קרן אפריקה מהווה בעשורים האחרונים מוקד גובר של מעורבות זרה, בשל עליית החשיבות של מקומה האסטרטגי בצומת שבין אפריקה, המזרח התיכון ונתיבי הסחר הימיים הבינלאומיים. קרבתה לים האדום ולמצר באב אל־מנדב – אחד מצווארי הבקבוק החשובים בעולם – הופכת אותה לזירה שבה מתכנסים (ומתנגשים) אינטרסים ביטחוניים, כלכליים ופוליטיים של מעצמות גלובליות ואזוריות. המעורבות הזרה מעצימה את חשיבותו האסטרטגית של האזור, אך גם מגבירה תחרות, תלות חיצונית ולעיתים חוסר יציבות. להלן סקירה קצרה של פעילות המדינות המרכזיות באזור, וניתוח אינטרסיהן.
ארצות הברית
האינטרס המרכזי של ארה"ב בקרן אפריקה הוא ביטחוני, שכן היא רואה בה זירה מרכזית למאבק בטרור הג’יהאדיסטי, הבטחת חופש השיט הבינלאומי ושימור מעמדה ההגמוני אל מול התחזקותן של סין ורוסיה בזירה זו. עיקר הפעילות האמריקנית בקרן אפריקה מתרכזת בסומליה (זירה מרכזית בפעילות נגד ארגון א־שבאב) ובג'יבוטי (נוכחות צבאית גדולה ופעילה בבסיס Camp Lemonnier). במקביל, ארה״ב עושה שימוש בכלים דיפלומטיים ובסיוע כלכלי במטרה לחזק משטרים באזור הנתפסים כשותפים ליציבות אזורית, ומקיימת עימם שת"פ מודיעיני (סומליה, קניה, אתיופיה וג׳יבוטי), הכולל העברת מידע, הכשרות מקצועיות, הקמת מנגנוני תיאום משותפים ולעיתים שילוב כוחות מקומיים בפעולות מבצעיות מונחות־מודיעין.
המעורבות האמריקנית בקרן אפריקה מהווה חלק מאסטרטגיה רחבה יותר של תחרות בין־מעצמתית. ארה"ב שואפת לשמר את יתרונה האסטרטגי מול העמקת נוכחותן של סין ורוסיה בזירה זו, ולבלום את הרחבת השפעתן, אשר עלולה לפגוע באינטרסים אמריקניים ארוכי טווח. כך, היא פועלת לביסוס נוכחותה במוקדים גאו-אסטרטגיים (הבסיס בג'יבוטי מאפשר לה לפקח על תנועת כוחות, סחורות ואמל"ח במרחב הים האדום ובמצר באב אל־מנדב, תוך צמצום יכולותיהן של סין ורוסיה לפעול בחופשיות ולהתבסס צבאית באזור), ומקדמת שת"פ מודיעיני/ביטחוני וכלכלי עם מדינות האזור, אשר נועד לאזן ולגוון את הישענותן על סין ורוסיה בתחומים אלה.
סין
האינטרס הסיני בקרן אפריקה הוא בראש ובראשונה כלכלי־אסטרטגי, בשל חשיבותו כחוליה מרכזית ביוזמת "החגורה והדרך", אשר נועדה להבטיח רציפות של נתיבי סחר, גישה למשאבים ופתיחת שווקים חדשים. בהתאם לכך, סין משקיעה סכומי עתק (כ-29 מיליארד דולר ב-2024 לבדה) בתשתיות תחבורה, נמלים, אנרגיה ותקשורת, בעיקר באתיופיה, ג’יבוטי ואריתריאה, הנתפסות כנקודות מפתח לחיבור בין אפריקה הפנימית לבין נתיבי השיט הבינלאומיים. בנוסף, היא פועלת להרחבת נוכחותה והשפעתה הכלכלית באזור, באמצעות מתן הלוואות מדינתיות, הרחבת היקפי הסחר עימן (הפכה לשותפת סחר מרכזית) והעמקת מעורבותה בתשתיות המדינתיות (תקשורת, לוגיסטיקה, תחבורה ועוד). דברים אלה מעמיקים את התלות הכלכלית של מדינות האזור בסין, ומייצרים עבורה מנופי השפעה פוליטיים מולן. סין גם הרחיבה את נוכחותה הביטחונית בקרן אפריקה כאשר הקימה בסיס צבאי בג'יבוטי (ראשון מעבר לים), אשר נועד להגן על אינטרסיה הכלכליים והאזרחיים באזור, וממוקם כ-10 ק"מ בלבד מהבסיס האמריקני בג'יבוטי. נדגיש כי סין מציבה חלופה למודל המערבי של סיוע מותנה, באופן שקורץ ללא מעט מדינות באפריקה.
