תקציר: המלחמה האזרחית בסודן יצרה את המשבר ההומניטרי החמור בעולם ומאיימת לערער את יציבותו של כל אזור הים האדום. עבור ישראל, להתרחשויות בסודן יש השלכות אסטרטגיות מובהקות: ביטחון ימי, לוחמה בטרור ונורמליזציה אזורית תלויים כולם בעתידה של סודן. הסכסוך הפך לזירה של חדירה איראנית, רוסית וסינית – אתגר הדורש מישראל ושותפותיה במערב פעולה משולבת. באמצעות תיאום מודיעיני, הבטחת ביטחון בים האדום, סיוע הומניטרי והיערכות לנורמליזציה לאחר המלחמה, תוכל ישראל להגן על האינטרסים החיוניים שלה, לחזק את השתייכותה למחנה המערבי ולתרום לעיצוב סדר אזורי יציב יותר.
מבוא
סודן ניצבת כיום במרכז האסון ההומניטרי החמור בעולם – קריסה בעלת השלכות ישירות על ביטחונה של ישראל. למעלה מ־12 מיליון בני אדם נעקרו מבתיהם, 30 מיליון נזקקים לסיוע מיידי, ורעב ומגפות מתפשטים ללא שליטה. אין מדובר עוד במלחמת אזרחים מקומית: זהו רעש אדמה אזורי המשנה את פני קרן אפריקה, אגן הים האדום והסביבה האסטרטגית של ישראל.
בעוד תשומת הלב הבינלאומית נתונה למלחמות באוקראינה ובעזה, קריסתה של סודן עלולה להפוך את נתיב הים האדום לקרקע פורייה לטרור, להברחות נשק ולתחרות בין מעצמות. עבור ישראל, ההשלכות קריטיות: ביטחון ימי, לוחמה בטרור ועתיד הנורמליזציה עם העולם הערבי והאפריקאי תלויים בהתפתחויות שם.
ממאבקי כוח לקריסת המדינה ומשבר הומניטרי
המלחמה פרצה באפריל 2023 בעקבות חודשים של מתיחות בין הצבא הסודני (SAF), בראשות הגנרל עבד אל־פתאח אל־בורהאן, לבין כוחות התמיכה המהירה (RSF), בראשות הגנרל מוחמד חמדאן דגלו ("חמדתי"). השניים, ששיתפו פעולה בהפלת משטרו של הדיקטטור עומאר אל־בשיר, הפכו ליריבים במאבק על שליטה, משאבים ובריתות חוץ.
התוצאה הייתה הרסנית. חרטום ואום-דורמאן חרבו בקרבות רחוב, דארפור שבה לסבול מזוועות אתניות המזכירות את תחילת שנות ה־2000, מערכת הבריאות קרסה, הרעב התפשט ומיליונים ברחו לצ׳אד, דרום סודן ואתיופיה. המדינה התפוררה והותירה שטחים נרחבים ללא שלטון – קרקע פורייה לג׳יהאדיסטים, לרשתות הברחה ולמעורבות זרה.
מיקומה הגאוגרפי של סודן הופך את חוסר היציבות בה למסוכן במיוחד. היא מחברת בין הסאהל לקרן אפריקה ומחזיקה בקו חוף ארוך על הים האדום – עורק חיוני למסחר עולמי ולגישה הישראלית לאוקיינוס ההודי. חוסר היציבות שם מקרין על נתיבי הספנות, מערער ממשלים אזוריים ומסכן את שיווי המשקל במזרח התיכון כולו.
מעצמות זרות ומאבק ההשפעה
סודן הפכה לזירת עימות בין מעצמות אזוריות וגלובליות יריבות, כאשר כל אחת מהן מתייצבת לצד אחד הצדדים במאבק הפנימי. מצרים תומכת בצבא הסודני (SAF) בהובלת אל־בורהאן, כדי לשמר את שליטתה על מי הנילוס ולמנוע הידרדרות אזורית. איחוד האמירויות הוא התומך העיקרי בכוחות התמיכה המהירה (RSF) של חמדתי, הן בשל קשרים פוליטיים והן בשל אינטרסים כלכליים ונגישות לזהב. ערב הסעודית, שהים האדום קריטי לביטחונה, מנסה לשמור על איזון אך מעניקה לגיטימציה הולכת וגוברת ל-RSF כשותף אפשרי להגנת נתיבי השיט.
קבוצת ואגנר הרוסית משתפת פעולה עם ה-RSF בתמורה לנגישות למכרות זהב ולאפשרות לפעול לאורך חופי הים האדום. איראן מנסה לחדש דריסת רגל דרך תמיכה אל מול גורמים שונים והברחות נשק המיועדות גם לשלוחותיה מחוץ למדינה. סין, מנגד, נמנעת מהתערבות ישירה אך פועלת לשמור את השפעתה הכלכלית במסגרת יוזמת "החגורה והדרך", בדגש על פיתוח תשתיות ונמלים.
