מבוא

ישראל מתמודדת בשנים האחרונות עם משבר חמור בתחום הביטחון האישי והציבורי. הפשיעה החמורה, ובייחוד הפשיעה המאורגנת בחברה הערבית, הפכה לאיום אסטרטגי על שלטון החוק, על הביטחון הלאומי ועל הרקמה החברתית כולה. מאז תחילת 2025 נרצחו מעל 200 אזרחים בחברה הערבית בלבד – נתון מדהים ומזעזע שמעיד על גל אלים של רציחות, חיסולים, ירי טילים, פיצוצי מכוניות והתפרעויות מזוינות. ארגוני הפשיעה, שפעילותם התעצמה בעשור האחרון, חוצים קווים אדומים: הם רוצחים נשים וילדים, זורקים רימונים במרכזי ערים, פוגעים בשוטרים ובפקחים,[1] מציתים בתי ספר ומטמינים מטענים.[2] גל אלימות זה נשאר אומנם ברובו במעגל סגור בתוך ארגוני הפשיעה, אבל לעיתים משפיע על כלל האזרחים. דוגמה בולטת ראינו רק לאחרונה בחיסול לאור היום בכביש ראשי, כביש 443 סמוך למודיעין, שבו התבצע ירי מאופנוע על רכב במסגרת חיסולי החשבונות בין עבריינים מחמולת אבו קטיפאן. מירי זה נרצח אזרח שנסע בכביש ונקלע לקו האש, סרגי מתתוב ז"ל, קצין במילואים, מהנדס ואיש משפחה. הרוצחים נסעו על אופנוע דמוי אופנוע משטרתי וביצעו ירי לאור יום מנשק ארוך לעבר הג'יפ שבו נסעו יעדיהם.

מעבר למאבק הרצחני בין ארגוני הפשע, פעילותם בולטת ומשליכה על כלל האוכלוסייה בתחום גביית דמי החסות (פרוטקשן) ובכל הקשור להברחות נרחבות של נשק ואמל"ח נוספים, המשמשים לפעילות פלילית, אך עלולים להגיע גם לידי פעילי טרור.

החלטת הממשלה 4618 משנת 2006 קבעה את "המאבק בפשיעה החמורה ובפשיעה המאורגנת ובתוצריהן" כיעד ארוך-טווח. ההחלטה, שהתקבלה בעקבות עלייה חדה בפשיעה המאורגנת, כללה צעדים מרכזיים: הקמת צוות-על להתוויית מדיניות, ועדה מתמדת לתיאום פעילות, צוות מודיעין משולב, חיזוק השיתוף בין רשויות וקידום תיקוני חקיקה. הרקע היה בהשראת FATF (Financial Action Task Force),[3] שמדגיש את הצורך בשילוב כלים מודיעיניים, פליליים וכלכליים, שכן הפשיעה המאורגנת מונעת מרווחים כספיים, ופגיעה במקורות הכספיים שלה היא מפתח להרתעה.

אולם כעבור 18 שנים – המציאות מדממת. דו"ח מבקר המדינה מ-2020 ביקר את צוות-העל על "דיונים ללא עבודת מטה", והמליץ על גיבוש ויישום אסטרטגיה סדורה.

מי עומד בראש המאבק בפשיעה החמורה?

מי עומד בראש המאבק בפשיעה החמורה בישראל? אם נשאל את הציבור הכללי שאלה זו, סביר להניח שנקבל את התשובה שבראש המאבק עומדת הממשלה והשרים הרלוונטיים, בדגש על השר לביטחון לאומי. אכן לאלה אחריות רבה במאבק בפשיעה. אולם, במדינת ישראל המצביא העליון והיחיד למאבק בפשיעה החמורה הינו היועץ המשפטי לממשלה, או כיום היועצת, כמי שעומדת בראש מערך האכיפה. לא זו אף זו, "צוות-העל" שהוקם בשנת 2006 משמש למעשה כקבינט המלחמה בפשיעה החמורה. כמי שעומדת בראש "צוות-העל" למאבק בארגוני פשיעה, על היועצת להכריז על מצב חירום אכיפתי ולגבש כלים משפטיים מתאימים.