רוסיה
חשיבותה של זירת אפריקה עלתה בעיני רוסיה לאחר פלישתה לאוקראינה וערעור יחסיה עם מדינות המערב, כזירה פריפריאלית שבה היא מזהה הזדמנות להרחיב את השפעתה ולערער את הדומיננטיות המערבית. כך, רוסיה פועלת בקרן אפריקה לביסוס דריסת רגל צבאית ופוליטית בעלות נמוכה יחסית, תוך פנייה למשטרים המחפשים אלטרנטיבה ללחץ מערבי בנושאי זכויות אדם ודמוקרטיזציה. זאת, באמצעות צעדים המאפשרים לה לצבור השפעה פוליטית מבלי להידרש למעורבות כלכלית רחבה כגון מכירות אמל"ח, הסכמי שת"פ ביטחוני, אימון כוחות מקומיים ולעיתים אף נוכחות של חברות צבאיות פרטיות (חברת Africa Corps, אשר החליפה את חברת Wagner במסגרת מדיניות רוסית חדשה של "נוכחות צבאית רשמית" באפריקה, והפועלתכיום באזור הסאהל – מאלי, הרפובליקה המרכז-אפריקאית, בורקינה פאסו, ניז'ר ולוב). כך, בעוד שחברת ואגנר הייתה פעילה בעבר בסודאן (כרייה וקשרים עם הצבא), Africa Corps לא קיבלה אישור לפריסת כוחותיה שם כיום. עם זאת, רוסיה פעילה מאוד בזירה הסודאנית, כולל מתן תמיכה צבאית לצבא הסודאני (SAF) במהלך מלחמת האזרחים במדינה, כחלק מניסיונה לחזק את השפעתה תמורת קבלת גישה לבסיס ימי (פורט סודאן). הקמת בסיס צבאי בים האדום מהווה אינטרס ביטחוני משמעותי עבור רוסיה, בייחוד לאחר נפילת משטר אסד בסוריה, והפגיעה ביציבה הצבאית הרוסית במזרח התיכון.
תורכיה
האינטרסים של תורכיה בקרן אפריקה נובעים משיקולים אידאולוגיים, ביטחוניים וכלכליים, והיא רואה בה זירה חשובה למימוש שאיפותיה כמעצמה אזורית וכמנהיגה בעולם המוסלמי הסוני. פעילותה באזור משלבת אלמנטים של "עוצמה רכה" (סיוע, חינוך, דת) ו"עוצמה קשה" (נוכחות צבאית) על מנת להרחיב את השפעתה הפוליטית. מעורבותה בולטת במיוחד בסומליה, שם הקימה בסיס צבאי, השקיעה בתשתיות אזרחיות (נמל מוגדישו ונמל התעופה הבינ"ל), ופעלה בתחום הסיוע ההומניטרי. כך תורכיה מבססת דריסת רגל ייחודית באזור הסמוך לים האדום ולנתיבי השיט הבינ"ל, ומרחיבה השפעה במדינה חלשה יחסית, שבה התחרות עם מעצמות אחרות עדיין פתוחה.
