ישראל פתחה באופן מוצלח מאוד את המערכה ההיסטורית, שאליה התכוננה שנים רבות, ושנועדה להסיר מעליה את האיום האסטרטגי מאיראן קודם שיהפוך לאיום קיומי. השגת חופש פעולה אווירי במערב ובמרכז איראן ומיצוי יתרון ההפתעה לפגיעה במדעני הגרעין ובבכירי המערכת הצבאית של איראן, יוצרים תנאים נוחים מאוד למאמץ צבאי מתמשך לפגיעה בתשתיות תוכנית הגרעין הצבאית של איראן ובמערך הייצור וההפעלה של הטילים הבליסטיים ארוכי הטווח שלה. זאת, כמובן במחיר הבלתי נמנע של פגיעה בעורף הישראלי, שהיה עלול להיות גבוה בהרבה אלמלא פגעה ישראל קשות בחיזבאללה.
היכולת להשיג חופש פעולה לאורך הזמן הדרוש להשלמת המשימה נובעת גם מכך שישראל המתינה עם הפעולה לעיתוי אופטימלי המבטיח גיבוי אמריקני לפעולה הישראלית והשלמה בשתיקה מצד שאר מדינות המערב הבולטות – גרמניה, בריטניה וצרפת. טענת ישראל כי איראן החלה להתקדם לקראת ייצור נשק גרעיני לא רק באמצעות האצת קצב הייצור של אורניום מועשר לרמה גבוהה מאוד (60%), כפי שעלה מדיווחי הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית (סבא"א), באופן המאפשר העשרה לרמה הדרושה לייצור מתקן נפץ גרעיני בתוך ימים, אלא גם על ידי התנעת תהליך ההנשקה, התקבלה כאמינה וככזו המצדיקה את הפעולה הצבאית הישראלית. תרמו לכך גם הסירוב האיראני לקבל את ההצעה האמריקנית במו"מ שהתנהל בין הצדדים והדו"ח של סבא"א שקבע כי איראן הפרה את התחייבויותיה במסגרת האמנה לאי-הפצת נשק גרעיני, וניהלה תוכנית מובנית לייצור נשק גרעיני. דו"ח זה הוביל את מועצת המנהלים של סבא"א לקבל החלטה המוקיעה את איראן ומעבירה את הטיפול בנושא למועצת הביטחון. בתנאים אלה, ובהתחשב בקריאות החוזרות ונשנות של המשטר האסלאמי בטהרן לחיסולה של ישראל, הושגה הלגיטימציה הבינ"ל לפעולה ישראלית.
חופש הפעולה המבצעי והזמן העומד לרשות ישראל חיוניים לטיפול בכלל מרכיבי תוכנית הגרעין, הכוללת מספר רב של מתקנים הפרוסים לאורכה של איראן, רבים מהם גדולים ומורכבים, וחלקם תת-קרקעיים. ישראל תקפה עד כה רק חלק קטן מהם והסבה נזק לא מבוטל, אך עדיין מלאכה רבה לפניה. כדי למנוע מאיראן לשוב ולעשות בהם שימוש יש צורך לתקוף כמה מהם, ובכלל זה את מתקן ההעשרה בנתנז ואת מפעל המרת האורניום באספאהאן, שכבר הותקפו פעמים מספר, וכמובן לטפל במאגרי האורניום, במתקני ייצור הצנטריפוגות, במכרות האורניום ובמפעל ייצור "העוגה הצהובה", ובסופו של דבר במפעל ההעשרה התת-קרקעי בפורדו ובמתקנים המשמשים את תוכנית ההנשקה ואת תוכנית הטילים. אם ישראל תנצל את הזמן ותטפל שיטתית בכל אלה, יש סיכוי שהמטרות של המערכה תושגנה ואיום הגרעין והטילים האיראני יוסר למשך שנים רבות. סיכוי זה יגבר אם ארה"ב תחליט להשתתף בתקיפות, ובפרט לפעול נגד מתקן ההעשרה בפורדו. נראה כי ארה"ב תימנע מכך כל עוד איראן לא תפעל נגד יעדים אמריקניים במסגרת תגובתה לתקיפות הישראליות.
כדי להבטיח את השגת המטרות לזמן רב רצוי שהמערכה תוביל לערעור מעמדו של המשטר האסלאמיסטי עד כדי נפילתו. המהלומות הניתכות עליו כתוצאה מפעולת צה"ל כואבות ומביכות, והן מצטרפות למצוקה הכלכלית, לבעיות התשתית וללחץ הבינ"ל הגובר מצד ארה"ב, שאליה עשויות להצטרף מדינות נוספות אם אחת ממדינות המערב תחליט לחדש – באמצעות מנגנון הסנפ-בק – את הסנקציות הכלכליות. סיכויי ההתממשות של תרחיש זה נמוכים בשלב זה, אך הוא איננו בלתי אפשרי בנסיבות שנוצרו כעת, והרבה תלוי בציבור האיראני, שחלק ממנו חש כי ייתכן שמדובר בהזדמנות שלא תשוב עוד שנים רבות.
בהנחה שחלום החלפת המשטר לא יתממש, עדיין יהיה ניתן להבטיח את השגת המטרות לאורך זמן באמצעות הסכם בין איראן המוחלשת לבין ארה"ב, שיבטיח פיקוח אמריקני הדוק על פעילות הגרעין של איראן ללא הגבלת זמן, ימנע ממנה לשקם את המתקנים, להחזיק באורניום מועשר ולהעשיר אורניום בתחומה, בתמורה להקלה מדורגת בסנקציות. גם הסיכוי להסכם כזה איננו גבוה, ולכן ייתכן ששימור ההישג לאורך זמן יצטרך להתבסס על שימור חופש הפעולה המבצעי, כמו בהקשר הלבנוני. זו משימה מורכבת, אך אם יישמר חופש הפעולה האווירי היא איננה בלתי אפשרית.
מכל מקום, ככל שיעלה בידי ישראל להשיג את יעדי המערכה, הרי שהחלטת ישראל לתקוף את היכולות האסטרטגיות של איראן בכוחות עצמה, לאחר שכבר פגעה קשות בחיזבאללה ובחמאס, ויצרה את התנאים לנפילת משטר אסד בסוריה, תסלול את הדרך להשלמת השינויים בתמונה האסטרטגית האזורית. ישראל תשלים את מיטוט הציר האיראני, תסיר מעליה איומים ותתייצב כגורם כוח מרכזי, הפועל בתיאום עם המעצמה העולמית ארה"ב לקידום ארכיטקטורה אזורית המבוססת על שיתוף פעולה כלכלי התורם ליציבות. התפתחות זו עשויה להחליש את חיזבאללה בלבנון, לשפר את הסיכויים להשגת יעדי המלחמה בעזה ולדרבן את המשטר החדש בסוריה לנקוט מדיניות המקובלת על ישראל. גם הסיכויים לקדם את הסכמי אברהם ולהרחיב אותם יגברו. לאור זאת, יש לראות את חשיבות השגת יעדי מערכת "עם כלביא" גם מעבר להקשר האיום האיראני.
לאור תמונה זו, ברור שהמשטר האיראני רואה במתקפה הישראלית איום קיומי ויעשה ככל שביכולתו כדי להכשילה על ידי גביית מחיר גבוה מישראל בדרכים מגוונות, תוך מאמץ להרתיע גם את ארה"ב, בלי להיגרר לעימות עימה. על ישראל לנסות לטרפד ככל יכולתה ניסיונות אלה.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