בשל מצב החירום בפשיעה היא נדרשה על ידי ראש הממשלה לכנס את צוות-העל בראשותה אחת לשבוע. הנחיה זו לא בוצעה. לשאלה בנושא בדיון בוועדת החוקה השיבה היועמ"שית בהרב מיארה: "הודענו לרה"מ שצוות-העל של כל גופי האכיפה כולל המפכ"ל ואנוכי לא יכול להתכנס כל שבוע. הצוות התכנס השנה 5 פעמים".[4]

היועצת המשפטית לממשלה ממשיכה וטוענת שרק היא מוסמכת לדון בנושאים קונקרטיים בתחום אכיפת החוק, ואף במדיניות של אכיפת החוק, המצויה באחריותה הבלעדית ודרכה באחריות גופי אכיפת החוק. זו הצהרה חוזרת ובעייתית המראה שהסמכות הבלעדית נמצאת בידיה, אך היא מסרבת לשתף את הממשלה, למרות הנחיית ראש הממשלה להצגת תוכנית חירום לטיפול בנושא[5] ולמרות המציאות בשטח שממשיכה להיות קשה וקטלנית.

בהמשך להנחיית ראש הממשלה קרא ראש המטה למלחמה בפשיעה הערבית במשרד ראש הממשלה, עו"ד רואי כחלון, ליועצת המשפטית, כמי שעומדת בראש המאבק בפשיעה החמורה ואינה מממשת את סמכותה בתחום זה, לכנס כינוס שבועי של צוות-העל (ספטמבר 2025). בפנייתו הוא מדגיש כי "ההתמודדות עם מצב החירום האכיפתי היא בתחום אחריותה הבלעדית של מערכת אכיפת החוק". הוא ציין עוד שעל היועצת המשפטית לממשלה לפעול כדי לגבש תוכנית אסטרטגית שבמסגרתה יוצגו יעדים ברורים ומדידים, ובראשם פירוק ארגוני הפשיעה ונטרול התשתיות הכלכליות שהפשיעה מושתתת עליהן. התוכנית חייבת להיות מקיפה, כדי שתביא לידי ביטוי את הפעולות של כלל גופי האכיפה יחד – משטרת ישראל, רשות המיסים, הפרקליטות, שירות הביטחון הכללי, הרשות לאיסור הלבנת הון ועוד.[6]

כדי להעמיד דברים על דיוקם ולהבהיר את סמכותה הבלעדית של היועצת המשפטית לממשלה במאבק בפשיעה הערבית, הוא כתב שבהתאם לעקרון העצמאות של מערכת אכיפת החוק, ההתמודדות עם מצב החירום האכיפתי נתונה לאחריותה הבלעדית של מערכת אכיפת החוק הנמצאת בידי היועצת המשפטית לממשלה. לא רק שהיועצת אינה עושה את תפקידה, הרי שהיא גם מונעת מאחרים לעסוק בנושא. כך בתשובת היועצת לראש המטה למלחמה בפשיעה בחברה הערבית, היא אוסרת על גורמים מטעם הממשלה לעסוק במדיניות מערכת אכיפת החוק. לנוכח זאת, יוצא שאין בידי הממשלה סמכויות לקביעה של מדיניות האכיפה הנדרשת שתאפשר לה לעצור את שטף הרציחות ואת התחזקותם של ארגוני הפשיעה.[7]

על היועצת המשפטית לממשלה לפעול על ידי הכרזת מצב חירום, טיפול בארגוני הפשיעה כארגוני טרור (בהתאם להנחיית ראש הממשלה), כינוס שבועי של צוות-העל ושידוד מערכות כולל. היועצת המשפטית עומדת בראש מערכת אכיפת החוק, ובידה ורק בידה הסמכויות לפעול. הינה כי כן, סמכותה לניהול המאבק בפשיעה החמורה היא מוחלטת. אולם בחוסר פעולתה היא מובילה לקריסת ההרתעה, לפגיעה באמון הציבור במוסדות האכיפה ולאיום אסטרטגי על שלטון החוק.

