JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

גב' מיקי אהרונסון

גב' מיקי אהרונסון

מומחית ליחסים בינלאומיים.

התפתחות המשבר הנוכחי בין רוסיה לאוקראינה תלויה במדיניות שתגובש הרחק מהאזור, בוושינגטון ובאנקרה. ההשלכה הישירה על ישראל גלומה בהפניית תשומת לב אמריקנית גוברת לאתגר הרוסי (והסיני) על חשבון המעורבות במזה”ת.

התפתחות המשבר

המתח בין רוסיה לאוקראינה, העומד בעינו ומלווה בלוחמה בעצימות משתנה מאז סיפוח חצי האי קרים במרס 2014 והכרזות העצמאות של הבדלנים הפרו-רוסיים בחבל דונבאס באפריל אותה שנה, גבר מאוד בשבועות האחרונים. שתי המדינות מזרימות כוחות וציוד צבאי לאזור מזרח אוקראינה, ובכירים משני הצדדים מטיחים האשמות הדדיות על הפרות מתמשכות של הפסקת האש שעליה סוכם ביולי 2020. חיילים ואזרחים משני הצדדים נהרגו בימים האחרונים בפעולות האיבה, והרטוריקה הלאומנית, במיוחד מצד פוטין, החריפה עד כדי איום על עצם קיומה של אוקראינה כמדינה. שר ההגנה הרוסי שוייגו הכריז ב-22 באפריל, לאחר שביקר בתרגיל שערכו הכוחות הרוסיים, כי מטרת התרגיל הושגה וכעת ניתן להחזיר את החיילים לבסיסיהם. מוקדם עדיין להעריך איזה חלק מהכוחות ומהציוד אכן ישוב לבסיסים.

עם זאת, גם אם תקטן הנוכחות הצבאית הרוסית ליד אוקראינה, אין מדובר בהתלקחות מקומית אשר תיפתר במשא ומתן נקודתי. להערכת התפתחות המשבר, והתרחישים הסבירים לסיומו, נדרשת הבנה של האינטרסים והמעורבות של שחקנים בינלאומיים, ובראשם ארה”ב ותורכיה, שמהלכיהם תרמו להתדרדרות. בעוד שאוקראינה מאשימה את רוסיה כי היא מעוניינת להעמיק את אחיזתה בשטח האוקראיני ולהרחיבה, רוסיה טוענת כי אוקראינה שואפת להחזיר את שליטתה בקרים ובמזרח המדינה. נשיא אוקראינה, וולודמיר זלנסקי, אף חתם על צו המורה לפעול להשבת הריבונות בחצי האי קרים, ובמקביל, בצעד שרוסיה רואה בו איום מהמעלה הראשונה, פנה לנאט”ו בבקשה לזרז את קבלתה של אוקראינה לארגון. המשך המתיחות – או אף התדרדרות לעימות – צפויים לרתק אליהם את תשומת ליבו ואף את משאביו של המערב.

Photo Source: BBC

העמדה האמריקנית

ממשל ביידן הגדיר את רוסיה כיריבה מרכזית המאיימת על הביטחון הלאומי האמריקני. ארה”ב עוקבת אפוא אחר ההתפתחויות בין אוקראינה ורוסיה, ועשוי להיות לה משקל מכריע בעיצוב השתלשלות האירועים אם תחליט לתמוך באוקראינה מעבר להצהרות בלבד. סוגיות כגון מתקפת הסייבר הנרחבת בארה”ב בחודש דצמבר, אשר יוחסה לרוסיה; הרעלת האופוזיציונר הרוסי נבאלני, וכליאתו עם שובו לרוסיה; התמיכה הרוסית העיקשת במשטר אסד בסוריה ומעורבות רוסיה בזירות בינלאומיות נוספות, מייצרות לחץ על הממשל האמריקאי החדש להעניש ולהרתיע את רוסיה. ארה”ב הכריזה בימים אלו על סנקציות נוספות נגד רוסיה הממוקדות בסחירות איגרות החוב הרוסיות, ובאמתחתה סל כלים נרחב למדי המאפשר סנקציות נוספות. סל זה כולל, בין היתר, אמצעים כלכליים כגון מניעת ההשלמה של צינור הגז נורדסטרים 2 בין רוסיה לגרמניה (העוקף את אוקראינה), או הגבלת גישתה של רוסיה למערכת סליקת האשראי הבינלאומית, SWIFT. רוסיה, שהגיבה בסנקציות משלה על ארה”ב, מחשבת כעת את התנהלות ארה”ב על מנת להבין עד כמה נחרץ ממשל ביידן לקיים את אמירת הנשיא כי רוסיה תשלם מחיר על “התנהלותה מערערת היציבות” בזירה הבינלאומית.

