הודו נבחרה לנשיאת פורום ה-G20 המפגיש את הכלכלות הגדולות בעולם. הודו חלמה זמן רב להגיע לרגע הזה המעודד אותה לשאוף לתפקיד מרכזי במערכת הבינלאומית.
משב רוח רענן עובר על הודו בשנה האחרונה: הכלכלה ההודית צמחה יותר משציפו התחזיות, הודו זכתה למושב בלתי קבוע במועצת הביטחון, ובחודש דצמבר הפכה רשמית לנשיאת פורום ה-G20 המפגיש את הכלכלות הגדולות בעולם. במסגרת תפקידה הטרי כנשיאת הארגון תצטרך הודו להתמודד עם נושאים מאתגרים שעל סדר היום העולמי: מגפת הקורונה, המלחמה באוקראינה, משבר האקלים המחמיר, המתיחות הגוברת בין סין לארה״ב, לחצים אינפלציוניים ומשברי מזון ואנרגיה, שאת תוצאותיהם ניתן לראות בהאטה כלכלית חובקת עולם. אך העידן השסוע והמפוצל אינו מטריד את הענקית האסיאתית, ולדעתה הוא טומן בחובו הזדמנויות רבות לחיזוק הדומיננטיות ההודית ״במגרש של הגדולים״.
פורום ה-G20 הוקם בשנת 1999 בתגובה למשבר הפיננסי באסיה וקרא תיגר על הפורומים ה״עשירים״ (G7 ואח”כ G8) בטענה כי התיאום הכלכלי אינו יכול להיות מוגבל רק למועדונים הללו. הפורום נוצר על מנת לחזק את התיאום המדיני בין הכלכלות המתעוררות בכלכלה העולמית ולהעניק להן נראות גדולה יותר. הפורום כולל תשע עשר מדינות: ארה״ב, ארגנטינה, ברזיל, אוסטרליה, קנדה, מקסיקו, טורקיה, אינדונזיה, דרום קוריאה, יפן, סין, גרמניה, בריטניה, הודו, סעודיה, דרום אפריקה והאיחוד האירופי. לפורום חשיבות אסטרטגית בעיקר מפני שהוא מכנס תחת כנפיו 65% מאוכלוסיית העולם, 79% מהסחר העולמי ו-85% מהכלכלה העולמית. את הלגיטימיות שלו צבר הארגון ממשבר למשבר. במקור הפגיש הארגון בין שרי האוצר ונגידי הבנקים של המדינות, אך בתגובה למשבר הפיננסי של 2008 החליט נשיא ארה״ב להעלות את רמת הייצוג בארגון לכזו שבה ייקחו חלק גם ראשי המדינות. עבודת הפורום מחולקת לשני מסלולים עיקריים: מסלול פיננסי ומסלול שרפה (sherpa), המתמקד בנושאי פיתוח, ביטחון תזונתי, שחיתות ובהשלכות הפנים מדינתיות לכל יוזמה המובאת בפורום. בתוך שני המסלולים פועלות קבוצות עבודה מוכוונות נושאים ומשתתפים בהם נציגי המשרדים הרלוונטיים.
קשה להישאר אדישים לאופן שבו הודו חוגגת את נשיאותה השנתית. מבט מעמיק אל ההיסטוריה ההודית מוביל למסקנה כי הודו חלמה זמן רב להגיע לרגע המיוחל הזה. רגע לפני שהמריא ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, לכינוס השנתי של ארגון ה-G20 בבאלי, השיק מודי לוגו ואתר מיוחד תחת המסר: ״כדור אחד, משפחה אחת, עתיד משותף״. המסר של הודו לשנת הנשיאות שואב השראה מפילוסופיית הליבה של הציוויליזציה ההודית מימי קדם. השימוש בלוטוס, הפרח הלאומי של הודו, כסמל שילווה את שנת כהונתה של הודו, שהוא גם סמלה של מפלגת השלטון, הצליח לעצבן את יריביו של מודי, אשר האשימוהו בתעמולה פוליטית בשנת בחירות. על אף שאיפותיו המוצהרות של מודי להשגת עמדה מובילה במערכת הבינלאומית, הרי שבפוליטיקה ההודית אין מדובר בעמדה ניצית בלבד. בנאום של ראש ממשלת הודו ושר החוץ הראשון, גו׳אהרלל נהרו, במרץ 1949, הצהיר כי ״אין מנוס מהעובדה שעל הודו למלא תפקיד עולמי חשוב, לא בגלל שאיפה כלשהי אלא בשל כורח הנסיבות; בגלל הגאוגרפיה, בגלל ההיסטוריה״. אך נהרו וממשיכיו מהצד היוני של המפה הפוליטית דיברו גם על משימתה הייחודית של המדינה החדשה אשר קיבלה את עצמאותה ללא אלימות, מהפכה או מלחמה. המשימה כללה תפקיד מיוחד – להיות המצפן המוסרי לעולם, ובייחוד לאימפריות לשעבר.