המצב בשטח – גל רציחות ומצב חירום קטלני

המציאות בשטח אינה רק סטטיסטיקה קרה; היא דרמה אנושית מדממת, שמתרחשת מדי יום ומשפיעה על חיי כולנו ולא רק על חיי המגזר הערבי. במהלך החודשים ינואר-פברואר 2025 נרצחו 36 אזרחים בחברה הערבית, מספר שזינק ל-46 עד תחילת מרץ. עד ספטמבר 2025, המספר טיפס ל-160 נרצחים, כולל ארבעה שנרצחו ביממה אחת בלבד. ואם לא די בכך הרי שעד אוקטובר 2025 נרצחו מתחילת השנה מעל ל-200 אזרחים בחברה הערבית בלבד.

האלימות אינה מוגבלת רק לרצח של גורמי פשע, היא מתאפיינת בתעוזה חסרת תקדים. רצח נשים וילדים תמימים, ירי טילים והשלכת רימוני רסס בלב ערים צפופות, פיצוץ מכוניות באור יום, הטלת חומרי נפץ מרחפני חבלה, הצתה של מסגרות חינוך, פגיעה בתשתיות לאומיות כמו בנייני עיריות, ירי לעבר שוטרים ופקחים, ואף הברחת כלי נשק כבדים לצורך פגיעה המונית.[8] נדמה שגורמי פשיעה רבים פועלים בתחושה שזרועה הארוכה של המדינה לא תשיג אותם, וכי הם חסינים מעונש. תחושת החסינות הזו היא תוצאה ישירה מחולשת האכיפה, המאפשרת לארגונים אלה להתעצם, להשתלט על שווקים מקומיים, להבריח סמים ונשק, ולחדור למכרזים ציבוריים כולל מכרזים של מערכת הביטחון.[9] הבעיה באה לידי ביטוי בין היתר בשל התופעות הבאות:

אחזקת נשק בלתי חוקי – כמות הנשק הבלתי חוקי בחברה הערבית היא גדולה ביותר, ומהווה איום ממשי על ביטחון האזרחים. אין מדובר רק בכלי נשק קלים אלא גם בחומרי נפץ, מטולי נ"ט, רימונים ומקלעים. בחברה הערבית יש כנראה מאות אלפי כלי נשק בלתי חוקיים. אלה מוחזקים בידי גורמים עברייניים כמו גם בידי אזרחים פרטיים, לכאורה נורמטיביים. במקרים רבים אמצעי הלחימה מוחזקים כסמל סטטוס, כמו גם להגנה עצמית. במקרים רבים המקור הינו גנבות מצה"ל והברחות אמצעי לחימה ממצרים וירדן.[10] אמצעי לחימה אלו משמשים לטובת ארגוני הפשיעה, אולם עלולים להפוך לאיום ביטחוני במקרה של עימות כדוגמת זה שהתרחש ב-2021 בערים המעורבות ובחלק מהצירים בזמן מבצע "שומר החומות".

הברחות אמצעי לחימה וגנבת נשק מצה"ל – התופעה של הברחות אמצעי לחימה מגבול ירדן ומגבול מצרים הולכת ומתרחבת. דרכי ההברחה המסורתיות הוחלפו בהברחה באמצעות רחפנים, במספרים שהלכו וגברו לאורך השנתיים האחרונות. זאת במקביל לתופעת גנבות נשק ואמצעי לחימה מבסיסי צה"ל, שגם היא הלכה והתרחבה במלחמה, לנוכח תפוצת הנשק והציוד בשטחי הכינוס ובמחנות וחוסר המיקוד של המפקדים והיחידות בתופעה. אמצעי לחימה אלו מופנים בחלקם הגדול לתחום הפשיעה במגזר הערבי. יחד עם זאת, ישנה זליגה של אמצעי לחימה גם לכיוון פעילות טרור, בדגש על שטחי יהודה ושומרון, אבל גם לעזה כבר דווח על הברחות כלי נשק באמצעות רחפנים.

