השותפות המשולשת בין ארה”ב, בריטניה ואוסטרליה במסגרת AUKUS, כוללת העמקה של שיתופי פעולה בתחומים בהם ישראל נמצאת בחוד החנית העולמית ויכולה לתרום מחלקה מתוקף זיקתה למדינות אלה: סייבר, מחשוב קוונטי, טילי שיוט ובינה מלאכותית.
ב-15 בספטמבר 2021 השיקו מנהיגי ארה”ב, בריטניה ואוסטרליה שותפות ביטחונית המכונה בראשי התיבות של המדינות AUKUS. ההשלכות המיידיות של השותפות, על פי ההצהרות הרשמיות, הן רחבות היקף, וכוללות שיתוף מידע וטכנולוגיה וכן מחויבות להעמקת האינטגרציה בין המדינות בבסיסים התעשייתיים ובשרשראות האספקה, במיוחד אלו הנוגעות לתעשיות הביטחון, סייבר, בינה מלאכותית ומחשוב קוונטי.
רוב הכותרות התמקדו בתוכנית של וושינגטון ולונדון למכור צוללות תקיפה מתקדמות, המונעות באנרגיה גרעינית, לצי המלכותי האוסטרלי במקום עסקה של אוסטרליה עם צרפת. יידרשו עוד שנה וחצי להגדיר את פרטי העסקה, והצוללות הראשונות צפויות להגיע לאוסטרליה בשנת 2040, אם אכן תמומש העסקה.
פרשנים סיניים ומערביים הציגו דבר והיפוכו. בעוד שתומכי AUKUS בקרב בעלות הברית ראו בהסכם מחויבות להכיל את התוקפנות הסינית, סין זיהתה רק “סכנות”, כפי שמנה אותן שר החוץ וחבר מועצת המדינה של סין, ואנג יי: הפצת נשק גרעיני, מירוץ חימוש, ערעור השגשוג והיציבות האזוריים, ערעור המאמצים של איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה (ASEAN) לפעול למען אזור נקי מנשק גרעיני, ותחייה מחודשת של המלחמה הקרה.
יחד עם זאת, הם חלקו דבר אחד במשותף: כולם הסכימו שבייג’ינג עמדה בראש מעייניהם של שלוש השותפות, חרף העובדה שסין לא הוזכרה בהצהרות רשמיות.
קל לפטור את ה”סכנות” כתעמולה סינית, או להתמקד בפרובוקציות של הצהובון המסחרי של המפלגה הקומניסטית של סין, ה-Global Times. יהיה נכון להצביע גם על האסרטיביות ההולכת וגוברת של בייג’ינג כלפי שכנותיה, על ההתחמשות הצבאית והימית חסרת התקדים שלה, ועל חוסר יכולתה המוחלט לערוך ביקורת עצמית ולהכיר בחלקה בהסלמת המתחים האזוריים ומירוץ החימוש.
בכל מקרה, תפיסות האיום ההדדי – זו הסינית וזו של המערב – משקפות דאגה עמוקה ואמיתית; כבר לפני שנים מספר פרסם גרהם אליסון את ספרו “מועדות למלחמה” (Destined for War) שבו הצביע על “מלכודת תוקידידס” – היינו, הדפוס ההיסטורי של התנגשות אלימה בין אומות שנהנו ממעמד הגמוני (כמו ספרטה של אז, בריטניה בראשית המאה ה-20 וארה”ב כיום) לבין מעצמה עולה הדוחקת את רגליהן (כמו אתונה, גרמניה וסין, בהתאמה).
חששות אלה חורגים כיום מן המעגל המצומצם של אנשי צבא, דיפלומטים וחוקרים; הסקר האחרון של מדד הביטחון של מינכן מצא שרוב מדינות ה-G7 ואף ה-BRICS רואות בסין איום משמעותי (למעט רוסיה), בעוד שסין רואה באמריקה את הסיכון הגדול ביותר. אכן, הרושם העולה מהתגובות ל-AUKUS של מומחים בסין הוא של דאגה אמיתית – אם לא פחד של ממש – מקואליציה “מערבית” בראשות ארה”ב ובסיוע יפני נגד סין. ניתן לסווג את התגובות הללו לשלוש קטגוריות כלליות:
פחד מהכלה (containment): העובדה ש-AUKUS נועדה להכיל את עלייתה של סין “ברורה כשמש”, לדברי הגנרל הסיני בדימוס והפרשן הצבאי, ג’אנג יואן-ווי. “המטרה ארוכת הטווח של AUKUS היא לשפר את השליטה הביטחונית במערב האוקיינוס השקט”, מסבירים אן גאנג וסון צ’נג-חאו מהמרכז לאסטרטגיה ולביטחון בינלאומיים (CISS) של אוניברסיטת צ’ינג-חואה (ה-“MIT של סין”). אן וסון רואים ב-AUKUS חלק מתחרות גאו-אסטרטגית במרחב האינדו-פציפי, ש”בבירור נועדה להגביר מוכנות ללחימה בעתיד הקרוב ולהיערך להתנגשות אפשרית במצר טייוואן או בים סין הדרומי”.
פרשנים סינים אחרים ראו ב-AUKUS נדבך נוסף במהלכי הצמצום במחויבות הביטחונית הישירה של ארה”ב ופריסה מחודשת של הכוחות לנוכח “שינויים אדירים שלא נראו מזה מאה שנה”, כלומר, הם מזהים היחלשות אמריקאית ותפיסת איום מוגברת במערב. לדברי לי חאי-דונג מהמכון ליחסים בינלאומיים של אוניברסיטת סין, AUKUS מדגימה כי “לאמריקה אין הכוח והיכולת להכיל את סין באופן אסטרטגי לטובת התחרות בין המעצמות במערב האוקיינוס השקט, ולכן היא זקוקה בדחיפות לסיוע מבעלות ברית מהימנות”.
הם מאמינים שמדיניות ההכלה, לכאורה, של ארה”ב אינה מצליחה להשיג אחיזה בקרב רוב מדינות העולם שעדיין רואות בסין שותפה אסטרטגית. “כתוצאה מכך”, מאשר צ’ן שֹיאו-צ’ן, מנהל מכון המחקר “אסיה-פציפיק” באוניברסיטת מזרח סין לפדגוגיה, שמסגרות חדשות כגון AUKUS “הפכו לכלי מפתח עבור ארה”ב לשכנע חלק ממדינות המערב להצטרף לאסטרטגיה האינדו-פציפית שלה”. בהדגישו את תפקידה המרכזי של אוסטרליה באסטרטגיה זו, צ’ן מוסיף כי “ארה”ב מקווה שאוסטרליה תשמש כ’סמן ימני’ אנטי-סיני וכ’עוגן דרומי’ לאסטרטגיית ההכלה האינדו-פציפית”.
פחד מהפצת נשק גרעיני: שגריר סין לענייני פירוז מנשק בז’נבה, לי סונג, תיאר את AUKUS ב-15 באוקטובר כ”מקרה קלאסי של הפצת נשק גרעיני”.
יש לציין כי צוללות גרעיניות אינן נחשבות לנשק גרעיני לצורך האמנה הבינלאומית נגד הפצה של נשק גרעיני(NPT) . יתרה מזאת, אוסטרליה אינה חתומה על האמנה הדרום-מזרח אסייתית לפירוז האזור מנשק גרעיני (אמנת בנגקוק), בעוד שהאמנה לפירוז מנשק גרעיני בדרום האוקיינוס השקט (אמנת רארוטונגה) אינה מטילה הגבלות כלשהן על כלי שיט בעלי הנעה גרעינית. כמו כן, לרוסיה, להודו ולסין עצמה יש ציי צוללות תקיפה גרעיניות באזור.
