מבוא

המאבק בטרור הוא אתגר מרכזי של המאה ה-21, בייחוד עבור מדינה כמו ישראל הנתונה לאיומים מתמשכים מצד ארגוני טרור וביניהם חמאס, ג'יהאד אסלאמי, חיזבאללה וארגונים נוספים. מאמר זה מבקש להפריך את הטענה שלא ניתן להביס טרור באמצעים צבאיים, וכי רק מעשה מדיני יוכל להפסיק את הטרור. אכן, תמיד יש לחתור למעשה מדיני, אבל הטענה שאין דוגמאות להכנעת טרור באמצעים צבאיים היא טענה מופרכת. מאמר זה ינתח את התופעה של הכנעת טרור באמצעים צבאיים, יציג דוגמאות היסטוריות למקרים שבהם הצליחו צבאות להביס כוחות גרילה, כולל מבצע "חומת מגן" ביהודה ושומרון כדוגמה רלוונטית בהקשר הישראלי, ויסיים בגיבוש עקרונות מרכזיים להצלחה במאבק זה.

מאפייני לוחמת טרור וגרילה

טרור ולוחמת גרילה הם צורות של עימות א-סימטרי שבו כוחות קטנים, גמישים ובלתי סדירים מתמודדים מול צבאות סדירים גדולים ומאורגנים. בניגוד למלחמות קונבנציונליות, שבהן שני צבאות נפגשים בשדה הקרב, טרוריסטים ולוחמי גרילה נמנעים מעימותים ישירים ומעדיפים טקטיקות כגון פיגועים המבוצעים על ידי חוליות או יחידים, התקפות פתע, חבלה ומלחמה פסיכולוגית. הטרור אינו מיועד להכריע את האויב באמצעות הפיגועים אלא לזרוע פחד, לשבש את השגרה ולערער את המורל. הסתתרות בקרב אוכלוסייה אזרחית מאפשרת לטרור ולגרילה להימנע מזיהוי, כפי שנראה בערים פלסטיניות או באזורים עירוניים בצ'צ'ניה. מלחמה פסיכולוגית, באמצעות תעמולה או פעולות טרור, מכוונת לשחוק את רוח הלחימה של היריב. מאפיינים אלו הופכים את המאבק בטרור ובגרילה למאתגר, שכן הצבא הסדיר נדרש לפעול בסביבות מורכבות, לעיתים תחת מגבלות משפטיות ומוסריות, תוך התמודדות עם חוסר ודאות לגבי זהות האויב ומיקומו.

אתגרים במאבק בטרור ובגרילה

המאבק בטרור ובגרילה מציב בפני צבאות סדירים אתגרים רבים. ראשית, גורמי הטרור פועלים בדרך כלל בקרב אוכלוסייה המזדהה איתם ותומכת בהם. מכיוון שהם משתלבים באוכלוסייה קשה לזהותם וקל להם לגייס פעילים במקום אלה שנפגעים. שנית, קשה למנוע מגורמי טרור וגרילה להצטייד בנשק ובאמצעי חבלה. לעיתים טרור וגרילה נסמכים על משאבים חיצוניים, כמו התמיכה האיראנית בחיזבאללה או בחמאס, לצורכי השגת נשק, תחמושת, מימון הפעילים ויצירת תמיכה עממית; בהעדר יכולת להשיג נשק מבחוץ גורמי הטרור יכולים להשתמש באמצעים פשוטים וקלים יחסית להשגה. שלישית, פעולות צבאיות בסביבה אזרחית מעלות שאלות מוסריות, משום שהן עלולות לגרום לנזק אגבי בפגיעה בבלתי מעורבים, לעורר ביקורת בינלאומית ולהגביר את התמיכה בארגוני הטרור. לבסוף, הצלחה צבאית זמנית אינה מבטיחה יציבות ארוכת טווח, שכן טרור מונע מזרמי עומק ואידאולוגיים או קיצוניות דתית, הדורשים טיפול משלים מעבר לכוח צבאי.

