הקמת מדינת ישראל על ידי התנועה הציונית הייתה שינוי גדול בהיסטוריה היהודית. מדינת ישראל היא הצלחה אדירה שעמדה במבחנים רבים וקשים והשיגה שגשוג לתושביה. אבל המדינה היהודית היא קטנה מבחינת השטח והאוכלוסייה, בייחוד אם משווים אותה לכמה מדינות במזרח התיכון. למרות שגשוגה הכלכלי, גם משאביה מוגבלים.
נראה שהפריזמה הנכונה לעיצוב אסטרטגיה רבתי למדינת ישראל היא "המדינה הקטנה", קטגוריה מוכרת בתחום היחסים הבינלאומיים. למדינה הקטנה יש מגבלות הנובעות מגודלה המצומצם. בעקבות "מלחמת התקומה" אנו מודעים היום מאוד למחסור בלוחמים בצה"ל. הסד של מדינה קטנה אינו מאפשר אוטרקיה, וכלכלת ישראל, כמו זו של מדינות קטנות אחרות, תלויה בשוקי חוץ.
עיצוב אסטרטגיה רבתי חייב להתאים את היעדים המדיניים של המדינה הקטנה למשאבים שעומדים לרשותה ולהימנע מ"תפסת מרובה – לא תפסת". כמו כן, בניגוד למעצמות, אין למדינה הקטנה יכולת לקבוע את כללי המשחק בזירה הבינלאומית או להשפיע בצורה משמעותית על הסביבה האסטרטגית שלה. לכן, המדינה הקטנה מושפעת מהנעשה בסביבה הבינלאומית ומהמאפיינים של האזור שבו היא פועלת.
הזהירות המתבקשת
באופן כללי, המדינה הקטנה צריכה לאמץ את הקו של "הצנע לכת" בקביעת היעדים המדיניים. אין בכוחה של ישראל לכפות שלום על שכנינו. יש לתת משקל רב בקביעת המדיניות לציווי הריאליסטי של הנס מורגנטאו: Prudence – זהירות. פרופ' יחזקאל דרור, אשר כתב על אסטרטגיה רבתי לישראל, הזהיר מפני "יוהרת ההצלחה" ומפני אטביזם דתי המבוסס על ההנחה היומרנית שאנחנו יודעים את רצונו של הקב"ה ועזרתו מובטחת לנו.
יש להסתייג מהכרזות ישראליות שבמלחמה, שעדיין לא הסתיימה, "שינינו את המזה"ת". אומנם ההצלחות במלחמה מול חמאס בעזה, מול החיזבאללה בלבנון, נפילת המשטר הסורי והפגיעות בתשתית הגרעינית של איראן ובכוח הטילים שלה שיפרו מאוד את מצבה הביטחוני של ישראל ואת מעמדה האזורי; ישראל הוכיחה שהיא מדינה חזקה בעלת יכולות צבאיות מרשימות. אך זו טעות לחשוב שהמזה"ת השתנה.
המזה"ת מאופיין על ידי חסינות לשינוי. השלטון הקולוניאלי ויחסי הגומלין של האזור עם מעצמות עולמיות לא הביאו לתמורות בהתנהלות הפוליטית של ה"ילידים". כמו כן, לכל הישויות הפוליטיות במזה"ת יש עדיין תפיסת איום גבוהה, הן ממשיכות להתחמש, והשימוש בכוח נשאר חלופה מקובלת בארגז הכלים שלהן. כמו כן, ישראל עדיין סובלת מהעדר לגיטימציה בעולם הערבי והמוסלמי. המזה"ת חי עדיין ב"אזור זמן" שונה מהמערב, שבו השימוש בכוח נראה עד לא מזמן כדבר אנאכרוניסטי.
המגמות בסביבה הבינלאומית
ניתן לזהות בסביבה האסטרטגית הישראלית שלוש מגמות בעלות השלכות על עיצוב האסטרטגיה של ישראל. הראשונה היא המעורבות האמריקנית באזור. זאת, למרות הצורך של ארה"ב למקד תשומת לב רבה באסיה, ביריב המעצמתי – סין, ואף על פי שנגמלה מהתלות באנרגיה מהמזה"ת. הסיוע האמריקני לישראל במהלך מלחמת "חרבות ברזל", הפעלתנות של וושינגטון בהגעה להפסקת אש בעזה ובלבנון, בניסיון להשגת הסדר ישראלי-סורי ובשימוש בכוח צבאי כדי להרוס תשתיות גרעיניות באיראן, מחייבים את ישראל להמשיך את החתירה לתיאום אסטרטגי מרבי עם ארה"ב. החיפוש אחר בעל ברית, שהוא מעצמה, היה מרכיב חיוני במדיניות החוץ של התנועה הציונית מראשיתה.
