיגוע בפשוואר בדצמבר 2014, שבו נהרגו 143 ילדים, נתבע ממנה כי תוקיע את הטרור המכוון נגד כוחות הביטחון ההודיים באזורי העימות כשם שעשתה זאת במצבים שבו נפגעה מטרור בביתה.[5] בניסיון לשקם את האמון בין הצדדים אפשרה ניו דלהי לצוות חקירה פקיסטאני, המורכב מאנשי מודיעין ומשטרה, גישה אל בסיס חיל האוויר ההודי בפאתאנקוט (Pathankot) בצעד יוצא דופן של שיתוף פעולה בחקירת המתקפה על הבסיס הצבאי בינואר 2016.[6] ברם, הצעד הנועז לא הצליח לשבור את העוינות המובנית. הצוות הפקיסטאני שב לביתו כשהוא טוען כי התקיפה “בוימה” בידי הודו. עקב עזות המצח הפקיסטאנית הושעו השיחות בין המדינות כחודש לאחר מכן.[7] שפל נוסף ביחסי המדינות הגיע בספטמבר 2016 עם מתקפת הטרור באורי (Uri) שהביא למותם של 17 חיילים, שבעקבותיה חצה הצבא ההודי את קו השליטה.[8] אמינותו של מודי, המונחת על כף המאזניים, והצורך בהפעלת הכוח הצבאי מול פקיסטאן, הובילו להכרעות קשות. ימים מספר לאחר המתקפה פתח הצבא ההודי בשורת תקיפות מעבר לגבול שתאמו את התקיפות החדשה במדיניות החוץ של הודו. באורח דומה, בעקבות מתקפת הטרור של ארגון ג’יש מחמד בפברואר 2019, שבו נהרגו ארבעים אנשי ביטחון הודיים, הורתה הממשלה על תקיפה אווירית מאסיבית של מחנות טרור על אדמת פקיסטאן.[9] נקיטת צעדי ענישה בעומק פקיסטאן, לראשונה מאז המלחמה של שנת 1971 וגרירתה לבית המשפט בהאג, הדגימו כי על אף הביקורת הרבה שהוטחה במדיניותו של מודי החשש מעימות מול מדינה גרעינית לא ימנע מהודו את מימוש היעדים הלאומיים.[10] אירועים אלו יצרו רקע נוח למנהיגות תקיפה שהתבטאה בחיזוק הקונצנזוס הציבורי בעקבות נקיטת היד הקשה והרחבת הרטוריקה האנטי-פקיסטאנית.
בניגוד לשימוש בכוח נגד פקיסטאן הפגינה הודו פרגמטיזם זהיר כלפי סין. בניסיון ללבן את הפערים העמוקים בין הצדדים שנגעו לאופי ההשפעה של השתיים באזור, המחלוקות הטריטוריאליות וסוגיות כלכליות, בחרו בממשל ההודי להושיט יד אל עבר סין במגוון מחוות כדוגמת הזמנת הנשיא הסיני להשבעת מודי, וכן ביקור של ראש ממשלת הודו בסין במאי 2015. מחוות אלו ואחרות לא הסירו את החשדנות ההדדית. דפוס החשדנות שניכר ביחסי המדינות במשך עשורים רבים אף החריף בשנות כהונתו של מודי. בעוד שמחלוקות הגבול בהרי ההימלאיה מטרידות, רעיון שמדיר שינה מעיני רבים במערכת הפוליטית ההודית הוא תוכנית “דרך אחת, חגורה אחת”. שילוב הזרועות בין סין לשותפות אזוריות, כדוגמת פקיסטאן וסרי לנקה, עלול לצמצם את מרחב ההשפעה של הודו בתהליכים אזוריים ולהגביל מאוד את החזון של מודי להפוך את הודו לגורם הדומיננטי באזור. יתרה מכך, בשונה מהטענות הסיניות ליתרונות כלכליים ופיתוח מדינות האזור כגון סרי לנקה, הרי שהממשל והאקדמיה ההודיים רואים בתוכנית הסינית יעדים פוליטיים רחבים שיש בהם עד כדי יצירת טבעת חנק מסוכנת סביב תת-היבשת. היו שכינו אותה אף ״האסטרטגיה הגדולה״ של סין מאז המאה ה-19.[11] בדמיון מסוים לגישה שננקטה מול פקיסטאן, התגובה ההודית למיזם הסיני הכילה יסודות של עמידה תקיפה. בנאום הפתיחה לכנס מרכזי בדלהי מתח מודי ביקורת ישירה על התוכנית באומרו: ״קישוריות כשלעצמה אינה יכולה לעקוף או לערער את ריבונותם של עמים אחרים״.[12] ביטוי נוסף למחאה ההודית היה ההיעדרות ההודית מהפורום האזורי שאירחה סין בנושא במאי 2017.[13] בשונה מהמקרה הפקיסטאני, היכולות הסיניות המרובות ותוצאות הלוואי של עימות עימה למערכת המסחר והאנרגיה הבינלאומיים מנעו גלישה להתלקחות צבאית רחבה.
ההסתייגות משימוש בכוח צבאי נגד המהלכים הסיניים לא מנעה שינויים במדיניות החוץ. המדיניות המסורתית, אשר שמרה בקנאות על “אי הזדהות”, הומרה בשותפות פעילה עם בעלות ברית על מנת למתן את הסיכונים שבמהלכים הסיניים. הידוק היחסים עם ארצות הברית, אוסטרליה, וייטנאם, הפיליפינים ויפן ממחיש זאת. במהלך ביקורו של ברק אובמה בדלהי, בינואר 2015, זכה הנושא הסיני לתשומת לב רבה ושני הצדדים הביעו דאגה מהתנהלות סין בים סין הדרומי. בשונה מקודמיו מודי אינו חושש לכונן חזית אחידה עם ארצות הברית בכל הנוגע לביטחון באזור “אסיה-פסיפיק”. בשנת 2016 נחתם הסכם לוגיסטי חשוב בין המדינות על מנת להקל על שיתוף הפעולה בין הצבאות. בשנת 2018 נחתם גם “הסכם תיאום תדרים” כדי להקל על גישה למערכות הגנה מתקדמות ולאפשר להודו לנצל באופן אופטימלי את היכולות הטכנולוגיות שארצות הברית משתפת עם בעלות בריתה. הממסד הסיני זיהה את ההתקרבות ההודית לארה”ב. לצד התעלמות מופגנת מהפצרותיה של הודו לבטל את בניית דרך המעבר לנמל גוודאר בפקיסטאן דרך פרובינציית גילגיט-בלטיסטאן, מדינאים סיניים עמלו רבות על סיכול צירופה של הודו לפורומים חשובים, כדוגמת מועצת הביטחון של האומות המאוחדות, ושליחת צוללות סיניות למפרץ בנגל או לחופי קראצ’י. ההשלכות הכלכליות והצבאיות על הודו כתוצאה מיריבות ממושכת עם סין הן הזרז המשמעותי ביותר בשינוי מדיניות החוץ ההודית והנטישה האיטית של מדיניות “אי ההזדהות”.