חדירת ארגוני פשיעה למכרזים ציבוריים – ארגוני פשיעה מנצלים פרצות משפטיות כדי להשתתף ולזכות במכרזים ציבוריים. החומרה בעניין זה היא האופן שבו ארגונים אלה פועלים כדי לוודא את זכייתם במכרז, והכסף הזורם לכיסי משפחות הפשע ומממן את פעילותם.[11]

אובדן ההרתעה כלפי ארגוני הפשיעה – ארגוני הפשיעה אינם מורתעים מגורמי אכיפת החוק, והם אף נוטלים אחריות על מעשי רצח שהם מבצעים. יש החמרה בפעולות החיסול תוך פגיעה בנשים וילדים, במטרה להגביר את הנזק ואת האימה שהם יוצרים.[12] שיעור הפיענוח הנמוך (מעט יותר מ-10%),[13] לצד ענישה קלה בבתי המשפט, תורמים אף הם לאובדן ההרתעה.[14] לצד אלה אנו עדים להעדר הגנה מספקת על העובדים של מערכת אכיפת החוק, על רגולטורים ממשלתיים ועל עדים. תופעה זו מעמיקה את הפגיעה של ארגוני הפשיעה במדינה כולה.

הקמת מערכת "משפט" מקבילה – ארגוני הפשיעה הופכים לריבון באמצעות קנייה של נבחרי ציבור ופקידים במערכות השלטוניות ועל ידי ביצוע בוררות בחברה הערבית, מחוץ למערכת המשפט הרשמית. רבים מעדיפים לקבל סעד ממערכת "משפט" אלטרנטיבית המופעלת על ידי ארגוני פשיעה, ארגונים שיש להם יכולת אכיפה של "פסק הדין" והוצאתו לפועל.[15]

סחיטה ודמי חסות – היקף תופעת הגבייה של דמי חסות הוא עצום. ההערכה היא כי ארגוני הפשיעה הערביים גורפים כ-2 מיליארד שקלים בשנה מסחיטת דמי חסות. לזה מצטרפים מיליארדים בנזק עקיף. הסחיטה פוגעת במגוון ענפים, בהם: חקלאות, בינוי ותשתיות. גם גופי המדינה משלמים דמי חסות כאשר פרויקטים של תשתית לאומית נאלצים אף הם לשלם דמי חסות בגין "שמירה" על אתרי עבודה. על פי דו"ח של ארגון "השומר החדש", 73 אחוזים מהעוסקים בענפי בנייה, מסחר, חקלאות ותעשייה נדרשים לשלם דמי חסות.[16]

בדיון שנערך בנוכחות ראש הממשלה בנימין נתניהו, שרים בכירים ומפקדים בכירים במשטרה, נחשפה חומרת המצב באמצעות נתונים סטטיסטיים ומקרים ספציפיים. ראש הממשלה פתח את הדיון בקריאה דחופה: "העלייה המדאיגה במקרי הפשיעה מחייבת הכרזה על מצב חירום אכיפתי והעצמת המאבק". ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל הודה כי "העלייה בתעוזת ארגוני הפשיעה חוצה את יכולות האכיפה הנוכחיות". מפכ"ל המשטרה הוסיף כי "אנו רואים עלייה באלימות כלפי עובדי ציבור, כולל ירי לעבר שוטרים, מה שמערער את ההרתעה".[17]

לסיכום חלק זה, ניתן לומר שארגוני הפשיעה מתחזקים כשישראל מאבדת משילות במרחבי פעולה רבים. זהו איום אסטרטגי לא רק על החברה הערבית, אלא על הביטחון הלאומי של המדינה בכללותו.

החסמים – משאבים, תיאום ומדיניות

החסמים במאבק בפשיעה החמורה בישראל הם רב-שכבתיים ועמוקים, והם משפיעים על כל שלבי התהליך – מהאיסוף המודיעיני, דרך החקירה והתביעה, ועד לחילוט הנכסים והפגיעה הכלכלית בארגוני הפשיעה.

בחילופי הדברים במסגרת הדיון בוועדת החוקה עם היועצת המשפטית לממשלה, העלתה האחרונה כמה חסמים אשר להבנתה פוגעים במאמץ האכיפה. בעוד שהממשלה, דרך המטה למלחמה בפשיעה בחברה הערבית, פועל לתמוך באכיפה, מערכת אכיפת החוק מגבילה כל פעולה תחת העיקרון של "עצמאות אכיפת החוק".

הטענה הראשונה שעולה נוגעת לחוסר במשאבים אנושיים ותקציביים, שיוצר "צוואר בקבוק" בכל שלבי האכיפה. כך לדברי היועצת המשפטית לממשלה בתשובתה לוועדת החוקה.[18] שם נכתב כי "קיים פער משמעותי בין מספר התקנים המשטרתיים… לבין מספר התקנים [של הפרקליטות]", לטענתה חסרים כ-100 תקנים בפרקליטות. פער זה גורם לכך שתיקים רבים נתקעים בשלב התביעה, וזה מאפשר לארגוני הפשיעה להמשיך לפעול בחופשיות.

