האירועים מאז פרסום תוכנית טראמפ מצביעים על תהליך של קיבעון חלוקת עזה. ישראל צריכה למנוע תוצאה מדממת זו בכל מחיר, ולתבוע את פירוקו הצבאי של חמאס כמובא בהסכם כתנאי להקמת שלטון מקומי ושיקום עזה.
בתהליך אוסלו, שהיווה את הניסיון הגדול ליישב את הסכסוך שלושים שנה ויותר לפני פרסומה של תוכנית טראמפ השאפתנית, קיוו תומכי ההסכם להביא לחלוקת ארץ ישראל בין שני העמים, כשחלק מהישראלים ציפו שהחלוקה תהיה לשתי מדינות וחלק אחר סבר שהיישות הפלסטינית צריכה להיות "פחות ממדינה". במבט לאחור, במקום חלוקה בין שני עמים, הישראלי והפלסטיני, התהליך והשלכותיו הביאו לחלוקה פנים-פלסטינית בין שתי "ממשלות" – חמאס בעזה והרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון – האויבות זו לזו.
תוכנית טראמפ, שהיא שאפתנית הרבה יותר מתהליך אוסלו – הרי הנשיא חוזר ומדגיש שעזה ובעיית חמאס הם מרכיבים קטנים בחזון השלום המזרח-תיכוני הגדול הרבה יותר – עלולה גם היא להוליד במקום הר, הר געש – חלוקת עזה בין ישראל לבין החמאס. זו תהיה חלוקה מדממת שאין בינה לבין חזון השלום ולא כלום.
ישראל צריכה לעשות הכול כדי למנוע תוצאה זו.
שלושה גורמים עלולים להביא לחלוקה.
החשוב שבהם הוא שאף מדינה אינה מוכנה ליטול על עצמה את המשימה לפרק את חמאס מנשקו בשום קונסטלציה בין-לאומית, והרי זהו התנאי הבסיסי לייצוב ועיצוב האזור. רחוק מזה, בראיונו החשוב ב-BBC שלל המלך עבדאללה הירדני במילים חריפות את האפשרות שכוחות ירדניים וכוחות אחרים "ישליטו" את השלום בין הצדדים (בלועזית – peace enforcing). מה הן בכל זאת אולי תהיינה מוכנות לעשות? להסתפק בשמירת השלום (peace keeping) – "לעזור למשטרה המקומית, הפלסטינית, שירדן ומצרים מוכנות לאמן במספרים גדולים". גם הגשמת מטלה זו, הוא הוסיף, "תיקח זמן".
חשוב לציין ש"השלטת השלום" בין שני הצדדים, שהמלך שלל בשם כל המדינות, רחוקה מרחק רב מפעילות צבאית אקטיבית של פירוק חמאס מנשקו, כלומר חיסול כל אפשרות שחמאס יהיה גורם פוליטי או צבאי בעתידה של עזה. הצהרות חוזרות ונשנות ממצרים וסעודיה נותנות תוקף להערכתו של המלך ש"ריצה בחוצות עזה של פטרולים עם נשק, אינו מצב ששום מדינה תהיה מוכנה להיות מעורבת בו", קל וחומר לפרק את חמאס מנשקו.
במצב זה, ברור שרק צה"ל יוכל לאורך זמן לפרק את חמאס מנשקו ולנטרלו כגורם פוליטי.
הסיבה השנייה לכך שאנו עלולים לראות את התקבעות חלוקת עזה קשורה להחלטותיו של טראמפ: האם הנשיא יסתפק בהפסקת אש מדממת או יצירתה מחדש של עזה כאזור יציב ומשגשג? ככל שהוא משמר את הפסקת האש, על אף ההפרות הבוטות של חמאס, הוא מקבע מציאות של שלטון חמאס וחלוקתה המדממת של עזה בין צה"ל, שמחזיק בכמחצית השטח, לבין חמאס, שמחזיק בחלקה המערבי של עזה להוציא את הקצוות בדרום ובצפון, ושולט ברוב המכריע של האוכלוסייה. כל עוד לא מחסלים את הכוח הצבאי של חמאס, המבנים המתוכננים לקום על פי תוכנית טראמפ – ועדת המנהל המורכבת מטכנוקרטים פלסטינים, כוח ייצוב בין-לאומי האמור לפקח על פירוק הנשק ואף המטה המפקח הבין-לאומי שבראשו יעמוד טראמפ עצמו – רק ישרתו את קיבעון החלוקה. ברור שמנגנונים אלה יתמקדו באזור שנשלט על ידי חמאס ולא במרחב שבשליטת צה"ל.
האיבה הגדולה בין חמאס לבין הרשות הפלסטינית גם היא מגדילה את הסיכויים לקיבעון החלוקה. הרשות מתנגדת בתוקף לכל סממן של חלוקה. אי לכך, בשיחות בקהיר בין הפלגים שנועדו לאייש את ועדת מנהל הטכנוקרטים התנה נציג הפתח, איש הרשות, את הסכמתו לאיוש ועדת המנהל בכך שיעמוד בראשה ראש ממשלת הרשות או בכיר מטעמו. חמאס לא הסתפק בלאו מוחלט להצעה, אלא אף קיבל החלטה עם רוב הפלגים האחרים שאישרה את רשימת המועמדים שאת רובם הציע חמאס. דוברי הרשות האשימו את החמאס שההחלטה נעשתה אחרי סיום השיחות בקהיר ועזיבת נציג הפתח את העיר.
שוב החמאס מוכיח כפי שהוא עשה לאורך 18 שנות ניסיונות פיוס בינו לבין הרשות, שהוא רוצה שליטה בלעדית בעזה המבוססת על כוח צבאי לא רק כדי להמשיך את ה"התנגדות" נגד ישראל, אלא גם כדי למנוע כל אפשרות של שליטה על עזה מצד הרשות, מתוך חשש שהרשות תגמול לחמאס על מה שהוא עולל לאנשי הרשות בהשתלטות חמאס על עזה ב-2007. במילים אחרות, דינמיקה פנים-פלסטינית מצטרפת לגורמים חיצוניים כמו החלטותיו של טראמפ לקבע מציאות של חלוקה של עזה.
גם ישראל, החוששת מכך שנוכח האילוצים שפורטו לעיל יהיה עליה לנהל את אוכלוסיית הרצועה אם תיאלץ לפעול בכוח כדי לסלק את חמאס מהשלטון ולפרקו מנשקו, ושחלק מהציבור בה חפץ לראות במצב שנוצר את סוף המלחמה ולהתמקד בהרחבת הסכמי אברהם ובשיקום חברתי, צבאי וכלכלי, איננה נלהבת לשנות את המציאות החדשה.
למרות כל זאת, ישראל חייבת להתנגד למציאות של חלוקת עזה על בסיס הקו הצהוב. פירוש חלוקה זו מלחמה בעצימות נמוכה מדממת תוך התחמשות מחדש של חמאס והפלגים האחרים, שבסופו של דבר תביא לעימות גדול ומדמם עוד יותר שבו תיאלץ ישראל לכבוש את עזה במחיר גבוה יותר של נפגעים בקרב כוחות צה"ל ובהוצאות כלכליות אדירות.
כדי למנוע זאת, ישראל חייבת להתנות את המעבר לשלב הקמת מבני שלטון ובקרה, ומעל לכול את שיקומה של עזה, בהתפרקות חמאס מנשקו, ובהעדר מהלך כזה לממש את הזכות להמשיך את המלחמה כדי להשלים את המלאכה.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
