מבוא
החות'ים, הידועים גם בשם "אנצאר אללה", הם תנועה מיליציונית שיעית – זיידית שמקורה בצפון תימן. הם עלו לשלטון בעקבות מלחמת האזרחים בתימן שהחלה ב-2014, כאשר כבשו את הבירה צנעא והדיחו את הממשלה הלגיטימית המוכרת על ידי הקהילה הבינלאומית. מאז, הם הפכו לאיום אסטרטגי משמעותי על היציבות האזורית, בעיקר בשל בריתם ההדוקה עם איראן, שמספקת להם נשק, אימונים ותמיכה לוגיסטית.
האיום החות'י התעצם מאוד מאז אוקטובר 2023, עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, כאשר החות'ים החלו לתקוף ספינות מסחריות בים האדום ולשגר טילים וכטב"מים לעבר ישראל ומטרות נוספות באזור. נכון לספטמבר 2025, החות'ים ביצעו יותר מ-100 התקפות על כלי שיט אזרחיים וצבאיים בים סוף ובמפרץ עדן, מאז תחילת המערכה בנובמבר 2023. בכך הם גרמו לשיבושים כלכליים גלובליים, כולל הארכת משכי הפלגת סחורות, חסימת מעבר ספינות בתעלת סואץ וסגירת נמל אילת. מהלכים אלו הובילו להתערבות צבאית של ארצות הברית, עוד בתקופת ממשל ביידן, בראש קואליציה של מדינות כדוגמת בריטניה וצרפת ולאחר שארה"ב של הנשיא טראמפ הגיעה להסכם מול החות'ים לפיו לא יתקפו ספינות אמריקאיות וספינות מסחר (ההסכם לא כלל הפסקת תקיפות ספינות ישראליות ותקיפות לעבר מדינת ישראל), עברה מדינת ישראל להוביל את המערכה כנגד החות'ים.
תימן היא אחת המדינות העניות ביותר בעולם, עם היסטוריה ארוכה של סכסוכים פנימיים. התל"ג לנפש בה עומד לפי נתוני קרן המטבע העולמית על 515 דולר. החות'ים, שמקורם בקהילה הזיידית (פלג שיעי שמהווה כ-35% מאוכלוסיית תימן), התחילו כתנועת מחאה נגד השלטון המרכזי בשנות ה-90. הם האשימו את הממשלה בשחיתות ובשיתוף פעולה עם סעודיה וארצות הברית. ב-2014, בעקבות "האביב הערבי", הם כבשו את הבירה צנעא והחלו במלחמה נגד הקואליציה הסעודית-מצרית, שתמכה בממשלה הלגיטימית.
ניתן להניח שמקורו של האיום החות'י נובע ממספר סיבות. לאמונה הדתית תפקיד מכריע, כשישראל מייצגת בעיניהם, באמצעות פעילותה נגד הפלסטינים, את אויבי האיסלם ויש לנהל מולה ג'יהאד עיקש ללא פשרות ותוך הקרבה עצמית מוחלטת. איראן שמבקשת להנהיג את העולם השיעי, עושה באמונה זו שימוש, תוך שנציגים איראניים מסייעים לחות'ים ומספקים להם אמצעי לחימה, טכנולוגיה וייעוץ. לבסוף, הלחימה בישראל מסייעת לחות'ים להסיט את דעת הקהל המקומית מעיסוק במצבה הקשה של המדינה, לסוגיות איסלמיות רחבות. התנהלות שמאפיינת את השליטים הערביים במאה השנים האחרונות
איראן הפכה לנותנת החסות העיקרית של החות'ים, כחלק ממדיניות "ציר ההתנגדות" נגד ישראל, סעודיה וארצות הברית. החות'ים קיבלו טילים בליסטיים, כטב"מים וטכנולוגיה נגד מטוסים, מה שאפשר להם להרחיב את טווח התקיפות שלהם ולשפר את דיוקם. החות'ים שולטים כיום בכ-70% מאוכלוסיית תימן, אך שליטתם מבוססת על כוח צבאי ולא בהכרח על תמיכה רחבה. הם משתמשים בטקטיקות גרילה, מסתתרים בהרים ובכפרים ומשתמשים באזרחים כמגנים אנושיים, מה שמקשה על התמודדות צבאית.