בעוד שהמתיחות הגואה ביבשת אסיה ובאוקיינוס ההודי טומנת בחובה סכנה מקיפה יותר לאינטרסים ההודיים בטווח הארוך, נדמה כי דווקא המחלוקת הטריטוריאלית מהווה מקור נפיץ להתלקחות. סין, החולקת כ-3,488 ק”מ גבול יבשתי עם הודו, טוענת לבעלות על שטחים מספר לאורך הגבול ההודי. לאורך השנים המשיכה סין בעבודת תשתית באזורי הסכסוך כשחייליה חוצים את הגבול לסירוגין. בעת ביקורו של נשיא סין בהודו, בספטמבר 2014, חצו שוב כ-800 חיילים סינים את קו השליטה בפועל (Line of Actual Control) בצ’ומאר. בתגובה שלח מודי תגבורת לאזור והביע בפומבי את דאגתו מהמדיניות הסינית כלפי שכנותיה. מתיחות זו נמשכה כשבוע, עד לפגישתה של שרת החוץ ההודית עם מקבילה הסיני, והסתיימה בנסיגת שני הצדדים.[14] למרות שיחות רשמיות בין הצדדים במרץ 2015 להרגעת הרוחות, והגעתו של מודי לסין חודשיים לאחר מכן, ההתקרבות ההודית לארצות הברית העמיקה את חוסר האמון בין המדינות. קו הגבול המשיך להיות מוקד למתיחות. בעת כהונתו של מודי כראש הממשלה החלה סין בשורה של צעדים במדינת ארונאצ׳ל פרדש (Arunachal Pradesh), חבל ארץ ששתי המדינות תובעות אותו. ההודים התקשו להתעלם מהצעדים הסיניים, ובתגובה הכריז מודי על שורה של מיזמים לפיתוח תשתיות בקרבת המדינה, ובהם בניית הגשר הארוך בהודו, על מנת להבטיח מעבר כוחות מהיר לאזור במקרה של עימות עם סין.[15] לצד זאת, הצהרתו של הקונסול האמריקאי בכלכותה בעת ביקורו באזור כי “המדינה (ארונאצ’ל פרדש) היא חלק בלתי נפרד מהודו” הייתה נקודת ציון חשובה בגיוס ארה”ב לעזרת הודו מול סין.[16] עלייה נוספת ברמת המתח בין סין להודו הגיעה במהלך משבר יוני-אוגוסט 2017 בדוקלם, עם החלטתו של הצבא ההודי לחסום בניית כביש סיני בשטח שנוי במחלוקת בין בהוטן לסין. ניו דלהי עמדה בפני פרובוקציה סינית, ושלחה מסר ברור כי תעמוד לצד בת בריתה בהוטן על ידי שליחת כוחות צבא לאזור כשהם חוצים את הגבול הבינלאומי. הסינים מצידם הגיבו בתקיפות. שר החוץ הסיני טען כי ״על הודו לוותר על אשליותיה בנוגע לדוקלם כדי להימנע מתוצאות הרות אסון״.[17] בשונה מהרטוריקה המתלהמת של הנציגים הסינים הגיבו בכירי הממשל ההודי באיפוק, תוך נכונות למצות את האפיקים הדיפלומטיים. פתרון המשבר בנסיגה הדדית של הכוחות הוכיח כי תגובה חדה של ממשלת הודו יכולה לרסן את שאיפות ההתפשטות של סין. העמידה האיתנה על דרישותיה, לצד שימוש מוגבל בכוח, העניק נקודות זכות רבות להודו בחתירתה אחר המעמד של מעצמה עולה.
לצד היסטוריה מרובת חיכוכים וחשדנות הדדית, הנזק הכלכלי העצום שטמון בסכסוך עם סין ממתן את העימות. אכן, סין נותרה שותפת הסחר הגדולה ביותר של הודו עם היקף מסחר בסך 72 מיליארד דולר בשנים 2016–2017, עלייה של 88% משנת 2007–2008.[18] בשנת 2017 עלה היקף המסחר ב-18.63% והגיע לשיא היסטורי של 89.71 מיליארד דולר. ראש הממשלה מודי, אשר מוקד המדיניות שלו הוא הפיתוח הכלכלי של המדינה ורווחתם של למעלה ממיליארד אזרחיה, רואה בסין מקור חשוב להשקעות לאומיות, ועל כן יש לנהל את המחלוקות באחריות. במהלך ביקורו של הנשיא ג’ינפינג באחמדמבאד הבטיחו הסינים השקעות בשוק הפרטי והציבורי בשווי 20 מיליארד דולר, עלייה משמעותית מ-400 מיליון הדולרים שהשקיעה סין בהודו בעשור האחרון.[19]
ניהול סוגיות החוץ מול שתי השכנות מושפע בין היתר גם ממוכנות הצבא ההודי לעימות. לסין תעשייה ביטחונית מתקדמת משל הודו. לעומתה הודו עדיין רוכשת נשק וטכנולוגיות מתקדמות מספקים זרים בניסיון לצמצם את הפערים. הודו פגיעה יותר מסין בגלל קשייה לקדם רפורמות בתחום הייצור הביטחוני, בעיקר בגלל מכשולים בירוקרטיים. במקרה של עימות מול פקיסטאן, על אף אובדן היתרון המובהק של הודו עם הצטיידותה של פקיסטאן בנשק גרעיני הודו נראית מוכנה לעימות.
בגלל המטען ההיסטורי בעל הגוונים הדתיים, פוטנציאל כלכלי מצומצם ופערים ביכולות הצבאיות יש להודו פחות תמריצים לפתרון הסכסוך עם פקיסטאן. בעוד שהשיח במהלך בחירות 2019 נשלט על ידי רטוריקה המדגישה את פקיסטאן, הרי שעתיד מדיניות החוץ של מודי עם בחירתו המחודשת תיאלץ להתמקד בניהול עלייתה של סין. בצמד העשורים האחרונים השקיעה הודו מאמצים כבירים בשדרוג היכולות הצבאיות שלה. הוצאו לפועל עסקאות רכש ענקיות של נשק ומערכות טכנולוגיות מתקדמות. כספים רבים גם הופנו לפיתוח התעשייה הצבאית המקומית, וכן להכשרה טובה יותר של היחידות הלוחמות. ההתעצמות הצבאית וחיזוק מערכי ההתרעה הגבירו את יכולת ההרתעה של הודו מול יריבתה העיקרית. בהערכת חסר בת שני עשורים של האתגר הסיני, ובהינתן שהפערים עדיין נוטים לרעתה, אין באפשרותה של ניו דלהי אלא להתרכז בתחרות מול סין.