בהתאם להצהרות האמריקאיות על חזרה לפעילות רב-צדדית וחיזוק הברית הטראנס-אטלנטית, שר החוץ האמריקאי טוני בלינקן קיים ב-9 באפריל התייעצויות נפרדות עם עמיתיו הצרפתי והגרמני בנושא אוקראינה. כמו כן, דוברת הבית הלבן הדגישה את טבען המשותף של ההתייעצויות הבינלאומיות בנושא והדאגה המשותפת עקב הפעילות הצבאית הרוסית. ארה”ב כבר דרשה בימים האחרונים הבהרות מרוסיה על נוכחותם הגוברת של כוחות צבא רוסיים בקרבת הגבול עם אוקראינה. מזכיר ההגנה האמריקאי לויד אוסטין נפגש עם עמיתיו בנאט”ו, גרמניה ובריטניה. ההתפתחויות בין רוסיה ואוקראינה צפויות לעמוד במרכז הדיונים.

אוקראינה משמשת כמקור למתח ביחסי ארה”ב ורוסיה מזה שנים. הניסיון הראשון להדיח את הנשיא טראמפ התבסס על דרישתו מנשיא אוקראינה לספק מידע מפליל הנוגע למשפחת ביידן בתמורה לסיוע צבאי אמריקאי. הממשל האמריקאי הנוכחי נתון ללחצים פנימיים לעמוד בהבטחותיו ולפעול להגבלת רוסיה ולקדם רעיונות ליברליים-דמוקרטיים. שבועות מספר לאחר כניסתו של ביידן לבית הלבן, בפברואר 2021, הכריזה ארה”ב על סיוע צבאי נוסף לאוקראינה בשווי 125 מיליון דולר הכולל נשק קטלני, כגון מערכות טילים נגד טנקים, ולא סיוע צבאי לוגיסטי או רפואי בלבד. זאת, מעבר לסיוע שהוקצה וטרם אושר סופית בסך 150 מיליון דולר. מדיווחי רשתות חברתיות ניתן ללמוד על סיורים של מטוסי מודיעין אמריקאים והגעת מטוסי תובלה אמריקאים לאזור אוקראינה. ארה”ב גם הודיעה לתורכיה כי ספינות קרב אמריקאיות תגענה למיצרי בוספורוס והדרדנלים (15-14 באפריל) בדרכן לים השחור, אם כי לאחר מכן הודיעה כי דחתה את הגעתן למועד בלתי ידוע.

במקביל פורסם כי נשיא ארה”ב שוחח עם נשיא רוסיה ב-13 באפריל 2021 והצהיר לאחר מכן כי הגיעה העת להרגיע את המתח ביחסי ארה”ב עם רוסיה. נראה כי ארה”ב, למרות תמיכתה הבלתי משתמעת לשתי פנים באוקראינה, מעוניינת ברגיעה ובמניעת הסלמה נוספת מול רוסיה בזירת אוקראינה. כך למשל האמריקאים מבינים, ככל הנראה, כי צירופה של אוקראינה לארגון נאט”ו הוא סדין אדום מבחינת הרוסים, ואינם צפויים לזרז תהליכים לצירופה.