פסיפס זה של מעורבות חיצונית ממחיש את מורכבות המצב ואת חזרת התחרות בין המעצמות ליבשת אפריקה. השותפים הערביים של הגורמים הניצים אינם מתחלקים בין שותפותיה של ישראל מצד אחד ויריביה מנגד. יש לכך, מבחינת ישראל, כמה השלכות עיקריות: ראשית, הים האדום הפך לזירה נוספת של החזית האיראנית, כשבעלות בריתה של טהרן – החות׳ים בתימן וארגוני פרוקסי נוספים – מאיימים על חופש השיט; שנית, התבססות ההשפעה הרוסית והסינית בקרן אפריקה מחלישה את הנגישות האסטרטגית של המערב ואת כוחות המתינות באזור, ושלישית, כדי שלא להיקלע לעימות עם הגורמים הבוחשים בקלחת הסודנית עניינה העיקרי של ישראל הוא בייצוב המצב ולאו דווקא בהשגת הכרעה לטובת אחד הצדדים הניצים.
סודן, אם כן, היא מבחן ליכולתה של ישראל – יחד עם שותפותיה במערב – להשפיע על מאבקים במערכת בינלאומית רב־קוטבית. היעדר פעולה עלול להביא לאובדן אחד מהעורקים הימיים החיוניים ביותר לישראל לידי מעצמות עוינות.
האינטרסים האסטרטגיים של ישראל
ביטחון והים האדום
הים האדום הוא עורק החיים הימי של ישראל לאסיה ולאפריקה המזרחית. נמל אילת תלוי בשיט חופשי דרך מיצר באב אל־מנדב – נתיב המאוים כיום על ידי החות׳ים, הנתמכים בידי איראן, ועל ידי חוסר היציבות בחוף הסודני. הכאוס בסודן מאפשר הברחות נשק לחמאס ולחיזבאללה דרך סיני ולוב – תופעה המתועדת כבר שני עשורים. לפיכך, ייצוב סודן והרחקת גורמים עוינים ממנה, בדגש על איראן, הוא אינטרס ישיר של ישראל למניעת חידוש "מסדרון הנשק" מטהרן לעזה.
יישור קו דיפלומטי ואסטרטגי
בשנת 2020 הסכימה ממשלת המעבר בסודן להצטרף ל"הסכמי אברהם" – מהלך היסטורי לאחר עשרות שנות עוינות. אילו הושלם התהליך, היה נוצר ציר אסטרטגי המחבר בין ישראל, המפרץ וקרן אפריקה. ההזדמנות הזו התפוגגה לאחר ההפיכה הצבאית ב־2021 ופרוץ המלחמה, אך הרעיון נותר בתוקף: סודן יציבה ופרו-מערבית תחזק את נוכחות ישראל בים האדום ותשמש שותפה למאבק בטרור ולביטחון ימי.
לנורמליזציה עם סודן יש גם ממד סמלי: חרטום – עיר "שלושת הלאווים" של 1967 – הייתה יכולה להפוך לסמל פיוס. חידוש המסלול הזה, לאחר ייצוב המצב, יאותת כי נורמליזציה עם ישראל היא נתיב לפיתוח ויציבות, לא סיכון פוליטי.
שילוב אזורי ופיתוח
מעבר לביטחון ולדיפלומטיה, ישראל יכולה לתרום גם במישור המעשי. מומחיותה בחקלאות מדברית, ניהול מים ובריאות הציבור יכולה לסייע לשיקום סודן לאחר המלחמה. שילוב טכנולוגיות ישראליות עם מאמצי סיוע בינלאומיים עשוי לשקם תשתיות ולספק פרנסה במדינה החרבה – ולחזק את קשרי ישראל עם מדינות אפריקה.
אפשרויות הפעולה של ישראל
ישראל אינה יכולה לעצב לבדה את גורלה של סודן, אך היא יכולה לפעול – ישירות ובתיאום עם שותפות מערביות ואזוריות – כדי לצמצם סיכונים ולעצב את המציאות שלאחר המלחמה. ארבעה מסלולים בולטים:
שיתוף פעולה ימי ומודיעיני
יש להעמיק את התיאום המודיעיני עם ארה״ב ושותפות ערביות בתחום ביטחון הים האדום. ניטור נתיבי הברחת נשק מאיראן דרך סודן ותימן הוא חיוני. נוכחות ימית מחוזקת באילת, בשילוב עם שיתוף מידע בזמן אמת, תסייע להרתיע הברחות ופעילות פיראטית.
מעורבות בתיווך האזורי
האיחוד האפריקאי, סעודיה ואיחוד האמירויות מובילים יוזמות להפסקת אש. ישראל יכולה לשתף פעולה עם המתווכים הללו בשקט דיפלומטי, תוך הדגשת הסיכון שחוסר יציבות מתמשך מציב לביטחון הים האדום. הדיפלומטיה הישראלית יכולה להשלים את המאמצים המערביים בזכות ערוצי תקשורת ההולכים ומתרחבים באפריקה ובמפרץ.
דיפלומטיה הומניטרית
אף שתרומתה ההומניטרית של ישראל צנועה, יכולתה לספק מענה רפואי ולוגיסטי מהיר מוכרת בעולם. באמצעות סוכנות הסיוע הבינלאומית מש״ב וארגוני חברה אזרחית ישראלים המתמחים בהגשת סיוע לאזורי מצוקה, ניתן להוביל מאמצי סיוע שיחזקו את תדמיתה של ישראל ככוח בונה ואחראי באזור.
היערכות לנורמליזציה לאחר המלחמה
עם חזרתה של ממשלה אזרחית לגיטימית, על ישראל להיות מוכנה לחדש את המגעים לנורמליזציה ולתמוך בשילובה של סודן מחדש ב"הסכמי אברהם". צעד זה יתרום לשיקום סודן, יחזק את מעמדה האזורי של ישראל ויפתח הזדמנויות כלכליות חדשות.
יישור קו גאופוליטי עם המערב
עמדתה של ישראל כלפי סודן משתלבת באופן טבעי עם זו של ארצות הברית ומדינות מערביות נוספות. לכולן אינטרס משותף בשמירה על חופש השיט, בבלימת ההתפשטות האיראנית ובמניעת התבססות רוסית וסינית באזור הים האדום. יכולותיה המודיעיניות והמבצעיות של ישראל, יחד עם קשריה האזוריים, הופכות אותה לשותפה חיונית.
שיתוף פעולה זה מחזק את מקומה של ישראל במחנה הדמוקרטי והמערבי – מדינה טכנולוגית מתקדמת התורמת באופן ממשי ליציבות העולמית. בתקופה שבה המזרח התיכון מפולג והמעורבות האמריקנית נתונה במחלוקת, מעורבות ישראלית באפריקה יכולה להמחיש את אחריותה ותפקידה כשותפה אמינה בסדר הליברלי הבינלאומי. יש לכך משנה חשיבות בהקשר של המאמצים שמובילה ארה"ב להרחיב את "הסכמי אברהם" ולשלב בהם גם את סעודיה.
סיכום
קריסתה של סודן מהווה הן אסון הומניטרי חריף והן איום אסטרטגי ארוך-טווח על ישראל. לנוכח הידרדרות הביטחון בים האדום והעמקת המעורבות האיראנית, אין לישראל פריבילגיה להישאר אדישה. עם זאת, התייצבות גלויה לצד אחד הצדדים הלוחמים עלולה להכתים את ישראל בפשעי מלחמה ששני הצדדים מעורבים בהם, ולהרחיק את ההנהגה שתקום בעתיד.
במצב זה, האינטרס הישראלי מחייב מעורבות זהירה ומדורגת שתתמקד בשלושה מהלכים עכשוויים:
- מניעת התבססות איראן והברחות נשק באמצעות יכולות מודיעין ושיתוף פעולה עם ארה״ב ועם שותפות ערביות מובילות.
- חיזוק ביטחון הים האדום באמצעות הצבת קווים אדומים והרחבת התיאום המבצעי עם שותפים אזוריים.
- פעילות דיפלומטית חשאית בתיווך מאוזן שאינו מזהה את ישראל עם אחת מהמעורבות הברבריות בשטח.
צעדים מוגבלים אלו יאפשרו לישראל לשמור לעצמה מרחב השפעה עתידי, ובמקביל להימנע מהסתבכות מוסרית ומדינית.
כאשר תבשיל הזדמנות פוליטית – עם עליית הנהגה אזרחית לגיטימית – על ישראל להיות ערוכה לשוב לקידום הנורמליזציה ולהציע תמיכה בשיקום הכלכלי והחברתי של סודן. כך ניתן יהיה להרחיב את "הסכמי אברהם", להבטיח עומק אסטרטגי לישראל, ולהפוך את הים האדום מציר של איום מתמשך למסדרון של שיתוף פעולה והתקרבות.
ישראל אינה יכולה לפתור לבדה את המשבר בסודן – ודאי שלא בעת הנוכחית – אך תכנון נכון כעת מבטיח השפעה אמיתית לאחר המלחמה. זהו תנאי יסודי לשמירת האינטרסים הביטחוניים של ישראל ולהובלת מהלך אזורי לטובת כולם.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
