רוסיה

חרף ההתקרבות סביב המלחמה באוקראינה נותרו הבדלי אינטרסים משמעותיים בין רוסיה לסין. על ישראל לגלות רגישות גוברת לדאגות מוושינגטון ביחס לשתיים, אך גם להיזהר מקריאות פופוליסטיות העלולות לחולל תפניות חדות בקשרים עימן.

בעוד שההחלטה של המערב לפגוע באוליגרכים הרוסיים כחלק מהמערכה מול פוטין היא נכונה, הרי שאופן המימוש שלה שגוי ביסודו ודוחף את האוליגרכים עוד יותר לזרועותיו של השליט הרוסי. מן הראוי שהמערב וישראל יציעו מדיניות שתעמיד את האוליגרכים בפני הברירה להתרחק מפוטין ולהישאר במערב.

הודו, מלאת אכזבה מהמערב על שהפקיר את אפגניסטן לטאליבן ופגע באינטרסים שלה, מעוניינת לשדר לעולם שהיא אינה מחויבת לשום מעצמה

המעצמה הכלכלית השנייה בעולם (הכלכלה הסינית גדולה פי שישה מהרוסית) צריכה היום לעשות את הבחירה הלא-פשוטה: האם אפשר לסייע בגלוי למנהיג רוסי הזוכה לכינוי "פושע מלחמה" מצד ארה"ב?

החרם על רוסיה תואם את המגמה הזו, ואותה מנסה לנצל גם תנועת ה-BDS בקידום חרם נגד ישראל.

הצבא הרוסי אינו מתפקד, לפחות לא לפי ציפיותיו של פוטין עצמו ואלו של המערב.

הימנעות ראש הממשלה בנט מגינויה המפורש של רוסיה משקפת את הקושי של ישראל להכיר בשינוי שחל במערכת הבינלאומית בהמשך לפלישה לאוקראינה. על ישראל לגנות את הפלישה בקול צלול, לתמוך בהחלטת העצרת הכללית, אך להימנע מקרע מול מוסקבה.

פגיעה בדימוי העוצמה של ארה"ב נוכח המשבר סביב אוקראינה לא רק תשפיע על תפקיד רוסיה בארכיטקטורת הביטחון האירופית, אלא אף תסייע לסין בתחרות עם ארצות הברית. היא עלולה להקשות על ממשל ביידן לשמר את הרוב בקונגרס בבחירות האמצע בנובמבר ולהוביל למשבר משילות מחודש בוושינגטון. ירושלים תידרש להתאמות ביחסיה עם המעצמות ולחיזוק כושר הפעולה העצמאי שלה באזור.

בשעה שטהראן מבקשת להתקרב לרוסיה, שימור חופש הפעולה הצבאי והמדיני של ישראל בסוריה מחייב לשמר דיאלוג פומבי עם מוסקבה, חרף רגישות התקופה הנוכחית של המשבר הרוסי-מערבי החריף.

לפי פרסומים בתקשורת, רוסיה איבדה את סבלנותה כלפי התקיפות הישראליות נגד יעדים צבאיים איראניים בסוריה, ואף החליטה לפגוע בתיאום הישראלי-רוסי לגבי הזירה. האמירות הללו, שמקורן אינו ידוע, צריכות להילקח בערבון מוגבל.

התפתחות המשבר הנוכחי בין רוסיה לאוקראינה תלויה במדיניות שתגובש הרחק מהאזור, בוושינגטון ובאנקרה. ההשלכה הישירה על ישראל גלומה בהפניית תשומת לב אמריקנית גוברת לאתגר הרוסי (והסיני) על חשבון המעורבות במזה"ת.

הפער בין ההתלהבות המערבית מהמחאה, וממנהיגה נבאלני, לבין המתרחש ברוסיה בפועל, מרמז שייתכן וכתפיו של האופוזיציונר הרוסי צרות מלשאת את נטל השינוי אליו המערב מייחל.

תלות הגומלין האנרגטית והכלכלית בין רוסיה למערב אירופה (ובעיקר גרמניה), שתתהדק אם יתממש מיזם צנרת הגז "נורדסטרים 2", צפויה ליצור מתחים – אך גם הזדמנויות – לארה"ב מול רוסיה. על ישראל לבסס את עמדתה בנושא זה על שיקולים רחבים.

יש להציב סימני שאלה לגבי ההנחות על המועמד המועדף מבחינת רוסיה בבחירות לנשיאות ארה"ב.

רוסיה מגלה מעורבות גוברת בלבנון, והייתה בין הראשונות להגיש סיוע משמעותי בעקבות האסון בנמל ביירות. אם נוכחות זו תורחב גם לממד הצבאי, יערים הדבר קשיים על חופש הפעולה של ישראל, בין היתר בשל שיתוף הפעולה של רוסיה עם חיזבאללה.