דוגמאות היסטוריות להכנעת טרור וגרילה

מבצע "חומת מגן" ביהודה ושומרון

מבצע "חומת מגן" נערך במרץ–מאי 2002 ונמשך בסדרת מבצעים ברחבי יהודה ושומרון ללחימה בטרור המתאבדים עד לאמצע שנת 2005. מבצע זה הינו דוגמה מרכזית ורלוונטית בהקשר הישראלי להצלחת צבא סדיר בהכנעת טרור, ובייחוד טרור מתאבדים. במהלך הלחימה עם הפלסטינים בשנים 2000–2007 התמודדה מדינת ישראל עם גל חסר תקדים של פיגועי התאבדות, שהגיע לשיא בפיגוע במלון פארק בנתניה בליל הסדר במרץ 2002, שבו נרצחו 30 אזרחים ונפצעו עשרות. ארגונים כמו חמאס, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני וגדודי חללי אל-אקצא המשויכים לפת"ח פעלו מתוך ערים פלסטיניות ביהודה ושומרון, תוך ניצול תשתיות טרור נרחבות במחנות הפליטים ובשכונות צפופות. לאחר כיבוש השטח, השבת השליטה בערים הפלסטיניות במהלך מבצע "חומת מגן" והפגיעה הראשונית בתשתיות הטרור, המשיך צה"ל בלחימה עד להבסת טרור המתאבדים באמצע 2005. הכלי המרכזי היה פגיעה במוקדי הכוח של הארגונים בקרב האוכלוסייה הפלסטינית, תוך הימנעות ככל האפשר מפגיעה באוכלוסייה הבלתי מעורבת ופעולה כמעט רציפה בשטחי הרשות. הקמת גדר ההפרדה, והמחיר המצטבר של הפגיעה באיכות החיים של האוכלוסייה ובתפקוד הרשות הפלסטינית בשל הצורך של ישראל לנקוט צעדי ביטחון, חיזקו את הבידוד של ארגוני הטרור ואת תחושת הנרדפות של אנשיהם והִקשו גם על הברחות אמצעי הלחימה. הטרור אומנם לא פסק, אבל ירד לרמה נמוכה במידה ניכרת. למעשה, במחצית השנייה של 2005 הפסיק הטרור מיהודה ושומרון, שאיים על תפקודה של מדינת ישראל למעלה מארבע שנים, להוות גורם משמעותי בעשייה הלאומית. הטרור מיהודה ושומרון, ובעיקר מצפון השומרון, חזר לצמוח שנים מספר מאוחר יותר, וזאת כנראה כתוצאה מצמצום פעילות כוחות צה"ל בשטחי הרשות ופינוי היישובים מצפון השומרון במסגרת ההתנתקות בסוף שנת 2005, אך לא חזר להיקף שאפיין אותו במהלך האנתיפאדה השנייה. זהו לקח חשוב נוסף: כשנלחמים בטרור ובגרילה המבוססים על מצע דתי ואידאולוגי נדרש לשמר את הטיפול בתופעה, או שנמצא אותה חוזרת וצומחת מחדש. אם תרצו, מדיניות של "כיסוח דשא" שוטפת.

מלחמת הבורים השנייה

מלחמת הבורים השנייה בדרום אפריקה מסוף המאה התשע עשרה עד לתחילת המאה העשרים היא דוגמה מוקדמת ומובהקת להצלחת צבא סדיר בלחימה נגד לוחמת גרילה. לאחר תבוסות בשדה הקרב הקונבנציונלי עברו הבורים, חקלאים ממוצא הולנדי, לטקטיקות גרילה, תוך ניצול היכרותם עם השטח הכפרי והתמיכה של האוכלוסייה המקומית. הבריטים, שהיו נחושים לדכא את המרידה, יישמו אסטרטגיה קשוחה ומקיפה. הם הקימו רשת צפופה של מוצבים צבאיים ששלטו על נתיבי התנועה המרכזיים ובכך הגבילו את חופש התנועה של הבורים. במקביל, הבריטים שרפו חוות ושדות חקלאיים ששימשו כמקורות מזון ואספקה לגרילה ובכך חנקו את יכולתה להתקיים. בנוסף, הם העבירו אוכלוסיות אזרחיות, כולל נשים וילדים, למחנות ריכוז, פעולה שמטרתה הייתה לנתק את הגרילה מתמיכה עממית. מחנות אלו, שסבלו מתנאים ירודים ומחלות, גרמו לתמותה גבוהה ועוררו ביקורת בינלאומית קשה. עם זאת האסטרטגיה הבריטית הצליחה לשבור את תנועת הגרילה, והבורים נכנעו ב-1902. שיטות הפעולה האכזריות דאז אינן רלוונטיות כיום, כמובן, אך העיקרון של הכבדה על חופש התנועה של פעילי הטרור והפרדה בינם לבין האוכלוסייה התומכת בה ככלי מכריע בלחימה בטרור הוא בר יישום גם כיום.

מלחמת האזרחים ביוון

מלחמת האזרחים ביוון, שנמשכה בין 1946 ל-1949, היא דוגמה נוספת להצלחה צבאית נגד גרילה. לאחר מלחמת העולם השנייה ניהלו כוחות קומוניסטיים ביוון, שקיבלו תמיכה מיוגוסלביה, לוחמת גרילה בהרי המדינה במטרה להפיל את הממשלה. הצבא היווני, שנהנה מסיוע צבאי וכלכלי נרחב מבריטניה ומארצות הברית, יישם אסטרטגיה ששילבה שליטה בשטח וניתוק משאבים. הצבא השתלט על כפרים ששימשו כבסיסי תמיכה לגרילה ובכך הגביל את יכולתה להתחבא ולהתארגן. במקביל חסמו היוונים מעברי הרים שהיוו נתיבי אספקה מיוגוסלביה, מה שפגע קשות ביכולת הגרילה לקבל נשק וציוד. פעולות מודיעיניות מדויקות אפשרו מתקפות ממוקדות נגד מפקדות ובסיסי גרילה, ובכך שבר הצבא היווני את רוח הלחימה של הכוחות הקומוניסטיים. עד 1949 קרסה הגרילה בשל אובדן משאבים ותמיכה חיצונית. ההצלחה התבססה על שילוב של כוח צבאי, מודיעין וניתוק מתמיכה חיצונית ומיכולת תספוק פנימית.

הלחימה במלאיה

הגרילה הקומוניסטית במלאיה, שפעלה בעיקר ביערות, הסתמכה על תמיכה של אוכלוסיות כפריות, בעיקר ממוצא סיני, שסיפקו מזון, מחסה ומידע. הפעולה הבריטית בין השנים 1948–1960 יישמה שילוב של כוח צבאי עם מאמצים אזרחיים. הם הרחיקו אוכלוסיות כפריות לכפרים מוגנים, ובכך ניתקו את הגרילה ממקורות התמיכה שלה. במקביל, הבריטים הקימו מערך מודיעיני מתקדם שזיהה פעילי גרילה ומפקדות ואִפשר מבצעים ממוקדים לפגיעה בהם. הם גם הכשירו כוחות צבא מלאיים מקומיים, שהכירו טוב יותר את השטח והצליחו לשלוט בו לאורך זמן, תוך מאמצים לשיפור תנאי החיים של האוכלוסייה המקומית, כדי למנוע את תמיכתה בגרילה. עד 1960 נשברה הגרילה ונכנעה, והבריטים הצליחו להשיב את השליטה במלאיה. דוגמה זו מדגישה את החשיבות של שילוב בין כוח צבאי, מודיעין, ניתוק תמיכה עממית ומאמצים אזרחיים.

מלחמת צ'צ'ניה השנייה

מלחמת צ'צ'ניה השנייה, שהתקיימה בין 1999 ל-2009, היא דוגמה לעימות אלים שבו התמודד הצבא הרוסי עם גרילה צ'צ'נית בגרוזני ובהרי הקווקז. הרוסים יישמו אסטרטגיה קשוחה שכללה כיבוש העיר גרוזני, שהייתה מרכז המרד, וניתוק ערוצי אספקת נשק וציוד מהגבולות. הם הקימו מיליציות פרו-רוסיות שסייעו בשליטה בשטח, וביצעו תקיפות נרחבות נגד מחנות הגרילה. פעולות אלו הובילו לדיכוי המרידה עד 2009. האסטרטגיה הרוסית התאפיינה באלימות קשה שגרמה לסבל רב לאוכלוסייה האזרחית ולביקורת בינלאומית על הפרות זכויות אדם. ההצלחה התבססה על שליטה בשטח, ניתוק משאבים ושיתוף פעולה עם כוחות מקומיים.