הנחת העבודה של האסטרטגיה הישראלית העכשווית צריכה להיות שאין תחליף לארה"ב, לפחות ב-20 השנים הקרובות. היו גלים מספר של ספרות ענפה שניבאו את ירידת כוחה של ארה"ב ואת סוף מעמדה ההגמוני בעולם; כל המומחים המכובדים טעו. אסור לנו לשכוח שאנו מדינה קטנה הזקוקה למטרייה דיפלומטית של מעצמה. גם כוחנו הצבאי ומעמדנו הבינלאומי נסמכים על הקשר הטוב עם ארה"ב. עוצמתה של מדינה היא לעיתים קרובות עוצמה הנרכשת מבעלת בריתה.
היחסים עם ארה"ב היטיבו עם מדינת היהודים, אך לא לעולם חוסן. הקיטוב בחברה האמריקנית והשינויים הדמוגרפיים הם אתגר עצום שמדינת ישראל חייבת לחשוב עליו ברצינות, ולהתמודד איתו ברציפות וביצירתיות. כמובן, אין להתפתות ולהשליך את יהבנו על צד אחד של הפוליטיקה האמריקנית.
המגמה השנייה במזה"ת, והרבה מעבר לו, היא המשך קיומו של האסלאם הקיצוני. השפעת הדת על מהלכים במערכת הבינלאומית אינה מובנת תמיד במערב החילוני. ישראל הצליחה במלחמה האחרונה להחליש במידה ניכרת את הציר השיעי הקיצוני שבהנהגת איראן, אבל הקנאות הדתית היא עדיין מנוע פוליטי רב-עוצמה. אכן חיזבאללה, חמאס והחות'ים לא נעלמו כארגונים חמושים הרוצים להשמיד את ישראל. כמו כן, איראן – מדינה גדולה בעלת שאיפות הגמוניות, תשתית מדעית טובה ויכולות תעשייתיות מרשימות – שרדה את המלחמה וחוזרת לסורה. התקוות לשינוי משטר בטהרן שוב לא התממשו ומצביעות, באופן לא מפתיע, על המגבלות של עיצומים כלכליים ושל לחצים צבאיים.
יתר על כן, מתחזק הציר הסוני הקיצוני שיונק מהאידאולוגיה של האחים המוסלמים. את הציר הזה מוביל נשיא תורכיה, ארדואן, שנהנה מהתמיכה הכלכלית של קטאר העשירה, ושל מעצמת התקשורת שהקימה, אל ג'אזירה. בימים אלו מתקיימים מגעים שאולי יובילו להצטרפות סעודיה ופקיסטן הסוניות לציר הזה. פקיסטן זכתה לסיוע של תורכיה במלחמתה בשנה שעברה עם הודו, וגם כרתה לאחרונה ברית הגנה עם סעודיה שיש בה סעיפים בנושא הגרעין. הציר הזה הוא עוין לישראל ולמערב. לצערנו, כיום ארה"ב אינה ניחנת בראייה אסטרטגיה חדה מספיק ואינה ערה לסכנות של הציר הרדיקלי הסוני. משימה ישראלית, לא פשוטה, אבל חשובה ביותר, היא להאיר את עיניה של ארה"ב בנושא זה.
הקיצוניות המוסלמית היא גורם חשוב בתדלוק הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובחוסר התוחלת שבניסיונות לפתור אותו. מבחינת האסלאם הקיצוני, קיום מדינה יהודית הוא חילול הקודש שדורש תיקון. בעתיד הקרוב הסכסוך יישאר בלתי פתיר כי אין אפשרות להגיע לפשרה היסטורית בין התנועה הלאומית הפלסטינית והתנועה הציונית, ומשום שלשני העמים יש עדיין אנרגיות להמשיך להילחם על הדברים שנראים להם חשובים היום. בנוסף, לפלסטינים אין יכולת להעמיד מדינה שיש בה מונופול על שימוש בכוח, אלא מדינה כושלת. המאפיין של מדינה כושלת הוא העדר כתובת אסטרטגית. במצב זה, אין ברירה אלא לנהל את הסכסוך. קשה לראות שינוי. הרשות הפלסטינית דומה למדינות ערביות אחרות. ראו: לבנון, סוריה, עיראק, תימן, לוב וסודאן. ככל הנראה, התרבות הפוליטית הערבית העכשווית מתקשה לקיים מסגרת מדינתית.
במצב זה, ישראל חייבת לבנות עוצמה צבאית חזקה. לאחר ה-7 באוקטובר, אין מחלוקת שצה"ל חייב לגדול כדי שחיילים רבים יותר יהיו פרוסים לאורך הגבולות להגן על היישובים שבקרבתם. צה"ל צריך להיות מסוגל להילחם בשתי חזיתות במקביל, ולהשיג הכרעה צבאית. פיתוח יכולת צבאית להשגת סיום מהיר למלחמה הוא אינטרס ישראלי, בוודאי לנוכח ההתמשכות של המלחמה הנוכחית.