גם אם נקבל את טענת העדר התקנים, הרי שחוסר פעולתה של היועצת המשפטית לממשלה אינו נוגע כלל לחוסר במשאבים. די אם נקרא את השאלות שהועברו אליה על ידי ראש ועדת החוקה בנושא זה: לא הונחו בפני צוות-העל מחקרים עדכניים בנוגע לפשיעה בישראל ובכלל; לא גובשה מפת מקורות מידע שעל בסיסם יכול צוות-העל לקבל החלטות בנוגע לאסטרטגיה הנכונה לטיפול בפשיעה המאורגנת; לא שונתה תדירות הפגישות של צוות-העל נוכח נתוני הפשיעה הגואה בשלוש השנים האחרונות, וכמובן לא נבחנה תוכנית אסטרטגית חלופית התואמת את המציאות הקשה.

זאת ועוד, מהדיון בוועדת החוקה עולה שצוות-העל לא הנחה ולא פעל לבנות מפת מודיעין ארצית ואינטגרטיבית, ושלא הוקם צוות מודיעין משולב במסגרת המחלקה לתפקידים מיוחדים באגף החקירות והמודיעין של המשטרה, כנדרש. לא קודמו על ידי הצוות תיקוני חקיקה הנדרשים כיום לייעול המאבק בפשיעה החמורה. ולבסוף, מזה זמן רב אין למשטרת ישראל אישור מהייעוץ המשפטי לממשלה להפעיל את הכלים הטכנולוגיים המתחייבים בלחימה בפשיעה. מתוך האמור לעיל, ברור שאין בטענת העדר התקנים כדי להסביר את אוזלת היד של הפרקליטות ובראשה היועצת המשפטית לממשלה בטיפול בפשיעה החמורה.

חסם נוסף נוגע לעובדה שצוות-העל אינו מממש את פוטנציאל התיאום; הדיונים הם כלליים ללא עבודת מטה סדורה. צוות-העל, בראשות היועצת, מתכנס רק 4-3 פעמים בשנה, כשהיועצת המשפטית לממשלה מונעת דיונים אינטגרטיביים עם הממשלה יחד עם ראשי מערכת אכיפת החוק וגורמי הממשלה סביב שולחן אחד, זאת בתואנה של עצמאות מערכת אכיפת החוק. חסמים אלו יוצרים מעגל קסמים של חוסר בתיאום ועבודת מטה סדורה בין כלל גורמי הממשלה ואכיפת החוק.

הדרך קדימה

רצף הכישלונות בטיפול באתגר עלול להוביל למסקנה הכואבת כי מדובר במכת מדינה שאין לה פתרון, ושלכל היותר ניתן, אולי, להאט את קצב התרחבותה, בין השאר משום שאיכות הלמידה בקרב העבריינים גבוהה בהרבה מזו של גורמי האכיפה. אנו סבורים שזו הנחה מוטעית, וניתן לשפר את המצב במידה ניכרת. לשם כך יש לאמץ את הצעדים המוצעים להלן.

ההצעה הראשונה, המרכזית והדחופה ביותר, היא הכרזת מצב חירום אכיפתי. הכרזה שתאפשר גיוס משאבים מיידי, העברת תקציבים ייעודיים והרחבת סמכויות לגופי האכיפה. זאת, לצד גיבוש כלים משפטיים מותאמים שיאפשרו לרשויות האכיפה להתמודד באופן אפקטיבי עם הפשיעה הגוברת. על צוות-העל לגבש תוכנית אסטרטגית כוללת למאבק בפשיעה תוך הקמה של צוותי חירום משולבים – משטרה, שב"כ, רשות המיסים ופרקליטות – עם תקציב מותאם ומשאבי כוח אדם מספקים, ובכלל זה אישור סמכויות חירום כמו מעצרים מנהליים זמניים וחילוטים מהירים. העמקת השימוש בכלים המנהליים היא מרכיב קריטי במאבק בפשיעה, כלים דוגמת הגבלות תנועה, החרמת כלי רכב, מניעת קשר, מרחבים מנועי גישה של גורמי פשיעה וכדומה.

