פרופ’ אפרים ענבר: האופציה של שתי מדינות לשני עמים היא לא מעשית, האמריקנים מבינים את זה וביידן אמר את זה במלים כאלה ואחרות. הפלשתינים הרי לא בשלים לזה.
מאת ניצן קידר, ערוץ 7, 07.10.2021
ביקורם המתוקשר של ראשי מפלגת מרצ במוקטעה ברמאללה והציטוטים שיצאו בתום הפגישה העלו תהיות רבות הן על עמדת הממשלה בנושא הפלשתיני והן על היכולת שלה לתפקד כשכל מרכיב מושך לכיוון שונה. לא מדובר, אגב, באירוע יחיד, שכן גם שר הביטחון בני גנץ נפגש לאחרונה עם אבו־מאזן למפגש שהוגדר כפגישת תיאום ביטחוני.
מצד אחד אומר חבר הכנסת ניר אורבך מימינה כי מדובר בפגישה לא לגיטימית. “בניסיון נואש להעלות על סדר היום את התהליך המדיני סיעת מרצ תפגוש היום את אבו־מאזן. מה שהבין נשיא ארצות הברית, במרצ עדיין לא הפנימו. בקואליציה שאני שותף בה לא יהיה תהליך מדיני עם הפלשתינים”, דברי אורבך. ראש הממשלה בנט עצמו לא התבטא נגד הפגישה.
מנגד, השר עיסאווי פריג’ לא רואה פסול בפגישת סיעתו עם יו”ר הרשות הפלשתינית. “ברור שמדינה פלשתינית לא תקום. עם זאת, לא צריך לשכוח שכשנכנסנו לקואליציה סיכמנו שיש סוגיות שלא דנים בהן, אבל לא סיכמנו שלא מביעים את דעתנו ולא נפגשים. למרצ יש אמירה ומחובתנו לשכנע את השותפים שלנו שהדרך הנכונה היא חידוש המשא ומתן. עצם הביקור הוא אמירה בפני עצמה”.
אחד משיאי המפגש היה, על פי פרסומים, פנייה של אבו־מאזן לאנשי מרצ במטרה להעביר לשרת הפנים איילת שקד את המסר שהוא מעוניין לפגוש אותה. “למה הם פוחדים לדבר איתי? שתבוא ותגיד כל מה שהיא רוצה ואני אקשיב. אני יודע שיש לה דעות מאוד קשוחות אבל אפילו אם נסכים על אחוז אחד זו תהיה התקדמות”, טען יו”ר הרשות. שקד הגיבה נחרצות: “לא יקרה. לא אפגש עם מכחיש שואה שתובע את חיילי צה״ל בהאג ומשלם לרוצחי יהודים”.
פרופ’ אפרים ענבר, נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, לא מייחס למפגש של מרצ עם אבו־מאזן משמעות יתרה מעבר לעצם קיומו. “את הפגישה של גנץ כשר הביטחון אפשר לתרץ כפגישת עבודה. יש אינטראקציה קבועה בין הצבא הישראלי והרשות וזה דבר שגרתי. גם לא היו תמונות ממנה. הפגישה עם מרצ שונה משום שהיא הייתה מלווה בהצהרות על שתי מדינות לשני עמים והתנהלה אחרת. היא אותתה שחלק מהממשלה לא חי טוב עם הקו של ראש הממשלה”.
“כמובן שיש לפגישה הזאת משמעות פוליטית, אבל צריך לזכור שמרצ היא מפלגה די שולית במערכת הפוליטית הישראלית. למען האמת, האופציה של שתי מדינות לשני עמים היא לא מעשית, האמריקנים מבינים את זה וביידן אמר את זה במלים כאלה ואחרות. הפלשתינים הרי לא בשלים לזה”, הוא מוסיף.
אבל ממפגשים כאלה יכולים לצאת לעולם איתותים מוטעים שאנחנו נכונים ללכת לקראת הפלשתינים?