ערב הסעודית
מעורבותה של סעודיה בקרן אפריקה היא חלק ממדיניות רחבה יותר של הממלכה במזרח אפריקה ובאוקיינוס ההודי, המשלבת אינטרסים גאו־אסטרטגיים, דתיים וכלכליים. יציבותה של קרן אפריקה חיונית להגנת נתיבי הסחר והאנרגיה של הממלכה, וכן למניעת התבססות גורמים עוינים בקרבת גבולותיה הימיים. על כן, פעילותה של סעודיה באזור מתמקדת בהשקעות, בסיוע כלכלי ובחיזוק קשרים דיפלומטיים עם מדינות החוף. כך, היא מעורבת בפרויקטים כלכליים ותשתיתיים במגוון תחומים (אנרגיה, חקלאות, תשתיות ותחבורה), כחלק ממאמץ כלכלי כולל להרחיב את השפעתה באפריקה מבלי להסתמך על נוכחות צבאית ישירה. בנוסף, זירת קרן אפריקה מעניקה לסעודיה הזדמנות לשמר את השפעתה במרחב המוסלמי הסוני (דוגמת סומליה וסודאן), ולייצר חיבורים פוליטיים וכלכליים לבלימת השפעה איראנית (ותורכית), לעיתים אף תוך תחרות עם איחוד האמירויות על השפעה אזורית.
איחוד האמירויות (מאע"מ)
האינטרס של מאע"מ בקרן אפריקה הוא גאו־כלכלי מובהק, הכולל שליטה והשפעה על רשת נמלים ונתיבי סחר בינלאומיים. מאע"מ נוקטת גישה אגרסיבית וממוקדת בקרן אפריקה, המשלבת נכסי כוח רך, השקעות כלכליות, נוכחות ביטחונית והשפעה דיפלומטית. פעילות זו מתנהלת במקביל למדיניות הכללית שלה באזור האוקיינוס ההודי, במזרח אפריקה ובים האדום, כחלק ממאבק השפעה מול תורכיה, סעודיה ושחקנים מערביים. קרן אפריקה משתלבת באסטרטגיה רחבה של הפיכת מאע"מ לצומת מסחרי עולמי. בהתאם לכך, היא משקיעה בנמלים ובתשתיות לוגיסטיות, מקיימת נוכחות ביטחונית מוגבלת (בחופי סומליה ובחוף הים האדום), ומפתחת קשרים הדוקים עם משטרים מקומיים (סודאן, סומליה וסומלילנד). פעילות זו, המשלבת השפעה צבאית, השקעות כלכליות, סיוע הומניטרי ודיפלומטיה אסטרטגית, מחזקת את השפעתה באזור הסוני, ומייצרת עבורה מנופי לחץ פוליטיים וכלכליים/אסטרטגיים באזור. אלה מאפשרים לה להתחרות בגורמים אזוריים כמו תורכיה וסעודיה, תוך שמירה על פרופיל צבאי נמוך יחסית.
מצרים
האינטרס המצרי בקרן אפריקה קשור בראש ובראשונה לביטחון המים הלאומי. סוגיית סכר התחייה האתיופי הפכה את אתיופיה וסביבתה למוקד מרכזי במדיניות החוץ המצרית. קהיר פועלת בזירה הדיפלומטית לגיוס תמיכה אזורית ובינ"ל בעמדתה, מחזקת קשרים עם מדינות בקרן אפריקה, ומבקשת למנוע בידוד אסטרטגי. בנוסף, אזור קרן אפריקה, בייחוד חופי סומליה והים האדום, נתפס על ידי מצרים כחיוני להגנה על נתיבי סחר מרכזיים ולשמירה על מעמדה האזורי במזרח אפריקה ובאוקיינוס ההודי. על כן, היא משקיעה בנוכחות ביטחונית מוגבלת אך אסטרטגית באזור, הכוללת חיזוק הכוחות הימיים בים האדום ובמצר באב אל-מנדב, סיוע טכני ואימונים לכוחות ביטחוניים במדינות כמו סומליה וסודאן (נגד פיראטים וארגוני טרור) וקיום שת"פ עם מדינות מערביות במבצעים ימיים. השפעתה של מצרים בקרן אפריקה מבוססת על שילוב של יכולת צבאית ימית, השקעות כלכליות (תעבורה ימית ופרויקטים לוגיסטיים) והשפעה פוליטית דרך בריתות עם ממשלות מקומיות (אתיופיה וסודאן).