הצעה שנייה היא שינוי פרדיגמת הטיפול בארגוני הפשיעה הרצחניים – טיפול בהם כארגוני טרור. זאת בהתאם להנחיית ראש הממשלה ולהצעת החוק המגובשת בנושא בימים אלו. שינוי זה יאפשר שימוש בכלים ביטחוניים: מעקב שב"כ על ראשי הארגונים, חילוטים מיידיים של תשתיות כלכליות וסנקציות פיננסיות גלובליות, וזאת תוך בקרה ואיזונים מתחייבים. בפועל, מסיבות לא ברורות, גורמי הייעוץ המשפטי פועלים למסמס הנחיה זו של ראש הממשלה.

הצעה שלישית היא לערוך כינוס קבוע ומחייב ובתדירות גבוהה (שבועית) של צוות-העל, כולל צירוף המטה הממשלתי. זאת בהתאם להנחיית ראש הממשלה. מטרת הדרישה הינה לבנות מענה אופרטיבי למצב החירום הקיים, כאשר סירוב היועצת המשפטית לממשלה ללאפשר להקים צוות אכיפה או למצער לצרף את נציג הממשלה לצוות, בתואנה שהדבר יכניס שיקולים פוליטיים למערכת האכיפה, מחליש את המאמץ הכולל. נזכיר שבממשלה הקודמת, עמד סגן השר יואב סגלוביץ' בראש צוות אכיפה ממשלתי ללחימה בפשיעה הערבית שהשתתפו בו נציגי המשרדים והארגונים הרלוונטיים, כולל הייעוץ המשפטי לממשלה והפרקליטות. סגלוביץ' קיבל מהיועצת המשפטית לממשלה שיתוף פעולה מלא. זאת, ללא שנטענה כל טענה להכנסת שיקולים פוליטיים למערכת האכיפה.

לבסוף, יש צורך לגבש תוכנית חומש שתשלב גם את מנהיגות החברה הערבית ותרתום אותה למאבק. התוכנית צריכה לכלול יעדים ומדדים ברורים, ובראשם פירוק ארגוני הפשיעה והתשתיות הכלכליות של ארגונים אלה. התוכנית צריכה להביא לידי ביטוי את הפעולות של כלל גופי האכיפה. במסגרת זו יש לאפשר הפעלה של כלים טכנולוגיים שיסייעו במאבק הפשיעה. חלק מתוכנית זו צריך לכלול את ההגנה המשופרת על גבולות המדינה ובסיסי צה"ל ומחנותיו. גם כאן, מדובר בשילוב של מענה מודיעיני, מענה תשתיתי, מענה טכנולוגי, מענה מבצעי, ולא פחות – ואפילו חשוב יותר – מענה אכיפתי/משפטי.

סיכום

המאבק בפשיעה החמורה והמאורגנת בישראל, כפי שניתחנו במאמר זה, אינו רק כישלון טקטי – הוא כישלון מערכתי עמוק שמאיים על עמודי התווך של המדינה: שלטון החוק, הביטחון הלאומי והאמון הציבורי. צוות-העל שהוקם למטרה זו הינו כלי מצוין, אולם הפעלתו בייחוד בשנים האחרונות הינה קלוקלת.

היועצת המשפטית לממשלה, העומדת בראש צוות-העל, נדרשת להבין שהיא עומדת בראש קבינט המלחמה בפשיעה ואין לה אפשרות להתחמק מתפקיד זה בטענת "עצמאות האכיפה". נדרש לשדד מערכות כדי לאפשר מאבק אינטגרטיבי ואפקטיבי בפשיעה הזו.

הקריאה לשינוי היא עכשיו: היועצת חייבת להכריז על מצב חירום, להחיל דין ארגוני טרור על ארגוני הפשיעה, לכנס באופן שבועי ולפי הצורך את צוות-העל ללחימה בפשיעה החמורה ולגבש תוכנית עם יעדים. על הממשלה לתמוך במאמץ הזה בתקציבים, והכנסת – בחקיקה.

 ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה עוד שנה של דם; יתרה מזאת, ישראל צריכה לטפל באיום לפני שנמצא את עצמנו באירוע "שבעה באוקטובר" חדש.