מלחמת האזרחים בסרי לנקה

מלחמת האזרחים בסרי לנקה, שהגיעה לשיאה בין 2006 ל-2009, התאפיינה בעימות בין הצבא הסרי לנקי לבין ארגון "הנמרים הטמיליים", שהפעיל לוחמת גרילה מתוחכמת ואכזרית, תוך שימוש רב במחבלים מתאבדים. הצבא פתח במתקפה נרחבת שכללה כיתור ובידוד אזורי השליטה של הארגון בצפון המדינה. הצבא השמיד את היכולות הימיות והאוויריות של הארגון וביצע תקיפות ממוקדות נגד המנהיגות הצבאית שלו. פעולות אלו, בשילוב עם מצור על אזורי המחיה והפעולה של הגרילה, הובילו לקריסת הארגון ב-2009. ההצלחה התבססה על ריכוז מאמץ של כוח צבאי עודף ומכריע, ניתוק אנשי הגרילה ממשאביהם ופגיעה במנהיגות.

ההצלחות בהכרעת טרור וגרילה באמצעים צבאיים מלמדות שהדבר אפשרי, אך ההצלחה איננה מובטחת והיו גם כישלונות. דוגמה בולטת לכישלון המערכה הצבאית נגד טרור הייתה בסומליה בשנות ה-90. מרכיבים מספר הובילו לכישלון הזה: ראשית סוגיית חלוקת הסיוע ההומניטרי. הקרבות בין המיליציות השונות גרמו לכך שסיוע הומניטרי לא הצליח להגיע לאוכלוסייה הנזקקת. הסיוע ההומניטרי הפך לסחורה בשוק השחור, כשהאוכלוסייה הנזקקת אינה מקבלת אותו. המיליציות החמושות שהשתלטו על משלוחי סיוע השתמשו ברווחים ממכירתו לצורכי רווח אישי ולמימון פעילות טרור. מרכיב נוסף היה בהעדר הפרדה בין גורמי הטרור לאוכלוסייה. כתוצאה מכך ניצלו המיליציות החמושות אזרחים כמגן אנושי כדי למנוע תקיפות אוויריות או קרקעיות מצד כוחות האו"ם וארצות הברית. בסיסים של המיליציות ומחסני נשק שלהן הוקמו לעיתים קרובות באזורים מיושבים בצפיפות כדי להרתיע מתקיפה.

עקרונות אסטרטגיים להצלחה

מהדוגמאות שתוארו ניתן להסיק כמה מסקנות באשר לעקרונות האסטרטגיים המובילים להכנעת הטרור באמצעים צבאיים.

הצלחת צבאות במאבק בגרילה תלויה ביישום עקרונות מרכזיים. ניתוק קווי האספקה, כגון חסימת גישה לנשק, תחמושת ומימון, מחלישה את יכולת הגרילה לפעול לאורך זמן. בידוד מהאוכלוסייה, המהווה גורם מסייע ותומך וגם מחסה שבקרבו פועלים אנשי הטרור והגרילה בנוחות, באמצעות מחסומים, סגרים או לעיתים העתקה זמנית של אוכלוסיות, מפחית את התמיכה העממית בגרילה. פעולות ממוקדות, הנשענות על מודיעין מדויק, מאפשרות פגיעה במפקדות, בסיסים ומנהיגים תוך מזעור נזק לאזרחים. שילוב של אמצעים לא-צבאיים, כגון שיפור תנאי חיים או תוכניות דה-רדיקליזציה, חיוני למניעת התפרצות מחודשת של הטרור. עקרונות אלו, המודגמים בדוגמאות ההיסטוריות שלהלן, מהווים את הבסיס להצלחה במאבק בטרור.