איראן
איראן רואה בקרן אפריקה זירה משנית אך חשובה במסגרת מאבקה האסטרטגי מול ארה״ב, ישראל, סעודיה ושותפיהן. האזור מאפשר לה להרחיב השפעה, לעקוף סנקציות ולפעול בסמיכות לנתיבי שיט אסטרטגיים. פעילותה של איראן מתאפיינת בפרופיל נמוך יחסית וכוללת קשרים עם משטרים וגורמים מקומיים, פעילות ימית מוגבלת וניסיונות לביסוס נוכחות לאורך חופי הים האדום. איראן משתמשת באסטרטגיה של כוח רך דתי המשלב תמיכה בקהילות שיעיות (בסומליה ובסודאן), הקמת מסגדים ומרכזי חינוך המחזקים את נוכחותה, תמיכה בארגונים חברתיים ועוד. גישה זו מאפשרת לה לייצר בסיס השפעה ארוך טווח, גם כאשר אין לה נוכחות צבאית נרחבת או פרויקטים כלכליים גדולים. לעומת סין או תורכיה, איראן אינה משקיעה בהיקף גדול בתשתיות פיזיות או בפרויקטים לוגיסטיים בשל היעדר משאבים מצידה, אך מעורבת בפרויקטים בתחומי החקלאות והתעשייה הקלה באזור. זאת, על מנת לחזק קשרים פוליטיים ולהבטיח גישה למשאבים אסטרטגיים, יותר מליצירת רווח כלכלי משמעותי. בנוסף, חלק מהמדינות בקרן אפריקה (דוגמת סומליה וסודאן) משמשות את איראן להברחות אמל"ח לשלוחותיה במזה"ת (חמאס, חות'ים ועוד), תוך יצירת מנופי לחץ אזוריים מול יריבותיה (סעודיה, תורכיה, מאע"מ וישראל).
ההכרה הישראלית בסומלילנד כמדינה והשפעתה על הדינמיקה בקרן אפריקה
רקע בסיסי על סומלילנד
סומלילנד היא ישות מדינית דה־פקטו בצפון קרן אפריקה, אשר הכריזה על עצמאותה בשנת 1991 אך לא הוכרה רשמית כמדינה על ידי הקהילייה הבינ"ל. היא נמצאת בצפון מערב סומליה, לאורך מאות קילומטרים של חוף מפרץ עדן, ממש מול תימן, וגובלת בג’יבוטי ובאתיופיה. בירתה הרגיסה (Hargeisa), ואוכלוסייתה מונה כ-6 מיליון תושבים. בשנים 1884–1960 התקיימה כמושבה בריטית ("סומלילנד הבריטית"), בשנים 1960–1991 הייתה חלק ממדינת סומליה לאחר שהתאחדה עם סומליה האיטלקית, וב-1991 הכריזה על פרישה חד-צדדית, לאחר קריסת שלטון סיאד ברה בסומליה. מאז יש בה שלטון עצמאי רציף ללא הכרה בינ"ל. למעשה היא טוענת שהיא משחזרת ריבונות קודמת, ואינה יוצרת מדינה חדשה.
צורת המשטר בה היא רפובליקה נשיאותית, המערכת הפוליטית שלה ייחודית ומשלבת דמוקרטיה מודרנית לצד מוסדות שבטיים מסורתיים (מועצת זקנים). השלטון בסומלילנד יציב יחסית לעומת שאר סומליה, וחילופי המשטר שם אינם אלימים. האוכלוסייה ברובה מוסלמית סונית וסומלית אתנית, עם זאת קיימת זהות "סומלילנדית" מובחנת, לצד רצון חזק לעצמאות מסומליה. כלכלתה חלשה (תל"ג לנפש של כ-1,361$ ע"פ הערכות לשנת 2025) אך יציבה יחסית, ומתבססת בעיקר על ייצוא בעלי חיים (בעיקר למפרץ), העברות כספים מהפזורה ופעילותו של נמל ברברה.
בעוד שהיא אינה מוכרת על ידי האו״ם, סומלילנד מקיימת יחסים לא־רשמיים עם אתיופיה, איחוד האמירויות (מאע"מ), בריטניה ומדינות מערביות נוספות. היא שואפת להכרה בינלאומית מלאה, בטענה כי היא יציבה, דמוקרטית ומתפקדת – יותר מרוב האזור.
