טוב תעשה ישראל אם תערב את האמריקנים בקבלת ההחלטה על הצורך הישראלי במערכה מוגבלת נגד איראן, אך תשאיר מספיק מקום לעמימות על מנת שפרטי המערכה לא יודלפו בדרך זו או אחרת לגורמים באיראן.
רקע
הפגיעה בספינה בבעלות ישראלית ב-25 בפברואר 2021, בזמן ששהתה במפרץ עומאן, סומנה בישראל כהתקפה איראנית. קרבתה של הספינה לאיראן בעת האירוע, ואופי הפעולה – בדמות חבלה ימית, המאפיינת את הטקטיקה האיראנית מזה עשורים – מחזקים את ההערכה כי אכן איראן היא זו שעומדת מאחורי תקיפת הספינה. מדובר בעליית מדרגה בפעילות האיראנית נגד ישראל. בשנים האחרונות ניסתה איראן להרתיע את ישראל בעיקר דרך תגובות משטח סוריה ובמתקפות סב”ר. נראה כי הפעם האיום שונה. איראן בחרה להגיב דווקא בזירה הימית הקרובה אליה, שבה יש לה עליונות, כמסר ברור לישראל לקראת הידוק היחסים שלה עם איחוד האמירויות ובחריין.
כחלק מ”הסכמי אברהם”, ישראל חתמה – וסביר להניח כי תוסיף לחתום בעתיד – על הסכמים כלכליים בינה לבין איחוד האמירויות ובחריין. חלק מההסכמים אמורים לכלול העברת סחורות דרך הים. לא מן הנמנע כי איראן משדרת בפעולה זו מסר לישראל כי היא תקשה עליה לבצע הסכמים כלכליים עם שכנותיה. המשמעות של המהלך האיראני האחרון היא איום על חופש השיט הישראלי באזור המפרץ הפרסי. עם זאת יש לציין כי איראן ממשיכה לדבוק במדיניות העמימות שלה, שנועדה לטשטש את זיהויה כאחראית לפעולות. בסופו של דבר טהראן אינה מעוניינת בעימות צבאי גלוי וישיר עם ישראל, ארצות הברית או בעלות בריתה.
הצורך במערכה גלויה ומוגבלת נגד איראן
האיום על חופש השיט הישראלי מחייב להגביר את עצימות התגובות נגד יעדים איראניים, ובנוסף להסלים את התגובה הישראלית. זו צריכה לכלול תקיפות צבאיות, מתקפות סב”ר, והפעלת כוחות מיוחדים למבצעי קומנדו. רצוי שהפעולות הישראליות המשולבות תתרחשנה בסנכרון קרוב ככל הניתן מבחינת זמנים. על מנת להעצים את ההרתעה, ישראל צריכה לקחת אחריות רשמית על המתקפה. ישראל צריכה לתקוף יעדים ואינטרסים איראניים מחוץ לאיראן, ולמעט בממד הסב”ר. המטרה צריכה להיות כפולה: מצד אחד להכות בעוצמה ביעדים איראניים, ומצד שני לצמצם את הסיכוי לתגובה איראנית שתוביל להסלמה, ומשם לפתיחת מלחמה כוללת שבה שני הצדדים אינם מעוניינים.
מערכה משולבת כזו צריכה לכלול מבצע צבאי נרחב נגד יעדים איראניים או של שליחיה בסוריה, כדוגמת מבצע “בית הקלפים” במאי 2018, שבמהלכו תקפה ישראל עשרות מטרות איראניות בסוריה, וכן יעדים של צבא סוריה. ראוי לשקול פעולה בסוריה הכוללת תקיפת מחסנים של אמצעי לחימה, מפעלים לייצור אמצעי לחימה וטילים, מפקדות ועמדות פיקוד ושליטה, מחסנים לוגיסטיים, השמדת מרכזים ועמדות בקרה ושליטה בהשפעה איראנית במעבר אל-בוקמאל בגבול של סוריה ועיראק, ופגיעה ממוקדת בעמדות ובמבנים הקשורים ל”חזית הגולן” בדרום סוריה. במקביל, ישראל צריכה לבצע מתקפת סב”ר נגד יעדים הקשורים לצי הים של משמרות המהפכה של איראן בסמוך לחופי איראן, במטרה לשבש או להרוס יכולות מבצעיות של הצי.
בנוסף, ישראל צריכה להוציא לפועל מבצע של כוחות מיוחדים לשיבוש תעבורה ימית של חיל הים של איראן או של צי משמרות המהפכה באזור הים האדום. ניתן “לשאוב השראה” בעניין זה מתקיפות מסתוריות שהתרחשו בחודשים מאי-אוקטובר בשנת 2019 נגד כלי שיט איראניים, כולן בים האדום בסמוך לחופי סעודיה. במקרים אלה אירע פיצוץ עז במכלית נפט בבעלות איראנית, מכלית נפט איראנית אחרת התפרקה, ושלישית סבלה מ”קשיים טכניים” בעת ההפלגה.