“אני לא חושב שיש לכך משמעויות כאלה. הממשלה החליטה שהיא לא מקבלת שום החלטות אופרטיביות שאינן מקובלות על רוב חבריה. זה אומר שאין סיפוח ואין התקדמות לקראת שתי מדינות לשני עמים. נכון שמבחינה בינלאומית האופציה הזאת עדיין קיימת וגם רוב הציבור בישראל לא מתנגד להיפרדות מהפלשתינים, אבל אצלנו כבר מבינים שבינתיים צריך לשלוט בהם כי הם סכנה ביטחונית וגם בעולם ערים לכך שאין היתכנות להתקדמות בסוגיה הזאת”.
איך זה נראה מהכיוון של אבו־מאזן? פגישות כאלה מועילות לו?
“אבו־מאזן הבין שבמסע הטרור של תחילת שנות האלפיים עשו הפלשתינים טעות גדולה במיוחד. הם גרמו לניכור עצום בציבור הישראלי שפקפק ועדיין מטיל ספק אמיתי באפשרות שהפלשתינים מסוגלים בכלל להיות שכנים שוחרי שלום. כך שמבחינת יו”ר הרשות טוב מאוד מסע החיוכים הזה שמנסה לשוות לו ולפלשתינים תדמית טובה יותר בישראל. אלא שלא ברור כמה המהלך הזה יכול להצליח, שכן מרצ היא זו שתכשיר אותם בעיני הציבור הישראלי”.
פרופ’ אשר כהן, מומחה למדעי המדינה מאוניברסיטת בר אילן, מנתח את הדברים באופן שונה. “הביקור של מרצ לא עומד בפני עצמו, כי אחרי שלא היה כלום במשך כמה שנים בתוך שלושה חודשים שר הביטחון הולך לאבו־מאזן ומשלחת מרצ יוצאת אליו. יש כאן כל מיני איתותים”.
למי מופנים האיתותים הללו?
“לכיוון מי שנמצא מחוץ לישראל. בממשל האמריקני יכולים לומר לעצמם: אוקיי, נחכה שנתיים שיעבור נפתלי בנט ויהיה עם מי לדבר על הפלשתינים. לממשל ביידן זה מאוד משמעותי כי הוא מעוניין בפתרון שתי המדינות, גם אם הוא לא רלוונטי בעת הזאת. כשאתה הולך לאבו־מאזן אתה מחזיר את סיסמת שתי מדינת לשני עמים. זה יכול להשפיע ברמה הבינלאומית.
“הרי כל הזמן שמנו את האירופים בצד כשהם דיברו על פתרון שתי המדינות בתקופת טראמפ וכרגע הם רואים שהשיח הזה בא מתוכנו. לא חשוב מה בדיוק נאמר בפגישות וגם לא חשוב מה הסיכוי או ההיתכנות לתרחיש המדינה הפלשתינית. אם שני גורמים קואליציוניים רשמיים מדברים עם אבו־מאזן יש כאן אמירה. הרי האירופים הם המממנים הכי גדולים של יצירת רצף טריטוריאלי פלשתיני ובנייה בלתי חוקית בשטחי B ו־C. הם רואים מפגשים של שרי ממשלה עם אבו־מאזן ואומרים לעצמם: יש סיכוי למה שאנחנו עושים”.
מבחינה פוליטית איך עובר בשקט יחסי מהצד הימני של הקואליציה ומצד ראש הממשלה מפגש כמו זה שקיימה מרצ?
“יש כאן נתון משמעותי במשוואה. מרצ הולכים לאבו־מאזן בלי בעיה כי הם יודעים שיש כאן תופעה חסרת תקדים: ראש ממשלה שיש לו תאריך תפוגה, עם שישה מנדטים, שהסקרים מראים שהוא לא מתרומם לשום מקום. הם רואים ראש ממשלה בלי לגיטימציה ציבורית”.