בכל הדוגמאות ההיסטוריות, המכנה המשותף להצלחה הוא ניתוק הגרילה או ארגוני הטרור ממקורות האספקה והתמיכה העממית. חסימת משאבים, כגון נשק, תחמושת ומימון, הושגה באמצעות פעולות כמו חסימת גבולות והרס תשתיות. בידוד הטרור מהאוכלוסייה הינו רכיב קריטי כשאחד הלקחים של צה"ל בלחימה בטרור המתאבדים היה הצורך בשליטה על המרחב והאוכלוסייה. שליטה בשטח, באמצעות כיבוש אזורי מפתח (צ'צ'ניה, סרי לנקה, איו"ש) הגבילה את חופש התנועה של הגרילה. שילוב של מודיעין מדויק, פעולות ממוקדות ושיתוף פעולה עם כוחות מקומיים (מלאיה, צ'צ'ניה) חיזק את יעילות אסטרטגיות הפעולה שנקטו הצבאות השונים. דוגמאות אלו ממחישות כי הצלחה צבאית בלחימה נגד טרור וגרילה מחייבת גישה שיטתית המשלבת ניתוק הגרילה ממשאבים, בידודה מהאוכלוסייה ופגיעה ממוקדת.

מסקנה חשובה נוספת היא שהמערכה הצבאית להכרעת טרור וגרילה אורכת זמן רב ומחייבת אורך נשימה צבאי. בכל המקרים מדובר בלחימה שארכה שנים מספר. ברור שככל שהלחימה מתבצעת בשטח ריבוני של המדינה שצבאה לוחם בטרור (יוון, סרי לנקה) או במרחב שממנו ניתן לאיים ישירות על האוכלוסייה האזרחית של המדינה (מקרה איו"ש) – כך קל יותר לקיים מאמץ מתמשך כזה ולגייס תמיכה ציבורית רחבה למערכה הצבאית.

אתגרים ומגבלות של הכנעת טרור באמצעים צבאיים

השימוש באמצעים צבאיים להכנעת טרור מעלה אתגרים מוסריים ופוליטיים משמעותיים. פעולות כמו הרחקת אוכלוסיות (מלחמת הבורים), סגרים ומחסומים (ישראל), או הרס תשתיות (צ'צ'ניה, סרי לנקה) הינם כלים שמועילים מבחינה צבאית להשגת היעדים במערכה. מצד שני, פעולות צבאיות קשוחות כאלה עלולות להגביר את ההתנגדות המקומית ולגרום לעלייה בתמיכה בטרור במקום לצמצומה, ולהתפתחות לחצים מבית ומחוץ שיפגעו ביכולת לקיים מאמץ צבאי מתמשך. במרבית המקרים המדינות שהפעילו צבא כדי להילחם בטרור התעלמו מלחצים כאלה.

בנוסף, הצלחה צבאית זמנית אינה מבטיחה יציבות ארוכת טווח. טרור מונע לעיתים מגורמים שורשיים, כגון שנאה או קיצוניות אידאולוגית, המחייבים תהליכי עומק נוספים. לדוגמה, בצ'צ'ניה, למרות דיכוי המרידה, האלימות התפרצה מחדש לסירוגין בשל סיבות חברתיות ופוליטיות. בישראל, למרות ההצלחה של מבצע "חומת מגן", ארגונים כמו חמאס המשיכו לפעול מעזה, תוך ניצול תמיכה חיצונית מאיראן, ובהמשך, בין השאר עקב חוסר טיפול משמר של צה"ל בעיקר בצפון השומרון, חזרו לפעול גם ביהודה ושומרון. שיקולים מוסריים ומשפטיים, והרגישות הציבורית לפעולות צבאיות בשטחים בנויים צפופים, פוסלים יישום דרכי פעולה דומות לאלו של מלחמת הבורים או מלאיה.

בהקשר הישראלי, המאבק בטרור מורכב במיוחד בשל גורמים מספר. ראשית, הקרבה הגאוגרפית של העורף הישראלי למוקדי הפעולה של ארגוני הטרור, כגון חמאס בעזה או חיזבאללה בלבנון, מאפשרת להם לפעול במהירות וביעילות יחסית נגד יעדים בישראל בחזית ובעורף. שנית, התמיכה החיצונית שהארגונים מקבלים ממדינות כמו איראן או קטאר מספקת להם משאבים כספיים וצבאיים, כולל יכולות טכנולוגיות מתקדמות וידע צבאי. שלישית, הרגישות הציבורית והבינלאומית לפעולות צבאיות בשטחים הבנויים והמאוכלסים, כפי שנראה כבר ב"חומת מגן", מגבילה את חופש הפעולה של צה"ל ומחייבת אותו ליצירתיות.