הידוק יחסים עם מדינות מפתח לפיתוח הכלכלה הלאומית
המשקל הרב שניתן לממד הכלכלי במסגרת הדיפלומטיה ההודית מבוסס על ההבנה כי המעבר של הודו למעמד של שחקנית מובילה חייב להתממש על בסיס שינוי יסודי בבית. ההאטה בצמיחה הכלכלית והעלייה באינפלציה הפכו את הכלכלה למוקד מסע הבחירות בשנת 2014. ניצחונו הסוחף של מודי, בהשגת רוב של שני שליש בבית התחתון של הפרלמנט ההודי, היווה אשרור לכמיהת הציבור ההודי למעמד כלכלי טוב יותר. השקפתו מבוססת על מודל כלכלי שבו השקעות זרות והרחבת המסחר עם מדינות העולם מהוות כלי חשוב בארגז הכלים המדיני. ביטוי לכך היה הרצאתו בפני בוגרי השירות הדיפלומטי שבה הדגיש כי משימתם להביא ״למילוי פוטנציאל המסחר הבינלאומי של הודו״.[20] תפיסה זו זכתה בפי התקשורת ההודית לכינוי המעורפל “מודי-נומיקס” (Modi-Nomics), והיא נשענת על כמה עקרונות: שיפור סביבת העסקים באמצעות יעילות ושקיפות, השקעות בתשתיות, הרחבת התעשייה המקומית תחת יוזמת “יצר בהודו” (Make in India), מיומנויות והכשרות מקצועיות, ורתימת הטכנולוגיה לתהליכי הפיתוח ההודיים.[21] כבר בשנה הראשונה של מודי בשלטון זינק סך ההשקעות הזרות ב-45% מהשנה הקודמת. בארבע השנים לממשלתו, סך ההשקעות המומצע עמד על 52.2 מיליארד דולר. שיאו של התהליך הגיע בשנים 2016–2017 עם סך השקעות בגובה 60.08 מיליארד דולר. בשנת 2018 נשמר הרף הגבוה ועמד על 60.97 מיליארד דולר.[22] לשם השוואה, שיאה של ממשלת סינג הקודמת במשיכת השקעות למדינה הגיע ל-22.3 מיליארד דולר בשנים 2008–2009.[23] אף במצע המפלגה לבחירות 2019 הבטיחה “מפלגת העם ההודית” (BJP) להביא את הודו למעמד של הכלכלה השלישית בגודלה בעולם, בשווי 10 טריליון דולר, עד שנת 2032.[24] כמו כן ניתן להבחין אף בממדים נוספים בתפיסה הכלכלית, דוגמת לאומנות והדגשת המורשת המסחרית של מחוזו של מודי.[25] על מנת להגשים יעדים אלו שולבה התפיסה במסגרת מדיניות החוץ הממשלתית בתיעדוף כלכלי של אזורים כדוגמת דרום ומזרח אסיה, ארצות הברית והמפרץ הפרסי.
במדיניות החוץ של ממשל מודי ניתן דגש על מדינות שנמצאות “בשכונה הקרובה”. היותה של הודו המדינה הגדולה ביותר, דמוגרפית, גאוגרפית וכלכלית, הפכו אותה למרכזית בתהליכי האזור. גיבוש המדיניות כלפי דרום ומזרח אסיה בנוי משלושה רבדים. הראשון הוא מיצוי הפוטנציאל הכלכלי באזור. כיום רק חמישה אחוזים מכלל המסחר המתנהל בדרום אסיה הוא פנים-אזורי.[26] הרובד השני הוא הפחתת חוסר היציבות הכלכלית והפוליטית. הרובד השלישי רואה באזור זה זירה נוספת בתחרות הכלכלית מול הענק הסיני. שיפור באלמנטים אלו עשוי לקרב את הודו אל העוצמה הגאופוליטית שהיא שואפת להשיג במעגלי ההשפעה השונים בטווח הרחוק.
בהמשך ישיר לפועלו של מודי כראש מדינת גוג׳ראט לרתימת האפשרויות הכלכליות הטמונות בשווקים הסמוכים, ניתנה זריקת מרץ ליוזמת “מבט מזרחה” מראשית שנות התשעים כך שתכלול נופך לאומי פעיל יותר מבעבר. אלו בוטאו הן ברטוריקה משתנה ממדיניות “מבט מזרחה” (Look East) למדיניות חדשה של “פעל במזרח” (Act East), והן בצעדים משמעותיים המדגישים את שאיפתה של הודו למלא תפקיד פעיל באזור[27] וכוללים ביקורי בכירים תכופים והגדלת שיתוף הפעולה במיזמי תשתיות שונים אצל השכנים. במאי 2014, בצעד חסר תקדים, הזמין מודי את מנהיגי מדינות “איגוד דרום אסיה לשיתוף פעולה אזורי” (SAARC) לטקס השבעתו בניו דלהי. החשיבות האזורית באה לידי ביטוי גם בהחלטתו לערוך את ביקור הבכורה הדיפלומטי בבהוטן השכנה.[28] בין יוזמות המקדמות קישוריות אזורית ניתן לציין את “יוזמת בנגלדש, בהוטן, הודו ונפאל” (BBIN) וכביש הודו-מיאנמר-תאילנד, לצד פרויקטים בתחום המים, הרכבת, הכבישים והנמלים, כמו גם יוזמות לפיתוח רשתות אנרגיה אזוריות ושיפור התחבורה האווירית. אלו יצרו רצון לפיוס ואמון עם מדינות הנמצאות במחלוקת עם הודו, דוגמת בנגלדש.[29] מכיוון שהכלכלה היא נדבך חשוב בגאופוליטיקה האזורית, יש הרואים בכך יצירה של מערכת משולבת כנגד האתגר הסיני.