ניתוח קצר של ההכרה הישראלית בסומלילנד
החשיבות הביטחונית והאסטרטגית של הים האדום הינה לב המהלך מבחינת ישראל. לסומלילנד חשיבות גאו־אסטרטגית משום שהיא נמצאת סמוך למצר באב-אל-מנדב, המהווה נתיב קריטי (כ־12%–15% מהסחר העולמי) ומעבר ימי לישראל (לאילת מהאוקיינוס ההודי). בתקופה האחרונה התגברו האיומים הביטחוניים באזור זה, בעיקר מכיוון החות’ים בתימן (על ידי תקיפות כלי שיט), הברחות נשק איראניות וטרור ימי. ישראל רואה בסומלילנד נקודה חשובה על נתיבי הים האדום, אשר יכולה להעניק לה עומק אסטרטגי מול איומים אזוריים – החות’ים ופעילות איראן/חיזבאללה באזור. ההכרה בה כמדינה מאפשרת לישראל לחבור באזור זה לשותף יציב ולא עוין, שיתוף מודיעין וגישה לוגיסטית עתידית (לא בהכרח בסיסים).
שיקולים נוספים למהלך הישראלי הינם אזוריים (מאבק השפעה מתרחב באזור מול תורכיה, המנסה לבסס מעמד אסטרטגי בסומליה ובאזור), מדיניים (להרחיב את מעגל שותפותיה וקידום נורמליזציה עם מדינות מוסלמיות ברוח "הסכמי אברהם"), וכלכליים (ייצור הזדמנות לשת"פ כלכלי בשלל תחומים כגון חקלאות, בריאות, טכנולוגיה וכלכלה).
למעשה, ההכרה הישראלית בסומלילנד היא הרבה יותר מצעד דיפלומטי חריג, אלא מהלך אסטרטגי עם משמעויות רבות בזירה האפריקאית והערבית. ההכרה מעצימה את נוכחותה המדינית של ישראל בקרן אפריקה, מדגישה את יכולתה לפעול בזירות שבהן מעצמות גדולות פועלות, ומשדרת מסר ליריבים ושותפים כאחד. היא יוצרת קישור פוליטי ישיר בין ישראל לבין משטר יציב, מבלי להסתמך על סומליה המפולגת או על משטרים פחות יציבים באזור. בנוסף, הכרה בסומלילנד נותנת לישראל עוגן בזירה קריטית, שאינה תלויה ישירות במאבקי הכוח בתימן אך יכולה לנצל אותם למעקב או להגנה על נתיבי סחר.
היכן פוגשת ההכרה הישראלית את השחקניות המרכזיות באזור?
ההכרה הישראלית הפכה לנקודת מחלוקת גאו-פוליטית משמעותית, סביב האינטרסים האסטרטגיים באזור המפרץ וקרן אפריקה. תגובת השחקניות באזור הושפעה מניתוח מאזן אינטרסיהן אל מול ההכרה, אך גם מהרכיב הבעייתי והרגיש שהיא כוללת בתוכה עבור רבות מהן – מתן לגיטימציה לחבל בדלני וערעור כללי המשחק של הריבונות המדינתית.על כן, ניתן לזהות חלוקה למחנות של בעד או נגד, המושפעים מהאלמנטים הללו:
מחנה המתנגדות הנחרצות
נרשמו גינויים והתנגדות נחרצת להכרה בקרב שחקניות שנפגעו/נחלשו ממנה ישירות (דוגמת סומליה והאיחוד האפריקאי, החושש מאפקט דומינו של פירוק גבולות ביבשת), בקרב מדינות החוששות מבדלנות בזירות הפנים שלהן (דוגמת סין, רוסיה) וכאלה שההכרה פשוט מתנגשת באינטרסיהן באזור: תורכיה, הרואה במהלך הישראלי המשך המאבק מולה על השפעה באפריקה ופגיעה במעמדה האזורי כבעלת בריתה של סומליה; סעודיה, הרואה במהלך חיזוק ליציבתה של מאע"מ, המתחרה שלה, בקרן אפריקה; מצרים, המאוימת מהעמקת הנוכחות הצבאית הישראלית בים האדום והיחלשותה של בעלת בריתה סומליה במאבק המשותף שלהן מול אתיופיה וסוגיית סכר התחייה.