על בסיס הדוגמאות ההיסטוריות (ההצלחות והכישלונות) ניתן לגזור עקרונות מרכזיים להצלחת צבאית במאבק בטרור ובגרילה:

שליטה בשטח ובאוכלוסייה: כיבוש והחזקת אזורי מפתח, כגון ערים או בסיסי טרור, מונעים חופש פעולה מארגוני הטרור (אין "ערי מקלט" שאליהן ניתן להימלט אחרי פעילות, או שבהן ניתן לשהות בין פעולות, לצבור כוח ולהתארגן). בנוסף, הפרדה בין ארגוני הטרור לאוכלוסייה התומכת, באמצעות מחסומים, סגרים או העתקה זמנית של אוכלוסיות מפחיתה את בסיס הכוח שלהם, מייבשת את חיבור הארגונים למוקדי התמיכה שלהם ומותירה אותם חשופים לפעולה צבאית. ניתוק קווי אספקה: חסימת הגישה לאספקה של נשק, תחמושת, מימון ומשאבים חיוניים אחרים מחלישה את היכולת לפעול. מודיעין מדויק: זיהוי פעילים, מפקדות ותשתיות באמצעות מודיעין מתקדם מאפשר פעולות ממוקדות שממזערות פגיעה באזרחים. פגיעה במנהיגות: חיסול שיטתי של שדרת הפיקוד, אם באמצעות הריגתה ואם באמצעות לכידת הפיקוד הבכיר, הבינוני והזוטר, משבש את היכולת הארגונית של הטרור. שיתוף פעולה מקומי: גיוס כוחות מקומיים או מיליציות במטרה לעשות בהם שימוש נגד ארגוני הטרור, מאפשר גם לסמן לאוכלוסייה על סוף דרכו של ארגון הטרור. אורך נשימה: המערכה הצבאית היא מתמשכת ומחייבת השקעת כוח אדם רב לאורך זמן ותמיכה ציבורית רחבה.

כל האמור לעיל מחייב תכנון מקיף לצד נחישות בביצוע ודבקות במטרה. הצלחה דורשת תיאום בין גופי הביטחון, הכשרה מקיפה ולימוד לקחים היסטוריים. בנוסף, נדרשים צעדים משלימים מהותיים במישור האזרחי.

המערכה בעזה – מהכללי לפרטי

לנוכח האמור, מה נדרש לעשות בעזה כדי לחזור על ההישג של הכרעת הטרור ביהודה ושומרון לפני עשרים שנה? נדרש לפעול על פי אותם עקרונות; מאחר שמוקדי הכובד של החמאס כיום הם השליטה בסיוע האזרחי, השליטה באוכלוסייה, השליטה בשטח והחטופים, צריך לטפל במרכזי כובד אלו טיפול יסודי. מרכז כובד חשוב נוסף – הברחות אמצעי לחימה מחוץ לרצועה וייצור עצמי – נפגע כבר לפני כשנה במידה רבה, כתוצאה מהשמדת מערכי הייצור התעשייתי שבנו החמאס וארגונים נוספים ברצועה, סגירה הרמטית של ציר "פילדלפי" ומניעת ההברחות ממצרים מעל ומתחת לקרקע. יש עדיין ניסיונות להבריח אמצעי לחימה בתוך הסיוע שנכנס, באמצעות התווך הימי ובאמצעות רחפנים, ולייצר אמל"ח מתחמושת נפל של צה"ל, וצריך לטפל בכל אלו, אבל נראה שמאמצים אלה בטלים בשישים בהשוואה להיקף ההתעצמות עד להשתלטות על ציר פילדלפי.