“מצד שני גם למרצ יש בעיה. הם לא יכולים למתוח את החבל יותר מדי ולהפוך את בנט לבובה שתעשה בדיוק מה שהם אומרים כי הוא לא יסכים לכך ובלעדיו לא תהיה ממשלה”.
אז זה מעין מאזן אימה?
“מדובר במשחק מורכב מצד כל הצדדים בקואליציה. כל עוד זה רק ביקור ולא יותר, אין לבנט שום דרך אמיתית לאיים. אם הוא היה אומר שהפגישה לא הייתה על דעתו היו צוחקים עליו. נתניהו, נניח, יכול היה לאיים בבחירות והאיום שלו היה נתפס באופן רציני מאוד במערכת הפוליטית. לבנט אין איום כזה. מצד שני המחנה השמאלי יודע שהוא צריך להביא את יאיר לפיד ליעד של ראשות הממשלה. לכן הם חייבים לשמור על נפתלי בנט בשנתיים הקרובות כראש ממשלה בהרכב הנוכחי של הקואליציה. אחרת – ואת זה יודעים כל חלקי הממשלה – לפיד לא יגיע ליעד. מחיקת נפתלי בנט או פגיעה בו תקצר את ימיה של הממשלה ואיש מהשותפים אינו מעוניין בכך”.
אז יש לדעתך הסכמה שבשתיקה מראש הממשלה למפגש כמו זה של אנשי מרצ עם אבו־מאזן? הוא מעלים עין?
“אני לא חושב שהמפגשים האלה הם על דעתו של בנט. זה לא מישהו שהפך את עורו כמו שרון. אם זה היה כך, אז למה ששר הביטחון ילך או מרצ ילכו? הוא עצמו היה רוצה לעשות את המהלך. בנט יותר נסחף עם האירועים מהסוג הזה. בסך הכול צריך לזכור שרוב מכריע בציבור לא חושב שיש סיכוי להסדר עם הפלשתינים. זה לא הוויכוח היום. יש אומנם עמדות שמאל של פינוי יישובים תמורת שלום, אבל מאז שנת אלפיים השתנה האמון כמה זה יכול באמת להצליח. זו העמדה של הרוב, בלי קשר אם הוא מהימין או מהשמאל”.
צריך להזכיר כי בין הנשיא האמריקני ג’ו ביידן לראש הממשלה נפתלי בנט סוכם שישראל תאפשר מחוות כלכליות לפלשתינים. על רקע זה, חוששים גורמים במערכת המדינית, פגישות של שרי ממשלה עלולות להתפרש בממשל באופן שגוי ואולי לתת תקווה ללא מעט גורמים בתוך מחלקת המדינה שניתן להביא לצעדים משמעותיים של ישראל כלפי הפלשתינים.
נכון לעכשיו, האמריקנים עסוקים מאוד בזירה הפנימית ואין לנשיא ביידן תוכניות מרחיקות לכת, או אפילו תוכניות זעירות, לחולל מהלך כלשהו בין ישראל לפלשתינים. הניסיון שלו הוא ליצור מחדש את ערוץ ההידברות עם הפלשתינים שנקטע בזמן ממשל אובמה מחד, אך בלי לשבור את הסטטוס־קוו מאידך. ביידן גם סירב לבקשה של הפלשתטינים להיפגש עם אבו־מאזן בעת שהאחרון הגיע לנאום בעצרת הכללית של האו”ם בניו־יורק, למרות שאם הדבר היה דחוף מבחינתו הוא היה מוצא בשבילו זמן.
דווקא הצד האירופי, כך מנתחים במערכת המדינית, עשוי להבין את המפגשים שהיו בצורה לא נכונה. עם זאת, נראה כי אם למשל מפלגת העבודה תרצה לקיים מפגש דומה, איש לא יוכל באמת לעצור אותה. החובה לשמור על שקט תעשייתי בממשלה באה כנראה לפני כל אידיאולוגיה או עמדה מהותית אחרת.
- בניית אתרים