צה"ל גדול יותר עולה הרבה יותר כסף. הכלכלה הישראלית גילתה אומנם במבחן מלחמת "חרבות ברזל" חוסן רב, עם זאת החוב הלאומי עלה, וחלק מהשירותים שניתנו לציבור קוצצו. מהו תקציב הביטחון הרצוי – זו שאלה שקשה לענות עליה. שולי הביטחון של מדינה קטנה צרים, וייתכן שצריך להסביר לאזרחי ישראל שהביטחון הלאומי מחייב ירידה זמנית ברמת החיים (פחות נסיעות לחו"ל והחלפת מכוניות).
ואין מקום עוד למדיניות ההכלה. כלומר יש לשים קץ לנטייה, שזכתה לביקורת כבר בדו"ח ועדת וינוגרד, לספוג אלימות נגד מטרות ישראליות ופרובוקציות למיניהן ללא תגובה. הכלה מתפרשת באזורנו כחולשה. יתר על כן, המעבר לתפיסת ביטחון המדגישה את המכה המקדימה ו/או המונעת הוא מחויב המציאות. שימוש בכוח מעת לעת גם מתחזק את ההרתעה (זה מושג חמקמק, ואולי אינו שימושי עוד, אבל פחד הוא עדיין המטבע העובר לסוחר הטוב ביותר במזה"ת).
היציבה המדגישה את הכוח הצבאי אינה משחררת את מדינת ישראל מהצורך לנסות לצמצם את העוינות של מדינות שבמרחב הערבי והמוסלמי. יחזקאל דרור קרא לנהוג על פי הדגם של Dr. Jekyll and Mr. Hyde. למדיניות מתוחכמת זאת יש כמובן סתירות ומורכבויות. השרידות של ישראל מבוססת בין היתר על פחד של היריבים מהכוח הצבאי הישראלי ומההשלכות ההרסניות שבו, כפי שראינו בעזה. לעומת זאת, מדיניות מאירת פנים המכוונת להפחית את החששות של היריב ולזכות בידידותו יש לה מרכיבים מנוגדים. ובכל זאת, ישראל הצליחה להציע גזרים ליריבינו, שאף חתמו הסכמי שלום איתנו. מצבה של ישראל באזור הוא טוב לאין ערוך מזה שהיה ב-1948.
מדיניות המציעה שכנות טובה היא חיונית גם כדי להבטיח שכל החוגים במדינה יתגייסו למלחמה שתבוא עלינו. ההכרה שהמלחמה נכפתה עלינו חשובה לאחדות השורות ולמוטיבציה להילחם. יתר על כן, קיטוב ואי-שקט חברתי נתפסים על ידי אויבי ישראל כחולשה המכרסמת בהרתעה ומזמינה תוקפנות. לכן יש להיזהר מנקיטת צעדים החורגים מהקונצנזוס הישראלי. שמירה על לכידות חברתית היא יעד עליון בעיצוב האסטרטגיה הישראלית.
המסר שישראל רוצה שלום ומוכנה לוויתורים צריך להיות מלווה במודעות שבעתיד הנראה לעין נצטרך לחיות על חרבנו. שידור המסר הזה הוא חובתה של מנהיגות המדינה. העם בישראל נבון וקשוח מספיק לקלוט מסרים מורכבים שאינם תמיד נעימים לאוזן.
המגמה המדאיגה השלישית בעולם היא הכרסום בטאבו הגרעיני וחידוש התפוצה הגרעינית. זה קורה במזרח אסיה. שם יפן וקוריאה מתלבטות האם לבנות נשק גרעיני. גם באוסטרליה יש קולות התומכים בגרעוּן בתגובה לאיום הסיני. בעקבות המתחים בין שני צידי האוקיינוס האטלנטי והסדקים בברית נאט"ו, מתרבים הסיכויים שכמה מדינות אירופאיות תגלנה עניין בפיתוח נשק גרעיני.
באזורנו, איראן עדיין חולמת על התחמשות בנשק גרעיני. ערב הסעודית הודיעה שהיא שואפת למעמד דומה. גם ארדואן הכריז שתורכיה מעוניינת בפצצה. אין מאן דפליג שמערכת אזורית שיש בה כמה מדינות גרעיניות היא מסוכנת מאוד לישראל וצריך לעשות הכול, כבעבר, למנוע זאת.
לסיום, צריך לנהוג בענווה מול תהליכים היסטוריים ש"גדולים עלינו", אבל צריך להשקיע מאמץ אינטלקטואלי להבינם. ברור שלא הכול בידינו, ולפעמים אין ברירה אלא לבחור במה שכינה יחזקאל דרור "הימורים היסטוריים". תקוותי שהמזל יאיר לנו פנים. חז"ל הבינו את השרירותיות שבמציאות האנושית וציינו ש"אפילו ספר (תורה) שבהיכל זקוק למזל".
מאמר זה מבוסס על הרצאה ביום עיון לכבודו של פרופ' יחזקאל דרור ז"ל במכון למדיניות העם היהודי.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