שליטה בסיוע האזרחי: בהתאם ליסודות המקצועיים הרי שצה"ל היה צריך ליישם ברצועת עזה ממשל צבאי זמני כבר לפני שנה. מאחר שהנושא נתקל בהתנגדות קשה מצד המטה הכללי וחוסר יכולת או רצון לאכיפה על ידי הממשלה, הרי שהחלופה שיוצרה בשטח של חלוקת מזון לצרכן הסופי באמצעות הקרן האמריקאית אמורה לספק מענה טוב, לאחר שתורחב בהיקף ניכר ותהיה הדרך היחידה, או לפחות העיקרית, להכנסת סיוע.

שליטה באוכלוסייה: נדרש ליישם את הפרדת האוכלוסייה משליטת החמאס וזאת באמצעות העברתה לאזורים שכבר נכבשו וטוהרו, ובמידת האפשר לאחר סינון ובידוק. ניתן להשתמש בגורמי כוח מקומיים, כדוגמת מיליציית יאסר אבו-שבאב, לשליטה באוכלוסייה לאחר בידוק של צה"ל.

שליטה בשטח: כאן חייבים ליישם מה שכבר דובר ונדון מזמן, הנעת האוכלוסייה מצפון הרצועה ומרחב העיר עזה וכיבוש המרחב כולו עד ציר נצרים. ניתן לעשות זאת בשלבים ובנוהל "יש זמן", ובלבד שנניע את האוכלוסייה ואחר כך לא נכניס למרחב סיוע אזרחי מסוג כלשהו.

סוגיית החטופים: סוגיה קשה ומורכבת. היו דוגמאות לאירועים שבהם נלחמו בטרור ובגרילה והשאירו את סוגיית החטופים לטיפול בסוף המלחמה, לאחר הכרעת הטרור, או שפעלו במבצעים התקפיים בניסיון לשחרר את החטופים בכוח.

כך היה כשנחטפו בקולומביה על ידי ארגון FARC כ-2,000 איש כולל פוליטיקאים, חיילים אמריקניים ועובדי סיוע. ממשלת קולומביה, בתמיכת ארצות הברית, ניהלה מלחמה ארוכת שנים נגד FARC שכללה מבצעים צבאיים בג'ונגלים, תקיפות אוויריות ופעולות מודיעיניות. החטופים הבולטים שוחררו במבצע צבאי מתוחכם (2008), והשאר שוחררו אחרי שהצבא הקולומביאני השיג עליונות צבאית ומודיעינית במסגרת משא ומתן שהחל בשנת 2012.

כך היה גם כאשר ארגון טרור אסלאמי חטף 21 תיירים בפיליפינים בשנת 2000. ממשלת הפיליפינים, בתמיכת ארצות הברית, ניהלה מבצעים צבאיים נגד הארגון כאשר ניסיונות שחרור בכוח לא צלחו. החטופים שוחררו בהדרגה בין יולי לספטמבר 2000, לאחר שהלחץ הצבאי על ארגון הטרור גבר, והארגון נחלש כתוצאה מהלחימה והפסד שטחים.

מבחינת ישראל – לאחר שאיבדנו זמן רב ויקר, יישום מלא ומהיר של העקרונות שפורטו לעיל יביא להכרעת החמאס ולשחרור החטופים מהר יותר מכל שיח והמתנה. כמובן יש לפעול אם תתהוונה הזדמנויות מבצעיות לשחרורם.

מסקנות

הכנעת טרור באמצעים צבאיים היא משימה אפשרית, כפי שמראות הדוגמאות ההיסטוריות, כולל מבצע "חומת מגן" ביהודה ושומרון. המפתח להצלחה הוא ניתוק ארגוני הטרור ממשאביהם ומאוכלוסיית התמיכה, תוך שימוש במודיעין מדויק, פעולות ממוקדות, שליטה בשטח ואורך נשימה. הצלחה כזו דורשת תכנון קפדני, תיאום בין כלל גופי הביטחון ונכונות להתמודד עם לחימה עיקשת בשטחים מורכבים. כדי לשחזר את ההצלחה ביהודה ושומרון גם ברצועת עזה, וכדי שנעמוד במטרות המלחמה ובראשן השמדת חמאס צבאית ושלטונית ושחרור החטופים, נדרש יהיה לפעול תוך יישום העקרונות שפורטו לעיל.

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר