מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים

מר דוד מ' וינברג

מר דוד מ' וינברג

סגן נשיא מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים.

שיחה אישית וסופית עם הפובליציסט האדיר, שהלך לעולמו השבוע, על נצחיותה של ישראל.

 

 

ד"ר צ'רלס קראוטהמר, אולי הפובליציסט המבריק והשנון ביותר בדורנו, הודיע לפני שבועיים כי הוא חולה בסרטן סופני, והוא נפטר אתמול (21.06.2018). אני מרגיש מחויבות לחלוק כבוד לאיש המדהים הזה ולהוסיף זווית יהודית, ציונית ואישית למחוות הכבוד הרבות להן הוא זוכה כעת בזכות ולא בחסד.

במשך 38 שנים היו הטורים, המאמרים וההרצאות של קראוטהמר עמודי אש של שמרנות עקרונית ובהירות מוסרית. בענייני מדיניות חוץ, הוא היה ללא ספק הנץ האינטלקטואלי המבריק ביותר באמריקה, ובענייני המזרח התיכון הוא היה המגן העקבי והמסור ביותר של ישראל ושל היחסים המיוחדים בין ארה"ב לישראל.

אפרוש כאן רק שתי דוגמאות מתוך מאות מוצגים לכתיבתו החדה כתער על ישראל ועל המדיניות המזרח תיכונית של ארה"ב.

ב-2014 כתב קראוטהמר על "ההיפוכים האתיים הקפקאיים" הנמצאים בבסיס הביקורת של המערב כלפי ישראל. "יחסו של המערב לישראל הוא אורווליאני, הוא ניזון מתערובת של אנטישמיות קלאסית, בורות היסטורית כמעט מוחלטת וחיבה רפלקסיבית לאנדרדוג, לכאורה, של העולם השלישי", הוא כתב.

הוא הבין שעימותים שיש בהם נפגעים פלסטינים (כמו המהומות האחרונות בגבול עזה) הם בגדר "מעשה תועבה". "כל העניין הוא 'לספק' לרשתות הטלוויזיה בינלאומיים מתים פלסטינים, לעורר עימותים בכוונה תחילה על מנת שבני עמך ייהרגו באופן שיצטלם טוב לטלוויזיה. זוהי ללא ספק אי שפיות מוסרית וטקטית. אלא שהיא נשענת על הנחת יסוד רציונלית מאוד. כל העניין הוא למשוך אש-נגד ישראלית, להציג בפני רשתות הטלוויזיה הזרות גופות פלסטיניות ועל-ידי כך לחתור תחת הלגיטימיות של ישראל ותחת זכותה להגן על עצמה".

ב-2015, חזר והוקיע את עסקת הגרעין של אובמה עם איראן, תוך שהוא מכנה אותה "ההסכם הגרוע ביותר בהיסטוריה הדיפלומטית של ארה"ב". את האצבע המאשימה הפנה כלפי הנשיא אובמה: "יצאת למנוע הפצת נשק גרעיני ואתה מעודד אותה. יצאת למנוע מאיראן יכולת גרעינית ואתה נותן לה לגיטימציה. יצאת לרסן את יצואנית הטרור הגדולה בעולם המאיימת על כל אחת מבעלות בריתנו במזרח התיכון, ואתה עומד להפוך אותה לשליטה הכלכלית והצבאית של האזור".

ההבנה העמוקה שגילה קראוטהמר בהיסטוריה היהודית, ההערצה שחש כלפי ישראל והדאגה העזה שלו לעתידה באו לידי ביטוי מלא במאמר מרחיב אופקים שפרסם ב-1998 במגזין The Weekly Standard שכותרתו "סוף סוף, ציון". המאמר כלל ניתוח מקיף של ההיסטוריה היהודית מימי המקדש דרך 2,000 שנות גלות ועד שיבת הציון המודרנית.

קראוטהמר הבין שיהדות אמריקה הולכת ודועכת. "דבר לא יחיה את הקהילות היהודיות של מזרח אירופה והעולם המוסלמי. ודבר לא יבלום את שקיעתה המהירה של יהדות המערב עקב התבוללות". הדינמיקה של התבוללות היהודים באמריקה ובמקומות אחרים היא בלתי ניתנת לשינוי, כתב קראוטהמר.

ישראל, הוא הבין, היא שונה. "יוצאת דופן", כך קרא לה, משום שישראל היא "חיבור מחדש של יהודים רוסים ורומנים, אוזבקים ועיראקים, אלג'יראים וארגנטינאים לתרבות עברית ייחודית ומובחנת", וזהו שנותן לה את כוח העמידה התרבותי והחברתי שלה בטווח הארוך."

ישראל "היא עכשיו הדרמה הראשית של ההיסטוריה היהודית", כתב קראוטהמר. "מה שהחל כניסוי הפך ללב לבו של העם היהודי – המרכז התרבותי, הרוחני והפסיכולוגי שלו, ובקרוב גם המרכז הדמוגרפי שלו. ישראל היא הציר. בה נתלות התקוות, התקווה היחידה, להישרדות והמשכיות יהודית".