דיפלומטים ומומחים סינים אחרים, שאולי הבינו כי AUKUS אינה מפרה את החוק הבינלאומי, תיארו זאת כניסיון אוסטרלי “לנצל פרצות ולעגל פינות”, דבר ה”רומס את רוח האמנה בדבר אי-הפצת נשק גרעיני”.
מומחים סינים מודים שסביר להניח שהצוללות הגרעיניות האוסטרליות לא תהיינה חמושות בנשק גרעיני, אבל הם כן חוששים מכך שהחמקנות הגבוהה שלהן ביחס לצוללות דיזל, לצד מהירות שיוט משופרת, יכולת שהייה ממושכת יותר מתחת לפני המים וחימוש בטילי שיוט מסוג “טומהוק” שנכללים במסגרת AUKUS, יהפכו את הצוללות הגרעיניות למה שיכריע את הכף ביריבות הגאו-אסטרטגית מול ארה”ב.
כשיפן בקודקוד אחד והודו בקודקוד השני, הצוללות הגרעיניות של אוסטרליה תאפשרנה לבעלות הברית לסגור “משולש אסטרטגי בנקודה הדרומית ביותר של שרשרת האיים השנייה של ים סין הדרומי, ובכך לקצר את המרחק הדרוש לסיור, ניטור ותגובה מהירה נגד סין, כמו גם השגת דיוק רב יותר של טילים על-קוליים ארוכי טווח”.
בייג’ינג גם מודאגת מכך שאוסטרליה קובעת תקדים מסוכן בכך שתהפוך למדינה הראשונה ללא נשק גרעיני המחזיקה בטכנולוגיית הנעה גרעינית, חשש ששותף לו מנכ”ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא”א). יומון העם, שופר המפלגה הקומוניסטית הסינית, תיאר את העסקה כ”פתיחת תיבת פנדורה”.
תשומת לב מיוחדת ניתנה ליפן, אשר לה איבה היסטורית עזה לסין וסכסוך טריטוריאלי פעיל על מקבץ איי סנקאקו/דיאו-יו. טוקיו רואה בסין את הסכנה הגדולה ביותר לביטחונה הלאומי, לפי 70% מהנשאלים במדד הביטחון של מינכן. ראש הממשלה המכהן, קישידה פומיו, היה מהראשונים לברך על AUKUS בשיחה עם מקבילו האוסטרלי, ושגריר סין ב-ASEAN הצביע בחשש על כך ששניים מארבעת המועמדים של המפלגה הליברלית-דמוקרטית לראשות ממשלת יפן שקלו בחיוב רכישת צוללות גרעיניות עבור הצי היפני.
בריאיון לערוץ צבאי ממלכתי הזדעק אלוף (בדימוס) פרופסור ג’ין יין-נאן מאוניברסיטת צבא השחרור העממי להגנה לאומית, “זכרו את התאריך הזה! ה-15 בספטמבר 2021 הוא היום שבו החלה הפצת נשק גרעיני באופן רשמי, והסדר הגרעיני הבינלאומי התחיל להתפורר”. הגנרל, שמוכר בזכות סגנונו הישיר, הוסיף: “כולם מבינים שברגע שאוסטרליה תשיג צוללות תקיפה מונעות גרעין היא תהיה חשופה להתקפה גרעינית”.
פחד ממלחמה קרה חדשה: האשמת ארה”ב ב”מנטליות של מלחמה קרה” היא כינוי הגנאי המועדף על “לוחמי הזאב” של סין, הם הדיפלומטים הדעתניים בשירות החוץ שלה. ואכן, בנאום לציון היום הבינלאומי לסילוק הנשק הגרעיני ב-26 בספטמבר האשים ראש המשלחת הסינית לאו”ם, גנג שואנג, את חברי AUKUS ב”דבקות במנטליות של מלחמה קרה” וכ”אחוזים בדיבוק של קליקות קטנות”. הטענות חזרו על עצמן ללא הרף על ידי דיפלומטים בכירים אחרים, בתקשורת הממלכתית והמפלגתית ועל ידי מיטב החוקרים.
חוקר אחד, במיוחד, לא השתכנע מהבטחת הנשיא ביידן במטה האו”ם בספטמבר שאמריקה אינה מבקשת לפתוח ב”מלחמה קרה חדשה” עם סין. בהתייחסו ל-AUKUS כ”ברית צבאית הדוקה במיוחד” (AUKUS אינה ברית צבאית) הזהיר הכלכלן ואנג שׂיאו-דונג שמכיוון שהשותפות מבוססת על “קשרי דם אנגלו-סכסוניים” היא חזקה הרבה יותר מברית חמש העיניים (הכוללת גם את קנדה וניו זילנד) והדיאלוג הביטחוני המרובע (ה-Quad, שכולל לצד אוסטרליה וארה”ב את יפן והודו). “הסיבה היחידה שלשמה נוצרה הברית הצבאית הזו היא לסמן את סין כמטרה”.
ואנג, המגדיר את עצמו כלאומן סיני, תיאר בסרטון ברשתות החברתיות מדוע AUKUS שמה את סין ב”עמדה מסוכנת מאוד”. בעודו מאזכר התבטאויות גזעניות של פקידי ממשל טראמפ על “התנגשות ציוויליזציות” בין המערב לסין טען ואנג שמכיוון שהגזע הסיני “רחוק ככל האפשר מהגזע האנגלו-סכסוני” והוא המועמד הבלעדי לאתגר את ההגמוניה הגלובלית שלו, הם “אינם מסוגלים לשאת את המחשבה על עלייתה של סין”.
תאוריית “התנגשות הציוויליזציות”, שזכתה לפרסום בסוף המאה שעברה בעקבות כתביו של סמואל הנטינגטון, גורסת שעימותים עתידיים ייערכו בין תרבויות/ציוויליזציות ולא בין מדינות. בעוד שהתקשורת הממלכתית-מפלגתית מגנה את התאוריה באופן רשמי, למעשה צברה התאוריה של הנטינגטון אחיזה בקרב אינטלקטואלים סינים, כולל ואנג עצמו, שאימצו את הרעיון של סין כ”מדינת ציוויליזציה” והעליונות המשתמעת מכך. כיום, הרעיון הוא מרכיב מרכזי במחשבת שׂי ג’ין-פינג על סוציאליזם בעל מאפיינים סיניים.
המדינה שתמיד צודקת נגד המדינה שאף פעם אינה טועה
כשג’וזף ביידן עוד היה סגן הנשיא נאלצה ארה”ב להרגיע את סין ולטעון שהיא חדלה ממדיניות ה”הכלה” בסגנון המלחמה הקרה. אף על פי שרבים בסין אהבו להשתמש בנרטיב של “סין במצור” כדי להסיט את השיח מהפעלתנות שלה ולהתנער מאחריותה למתחים האזוריים, תומכי הנרטיב נותרו בשולי החשיבה האסטרטגית של בייג’ינג.
אולם מאז כניסתו של ביידן לתפקיד הנשיא, הבטחות אמריקאיות דומות נופלות על אוזניים ערלות. בהנהגתו, הבית הלבן הגדיר את סין כיריבה אסטרטגית שעימה ארה”ב מתחרה על “הניצחון על המאה העשרים ואחת”, והתחייב שסין לא תהפוך למדינה המובילה בעולם “במשמרת שלו”. התקוות הראשוניות בסין שביידן יתנתק ממושגי היריבות האסטרטגית של קודמו נכזבו, וכעת הוא נחשב רק ל”טראמפ מנומס“.
עבור התומכים הסינים בנרטיב “סין במצור”, AUKUS היא ההוכחה החותכת ביותר עד כה לכך שהמערב בהנהגת ארה”ב מתכוון לעשות ככל שביכולתו כדי לבלום את עלייתה של סין. הצהרות רשמיות של המדינות החברות ב-AUKUS כי הן מונחות על ידי “אידיאלים תמידיים” ו”מסורת משותפת כדמוקרטיות ימיות” נתפסות כמנוגדות ביסודן ל”מודל הסיני”, עד כדי כך שהפצת נשק גרעיני, מלחמה קרה, “מלחמה חמה” ואפילו “התנגשות ציווילזציות” הן אפשרויות בנות קיימא.
בסין, יש להדגיש, הנרטיב התחרותי וזורע הבהלה נצרב במערכת. דיפלומטים משננים אותו, הוא נדון בתוכניות אירוח בתקשורת הממלכתית-מפלגתית, וילדי בית ספר לומדים שחובה להישמר מספרים, שפות ורעיונות זרים. בסין של שי ג’ין-פינג, שוברי הקופות הגדולים ביותר בכל הזמנים משבחים קדושים-מעונים מיתולוגיים ב”מלחמת ההתנגדות לתוקפנות האמריקאית” (מלחמת קוריאה), עיתונאים זרים מוטרדים ברחוב או מגורשים מהמדינה, ועיתונות צבאית קוראת ל”מלחמה עממית” נגד מרגלים זרים.
אינטלקטואלים כמו הגנרל ג’ין יי-נאן מזהירים את אוסטרליה מפני שואה גרעינית, אך אינם מסוגלים להתייחס לחלקה של סין בהטיית המאזן הגרעיני האזורי, כגון הרחבה מהירה ומתמשכת של הארסנל הגרעיני שלה, או הניסוי האחרון שעשתה בטילים על-קוליים המסוגלים לשאת ראש נפץ גרעיני; בוודאי שלא יטרחו לציין את טקס השקת הצוללת הגרעינית באפריל 2021 בהובלת שׂי ג’ין-פינג שנועדה “לנהל את ים סין הדרומי.”
ללא טיפת יכולת של ביקורת עצמית או הבנה לחששות של שכנותיה, הם מטיפים ש”אוסטרליה היא זו שאשמה בקשיים הנוכחיים ביחסי סין-אוסטרליה”, פוטרים החלטה של בית הדין הבינלאומי בים סין הדרומי כ”פסולת נייר“, ומאשימים את טייוואן בחדירה חסרת תקדים של מטוסי קרב שלהם לתוך אזור זיהוי ההגנה האווירית שלה.
איך הם מצדיקים את המודרניזציה הצבאית הגדולה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, בניית בסיסים על איים מלאכותיים, נחילי מיליציות ימיות, או תרגילים צבאיים פרובוקטיביים מסביב למדינות השכנות? “בעוד שהמטרה הביטחונית של ארה”ב היא לשמור על ההגמוניה הגלובלית שלה, המטרה של סין היא לפעול למען התחייה המחודשת של העם הסיני”, ענה לאחרונה המומחה לענייני אמריקה יואן פנג, נשיא CICIR, קבוצת חשיבה ממשלתית בפיקוח הוועדה המרכזית של המפלגה.
משני צידי המתרס, סין וארה”ב ממנות “לוחמי זאב” כשגרירים; “לשעברים” בצמרת שירות הביטחון מגדירים את הצד השני כאיום קיומי ומפרסמים רומנים דיסטופיים על מלחמת עולם בעשור הבא; פרופסורים בכירים מזהירים מפני “מלחמה קרה חדשה” ש”סביר להניח שתתחמם”; ומומחים בשירות המדינה מפרסמים אסטרטגיות אשר בהן המדינות שלהם לכודות ב”משחק ארוך” לעיצוב מחדש של הסדר העולמי. יותר מכול, AUKUS חשפה שתי מדינות אפופות חשש הדדי שמרחיק אותן מדו-קיום היישר לתוך להבות המלחמה.
משמעויות לישראל
ראשית, עסקת הצוללות היא ביטוי למאפיין המכריע במערכת הבינלאומית הנוכחית – התחרות בין סין לבין ארה”ב. על ישראל לתת את דעתה לאפשרויות הנפתחות בפניה נוכח כינונה של AUKUS, הכוללת העמקה של שיתופי פעולה בתחומים שבהם ישראל נמצאת בחוד החנית העולמית: סייבר, מחשוב קוונטי, טילי שיוט ובינה מלאכותית.