מחנה הזהירות
נראה כי מדינות בעלות אינטרס ימי/כלכלי רחב יותר ביבשת אפריקה, ובזירה הבינ"ל בכלל, בחרו בתגובה זהירה ומתונה יותר, המסתייגת מההכרה בלבד. להודו, למשל, עניין גובר בים סוף ובנתיבי סחר, כולל רצון להעמיק נוכחות באפריקה בלי להסתבך פוליטית. מצד שני, היא נמנעת מלהכיר בסומלילנד כמדינה, מתוך רצון למנוע תקדים בדלני בשטחה (קשמיר). לראיה, התבטאות (9.1) משה"ח ההודי על חשיבות הכיבוד של השלמות הטריטוריאלית של סומליה.
גם ארה"ב הפגינה עמדה זהירה בנושא ההכרה הישראלית בסומלילנד, מתוך רצון לשמר יציבות אזורית ולמנוע הסלמה, תוך איזון בין קשריה עם ישראל לבין מחויבותה לסדר הבינ"ל. מצד אחד, וושינגטון נוטה לראות בהכרה חד־צדדית בסומלילנד צעד בעייתי, משום שהוא סותר את המדיניות האמריקאית והבינ"ל הרווחת כלפי סומליה. ואכן, הנשיא טראמפ הסתייג מההכרה בסומלילנד והבהיר שאינו מתכוון לצעוד בדרכה של ישראל. מצד שני, ארה"ב נתנה סוג של גיבוי למהלך הישראלי כאשר במהלך דיון החירום במועבי"ט (29.12) הגנה על זכותה של ישראל להחליט בעצמה על הכרה דיפלומטית, תוך השוואה להכרה חד-צדדית שהייתה בעבר בפלסטין. בנוסף, מפקד פיקוד אפריקה של ארה"ב (AFRICOM) ביקר (1.1) בסומלילנד לדון בסוגיות ביטחוניות בקרן אפריקה ובאזור הים האדום, כמו גם בהסכמי שת"פ ביטחוני לקראת ביקור צפוי של בכירים מסומלילנד בוושינגטון. אין לשלול כי דברים אלה מהווים איתות שהעמדה האמריקנית בסוגיית סומלילנד עשויה להשתנות.
מחנה הפרגמטיות
בקבוצה האחרונה נמצאות שחקניות אשר זיהו כי ההכרה הישראלית משרתת את אינטרסיהן, ובחרו להביע עמדה פרגמטית ואף חיובית כלפי המהלך:
מאע"מ, שיש לה השקעות ישירות וקשרים פוליטיים הדוקים בסומלילנד, מרוויחה מחיזוק הלגיטימציה שלה. בנוסף, ההכרה הישראלית משרתת אותה משום שהיא משתלבת עם מאמצי האמירויות לתמוך כלכלית וביטחונית בקרן אפריקה נגד סיכוני הובלה ימית ואיומי החות'ים. מאע"מ רואה בסומלילנד עוגן כלכלי־אסטרטגי, פחות שאלה משפטית, על כן הגיבה למהלך הישראלי על ידי קריאה לדיאלוג ולפתרונות פוליטיים, תוך הדגשת חשיבות השמירה על יציבות אזורית.
המהלך הישראלי גם משרת את אתיופיה, המעוניינת ביציבותה ובהתחזקותה של סומלילנד בשל מיקומה על גבולה המזרחי וקשריה העמוקים מולה. אלה נובעים בעיקר מהצורך שלה בנגישות לים באמצעות שימוש בנמל ברברה, ובשל עניינה למנוע התחזקות גורמים עוינים באזור. מנגד, אתיופיה חוששת מפגיעה בלכידות אזורית ומהתנגשות עם סומליה ומצרים, על כן נמנעה מלהגיב רשמית למהלך הישראלי.
סומלילנד עצמה חגגה את ההצהרה הישראלית משום שהיא רואה בה פריצת דרך ללגיטימציה, הזדמנות לשיתופי פעולה ביטחוניים וכלכליים, וחיזוק זהות מדינתית נפרדת. עם זאת, קיים חשש כי מדינות מסוימות (אפריקאיות או ערביות) יפחיתו קשרים כלכליים עימה, כחלק מהפעלת הלחץ עליה ועל שאיפותיה הבדלניות.
סיכום: משמעויות לישראל
מניתוח עמדתן כלפי המהלך הישראלי של השחקניות השונות הפעילות בקרן אפריקה כיום, והשפעתו עליהן, ניתן לזהות כמה השלכות ומשמעויות עבור מדינת ישראל:
סיכונים שיש לנהל
בעוד שההכרה בסומלילנד משרתת אינטרס ביטחוני משמעותי של ישראל לאתגור הנוכחות האיראנית והחות'ית באזור הים האדום, היא יוצרת מוקד מתיחות חדש ביחסיה עם שחקניות אחרות באזור, בשל מה שנתפס על ידיהן כאיום על אינטרסיהן. מהלך זה הציב את ישראל במסלול התנגשות מול יריבתה האזורית תורכיה בזירה חדשה נוספת (לאחר סוריה) ומול סומליה. בנוסף, הוא הגביר את המתיחות מול שכנתה החשובה מצרים, וערער את הפוטנציאל לקידום נורמליזציה עם סעודיה, משום שההכרה משרתת את יריבתה באזור – מאע"מ. למעשה, ההכרה הישראלית עשויה לשנות את מאזן הכוחות האזורי, בכך שתיתן לסומלילנד יתרון כלכלי או ביטחוני, ולשנות את אופן ההתמודדות של סעודיה ומאע״מ על השפעה באזור.
נראה כי ההכרה לא שברה נורמליזציה קיימת עם מדינות הסכמי אברהם, אשר הגיבו בצורה שלילית אך זהירה יחסית, ובחרו לראות במהלך עניין אפריקאי ולא ערבי־פלסטיני. עם זאת, ניתן לשער כי ההתנהלות הישראלית מחזקת מרכיב של חוסר אמון בקרב מדינות ערב שאינן בקשר עמוק עם ישראל, דוגמת מרוקו ובחריין.
הזדמנויות שניתן לנצל
ניתן לראות את ההכרה בסומלילנד ככלי בדיפלומטיה האזורית של ישראל כדי לקדם יעדים גאופוליטיים ואסטרטגיים. שכן, היא מייצרת הזדמנויות לחיזוק קשרים ביטחוניים, כלכליים ודיפלומטיים באזור אפריקה, קודם כול מול סומלילנד אך גם מול מאע"מ, אתיופיה, ארה"ב ומדינות מערביות נוספות, בדגש על פיתוח משותף של תשתיות וקשרי סחר.
הגם שיש שחקניות המגלות הבנה למהלך של ישראל (ארה"ב, הודו, מזרח אירופה), סוגיית הבדלנות והחשש מתקדים בשטחן מונעים מהן ללכת בעקבותיה. עם זאת, הוא עשוי לעודד אותן להגביר את מעורבותן בקרן אפריקה, משום שהן רואות את המרחב כמשמעותי לביטחון נתיבי הסחר בים האדום. בנוסף, המהלך הישראלי יכול להשתלב במאמצי הגוש המערבי להעמקת ההשפעה ביבשת אפריקה, כמענה ואיזון למאמציהן של סין ורוסיה, תוך הקרנת עוצמה מדינית מצד ישראל כמובילת מהלכים בזירה הבינ"ל.
לראיה, ניכר כי שחקנית כמו הודו מרוויחה מהמהלך הישראלי משום שהוא מקדם בעקיפין את יעדיה באזור: עניין ביציבות אזורית, הגנה על נתיבי סחר ויצירת מרחב פעולה בטוח להשקעות ולנוכחות ביטחונית. זאת, משום שההכרה הישראלית מעצימה את עצמאותה של סומלילנד ומייצרת מסגרת יציבה יותר לשיתופי פעולה אזוריים, תוך איזון נוכחותם של שחקנים מתחרים להודו באזור, כגון סין ורוסיה.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