המדיניות כלפי המזרח הובילה לתקוות חדשות ברתימת אזורה הצפון-מזרחי של הודו, אשר נזנח על ידי הממשלה לאורך השנים, לתהליך הפיתוח הלאומי. ממשלת הBJP- עמֵלה על יצירת גישה לנמלים בבנגלדש ובמיאנמר אשר תאפשר את פתיחת המדינות שמעבר לגבול למסחר.[30] מהלך מסוג זה עשוי להעלות את רמת החיים, להוזיל עלויות ולקצר זמני משלוח. מגמה דומה ניתן לראות ב”יוזמת מפרץ בנגל לשיתוף פעולה כלכלי וטכני רב-מגזרי” (BIMSTEC), אשר בשנת 2017 זכתה לתהודה רבה בזכות הגדלת היקף פעילותה. מדינות החברות ביוזמה, ובהן הודו, הביעו מחויבות מחודשת למפגשי פסגה והפיכתה של היוזמה למוסד פעיל. תנופה מחודשת זו נזקפת גם לכנס המוצלח של מודי בגואה בשנת 2016.[31]
בעוד שחלקים בעילית ההודית מעדיפים לשמור על עמדה אנטי-אמריקאית, מודי התקרב לארצות הברית כדי לגייס הון וטכנולוגיות לטובת הפיתוח הלאומי. הקִרבה אליה נעוצה גם בדמיון בין האידאולוגיה של המפלגה, המקדשת ערכים של תקיפות מדינית ועצמאות ביטחונית, עם מאפיינים שארצות הברית שאפה לחרוט על דגלה. כמו כן, הפזורה ההודית המבוססת בארצות הברית מהווה גשר לקירוב המדינות ויסוד למימון המפלגה. אחד העקרונות החשובים בתהליך זה הוא הוויתור על האמביוולנטיות ההודית ביחסה עם המערב, בייחוד עם וושינגטון. נקודת ציון אשר ניתן להצביע עליה היא שינוי המדיניות של ארצות הברית כלפי אזור האוקיינוס ההודי תחת הנשיא ברק אובמה. עם ההכרה בהודו כבעלת ברית חיונית לאבטחת נתיבי השיט והשלכותיה על המסחר הבינלאומי ניצבו השתיים קרובות מאי פעם. עם זאת, מאז המשבר הכלכלי של 2008, שהוביל לירידה בתמ”ג ההודי, פחתו ההשקעות הזרות הישירות בהודו מ-1.3 מיליארד דולר לשנה לרף נמוך של 478 מיליון דולר בשנת 2013.[32] תחת כהונתו של מודי נראה כי שתי המדינות התגברו על היסוסי העבר כשפניהן אל עבר יחסים כלכליים וביטחוניים משגשגים. אכן בביקורו של ראש ממשלת הודו בוושינגטון בספטמבר 2014 ציינו שני המנהיגים יעד משותף להגדלת המסחר בסחורות ושירותים ל-500 מיליארד דולר.[33] ביוני 2016 התחייבו ראשי המדינות לתור אחר הזדמנויות חדשות ולהסיר חסמים למעבר סחורות ושירותים, תוך תמיכה מעמיקה בתהליכי גלובליזציה, וליצור שגשוג בשתי הכלכלות.[34] בחירתו של דונאלד טראמפ לבית הלבן בנובמבר 2016 עוררה חששות בקרב הממשל ההודי באשר להצלחות שנרשמו עד אז בשיתוף הפעולה עם ממשל אובמה. על פניהם, היעדים שהציבו אובמה וטראמפ היו דומים: סיכול מאמצי איראן להשיג נשק גרעיני, צמצום ההשפעה הסינית וחיזוק הכלכלה המקומית. יחד עם זאת, אי הבהירות בנוגע לצעדים שינקוט הנשיא החדש כדי לממש את היעדים הללו הובילה לעננת ספקות. בעוד שלנשיא טראמפ הייתה ביקורת עזה על מדיניות קודמו בנוגע למדינות דיקטטוריות, תומכות טרור וקיצוניות, חששות אלו נזנחו בכל הנוגע לסוגיות ביטחוניות, ונראה כי הוא ממשיך את המסורת שעוצבה על ידי קודמיו שנרתעה משימוש ב”מגפיים על הקרקע”. עם זאת, הרטוריקה והמדיניות הכלכלית מנעו קִרבה נוספת ביחסים ועלולה להציב את האינטרסים ההודיים במקום מורכב.
ממשל טראמפ, אשר רואה במאזן המסחרי מדד למערכת היחסים הכלכליים בין מדינות, מערים קשיים על היחסים המסחריים של הודו עם ארצות הברית לצד ביקורת קשה על אודות מדיניות הסחר ה”לא הוגנת” של הודו.[35] מתיחות זו הגיעה לידי ביטוי במדיניות המכסים. כך למשל, בתעשיית האופנועים עמד המס ההודי בעבר על 100%, אך לאחר השגותיו של נשיא ארצות הברית הופחת המס בחצי, לעומת המס בארצות הברית שנע בין 0%–2.4%.[36] כמו כן, במסגרת “מערכת העדיפויות הכללית” (Generalized System of Preferences – GSP) של הממשל האמריקאי, המעניקה פטור ממס עבור מוצרים מסוימים למדינות מתפתחות, הודיע טראמפ בחודש מרץ 2019 לקונגרס על כוונתו לבטל את זכאותה של הודו.[37] הודו הייתה המרוויחה העיקרית ממערכת ההטבות, ויש שראו בביטול הזכאות הרעה מכוונת. מנגד, בכירים הודיים טענו כי ההטבה עבור הממשל היא שולית בערכה הכלכלי ומהווה פגיעה סמלית בלבד. ביטול הטבות המס עלול להעיב על המשך היחסים, ומשקף את אי האמון של הממשל האמריקאי ברצון של הודו לפתוח את שווקיה.[38] כמו כן, התעקשות הודו שחברות בינלאומיות גדולות דוגמת וולמארט (Walmart) ואמזון (Amazon) האמריקאיות תשננה את המודל העסקי כחלק מרפורמה כללית בתחום המסחר האינטרנטי עלולה להניא חברות אמריקאיות נוספות מלהיכנס לשוק ההודי בשל הירידה ברווחיות.[39] הגישה התקיפה של שתי המדינות במדיניות הכלכלית שלהן – “יצר בהודו” לעומת ״הבא את המשרות חזרה לאמריקה״ (Bring Jobs Back to America) – מעיבה על מימוש הפוטנציאל המסחרי בין המדינות.
בהשוואה למזרח אסיה וארה”ב, האינטרסים ההודיים באזור “מערב אסיה” היו משניים, אך האינטרסים הגוברים של הודו באזור אילצו את ממשלתו של מודי להציב את המזרח התיכון גבוה יותר בסדרי העדיפויות. הצמיחה הכלכלית בהודו, לצד תהליך עיור מסיבי וביקושי דלקים גוברים בתעשיות השונות הגבירו את צריכת הנפט. לפיכך, כל הפרעה ביבוא האנרגיה היא בעלת השלכות חמורות על הצמיחה הכלכלית של הודו ועל שאיפתה לכונן את “עוצמתה הקשה”. הישענות אנרגטית של המשק ההודי על יבוא האנרגיה מאזור זה גבוהה מאוד. 42 אחוזים מכלל ייבוא הנפט מקורו במדינות “מערב אסיה”. למדינות מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ (GCC) תפקיד מכריע: שלוש מחמש ספקיות האנרגיה הגדולות ביותר הן סעודיה, קטאר ואיחוד האמירויות.[40] באזור המפרץ הפרסי פועלים כ-7.6 מיליון אזרחים הודים אשר סך ההעברות הכספיות שלהם (הכנסותיהם החוזרות) להודו עמד בשנת 2017 על 37 מיליארד דולר, המהווים 53.6% מסך כלל ההכנסות החוזרות בעולם.[41] השותפות הכלכלית בין הצדדים אינה מובעת בשליחת מהגרי עבודה בלבד. היקף ההשקעות הזרות של מדינות ה-GCC בהודו זינק מ-292.9 מיליון דולר בשנת 2013 ל-876.8 מיליון בשנת 2017.[42]