השלכותיה האפשריות של המערכה נגד איראן
מערכה גלויה שתפגע ביעדים ובאינטרסים איראניים באזורים גאוגרפיים שונים, ובשימוש בממדים צבאיים שונים, טומנת בחובה סיכון לא מבוטל להסלמה. לכך יש להוסיף את הפגיעה בכבוד האיראני באופן גלוי ומתוקשר, הדרישה הצפויה של הרחוב בטהראן להגיב, והלחצים שיופעלו על איראן על ידי שליחיה באזור (שיבקשו ממנה להראות דוגמה ומנהיגות).
לכן, על ישראל להיות ערוכה גם לתרחיש שבו איראן לא תירתע ותגיב בחוזקה רבה. במקרה כזה, ישראל צריכה לפעול במתכונת של הסלמה מדורגת, ומתוך “עליונות הסלמה” – קרי, היכולת להסלים את העימות במרחב בממדים ובזמן שיש לה בהם יתרונות ביחס לאיראן. “עליונות הסלמה” ישראלית כזו יכולה לבוא לידי ביטוי בממד הצבאי, תוך הרחבת המערכה למרחבים גאוגרפיים במעגל שני ושלישי. למשל, ישראל יכולה לתקוף מהאוויר יעדים איראניים בעיראק ובתימן, והתקיפות צריכות להתמקד בכמות רבה יותר של מטרות איראניות וביעדים בעלי משמעות גבוהה יותר עבור איראן. “עליונות הסלמה” ישראלית נוספת נוגעת לממד הסב”ר. ישראל יכולה לתקוף יעדים איראניים נוספים ומשמעותיים יותר במרחב הסב”ר. אם התגובות האיראניות תימשכנה, ישראל צריכה להמשיך בעלייה מדורגת ומדודה ברף ההסלמה, עד שהאיראנים יבינו את המסר.
אם איראן תבחר להגיב, סביר להניח כי היא תבקש לנצל את “עליונות ההסלמה” בממד הצבאי במרחב הקרוב לישראל, שבו היא נהנית מנוכחות ישירה של כוחות איראניים ועקיפה של שלוחיה. עליונות זו יכולה לבוא לידי ביטוי בשיגורי רקטות לעבר ישראל, שיגור רחפנים או כטב”מים נושאי נפץ, או בניסיונות לפגוע בכוחות צה”ל בגבול סוריה באמצעות מיליציות שיעיות הנאמנות לה. לאיראן גם יכולת “עליונות הסלמה” בממד הסב”ר וכן במבצעים חשאיים בזירה הימית בסמוך לה, באזור המפרץ הפרסי.
עם זאת, ניתן להעריך בזהירות המתבקשת כי גם הפעם תנסה איראן להימנע מהמשך עימות גלוי ומהתדרדרות למלחמה אפשרית. בסופו של דבר, טהראן אינה מעוניינת לפתוח חזית ישירה נגד ישראל, ולראיה המשך השימוש שלה בשליחים ובפעולות חשאיות ועקיפות של משמרות המהפכה נגד ישראל ובעלות בריתה באזור. בנוסף, איראן מעוניינת לנצל עד תום את הנכונות של הממשל האמריקני הנוכחי להדק את היחסים בין שתי המדינות, ולצמצם באופן משמעותי את העיצומים הכלכליים המוטלים עליה. הסלמה מול ישראל לא תשרת מטרה זו בשל היחסים האסטרטגיים בין וושינגטון לירושלים.
לצד הסיכון שבהסלמה עם איראן, ישראל עלולה להיתקל בקשיים מדיניים מכיוון ארצות הברית, בשל “הנחישות המקסימלית” של ממשל ביידן לפתוח במשא ומתן על חידוש הסכם הגרעין עם איראן. סביר להניח כי תקיפה ישראלית רחבה וגלויה נגד יעדים איראניים תוביל להפניית אצבע מאשימה מצד איראן כלפי ארצות הברית כמי שסייעה לתקיפה הישראלית. התוצאה ככל הנראה תהיה התנגדות איראנית להמשיך במאמצים לחידוש המשא ומתן. במצב כזה עלולה להיווצר מתיחות בין ירושלים לוושינגטון, שתוסיף על חוסר האמון הקיים ממילא בין שני הממשלים בנוגע לדרכי ההתמודדות עם איראן.
מצד שני, ישראל נחושה לאותת לממשל ביידן כי היא לא תעמוד מנגד אל מול התוקפנות האיראנית באזור. המסר הישראלי הוא שרצוי שארצות הברית תשתף פעולה לפחות בכל הקשור לתוקפנות האיראנית (אם לא במאבק בתוכנית הגרעין), במטרה לשמור על יציבות באזור ולהימנע מהסלמה. על כן, מוצע לאזן בין תיאום הכרחי עם האמריקנים לבין שמירה על העצמאות וחופש הפעולה הישראלי. במצב כזה, טוב תעשה ישראל אם תערב את האמריקנים בקבלת ההחלטה על הצורך הישראלי במערכה מוגבלת נגד איראן, אך תשאיר מספיק מקום לעמימות על מנת שפרטי המערכה לא יודלפו בדרך זו או אחרת לגורמים באיראן.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: Bigstock
- בניית אתרים