מאז אוקטובר 2023, הם הצהירו כי התקפותיהם על ספינות בים האדום הן חלק מהבעת "סולידריות עם פלסטין", אך למעשה הן משמשות להגברת ההשפעה האיראנית באזור. ב-2025, לאחר ההסכם להפסקת אש זמנית שסוכם מול ארצות הברית (מאי 2025), החות'ים חידשו את התקפותיהם לעבר כלי שייט במרחב. ההתקפות הללו כללו לא רק ספינות ישראליות, אלא גם כלי שיט בינלאומיים לגביהם נטען שהם בבעלות של יהודים. זאת, לצד המשך הירי הספוראדי של טילים וכטב"מים לעבר מדינת ישראל.
האיום ודרכי התמודדות
האיום החות'י כולל מספר מרכיבים. ראשית מבחינה צבאית, החות'ים תוקפים ספינות בים האדום באמצעות טילים, כטב"מים וסירות נפץ. פגיעה זו בסחר שעובד במצרי באב-אל-מנדב, פוגעת באופן מתמשך בחלק נכבד מהסחר העולמי באזור. זאת כאשר, מספר הספינות שעברו בתעלת סואץ בין נובמבר 2023 לאוקטובר 2024, ירד מלמעלה מ – 2000 ספינות למתחת ל – 900. מבחינת ישראל, זו פגיעה קשה בסחר אבל לא רק בו. נמל אילת שהוא השער הדרומי של מדינת ישראל, משותק לחלוטין מתחילת המלחמה וכיום לא מתבצעת בו פעילות מסחרית כלל והוא מספק מעט שרותים לחיל הים. מבחינה גלובלית, ההערכה היא שהפגיעה של החות'ים בחופש השיט הובילה להפסדים של כטריליון דולר בסחר הגלובלי.
לצד זאת, החות'ים גם יורים טילים בליסטיים ומשגרים כלי טיס בלתי מאויישים לעבר ישראל. שיגורים אלו אמנם מיורטים ברובם הגדול, אולם לעתים הם חודרים את מערכות ההגנה ואף מצליחים לפגוע בתשתיות קריטיות, כגון נתב"ג (מאי 2025), שדה התעופה רמון והעיר אילת (ספטמבר 2025). פגיעות אלו, על אף שאינן מסכנות את קיומה של מדינת ישראל, פוגעות בתחושת הבטחון ויוצרות נזק כלכלי למדינה. לדוגמא, בעקבות הפגיעה בנתב"ג, הגם שלא נגרם נזק משמעותי בנפש וברכוש, הפסיקו מרבית חברות התעופה העולמיות את טיסותיהן לישראל ותרמו לבידודה. הלכך, להבנתנו מדינת ישראל נדרשת לפעולה נחושה ומרוכזת לדיכוי האיום הימי והאווירי מצד החות'ים.
החות'ים מאיימים על הממשלה התימנית הרשמית בראשות עבד רבו מנסור האדי (עד 2022), ולאחר מכן המועצה הנשיאותית. ממשלה זו נתמכת על ידי קואליציה ערבית בהובלת ערב הסעודית, הכוללת מדינות כמו איחוד האמירויות, בחריין, מצרים ומרוקו. קואליציה זו, שהחלה את מבצע "סופה נחרצת" במרץ 2015, נלחמת להחזיר לידי הממשלה התימנית הנבחרת, את השליטה בכלל המדינה ולהדוף את החות'ים מצנעא ואזורים אחרים. כוחות הקואליציה כוללים גם מיליציות מקומיות התומכות בממשלה הרשמית.
במקביל, ישנם מספר ארגונים מקומיים המתנגדים ואף פועלים נגד החות'ים, כדוגמת: בריגדת אמליקה (Amaliqa Brigades) מיליציה תימנית הנתמכת, כמו כוחות נוספים, על ידי איחוד האמירויות, שהצליחה להדוף את החות'ים באזורים כמו מחוז שבווה (Shabwah) בדרום תימן ומתמקדת בהגנה על אינטרסים מקומיים ובמאבק נגד ההשתלטות החות'ית. הבריגדה נחשבת לכוח איכותי בזכות התמיכה מהאמירויות, בכסף, אימונים וציוד לחימה.