יחסה של הודו כלפי “מערב אסיה” הושתת על שותפות אידאולוגית אנטי-קולוניאליסטית לצד הזנחה ואדישות. המדיניות המשתנה כלפי האזור החלה תחת ידו של קודמו בתפקיד, מאנמוהאן סינג, כשזו הורגשה בעיקר בקדנציה השנייה של קואליציית “הברית הפרוגרסיבית המאוחדת” (UPA) בראשות מפלגת הקונגרס. עם זאת, הרתיעה מסטייה מהאידאולוגיה ארוכת השנים של “אי הזדהות” גרמה לכך שסינג התקשה לתרגם את השאיפות המדיניות של פיתוח המדינה לתוצאות דרמטיות בשטח. בהשוואה לכך, תפיסתו של מודי כי רק הפחתה משמעותית של הניטרליות המדינית של הודו תוכל להקפיץ את ארצו למעמד גבוה יותר הייתה שינוי מרענן. ביקוריו התכופים באזור מערב אסיה והשתתפותו במפגשי פסגה סימנו את שינוי העמדה של הודו כלפי המזרח התיכון, בייחוד ביחסים עם מדינות המפרץ. איחוד האמירויות מהווה דוגמה ליחסיהם המעמיקים של מדינות המפרץ עם ממשל מודי, שאף זכו לכינוי המחמיא “תור הזהב”.[43] פרופיל היחסים השתנה מיחסי “מוכר-לקוח” לשיתופי פעולה צבאיים. זאת ניתן לראות בחתימת ההסכם עם חברת הנפט הלאומית של אבו דאבי לאספקת נפט גולמי ואחסונו באזור מאנגלור (Mangalore). כמו כן, יצאה לפועל רכישה היסטורית מטעם קונצרן חברות הנפט ההודיות של רבע ממניות חברה החולשת על שדה נפט בקרבת אבו-דאבי.[44] אחד מהישגיו הראויים לציון של מודי הוא חתימה, ביוני 2018, על הסכם מסגרת בין חברות נפט הודיות, “חברת הנפט הלאומית של אבו דאבי” אדנוק (ADNOC) ועראמקו הסעודית (ARAMCO) לבניית מתקן זיקוק במהאראשטרה, בשווי 44 מיליארד דולר.[45] בתגובה לנאומו המתוקשר של מודי בשנת 2015 באבו דאבי העמידה רשות ההשקעות המקומית בשנת 2017 סכום של כמיליארד דולר לטובת פרויקטים לדיור בר-השגה בהודו, וסכום זהה ב”קרן הלאומית להשקעה ותשתיות” של הודו.[46] הידוק היחסים בין מדינות האזור לממשל מודי התעלה אף מעל להסתייגויות פוליטיות מן העבר, כדוגמת האיסור לאפשר מעבר בנתיבי התעופה של האזור לטיסות המגיעות אל ישראל. ההסכם חסר התקדים שניתן במרץ 2018 לחברת התעופה “איר אינדיה”‘ (Air India) לטוס במרחב האווירי של סעודיה בדרך לישראל הדגיש את איתנות הקשר גם לנוכח סלעי מחלוקת כדוגמת הסכסוך הישראלי-פלסטיני. דוגמה נוספת לכך נראית בהשתתפותה של הודו לאחר כיובל שנים כאורחת הכבוד בכינוס “הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי” (OIC) במרץ 2019, כשהיא מתגברת על התנגדות פקיסטאנית מסורתית.[47] התנתקות הדרגתית ממדיניות בת עשורים, לצד יוזמות וחיבורים אישיים טובים עם ראשי מדינות, העניקו למודי את המפתחות לשילוב מקצת ממדינות המפרץ בחזון הגדול של הודו החדשה.
מינוף “העוצמה הרכה” לשדרוג מעמדה הבינלאומי של הודו
בהשראת רוחו של ג’ווהרלל נהרו דבקו ממשלות הודו בהתרחקות מזיהוין כתומכות באחד מקטביו של העימות הגלובלי, בעת “המלחמה הקרה” ולאחריה. אולם מגמות עולמיות ושינויים בתוך החברה ההודית עצמה הביאו לכרסום מתמשך בגישה זו בשני העשורים האחרונים, מתוך שאיפה להצעיד את הודו אל עבר מעמד של מעצמת-על. יחד עם זאת, ממד חשוב שנעדר בשדרוג מעמדה של הודו היה הדגש על “העוצמה הקשה” במדיניות החוץ.[48] הצמיחה הכלכלית אפשרה התעצמות צבאית מואצת, ובמקביל החל לחלחל שינוי בתפיסת הממסד ההודי כלפי יכולותיו. שינוי זה פתח צוהר לבחינה מחודשת של מעמדה של הודו אשר קיבל נופך ייחודי תחת מדיניותה הלאומנית של ה’הינדוטבה’ (Hindutva). עם הגעתו לתפקיד הפציר מודי בדיפלומטים הבכירים לסייע לו למצב את הודו ככוח מוביל בעולם. באמצעות הרחבת האפשרויות הצבאיות, חידוד הגאווה הלאומית וחיזוק השותפויות הבינלאומיות תבעה הודו מן העולם להטות אוזן קשבת לשאיפותיה.
מדיניות החוץ ההודית לא הדירה את השימוש המושכל ב”עוצמה הרכה”. בין אלו ניתן להצביע על סדרת כלים בולטים ובהם הפזורה ההודית, בודהיזם ויוגה ככלים משלימים לדיפלומטיה ההודית.[49] אמצעים אלו נועדו לסייע בשיפור דימויה של הודו בעולם, בעיקר כ”שוחרת השלום” המסורתית, להביא לשיפור יחסיה עם מדינות אחרות, ולשמש זרז במשיכת השקעות ותיירות למדינה. הפזורה ההודית, המונה כיום כ-27 מיליון איש, הפכה מוקד מרכזי בסדר היום של מפלגת השלטון וכתובת קבועה בנאומיו ובביקוריו הדיפלומטיים. אף כי ממשלתו של סינג זיהתה את הפוטנציאל הטמון בה וביצעה רפורמות אף קודם לכן, במטרה להקל על משיכת השקעות מהמערב, מודי הרחיב את המחויבות ההודית כלפי הפזורה, אפילו כלפי קהלים “שקופים” דוגמת מהגרי העבודה במפרץ. הוא גם העמיק תחושת הזדהות פטריוטית בקרב קהלים הודיים מכלל קצוות הקשת הפוליטית.[50]
מדיניות החוץ מקדמת, בנוסף, ייצוא רעיונות דתיים ותרבותיים כדי לממש סדר יום רחב יותר. דוגמה בולטת לכך היא הדגשת ההינדואיזם והבודהיזם כמפתח להתקשרות עם אזור דרום ומזרח אסיה. אזכורי הדמיון ושותפות הגורל בנאומיו בווייטנאם ובנפאל נועדו להדגיש כי הודו מחוברת בטבורה הרוחני אל דרום-מזרח אסיה.[51] השימוש במסורות דתיות משמש אף הוא כמקור לצמצום פערים תרבותיים עם המערב, כמו במקרה של “יום היוגה הבינלאומי” שעליו הכריז מודי בעצרת האו”ם בספטמבר 2014.[52] יתרה מכך, הוא הציב את הודו כמקור לחלופה מאוזנת לאורחות החיים במערב. מודי שיער ששיווק ערכי השלום מהמסורת הדתית אינו פוגע באפיונה של הודו כחילונית.[53] שזירת “העוצמה הרכה” ו”העוצמה הקשה” כמכלול מאוחד במסגרת מדיניות החוץ סייעה לממשל מודי ליישם את המטרות הגדולות שהציב לעצמו במצע הבחירות של שנת 2014.