העמדה התורכית

תורכיה היא גורם בינלאומי נוסף אשר מעורב ומשפיע על המשבר באוקראינה. הנשיא ארדואן, אשר תומך מזה שנים בזכויות המיעוט הטטרי בחצי-האי קרים (מיעוט המשתייך למשפחת העמים התורכיים) ומתנגד בפומבי בחריפות לסיפוח הרוסי של חצי האי בשנת 2014, שב והביע תמיכה בלתי מסויגת בשלמותה הטריטוריאלית של אוקראינה בעת ביקורו של זלנסקי בטורקיה ב-10 באפריל 2021, הביקור השני במהלך חצי השנה האחרונה. אף על פי שקרא להימנע ממשבר צבאי חמור באמצעות הידברות ומשא ומתן, הביע ארדואן נכונות מלאה להושיט סיוע לאוקראינה.

בעבר דרש ארדואן בתוקף כי ארגון נאט”ו יגדיל את נוכחותו באזור על רקע ההתעצמות הרוסית, ותורכיה אף חתמה באוקטובר 2020 על הסכם לשיתוף פעולה צבאי עם אוקראינה, כולל חבילת סיוע צבאי בסך של מעל 30 מיליון דולר. תורכיה מעורבת כבר עמוקות בזירה האוקראינית באמצעות משלוח אמצעי לחימה וציוד צבאי, בהם מטוס תקיפה בלתי מאויש, בייראקטאר 2, אשר מילא תפקיד משמעותי בעימות בנגורנו קראבך. תורכיה ואוקראינה אף סיכמו על פיתוח ו/או ייצור משותף של אמצעי לחימה ובהם ספינות מלחמה קטנות וחלקים למטוסים. אם המשבר יתלקח לעימות צבאי ישיר בין צבא אוקראינה לצבא רוסיה, זו תהיה במידה רבה תצוגת תכלית של אמצעי לחימה תורכיים מול רוסיים.

עם זאת, ולמרות ההצהרות התורכיות הפרו-אוקראיניות, לאנקרה מערכת יחסים מורכבת הן עם רוסיה והן עם המערב. מחד גיסא, נקיטת עמדה פרו-אוקראינית מקנה לה נקודות במחנה המערבי, שמולו היא מעוניינת לקדם סוגיות בתחום השותפות עם האיחוד האירופי ורכישת נשק בארה”ב. בה בעת, תורכיה מטפחת מערכת יחסים כלכליים-אסטרטגיים עם רוסיה, כולל רכש אמצעי לחימה, ותיאום מעשי להרגעת המצב בזירות שבהן הן תומכות בצדדים יריבים, כגון סוריה ולוב. כמו כן, בהתאם לחזונו הפן-עות’מאני של ארדואן, תורכיה מבססת את מעמדה כמעצמה באזור הים השחור, שבו יש לה גם תביעה על משאבי אנרגיה במים הכלכליים שלה.

המשבר במזרח אוקראינה הינו המקרה השני שבו תורכיה מנסה לשפר את מעמדה כגורם משפיע במרחב הפוסט-סובייטי, לאחר מעורבותה המכרעת בעיצוב תוצאות המלחמה בדרום הקווקז, בנגורנו קראבך. מעבר לכך, מיקומה הגאוגרפי ממצב אותה כגורם גאו-אסטרטגי כיוון שהיא שולטת על מעבר כלי שיט דרך מיצרי הבוספורוס והדרדנלים לאזור אוקראינה. מסיבה זו הדגיש פוטין, בשיחה שקיים עם ארדואן ב-9 באפריל, את חשיבות האכיפה של אמנת מונטרה משנת 1936, המגבילה מעבר של כלי שיט צבאיים של מדינות שאינן גובלות בים השחור דרך המיצרים, נושא שהפך לנקודת מחלוקת בתוך תורכיה.