אל-קאעדה בחצי האי ערב (AQAP) שהיא זרוע של ארגון אל-קאעדה, מתנגדת לחות'ים על רקע דתי, שכן החות'ים שייכים לזרם השיעי-זיידי ואילו אל-קאעדה היא ארגון סוני קיצוני. אל-קאעדה מחזיקה בטריטוריות במרכז תימן וביצעה בעבר התקפות נגד החות'ים, אך גם נגד כוחות הממשלה התימנית הרשמית. כך גם כוחות המדינה האסלאמית (דאעש) בתימן, גם הם בדומה לאל-קאעדה, מתנגדים לחות'ים על בסיס אידאולוגיה דתית, כגוף סוני קיצוני. הקבוצה מחזיקה בשטחים מצומצמים במרכז תימן ומבצעת פיגועים נגד החות'ים, אם כי היא פחות דומיננטית מאל-קאעדה.
המועצה הדרומית (Southern Transitional Council – STC)מייצגת את האינטרסים של דרום תימן, שחלק מתושביה שואפים להקים מדינה עצמאית או אוטונומיה. הארגון הנתמך אף הוא על ידי איחוד האמירויות, מתנגד לחות'ים ומבקש להגביר את השליטה בדרום, במיוחד בעדן ובאזורי החוף. הם מנהלים לחימה לפרקים כנגד החות'ים. קיימים גם שבטים שונים בצפון ובמרכז תימן המתנגדים לחות'ים, לעיתים בשל סכסוכים מקומיים או התנגדות לשליטה החות'ית. חלק מהשבטים משתפים פעולה עם הקואליציה הסעודית או עם כוחות מקומיים אחרים, אך לעיתים הם פועלים באופן עצמאי.
תצוין גם מפלגת הרפורמה "אלאצלאח", (Yemeni Congregation for Reform) אחד הכוחות המשמעותיים המתנגדים לחות'ים.
לבסוף, ישנם כוחות הנאמנים לנשיא תימן המודח עלי עבדאללה סאלח. הנשיא ואנשיו שיתפו פעולה עם החות'ים, אך לאחר התנקשות בסאלח על ידי החות'ים, חלק מהכוחות התומכים בו עברו להתנגדות פעילה מולם. כיום, השפעתם מוגבלת, אך חלק מקבוצות הלוחמים ממשיכים להתנגד לחות'ים באופן מקומי.
ארצות הברית שבה והטילה סנקציות על רשתות מימון חות'יות בספטמבר 2025 והחזירה את הגדרתם כארגון טרור שבוטלה בתקופת הנשיא ביידן על כל המשתמע מכך. לאור מורכבות האיום והמרחק הרב ממדינת ישראל, התמודדות עם החות'ים, מחייבת מענה בגישה מרחיבה. לכן, מעבר למה שכבר מתבצע באופן הולך ומתגבר, נדרש לחפש כלים נוספים ולהרחיב השימוש בכלים הקיימים המופעלים כיום..
לנוחות הקורא, מצורפת מפת אזורי השליטה בתימן.[1]
ראשית הצירים, היא כמובן הרחבה והעמקה של האחיזה המודיעינית. בתחום זה נעשה רבות בשנתיים האחרונות וממצב של אחיזה מודיעינית רופפת עד לא קיימת טרום אוקטובר 2023, הגיע צה"ל ליכולת לתת תמונת מטרה בזמן אמת שאפשרה לתקוף ולסכל את מרבית חברי ממשלת הטרור וההנהגה הצבאית של הארגון כשהתכנסו לפגישה. צריך להמשיך ולהעמיק את האחיזה, תוך הקצאת המשאבים הנדרשת וככל שניתן בסיוע מדינות בעלות אינטרסים משותפים באזור, כגון ארה"ב, בריטניה, ערב הסעודית, איחוד האמירויות ועוד.
המשך התקיפות לסיכול בכירים בצבא ובהנהגה. פעולה זו מסייעת בהחלשת המשטר ויכולתו לפעול נגדנו בצורה אפקטיבית ונכון להמשיך ולהעמיק בקו זה ככל שניתן. הדבר מחייב מודיעין מדויק וככל שמנהיגי החות'ים יפתחו תודעת נרדפות ויגלו זהירות רבה יותר, תהפוך משימה זו למורכבת יותר. המענה יצריך שילוב יכולות תקיפה מהאוויר ומהים, לצד פיתוח וטיפוח גורמים מקומיים שיוכלו אף הם לפעול לפגיעה באותם בכירים, בדומה למה שנעשה, לפי מספר מקורות, באיראן לפני ובמקביל להתקפה הישראלית ביוני.
תקיפת מחסני תחמושת, מתקני ייצור, מתקני אחסון ומערכות שיגור, מסייעים לצמצם את היכולת של החות'ים לפעול נגדנו וגם אותם צריך להמשיך ואף להרחיב ככל שניתן. חלק גדול ממתקני השיגור הקבועים והחפורים נתקפו, יש להמשיך במאמץ זה ולתת את הדעת למענה ליכולות השיגור הניידות ולכלי הטייס הבלתי מאויישים. מיקוד חשוב, נדרש להיות לפגיעה והשמדה של יכולות הייצור העצמי, בדגש על ייצור כלי טייס בלתי מאויישים שהולכים ותופשים נתח גדול בארסנל הנשק החות'י.
ייצור אמצעי לחימה מחייב תשתית אנרגטית רחבה, לכן חיוני לתקוף גם את מערכות האנרגיה של החות'ים. פגיעה שכזו, מפחיתה את יכולת הייצור ופוגעת במשילות הארגון. ראינו מספר דוגמאות של תקיפת מערכות ייצור (שנאים ותחנות כוח) ומתקני אחסון נפט, גם כאן נדרשת הרחבה של המענה ויצירת בנק מטרות תשתית מותאם.
לחלק של תימן הנשלט על ידי החות'ים, אין יכולת קיום כלכלי עצמאית והוא תלוי ביבוא חיצוני של מגוון מוצרים. החל ממוצרי מזון בסיסיים, דרך מוצרים מתקדמים וחומרי גלם ועד למערכות נשק. הטלת מצור ימי ואווירי על החות'ים, הוא גורם משמעותי בשלילת המשאבים שהיא מאבני היסוד בלחימה בארגון טרור וגרילה הפועל בקרב אוכלוסייה אזרחית. מצור זה, צריך לבוא במיקוד לפגיעה במשלוחי הנשק ואמצעי הלחימה מכיוון איראן ומדינות נוספות המסייעות לחות'ים. משלוחים אלו, מאפשרים להם להחליף את אמצעי הלחימה שנפגעו, לחדש מלאים ולהמשיך ולתקוף את מדינת ישראל ואת נתיבי השיט במפרץ. לכן, נכון להמשיך בתקיפת שדות התעופה והנמלים וביצירת מנגנון של מעין מצור ימי ואווירי על הארגון.
כחלק מעקרונות היסוד ללחימה בטרור ובגרילה, נדרש רכיב משלים של פעולה קרקעית שמטרתו למנוע מהאויב שליטה בשטח וחופש פעולה. מאחר ואין ביכולתה וברצונה של מדינת ישראל לפעול נגד החות'ים מהקרקע, נדרש לחפש חלופות נוספות.