סיכום
הודו תחת הנהגתו של מודי הצליחה למשוך את תשומת ליבם של מנהיגים מכל פינה בעולם. השילוב של עסקים עם פרגמטיות מדינית היוו פרק חדש ומסעיר בקורותיה ומיצבו את המדינה בנקודת הפתיחה ההולמת מעצמה עולה. לצד זאת, השקפתו האישית של מודי מסתמנת כמרכיב מרכזי מאחורי הנכונות של הודו לקחת על עצמה תפקיד מנהיגותי גדול יותר בזירה הבינלאומית, וניכר שהוא פעל לשיפור היכולות ההודיות לעשות כך. בעוד שבעבר תרה הודו אחר אוטונומיה מדינית מתוך שאיפה למזער סיכונים הכרוכים בהיותה מדינה חלשה, עתה היא חושבת על חיזוק מעמדה וביטחונה ככוח משמעותי עולה. שאיפות הפיתוח הכלכלי ממשיכות מסורת ארוכה של ממשלות העבר ההודיות, אולם בשונה מבעבר הן מעוגנות ברעיונות לאומניים. הודו עדיין רחוקה מהצומת החשוב שבו מסחר ועליונות גאופוליטית הולכים יחד, ציון דרך גאופוליטי שסין כבר אימצה ופיתחה. ניתן לשער כי מקור הבעיה הוא שטרם נמצאה נוסחת הקסם לאיזון מדויק בין הממד הפרגמטי לזה האידאולוגי. הדימוי הנוקשה של גישת ההינדוטבה, קרי לאוּמנות, כוחניות ודוגמטיות עומד לעיתים בניגוד לגישה הריאליסטית שבה פשרות ודיאלוג סבלני הם המפתחות לשינוי יסודי. דואליות זו מתחדדת במיוחד בהתנהלות כלפי “מערב אסיה”. טביעת הרגל ההולכת וגדלה של הודו ומעורבותה הדיפלומטית במזרח התיכון מתנגשות לעיתים תכופות עם הימצאותם של אינטרסים מנוגדים, כמו במקרה של ניהול המערכת בין איראן, סעודיה וישראל.
בעודה מבקשת את מקומה בזירה הבינלאומית, התמודדותה של הודו עם מורכבות האתגרים העומדים בפניה הופך את השנים הבאות למבחן מהותי. הדחף להתייצב כנגד הכיתור הסיני בדמות מיזם “דרך אחת, חגורה אחת”, או בעקבות משברים מקומיים כמו משבר דוקלם, חייב להיבחן לנוכח היתרונות הכלכליים שיש בשיתוף פעולה כלכלי רחב עם סין. בדומה, הטרור הפקיסטאני בשטחי המחלוקת של ג’אמו וקשמיר עלול להמשיך לאתגר את ממשל מודי.
בעוד שרבים סבורים כי גישתו הנוקשה כלפי פקיסטאן תרמה לניצחונו הסוחף בבחירות 2019, העוינות ההיסטורית בין המדינות נותרה על כנה לאור הסירוב ההודי להתדיין עם הממסד הצבאי אצל שכנתה. במקביל, ממשל טראמפ הניח לפתחה של הודו אתגרים נכבדים, כדוגמת הסרת האישור על ייבוא נפט איראני או מלחמות הסחר, שתכליתן להיטיב עם ארה”ב בלבד. היחסים עם איראן, המאפשרים חיץ כנגד הברית הסינית-פקיסטאנית, עדיין מהווים אתגר משמעותי לממשל מודי. על מנת להעמיק את השותפות יהא על שני הצדדים להתמקד באינטרסים משותפים ולעסוק בפשרות. הפעילות הנמרצת במזרח אסיה תיאלץ להישפט במידת הנכונות של הממשל להסיר חסמים בירוקרטיים ולהוציא לפועל פרויקטים חשובים דוגמת הכביש התלת-צדדי.[54] מדיניות החוץ התקיפה והישגיהם של מודי ואנשיו בכהונה הראשונה עמדו למבחן הבוחר המקומי לצד סוגיות חברתיות, כלכליות ואחרות. התמיכה הסוחפת שזכתה לה מפלגת ה-BJP בבחירות האחרונות הוכיחה כי התפיסה המחודשת של הודו איננה פרי מחשבתה של העילית הפוליטית בלבד אלא משקפת הסכמה ציבורית רחבה.
השינויים שהחיל נרנדרה מודי במסגרת כהונתו הראשונה לא פסחו על ישראל. תחת הנהגתו הגיעו יחסי המדינות לממדים חדשים עם ביקורו ההיסטורי של ראש ממשלת הודו בישראל בקיץ 2017. שאיפות הודו לשדרוג מעמדה הבינלאומי קושרות את ישראל באופן ברור לתהליכי העומק שעוברת הודו, הן בהיבט הכלכלי, על ידי הרחבת המסחר, והן על ידי רכישת טכנולוגיות מתקדמות שהולמות מעצמת-על. מגמה זו צפויה להימשך גם במהלך הכהונה השנייה של ממשלת הודו. יחסים אלו רחוקים ממימוש הפוטנציאל המלא הגלום בהם, ויש מקום לגיבוש שותפות אסטרטגית עמוקה.
[1] BJP. 2014. Election Manifesto 2014: Ek Bharat, Shreshtha Bharat: Sabka Saath, Sabka Vikas. New Delhi: Bharatiya Janata Party.
[2] מאז היווסדה של תנועת ההינדוטבה הקדישו תומכיה תשומת לב רבה לכוח הצבאי כממד העיקרי להערכת ביטחון המדינה. וינאיאק דמודאר סבארקאר (Vinayak Damodar Savarkar), מקים התנועה ומהוגיה החשובים, שאף להפוך את הודו למדינה בעלת עוצמה צבאית כמו רוסיה, וביקר את הנהגת המדינה על העדר בניית עוצמה צבאית מספקת. מאחר שהזירה הבינלאומית מציבה סיכונים לביטחון האזרחים – חשובה העוצמה הצבאית המאפשרת גם מימוש עקרונות מוסריים.
[3] Chetan Bhatt, Hindu Nationalism: Origins, Ideologies and Myths (New York: Oxford University Press), pp. 42-45.
[4] Arijit Mazumdar, “Narendra Modi’s Pakistan Policy: A Case of Old Wine in Old Bottles”, The Commonwealth Journal of International Affairs, Vol. 106, No. 1 (2017), pp. 37-38.
[5] BBC Staff, “Pakistan School Attack: PM Sharif Pakistan school attack: PM Sharif Vows to End ‘Terrorism’ ”, BBC, December 17, 2014. https://www.bbc.com/news/world-asia-30517904
[6] Prajakta Hebbar, “Pathankot Attack: 5-Member Joint Investigation Team To Arrive From Pakistan”, The Huffington Post, March, 27, 2016. https://www.huffingtonpost.in/2016/03/27/pathankot-attack-investigation_n_9552240.html
[7] BBC News Staff, “Pakistan, India Peace Talks ‘Suspended’ ”, BBC News, April 8, 2016. https://www.bbc.com/news/world-asia-india-35994599
[8] Hari Kumar and Geeta Anand ,”17 Indian Soldiers Killed by Militants in Kashmir”, The New York Times, September 18, 2016.
[9] Michael Safi, Mehreen Zahra-Malik and Azhar Farooq, “Get Ready for Our Surprise: Pakistan Warns India It Will Respond to Airstrikes”, The Guardian, February 27, 2019.
https://www.theguardian.com/…/pakistan-india-jets-breached-ceasefire-line-kashmir-bomb
[10] יש שתיארו את מדיניות הודו כלפי פקיסטאן כ”פגומה, מבולבלת, חסרת חזון או אפילו לא עקבית”. ראה:
Aaron, S. (2015), “Why Narendra Modi’s hardline Pakistan policy is deeply flawed”, The Hindustan Times, August 26, http://www.hindustantimes.com/analysis/why-narendra-modi’s-hardlinepakistan-policy-is-deeply-flawed/story-Ses9j4fhvZbG8Z6KYfGaMN.html ;Varadarajan, S. (2015), “Can Modi deliver a New India?”, Current History, 114 (771), pp. 123–129; “PM Narendra Modi Government ‘Incohesive and Inconsistent’ in its Pakistan Policy: Congress”, The Economic Times, August 22, 2015. http://articles.economictimes. indiatimes.com/2015-08-22/news/65739652_1_pakistan-policy-foreign-policy-prime-ministernarendra-modi
[11] Christian Ploberger, “One Belt, One Road – China’s New Grand Strategy”, Journal of Chinese Economic and Business Studies, Vol. 15, No. 1 (July, 2017), pp. 1-17 ; Jabin T. Jacob, “Does China have a Maritime Grand Strategy?”, China Analysis, European Council on Foreign Relations, October 2017, http://www.ecfr.eu/page/-/ECFR_234_-_China_Analysis_Grand_strategy_2.pdf
[12] Ministry of External Affairs, “Inaugural Address by Prime Minister at Second Raisina Dialogue, New Delhi”, Government of India, January 17, 2017. https://mea.gov.in/…/Inaugural_Address_by_…_New_Delhi_January_17_2017
[13] Sanjeev Miglani, “India Skips China’s Silk Road Summit, Warns of Unsustainable Debt”, Reuters, May 14, 2017. https://www.reuters.com/article/us-china-silkroad-india-idUSKBN18A07L
[14] Gardiner Harris, “India Takes Tough Stance with China on Kashmir”, The New York Times, September 18, 2014. https://nytimes.com/…/modi-pushes-…-in-kashmir.html
[15] Bloomberg Staff, “After Decades of Neglect, India Builds Roads along China Border”, The Economic Times, July 12, 2018. https://economictimes.indiatimes.com/…/58833597
[16] Sutirtho Patranobis, “Stop Sabotaging Border Talks with India: China Tells US”, Hindustan Times, October 24, 2016. https://www.hindustantimes.com/world-news/stop-sabotaging-border-talks-with-india-china-tells-us/story-cqDtRa9qDbnQTPijfXtMKO.html
[17] Sadanand Dhume, “A Powerful China Won’t Respect India”, The Washington Post, August 16, 2017. https://www.wsj.com/…/a-powerful-china-wont-respect-india
[18] Chaitanya Mallapur, “India’s Trade Deficit With China Up Two-Fold In A Decade To 2016-17; Can India Benefit From US-China Trade War?”, India Spend, April 16, 2018. https://www.indiaspend.com/indias-trade-deficit-with-china-up-two-fold-in-a-decade-to-2016-17-can-india-benefit-from-us-china-trade-war-17649/
[19] Rahul Roy-Chaudhury, “Modi’s approach to China and Pakistan”, in François Godement (ed.), What Does India Think? (Brussels: European Council on Foreign Relations, 2015), pp. 96-101; Joanna Yoon, “Xi Goes to Modi”, in Geremie R Barmé, Linda Jaivin, Jeremy Goldkorn (eds.), Shared Destiny: China Story Yearbook 2014 (Canberra: The Australian National University, 2015), pp. 84-85.
[20] Business Standard Staff, “PM Wants IFS to Help Boost Export”, Business Standard, June 13, 2014. https://www.business-standard.com/article/economy-policy/pm-wants-ifs-to-help-boost-exports-114061201172_1.html
[21] Jivanta Schöttli and Markus Pauli, “Modi-Nomics and the Politics of Institutional Change in Indian Economy”, Journal of Asian Public Policy, Vol. 9, No. 2 (2016), p. 155.
[22] Mudit Kapoor, “FDI into India up from $45 Billion to $61 Billion in 4 Years, but Rate of Growth is Slowing Down”, Business Today, December 17, 2018. https://www.businesstoday.in/top-story/fdi-into-india-up-from-45-billion-to-61-billion-in-4-years-but-rate-of-growth-is-slowing-down/story/301603.html
[23] Business Today Staff, “Who Got More FDI- Manmohan or Modi?”, Business Today, February 1, 2019. https://www.businesstoday.in/…/story/315929.html
[24] Bjp Election 2019 Manifesto English, Bharatiya Jaanata Praty, April 8th, 2019. http://www.documentcloud.org/documents/5798075-Bjp-Election-2019-Manifesto-English.html, pp. 17, 19-21.
[25] מודי גורס כי על הודו לתבוע את מקומה כחוליית מפתח בדרך המשי. מקום הולדתו של מודי, גוג׳ראט, היה מקום מרכזי למסחר הבינלאומי באלף הראשון ושימש כתחנה המתחברת לדרך המשי. ביטוי לתפיסה זו היה באמירתו: “בהיותי גוג׳ראטי, כסף הוא בדמי… מסחר הוא בדמי. אני מבין בעניינים אלו. עסקים אינם זקוקים לזיכיונות, הם רק זקוקים לסביבה הנכונה לפרוח בה״.
https://www.youtube.com/watch?v=3FokpNlWGsU
Prime Minister’s Office, “PM Narendra Modi Addresses Business Meet in Japan”, Prime Minister’s Office, September 1, 2014.
[26] The World Bank Staff, “One South Asia”, The World Bank, March 28, 2019. http://www.worldbank.org/en/programs/south-asia-regional-integration
[27] ראש הממשלה נארשימה ראו החל במדיניות “מבט למזרח” בראשית שנות התשעים. תכליתה הייתה לחבר את אסיה לתהליך הגלובליזציה של הכלכלה ההודית.
[28] Prime Minister of India, “Details of Foreign/Domestic Visits”, Prime Minister of India, April 22, 2019. https://www.pmindia.gov.in/en/details-of-foreigndomestic-visits/
[29] Sohel Rana, “Transformation of Indo-Bangladesh Relations: From Insecurity to Cooperation in Northeast India”, Strategic Analysis, Vol. 42, No. 6 (February 2019), pp. 559-577.
[30] Sanjay Kathuria, “Bangladesh Corridor Vital to India’s ‘Act East’ Policy”, The World Bank, September 27, 2017. http://www.worldbank.org/…/bangladesh-corridor-vital-indias-act-east-policy; Press Trust of India, “India plans to connect North East with Bangladesh’s Chittagong Port: Madhav”, Business Standard, August 15, 2018. https://www.business-standard.com/…/india-plans-118081501174_1.html
[31] Research and Information System for developing Countries, BIMSTEC: The Road Ahead (New Delhi: RIS Publications, 2016), pp. 2-3; Jayanth Jacob and Anil Giri, “PM Narendra Modi Stresses on Regional Connectivity at Bimstec Summit”, Hindustan Times, August 30, 2018. https://www.hindustantimes.com/india-news/pm-narendra-modi-stresses-on-regional-connectivity-at-bimstec-summit/story-OVBpOUF71PMWnp0UIGrzdM.html; Nazia Hussain, Is BIMSTEC Re-Modelling for a Bigger Role?”, The East Asia Forum, November 23, 2018. https://www.eastasiaforum.org/2018/11/23/is-bimstec-re-modelling-for-a-bigger-role/; Ministry of External Affairs, “BIMSTEC Leaders’ Retreat 2016 Outcome Document”, Government of India, October 17, 2016. https://www.mea.gov.in/…/BIMSTEC_Document
[32] על פי נתוני הבנק העולמי.
[33] Ministry of Foreign Affairs, “Brief on India-U.S. Relations”, The Government of India, June 2017. https://www.mea.gov.in/…/India_US_brief.pdf
[34] U.S. Department of State, “Joint Statement on the Second India-U.S. Strategic and Commercial Dialogue”, U.S Department of State, August 31, 2016.
https://2009-2017.state.gov/r/pa/prs/ps/2016/08/261405.htm
[35] Alan Rappeport, “Trump to Strip India of Special Tarrif Status, Escalating Trade Tensions”, The New York Times, March 5, 2019. https://www.nytimes.com/…/trump-us-india-tariffs.html
[36] Congressional Research Service, “U.S-India Trade Relations”, Congressional Research Service, April 3, 2019. https://fas.org/sgp/crs/row/IF10384.pdf
[37] Alan Rappeport, “Trump to Strip India of Special Tariff Status, Escalating Trade Tensions”, The New York Times, March 5, 2019. https://www.nytimes.com/…/trump-us-india-tariffs.html
[38] Eric Beech and Neha Dasgupta, “Trump Moves to Scrap Trade Privilege for India, Delhi Plays Down Impact”, Reuters, March 5, 2019. https://www.reuters.com/article/us-usa-trade-india/trump-moves-to-scrap-trade-privilege-for-india-delhi-plays-down-impact-idUSKCN1QM007
[39] Rishi Iyengar, “Amazon and Walmart Face New Threats in India”, CNN Business, February 1, 2019. https://edition.cnn.com/2019/01/31/tech/amazon-walmart-india-ecommerce-restrictions/index.html
[40] P. R. Kumaraswamy, Md. Muddassir Quamar, Manjari Singh, Persian Gulf 2018: India’s Relations with the Region (Singapore: Palgrave Macmillan, 2019), p. 20.
[41] על סמך נתוני הבנק העולמי: הכנסות חוזרות 2017.
https://www.worldbank.org/en/news/press-release/2018/04/23/record-high-remittances-to-low-and-middle-income-countries-in-2017
[42] על סמך נתוני בנק העתודות ההודי (Reserve Bank of India).
[43] Gulf News Staff, “The Golden Era of UAE-India Relations”, Gulf News, January 26, 2016. https://gulfnews.com/uae/the-golden-era-of-uae-india-relations-1.1548240539461
[44] The Economic Times Stuff, “ONGC Acquires 10 per cent Stake in UAE’s Oil Offshore Concession”, The Economic Times, February 11, 2018. https://economictimes.indiatimes.com/62861205.cms
[45] Jennifer Gnana, “Adnoc and Aramco to Partner on $44bn Indian Refinery”, The National, June 25, 2018. https://www.thenational.ae/business/energy/adnoc-and-aramco-to-partner-on-44bn-indian-refinery-1.744105
[46] National Investment and Infrastructure Fund, “NIIF and Abu Dhabi Investment Authority Finalise Investment Agreement Worth”, NIIF, October 16, 2017. https://niifindia.in/niif-and-abu-dhabi-investment-authority-finalise-investment-agreement-worth-us1-billion/; The Ministry of External Affairs, “India-UAE Bilateral Relations India and United Arab Emirates”, Government of India, December 3, 2018. https://mea.gov.in/…/uae_december_2018.pdf
כמו כן, חברות הודיות הפכו מעורבות במכרזים לחיפושי גז בחופי ישראל:
Ministry of Energy, “The Israeli Energy Ministry has Granted an Oil & Gas Exploration License to an Indian Consortium”, Ministry of Energy Israel, September 4, 2018. http://archive.energy.gov.il/…/Spokesperson_india.aspx
[47] Ministry of External Affairs, “Official Spokesperson’s Response to a Query regarding India’s Participation at the OIC in Abu Dhabi and Resolutions on Jammu & Kashmir”, Government of India, March 2, 2019. https://www.mea.gov.in/media-briefings.htm
[48] חוקרים ומקבלי החלטות תמימי דעים כי הודו מראשית ימיה הונעה מרצון להשיג מעמד של מעצמה וכוח משמעותי. כחלק מתפיסת המדינה החדשה ומקומה בסדר החדש נקבעה דרישה למקום ייחודי בבמה העולמית על סמך תרבותה ועברה. דוגמה לכך היא התבססות עקרון “המוסריות העולמית”. רעיון זה מבוסס על שתי טענות מרכזיות, האחת היסטורית ומתייחסת אל הודו כמאגר של דת ורוחניות, והאחרת היא תביעה מיסיונרית כי על הודו להיות המצפן המוסרי של האנושות.
Raj Baldev Nayar and Paul T.V., India in the World Order: Searching for Major Power Status (Cambridge: Cambridge University Press, 2003); Raghav Bahl, Superpower? The Amazing Race between China‘s Hare and India‘s Tortoise (New York: Penguin Group, 2010); Kate Sullivan, “Exceptionalism in Indian Diplomacy: the Origins of India’s Moral Leadership Aspirations”, Journal of South Asian Studies, Vol. 37, No. 4 (September, 2014), pp. 644-645.
[49] Arijit Mazumdar, “India’s Soft Power Diplomacy under the Modi Administration: Buddhism, Diaspora and Yoga”, Asian Affairs, Vol. 49, No. 3 (July 2018), pp. 468-491.
[50] Patryk Kugiel, India’s Soft Power: A New Foreign Policy Strategy (New York: Rutledge, 2017), pp. 65-93.
[51] Abdul Qadir, “I Would Prefer Calling India as ‘Buddhist India’, Says PM Modi”, The Times of India, September 9, 2015. https://timesofindia.indiatimes.com/india/I-would-prefer-calling-India-as-Buddhist-India-says-PM-Modi/articleshow/48834500.cms
[52] The Hindu Staff, “Statement by Narendra Modi at the General Debate of the 69th Session of the UNGA”, The Hindu, September 28, 2014. https://www.thehindu.com/news/resources/statement-by-narendra-modi-at-the-general-debate-of-the-69th-session-of-the-unga/article6454918.ece
[53] Uma Purushothaman, “Shifting Perceptions of Power: Soft Power and India’s Foreign Policy”, Journal of Peace Studies, Vol. 17, No. 2-3 (April-September, 2010), p. 5.
[54] נתיב הגישה בין הודו, מיאנמר ותאילנד.
תמונה: [U.S. Department of State from United States [Public domain
- בניית אתרים