הרמטכ”ל כוכבי משנה את הגישה הכללית בצבא.
החלטתו השבוע של הרמטכ”ל, רב-אלוף אביב כוכבי, לקדם את תא”ל עופר וינטר לתפקיד מפקד עוצבת האש, מלמדת על שינוי אפשרי שעתיד לעבור צה”ל בשנים הקרובות. קידומו של וינטר – לוחם ומפקד מקצועי ואיכותי – הוקפא בשנים האחרונות אצל שני הרמטכ”לים האחרונים, בני גנץ וגדי איזנקוט.
מניעת קידומו של וינטר נגרמה ככל הנראה בשל שתי סיבות מרכזיות. האחת, מכתב שניסח וינטר, בתפקידו כמח”ט “גבעתי” בעת מבצע “צוק איתן”, בו כתב לפקודיו כי “אנחנו נלחמים באויב הטרוריסטי העזתי, אשר מחרף, מנאץ ומגדף את אלוקי מערכות ישראל”. אירוע זה ייחס לווינטר זיהוי פוליטי מסוים, הגם אם באופן מלאכותי על ידי מי שהיה להם האינטרס לעשות זאת. הסיבה השנייה עשויה להיות ההערה הפיקודית שרשם לווינטר הרמטכ”ל לשעבר גנץ, בשל פרשת ההטרדה המינית של סא”ל לירן חג’בי.
כך או כך, נדמה ש”הקפאתו” של וינטר בשנים האחרונות לא נבעה משיקולים מקצועיים גרידא, אלא מהשפעות חיצוניות שחדרו לצבא או שיקולים אישיים של שני הרמטכ”לים האחרונים. נדמה, אפוא, כי לכוכבי יש סדר עדיפויות שונה בתכלית מזה של קודמיו בתפקיד, כזה אשר מתאים יותר לצבא. המקצועיות, הכישורים והיכולות הצבאיות והפיקודיות קודמים בעיני כוכבי ל”ערכיות”, שהפכה בצה”ל לדבר קדוש, ולאחרונה גם לטהרנות.
שתי אלה חדרו אט-אט לצבא, על חשבון המהות – החתירה לניצחון במלחמה. התחושה היא כי בשנים האחרונות, מפקדי צה”ל התייחסו אל הצבא כאל מוסד אקדמי כמו המכון הישראלי לדמוקרטיה או האגודה לזכויות האזרח, במקום כאל מוסד צבאי היררכי, קטלני ונוקשה, שתפקידו בראש ובראשונה לשמור על אזרחי מדינת ישראל – עם כל הכבוד לזכויות אדם או רגישות לחיילים טבעוניים וערכים פמיניסטיים.
עם כניסתו לתפקיד, מיהר הרמטכ”ל כוכבי לשנות את הגישה הכללית בצבא. הוא הכניס למילון הצה”לי את המונח “צבא קטלני”, דיבר בשבח התמרון הקרקעי, קבע מטרות של הריגת כמה שיותר מחבלים בשטח לחימה נתון, והוריד את דרגת תפקיד היוהל”ם כמסר שמשדר החזרת פרופורציות. סבב המינויים האחרון שלו מעיד כי כוכבי עשה צעד נוסף במערך השינויים.
וינטר – המזוהה כקצין ניצי החותר לניצחון – אינו הסנונית היחידה שמבשרת את בוא האביב. כוכבי קידם גם את אל”מ רומן גופמן למפקד עוצבת הבשן ולדרגת תא”ל. גופמן, כמו וינטר, נחשב ל”סוס דוהר” כפי שכינה זאת השר לשעבר נפתלי בנט בדיוני הקבינט. לאחר אירוע היתקלות במחבלים שבו נמנע אחד מצוותי הטנקים מעימות, כתב גופמן לפקודיו מכתב זועם ובו טען כי “הציפייה הבסיסית מכל לוחם ומפקד הינה לחתור למגע ולהסתער באומץ לב עד כדי חירוף הנפש”. באחד מאירועי הפרידה לרמטכ”ל לשעבר איזנקוט, התלונן בפניו גופמן כי “אתם לא מפעילים אותנו… יש כאן דפוס מאוד בעייתי שמתפתח ובעיקרו להימנע מהפעלת כוחות היבשה. ועדיין, במציאות הנוכחית, יש לנו הרבה מה להציע – ברצועת עזה, בלבנון ובסוריה, בכל מקום שיידרש”.
יש לקוות כי השינויים שבוצעו מאז כניסתו של כוכבי יקבלו ביטוי גם בדיוני הקבינט. בשנים האחרונות, טענו גורמים פוליטיים בקבינט כי הצבא לא הראה מספיק נחישות, רצון, או כוונה לפעול ברצועת עזה. בנוסף, הועלו טענות על ניסיון “להפחיד” את הקבינט עם מצגות המציגות באופן מגמתי תסריטים קשים ומוגזמים במקרה של עימות עם חמאס. באחד מאותם אירועים, לפי ציטוטים שהופיעו בכלי תקשורת מרכזיים, דרש בנט מאינזקוט לירות על מפריחי בלונים, והאחרון ענה לו כי “אני לא חושב שלירות בנערים וילדים – שלפעמים הם אלה שמשגרים את הבלונים והעפיפונים – זה נכון”.
הצבת שיקולים “ערכיים” של זכויות אדם היא אמנם לא דבר פסול, אך ראוי שאלה יעשו בפרופורציות הנכונות (קרי, לא על חשבון אזרחי מדינת ישראל). בנוסף, ראוי שיועלו לצד שיקול זה גם הצעות לתכניות פעולה חלופיות וישימות, כך שמקבלי ההחלטות יוכלו לקבוע בעצם האם להוציא אותן אל הפועל או לא. אפשר וצריך שהשינויים הרוחביים של הרמטכ”ל הנוכחי יבואו לידי ביטוי גם בנושא תהליך קבלת ההחלטות של קברניטי מדינת ישראל.
פורסם ב-הארץ 04.07.2019
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.
תמונה: [IDF spokesman Unit [CC BY-SA 2.0
- בניית אתרים