מסקנות

לא סביר כי רוסיה, למרות הצהרות שר ההגנה שוייגו, תשיב לבסיסיהם את עשרות אלפי חייליה ואמצעי הלחימה הרבים שזרמו לאזור אוקראינה וחצי האי קרים בשבועות האחרונים, בין היתר על מנת לשמש כתזכורת מתמידה לאוקראינה ולמערב על יכולת ההיזק הרוסית. אם תחול התדרדרות שתוביל ללחימה בין הכוחות האוקראינים והרוסיים, הציפיות האוקראיניות מתורכיה, כפי שציין שר החוץ האוקראיני בביקורו באנקרה בתחילת דצמבר 2020, הן כי היא תוביל להסדרה חדשה בחצי האי קרים שתממש את השאיפות האוקראיניות. בעוד שארדואן אינו מהסס להצהיר הצהרות ברוח זו, קשה להניח כי הוא יהיה מוכן לסכן את יחסיו עם רוסיה ולהיות מעורב בפועל בלחימה מול רוסיה לצד כוחות אוקראינים, במתכונת הסיוע שהושיט לאזרבייג’אן לאחרונה. שמועות על מיליציות בחסות תורכית שנשלחו לזירה האוקראינית עדיין אינן מאומתות; בכל מקרה, אין משמעותם מעורבות צבאית ישירה של הצבא התורכי, כפי שקרה בלוב, ובמידה מוגבלת גם בנגורנו קראבך.

במקביל, קשה להניח שארה”ב תהיה נכונה להתעמת עם רוסיה כדי לגבות את אוקראינה בהעדר ניסיון של רוסיה לנכס לעצמה שטח משמעותי נוסף, או מעבר ללחימה רבת נפגעים. ארה”ב מתמודדת כיום עם מגפת הקורונה והשלכותיה הכלכליות, אתגרים בינלאומיים כגון סין, איראן וצפון קוריאה, ולחץ פנימי על הממשל לקדם סוגיות פנים ולצמצם מעורבות בזירות לחימה מרוחקות. עם זאת, הנושא “שואב” אליו תשומת לב גוברת בוושינגטון, גם בשל התהודה של הסוגיה האוקראינית בזירה הפנים-אמריקנית.

לארה”ב ולנאט”ו אין משנה סדורה ואסטרטגיה ברורה להתמודדות עם הפעילות הרוסית מול אוקראינה. לעיתים נראה שהנכונות המערבית לסייע נובעת גם מהרצון להתעמת עם רוסיה באמצעות אוקראינה על מנת להימנע ממשבר בינלאומי חמור יותר. בה בעת, לא סביר כי רוסיה תמהר להתנגש צבאית עם אוקראינה, הזוכה לגיבוי במידה זו או אחרת מצד ארה”ב ותורכיה. ההנהגה הרוסית נדרשת בימים אלו לתת מענה למצב כלכלי מעורער עקב הסנקציות, הקורונה ואי יציבות המחירים של מוצרי האנרגיה, ולתסיסה הפנימית הגוברת המלווה בביקורת בינלאומית פומבית. גם מבחינת יחסי הכוחות, יכולותיה הצבאיות של רוסיה, נרחבות ורבות ככל שתהיינה, אינן עומדות מול היכולות האמריקאיות. לפיכך, במוסקבה עוקבים בדריכות אחר הצעדים האמריקאים ולא ימהרו “למתוח את החבל” מעבר לפרובוקציות ואיומים.

ניתן להסיק כי הן ארה”ב והן רוסיה לא תרצינה בעימות ישיר ביניהן מעבר להשמעת איומים ופעילות צבאית בעצימות נמוכה. נוח לשתיהן להתכתש בזירה שלישית שבה ניתן לבודד את הנזק, ולא להסתבך בעימות מתמשך ומדמם. לפיכך, סביר להניח כי אם רוסיה לא תנצל את ההזדמנות לכיבוש של טריטוריה אוקראינית מעבר לפעולה בחצי האי קרים, או תמיכה מוגבלת בבדלני דונבאס, ארה”ב תהסס להתערב בזירה מרוחקת נוספת. הגבלת המשבר לעימות עקיף, נמוך עצימות, תאפשר לארה”ב להסביר לקהל הביתי כי היא פועלת למען הערכים שאותם הבטיח ממשל ביידן לקדם, ללא מחירים בנפש ובהשקעה כספית שהציבור האמריקאי אינו מוכן לשלם.

עם זאת, להסלמה במאפייני העימות תהיה השלכה ישירה על סדרי העדיפויות של ארה”ב; על הנכונות להקרין, קל וחומר להפעיל, כוח במזרח התיכון; ועל היכולת להגיע למהלכים משותפים, בין היתר בהקשר האיראני, בזירת האו”ם, בעיצומו של משבר חריף סביב המצב במזרח אוקראינה.


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: Bigstock