יש להיערך לצורך לאזן בזהירות וברגישות בין המחוייבות שאינה שנוייה במחלוקת לארה"ב ולהנהגתה באשר היא, לבין הצורך להתמודד עם השלכות נוכחותה של רוסיה ומשקלה ההולך וגובר במזרח התיכון.

הפרסומים לגבי העניין הרוסי בהנעת תהליך מדיני בין ישראל לפלסטינים והתגובה הרוסית לאפשרות סיפוח בקעת הירדן אינם מצביעים על שינוי במניעים של מוסקבה לעיסוק בנושא, ולכן גם אין היא צפויה להקצין את עמדותיה.

סין מביעה עניין בהגברת מעורבותה הכלכלית והביטחונית בסוריה. אם אכן תפעל כך, יש לכך משמעויות מורכבות בהיבט הרוסי, והשלכות מבחינת ישראל.

לחיסול סולימאני יש השלכות על נוכחותה של רוסיה במזרח התיכון ועל נוכחותה הגלובלית. למרות הגינויים שמשמיעים דוברים רוסיים, יש לפעולה גם היבטים נוספים מבחינת רוסיה.

בימי כינוס מנהיגי מדינות נאט"ו יש להזכיר שוב שנאט"ו הוא ארגון צבאי ללא רצון להילחם, ולשאול האם רוסיה היא עדיין האיום המרכזי מבחינת הברית.

ההחלטה של רוסיה להתערב בנעשה בצפון סוריה לטובת משטר אסד והכורדים, מעידה כי כללי המשחק השתנו. ארדואן יצטרך לבחון היטב את צעדיו. המרוויחה העיקרית מהמהלכים האחרונים היא רוסיה, שמרחיבה את השפעתה בסוריה. פרשנות

ייתכן שהכינוי "עסקת המאה" יוצמד בדפי ההיסטוריה לסיום הסכסוך בסוריה, ולא לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

ההסכמה שבשתיקה מצד רוסיה להמשך הפעילות הצבאית הישראלית למניעת התבססות צבאית איראנית בסוריה אינה מובנת מאליה.

הגישה שאימצו הרוסים פוגעת ישירות גם בתהליכי הסדרת היחסים בין ישראל למדינות ערביות ומוסלמיות, המבוססים על אינטרסים משותפים שאינם מושפעים מרעיון הלאומיות הפלשתינית.

החרם הרוסי על תוכנית טראמפ לא יסתכם בהיעדרות מהמפגש במנאמה, אך יש ללחוץ על הרוסים שלא לייצר מסלולים אחרים שפוגעים באינטרס הישראלי.

ונצואלה הפכה למוקד המסוכן ביותר בימים אלו מבחינת האפשרות לעימות בין רוסיה לארה"ב. מדיניות ארה"ב בנוגע להתנהלות הרוסית ב"חצרה האחורית" תשליך במידה רבה גם על ההתנהלות הבינלאומית של רוסיה בעתיד.

ככל שיתרבו הפרסומים על מתווה "עסקת המאה", רוסיה, תוך חתירה עקבית ליעדיה האזוריים והגלובליים בעיקר מול ארה"ב, צפויה לתמוך במסלולים חלופיים להסדר שייצר לחץ על ישראל.

המרד החות'י בתימן, שגובה מחיר כבד מאוכלוסייתה האזרחית של המדינה, ניזון בראש ובראשונה מהסיוע וההכוונה האיראנית ללוחמים, לצד מעורבות רוסית גוברת בסכסוך. לפיכך, קץ הלחימה תלוי במידה רבה בנכונותן של מדינות חיצוניות להמשיך ולהזין את הסכסוך.

רוסיה שואפת להגדיל את מעורבותה בסכסוך בין ישראל והפלסטינים, תוך נקיטת מדיניות המתעלמת מההתפתחויות במזה"ת בשנים האחרונות שהציבו את הסכסוך הישראלי-פלסטיני במקום נמוך בסדר היום הבינלאומי. מדיניות זו צפויה להקשיח את עמדת ישראל לגבי מעורבות רוסית בהסדרה, למרות הדומיננטיות הרוסית באזור והשלכותיה על אינטרסים ישראליים.

אם ישראל רוצה לחזור למצב שקדם להפלת המטוס הרוסי, עליה לפתח ולהפגין את המנופים שיש ברשותה, כגון האהדה כלפיה של הממשל בארה"ב.

לפוטין יש סיבות להיות מרוצה מהמפגש באיסטנבול

רוסיה מנהלת את סוריה, מותירה את בשאר אסד בשלטון, מאפשרת לאיראנים מרחב פעולה ומנצלת את חיזבאללה ככוח קרקע. אבל למרות הכל - היא מתחשבת באינטרס הישראלי, כי למזה"ת חוקים משלו.