בדומה ל-Quad וברית “חמש העיניים”, שבהן יש כבר לישראל חלק פעיל, עליה לבחון כיצד תוכל להשתלב מאחורי הקלעים בהיבטים אלה של השותפות המשולשת החדשה. צעד שכזה נחוץ שבעתיים על רקע דיווחים אחרונים שמתקפת הסייבר ששיתקה את המרכז הרפואי הלל יפה הגיעה מסין, המתווספים לפרסומים מאוגוסט על כך שישראל נתונה תחת מתקפת סייבר מתמשכת, מאז 2019, של גורמי ביון סיניים.
מעבר לכך, AUKUS מחדדת עוד יותר את החשיבות של המרחב האינדו-פציפי באסטרטגיה האמריקאית, וטוב תעשה ישראל אם תשקול איך לנצל את האסטרטגיה האינדו-פציפית למטרותיה, תוך מינוף בוושינגטון של הקשרים הקיימים כבר בינה לבין הודו, כפי שהומחשו בביקור שר החוץ סובראמניאם ג’אישנקאר באוקטובר 2021.
לבסוף, אסור לממשלת ישראל להיכנס למלכודת המנטלית של “המלחמה הקרה” שלתוכה נפלו רבים בגבעת הקפיטול, ולאחרונה גם פוליטיקאים אחדים בישראל. התחרות האסטרטגית בין סין וארה”ב תמשיך לאפיין את היחסים בין המעצמות בעתיד הנראה לעין ואף להתעצם, אך אף על פי כן היא מצריכה קריאה מורכבת של המציאות המסוגלת להתבונן מעבר לגושים אידאולוגיים וחלוקות נורמטיביות של “דמוקרטיות” נגד “אוטוקרטיות” וטובים מול רעים. אין לישראל אינטרס, גם אם היא מהדקת את קשריה עם AUKUS וה-Quad, לראות בסין אויבת או להיתפס על ידה ככזאת.
אין ספק כי אל מול תחושת האיום ההולכת וגוברת בקרב בעלת בריתה החשובה ביותר של ישראל מול המעצמה העולה, ממשלת בנט-לפיד תיאלץ לנהוג בזהירות רבה יותר מקודמתה בשיתופי הפעולה עם בייג’ינג, בדגש על ייצוא טכנולוגיה והשקעות בתשתיות אסטרטגיות. ובכל זאת, צריך לזכור שבזמן שבכירים אמריקאים מגבירים את הלחץ על ישראל לנתק מגעים עם סין, נציגי הסחר, האקלים והביטחון הלאומי של ארה”ב קוראים להפשיר את היחסים בין המעצמות, ואפילו מדברים על “חיבור מחדש” (recoupling).
האתגרים וההזדמנויות שמגיעים עם הגלובליזציה מחייבים שיתופי פעולה. ארה”ב אינה הולכת לוותר על השוק הסיני וזקוקה לה לפתרון אתגרים גלובליים, כפי שוועידת האקלים בגלזגו ממחישה בימים אלה. כך גם ישראל תלויה מדי בסין מכדי “לשרוף את הגשרים” אליה. הפתרון ללחץ האמריקאי נעוץ בדו-שיח ובתיאום אסטרטגי הדוקים יותר בין ירושלים וושינגטון ביחס לסין, שיביאו לידי ביטוי את האינטרסים של כל הצדדים, תוך שמירה על ביטחונם הלאומי.
מול סין עצמה נדרש ניהול מושכל ומתואם בין משרדי הממשלה השונים (בהובלת הדרג המדיני העליון) של מהלכים לזיהוי תחומים אזרחיים, כלכליים ודיפלומטיים של עניין משותף, בעוד ישראל נמנעת בקפידה מכל עסקה בעלת משמעויות צבאיות, ומהדקת את קשריה עם המרחב האינדו-פציפי.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
- בניית אתרים