מטבע הדברים, לא נוכל לבנות על סיוע קרקעי ממצרים, השכנה החזקה של החות'ים שמחזיקה בצבא יבשה גדול ומצוייד וזו שנפגעה משמעותית מצמצום התעבורה הימית בתעלת סואץ. החלופה הרלוונטית היא צבא הממשלה התימנית והמליציות השונות הפועלות בתיאום מולו. בתימן יש ממשלה נבחרת שנלחמת מול החות'ים שנים ארוכות מעמדת נחיתות צבאית. אחרי שערב הסעודית, איחוד האמירויות ומצרים הפסיקו את פעילותן בסיוע ישיר בלחימה בחות'ים ובתמיכתן בממשלה, החזית הפכה מקובעת והתגבש קו הפרדה בין חלקי תימן. תקיפות ממוקדות של צה"ל על כוחות הצבא החות'י ועמדותיהם באזור הגבול, יוכלו לסייע ולדרבן את כוחות הממשלה התימנית והמליציות המתנגדות לשלטון החות'י, לפתוח במתקפה קרקעית כנגדם. זאת, לצד סיוע במודיעין ובציוד לחימה וציוד לוגיסטי, בשאיפה על ידי צד שלישי, או ממשאבים אמריקאיים.
גורם רלוונטי נוסף לפעולה קרקעית נגד החות'ים הוא באמצעות שיתוף פעולה עם הטיגרינים, שהם הרוב של התושבים באריתריאה להם יש אינטרס אסטרטגי וגם יכולת צבאית קרקעית להביס את החות'ים. שיתוף פעולה עם ארצות הברית, מצרים, האמירויות וערב הסעודית יוכל לסנכרן, לממן ולהניע פעולה בכיוון זה. לצורך זה ניתן לרתום למערכה גם חלקים רלוונטיים בקהילה האריתריאית בישראל. בכל מקרה, טוב תעשה ישראל אם תבחן סיוע למתנגדי החות'ים, תוך בנייה של יכולות שליחים לפעול מולם. ניתן לעשות שימוש גם בגורמי ההתנגדות המקומית בבחינת אויבו של אויבי הוא ידידי.
אין במערכה מול החות'ים נקודה ארכימדית צבאית אחת שפגיעה בה תעצור את הלחימה בוודאות. יש שתי נקודות חיצוניות שנכון לקחת בחשבון: האחת, הכרעת החמאס בעזה ועצירת המערכה בה, תביא בסבירות גבוהה לעצירת הירי החות'י, מאחר וסיבת מעורבותם בלחימה כנגד ישראל מלכתחילה לא תתקיים. השניה, התקדמות לחתימה של הסכם בין ארה"ב ואיראן, אליו נדרוש להכניס הפסקת הירי החות'י עלינו. מאחר והממשל החות'י הוא שליח של איראן, הרי שבהשפעתם של האיראנים, ניתן להגיע להבנות שיסירו איום זה.
סיכום
כאמור, מדובר בבעיה מורכבת ורחוקה מגבולנו. בעיה שאין לה פתרון מהיר, פשוט ואלגנטי. נדרש לפעול באופן מקביל במספר מישורים, תוך הפעלת שיתופי פעולה ובריתות. גם אם מדובר בבריתות תועלתניות ולא בהסכמה רעיונית.
לאורך זמן, ניתן יהיה למזער את האיום החות'י עד כדי לבטלו בכלל באמצעות מספר מרכיבים: מודיעין איכותי שמאפשר לקבל התרעות על שיגורים, ליצור בנק מטרות, כולל מטרות זמן אמת ומסייע בקבלת ההחלטות וביכולת מימוש תקיפות יעדים מהירה; תקיפת מטרות ערך של השלטון החות'י, בדגש על סיכול בכירים, מערכות הייצור ובדגש מיוחד על הכטב"מים; הטלת מצור ימי ואווירי על החות'ים, בדגש לערוצי כניסת הסחורות ולערוצי העברת אמצעי לחימה מאיראן ויצירת שיתופי פעולה ישירים או עקיפים עם אויבי החות'ים וסיוע ללחימתם באמצעות פגיעה בכוחות ובמערכים של החות'ים הניצבים מולם.
שילוב כלל המרכיבים והתייחסות לבעיה החות'ית כבעיה אסטרטגית, תביא בטווח הזמן הבינוני להישג מצרפי שיחד עם השגת ההכרעה בעזה, או הסכם עם איראן, יביאו לעצירת המערכה מול החות'ים.
[1] Yemen Control Map & Report: Truce Pauses Fighting – April 2022. https://www.polgeonow.com/2022/04/yemen-civil-war-map-2022.html
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