[1] חסן שעלאן, חילופי אש באכסאל שליד נצרת: שני חמושים נהרגו, שוטר נפצע קשה | תיעוד, YNET, 27.4.2025.
[2] רענן בן צור, מלחמות העבריינים שמתסכלות את תושבי חדרה: "ירי והשלכת רימונים הפכו לשגרה", 24.10.2025.
[3] כוח המשימה לפעולה פיננסית (FATF) מוביל פעולה גלובלית להתמודדות עם הלבנת הון, מימון טרור ומימון הפצה של נשק גרעיני. הגוף קובע תקנים בינלאומיים כדי להבטיח שהרשויות הלאומיות תוכלנה לעקוב באופן יעיל אחר כספים בלתי חוקיים הקשורים לסחר בסמים, סחר בלתי חוקי בנשק, הונאות סייבר ופשעים חמורים נוספים.
[4] ​חדשות הכנסת, ועדת החוקה קיימה דיון סוער בהשתתפות היועמ"שית בהרב מיארה ופרקליט המדינה איסמן על המאבק בפשיעה במגזר הערבי ופעולת ועדת הבדיקה הממשלתית לרוגלות, אתר הכנסת, 30.9.2025.
[5] דודי סגל, מ"מ הנציב לשעבר במכתב נגד היועמ"שית: "אוזלת יד חמורה", המחדש, 2.9.2025.
[6] רואי כחלון, מכתב מספר שלוש ליועצת המשפטית לממשלה, הפשיעה בחברה הערבית – מצב חירום, 1.9.2025.
[7] שם.
[8] קורבנות אלימות ופשיעה בחברה הערבית | דו״ח סיכום שנת 2024, יוזמות אברהם.
[9] קובי ברקת, ראש המטה מתריע: "המצב קטלני, יש להכריז על מצב חירום אכיפתי", בחדרי חרדים, 10.11.2025.
[10] מאיר תורג'מן, גבול פרוץ, מכולות, בסיסי צה"ל: נתיב הדמים של הנשק הלא-חוקי אל הרחוב הערבי, Ynet, 3 באוקטובר 2023. עם פרוץ המלחמה התגברה התופעה של גנבת הנשק משטחי כינוס ומאזרחים פרטיים. ראו עוד: אבי כהן, בעקבות המלחמה: יותר אזרחים התחמשו; הבעיה – הנשק מגיע לידיים הלא נכונות, ישראל היום, 22.2.2024; שלומי הלר, צבא של נשקים: כך ארגוני הפשע מנצלים את המלחמה כדי להתחמש, וואלה 4.2.2024.
[11] מתוך דיון ועדת הכנסת לביטחון לאומי בנושא חדירה של ארגוני פשיעה למכרזי השלטון המקומי ולמכרזים ציבוריים. 9.9.2025.
[12] חסן שעלאן, מעגל מדמם של רציחות ופרוטקשן: ארגוני הפשע מטילים טרור בחברה הערבית, Ynet, 23.3.2024.
[13] אבישי גרינצייג, האלימות בחברה הערבית: בשנת 2023 פוענחו רק 17% ממקרי הרצח, כאן 11, 16.7.2024.
[14] יאיר קראוס, "לא ייתכן שהשופט חי בוואקום": ערעור על עונש מצית המלון בעכו, והפסיקות הקודמות, Ynet, 18.3.2024.
[15] קלמן ליבסקינד, עם חיבוק גדול של הנהגת המגזר הערבי, ראאד סלאח, תומך הטרור, חוזר ובגדול, מעריב, 2.3.20244.
[16] ארנולד נטייב, "היקף הפרוטקשן בדרום בלתי נתפס": נתוני התופעה המדאיגה, i24News, 10.9.2025.
[17] פרוטוקול ועדת משנה לקידום המאבק בפשיעה בחברה הערבית בישראל, 19.3.2024.
[18] מכתב התייחסות של הפרקליטות באמצעות רכזת צוות-העל והצוות המכין (ייעוץ וחקיקה) בנושא יישום החלטת הממשלה שעניינה "המאבק בפשיעה החמורה ובפשיעה המאורגנת ובתוצריהן, 17.11.2024.

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר