סין

הסכמי השלום שנחתמו לאחרונה בין ישראל למדינות ערביות מגבילים את ההשפעה הסינית במזרח התיכון. בתגובה, בייג'ינג מקדמת תפיסת ביטחון קיבוצית לאזור המפרץ המבוססת על הסכם הגרעין עם איראן. לפיכך, על ישראל וארה"ב לעכב את המהלך הסיני ולשמור על המומנטום של הסכמי אברהם.

סין שואפת למלא תפקיד מדיני פעיל יותר במזרח התיכון על חשבונה של ארה"ב, לצד קשריה עם איראן. היא מייחסת חשיבות עליונה גם ליחסיה עם סעודיה, האמירויות ומצרים, ולכן בירכה על ההסכמים – אך בנימה צוננת, שכן מדובר ביוזמה ובהישג לממשל טראמפ, בעיצומה של מתיחות חסרת תקדים בין שתי המעצמות. בהיותה נדרשת לאזן בין שיקולים כלכליים וגאופוליטיים סין אינה מסוגלת לעצב אסטרטגיה ברורה.

חתימת ההסכם בין המדינות מוטלת בספק בגלל התגובות השליליות מהמערב, התנגדות פנימית באיראן, חוסר בהירות בסין, ואי יציבות עולמית בשל מגפת הקורונה. אם ייחתם ההסכם היקפו יהיה מוגבל, ונראה כי השלכותיו הביטחוניות תהיינה מצומצמות, ולא תחייבנה את ישראל לבחון מחדש את יחסיה עם סין.

המעורבות ההולכת וגדלה של סין בסוריה בעידודה של רוסיה
מיקי אהרונסון בריאיון לתוכנית רצועת הביטחון

סין מביעה עניין בהגברת מעורבותה הכלכלית והביטחונית בסוריה. אם אכן תפעל כך, יש לכך משמעויות מורכבות בהיבט הרוסי, והשלכות מבחינת ישראל.

האזהרות הנשמעות באחרונה בארה"ב לגבי מדיניותה של ישראל כלפי סין ראויות לתשומת לב, ויש סוגיות שבהן אכן נדרשת זהירות יתרה. יחד עם זאת, האסטרטגיה של ישראל בזירה האסיינית אינה מתנגשת עם האינטרסים של ארה"ב; אדרבא, היא משרתת ומחזקת אותם. שותפות עם בייג'ינג במימד הכלכלי והתשתיתי עשויה לסייע בייצובו של המזרח התיכון. במקביל, שותפות בתחומי הביטחון עם כמה ממדינות אסיה עשויה לסייע ביצירת משקל נגד לחששות שמעורר כוחה העולה של סין.

בעשור האחרון התחזקו היחסים בין ישראל וסין בעקבות שינוי במדיניות החוץ של ירושלים, שמטרתו לגוון ולהרחיב את קשריה של ישראל עם מעצמות מתעוררות ומדינות בעלות פוטנציאל כלכלי ופוליטי נרחב, שאינן משתייכות לאיחוד האירופי ומזוהות פחות עם המחנה האמריקני. ביקורו בישראל של סגן נשיא סין, מהווה נדבך חשוב במסגרת מדיניות זו, והינו עדות נוספת להתחממות היחסים בין שתי המדינות.

סין רוצה להיות במרכז הבמה הבינלאומית, ולהציג אלטרנטיבה לעמדות ארה"ב – גם במזרח התיכון.