הודו הגיעה למעמד בכיר בזירה הבינלאומית גדושה בתלונות היסטוריות ותביעות לייצג את האינטרסים של המדינות המפתחות. במהלך שבעים וחמש השנים האחרונות עברה מדינויות החוץ של הודו, שהדגישה את הגישה הרב-צדדית, שלבים מספר. השלב הראשון מזוהה עם תור הזהב של המוסדות הבינלאומיים. הודו ראתה עצמה כמנהיגתה של אסיה, המנצחת של הקולוניאליזם המערבי וקולם של חסרי הקול. עם סיומה של ״המלחמה הקרה״ ושל המערכת הדו-קוטבית הפך השיח של הודו ללא רלוונטי, והודו נאלצה לחפש שותפים חדשים בפוליטיקה העולמית. הצמיחה הכלכלית של הודו בסוף שנות התשעים הגדילה את טביעת הרגל שלה בעולם, והצריכה הקמת קשת של שותפויות. בהדרגה השילה דלהי מעצמה את השיח של “העולם השלישי”, אם כי לא נטשה אותו לחלוטין. לאורך השנים, למרות הצטרפותה למשפחת הכלכלות המתעוררות, המשיכה דלהי להיות הקול המוביל של מדינות “הדרום” במועצת הביטחון של האו״ם, בארגון הסחר העולמי ובארגון הבריאות העולמי.
עד כה הגיבה הודו לסדר היום שעוצב על ידי העולם המתקדם, אך הפעם לראשונה יתאפשר לה להניע סדר יום עולמי. הנהגת הפורום G20 השנה תאפשר לה גם להציג לעולם את הצלחותיה הכלכליות ואת העדפותיה, אשר רובן הולמות את תחומי ההתמקדות של הפורום. בכנס שהתקיים בחודש נובמבר העבירה אינדונזיה את השרביט להודו כאשר שנת נשיאותה של הראשונה הייתה בסימן ״להתאושש יחד, להתאושש בעוצמה״. לאור הפערים שהתגלעו עם התפרצות נגיף הקורונה, ממשל מודי יאיץ ככל הנראה במדינות החברות בארגון לטפל בפערים במוכנות למגפה ובהבטחת הפצה מהירה ושוויונית של חיסונים נגד הווירוס על מנת לסייע בהתאוששות העולמית. ככל הנראה שנת הנשיאות של הודו תתאפיין גם בשימור חלק מהנושאים שקודמו אשתקד, כמו מעבר לתשתיות דיגיטליות ולאנרגיות מתחדשות.
בעשור האחרון הודו מתמקדת בבניית ארכיטקטורה דיגיטלית זמינה לכל אזרחיה באופן שתהפוך לזרז של שינוי חברתי-כלכלי. השינוי הזה כולל את המגזר הפיננסי, הכלכלי, הממשלתי, הבריאות והחינוך שכולו מבוסס על העולם הדיגיטלי: תוכניות המופת כמו מערכת הזיהוי הביומטרי הגדולה בעולם, אדאהר (Aadhar), וממשק התשלומים המאוחד (UPI), שרק בשנה שעברה התרחשו למעלה מ-40% מהעסקאות בזמן אמת באמצעותו. אך בעוד שהודו עושה את צעדיה קדימה, מדינות מתפתחות אחרות מתקשות לעמוד בקצב הקדמה המהיר. כיום 133 מדינות בעולם חסרות מערכת תשלומים מהירה. לאור האתגרים הרבים שעומדים לרשותה, לצד יכולות מרשימות לביצוע בפועל, להודו ערך רב בשיתוף הידע עם מדינות הזקוקות לכך.
“צדק אקלימי” הוא היבט נוסף שהודו תנסה לקדם בשנת הנשיאות שלה. במשך שנים נראתה הודו בעיני המערב כ״סרבנית״ בעיקר בשל נטיותיה הצדקניות להפיל את אחריות המשבר על המדינות המפותחות. את הבגרות המדינית של ממשל מודי נוכחנו לראות ב”ועידת גלזגו” בשנה שעברה, עת הכריז ראש הממשלה כי עד 2030 תפחית הודו, פולטת הפחמן השלישית הגדולה בעולם, את פליטותיה ב-45%. דלהי מבינה את חשיבות תפקידה במהפכה האקלימית, ותהא זו הזדמנות מצוינת ליזום שותפות בינלאומית חדשה המכירה ב”עקרון האחריות המשותפת והמבודלת” (CBDR),[1] שתאפשר זרימת הון ממדינות מפותחות למתפתחות.
שנת הנשיאות של הודו בפורום ה- G20 משתלבת עם המדיניות הנוכחית בדלהי. שיתוף הפעולה הטמון באופיים של מוסדות מסוג זה עולה בקנה אחד עם מדיניות החוץ ההודית התומכת בגישה רב-צדדית. עיתוי כהונתה של הודו עשוי לייצר דיבידנדים לראש הממשלה, הצפוי להתמודד בבחירות בשנת 2024, ולחזק את “העוצמה הרכה” של המדינה. נשיאותה תספק הזדמנות להטביע חותם ייחודי לה, כזה שמפתח את הודו ואת המדינות החלשות יותר. מסרים ומעשים בכיוון זה יחברו עיליות ומדינות נחשלות, בדיוק כפי שחלמו האבות המייסדים של הודו. גם אם השפעתו של פורום ה-G20 מוגבלת כמו גופים רב-צדדים אחרים, הרי שכדאי לזכור כי בעיות חובקות עולם אינן ניתנות לפתרון על ידי מדינה יחידה.
[1] עקרון האחריות המשותפת והמבודלת – העיקרון מכיר בכך ששינויי האקלים הם בעיה אוניברסלית שכל המדינות מחויבות לטפל בה, אך גם טוענת כי היכולות הספציפיות של כל מדינה צריכות להנחות את היקף המאמצים הללו ובכך לטפל בו בזמן באי-שוויון.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / Hindustan Times / Bhushan Koyande
- בניית אתרים