עם זאת, הואיל ו"הקוסמולוגיה של העם היהודי שינתה את צורתה למערכת חד-כוכבית שתפוצות דועכות סובבות אותה", היה קראוטהמר מודאג. הפחיד אותו לראות ש"היהודים שמים את כל הביצים בסל אחד קטן סמוך כל-כך למימי הים התיכון, ובגורלו תלוי כל אשר הוא יהודי".

המרכזיות של ישראל, כך חשש, היא "אסטרטגיה חדשה, נועזת ומסוכנת, להישרדות יהודית" בשל הסכנות הביטחוניות הרבות האורבות למדינה, והעיקרית שבהן רוח הצללים של הנשק הגרעיני האיראני.

ואכן, המאמר של קראוטהמר "מעלה את זה שלא יעלה על הדעת" ו"מהרהר בהיעלמותה של ישראל". ואף שעצמאות פוליטית יהודית באה לקצה כבר פעמיים ושבה אל הבמה כעבור מאות שנות דיכוי, קראוטהמר היה ספקן לגבי יכולתו של העם היהודי לחזור על הקסם הזה. "פעמיים יצאו היהודים נגד הכלל (ושרדו את הגלות). אך אני חושש, שלעולם לא עוד".

ערערתי על נקודת המבט הפסימית של קראוטהמר לגבי סיכויי ההישרדות של מדינת ישראל ושל העם היהודי במהלך סמינר של קרן תקווה שהתקיים בוושינגטון ב-2016. קראוטהמר נכנס שם לשיחות עמוקות ביותר על אסטרטגיה וזהות עם יושב הראש המלומד של הקרן, רוג'ר הרטוג.

בשיחה הארוכה הזו (שניתן לראות ולקרוא באינטרנט), הודה קראוטהמר כי יש לו "ספק נרעד" לגבי קיומו של אלוהים לצד אמונה בכוח טרנסנדנטלי כלשהו השולט ביקום, ואז חזר על חששותיו המפוכחים מאוד בנוגע הסכנות האורבות לישראל. הוא דיבר על אי האפשרות לתקומת מדינה יהודית רביעית, במידה ומדינת ישראל הנוכחית (הקוממיות השלישית), ישמור הכוח הטרנסנדנטלי, תחוסל.

גערתי קלות בקראוטהמר ואמרתי לו ש"אלה מאיתנו שעלו לישראל מתוך חוש דרמטי מטה-היסטורי מזהיר, מאמינים שהמדינה היהודית השלישית לא תיפול. נעשה כל מה שיידרש ונגרום לזה להצליח".

הרגשתי שקראוטהמר שמח על התגובה הסנטימנטלית שלי משום שתשובתו הייתה חדה ומיידית, והוא הכריז (בעברית): "נצח ישראל לא ישקר".

קראוטהמר: "זה מה שאבא שלי נהג לומר כשהוא דיבר על ישראל: נצח ישראל לא ישקר. גם אני חש מחויבות להבטחה זו לאורך חיי. עשיתי מה שיכולתי משום שהאפשרות הזו (להיעלמותה של ישראל) תהפוך את כל פועלי לחסר ערך. אין דבר חשוב מזה".

לאחר מכן המשיך ואמר, בהתייחסו להחלטה שלי לעלות לישראל, "אני מכבד את הבחירה שלך… אני מוקיר אותך על כך". (והוא סיפר שגם הוא שקל לעלות ארצה כשסיים את לימודיו באוניסרסיטה בעידודו של הפרופסור שלו לפילוסופיה דאז, דוד הרטמן).

אז שאל אותי קראוטהמר: "אני תוהה, ואולי אתה יכול לספר לי, איך זה להיות ישראלי, להעלות את ילדיך לאוטובוס לבית-ספר, לגדל אותם מתוך ידיעה שיום אחד אולי תהיה לאיראן פצצה? איך זה ירגיש לכם כשפצצה גרעינית תהיה בידיה של מדינה הקוראת לרצח עם? האם אתה חושב שזה יוליד הגירה מישראל? יש לך איזו תחושה בעניין?"

ואני עניתי: "לתחושתי האישית, החברה הישראלית הופכת מסורתית יותר, שורשית יותר ואידיאולוגית יותר מבעבר. ואני מדבר אפילו על החברה הישראלית החילונית. ולכן אנחנו מעמיקים את השוחות לטווח הארוך ולא נותנים לאותו צל שאתה מדבר עליו להבריח אותנו".

וקראוטהמר ענה לי שוב בעברית: "כמו שאומרים אצלכם, כל הכבוד".

אז זה הזמן שלי להחזיר את המחמאה ולומר לד"ר צ'רלס קראוטהמר: כל הכבוד לך! בשמם של יהודים רבים כל-כך, אמריקאים וישראלים גם יחד, תודה על החוסן, התבונה והתמיכה האיתנה שלך. אנחנו כבר מתגעגעים.

 

פורסם ב-ג'רוזלם פוסט וב-ישראל היום, 22.06.2018


סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: מתוך דף הפייסבוק של צ'ארלס קראוטהמ. צלם: לא ידוע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *