JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

פרופ׳ אפרים ענבר

פרופ׳ אפרים ענבר

נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.

על ישראל להתגייס למאמץ משותף עם יוון, קפריסין, צרפת ואיטליה לעמוד מול השאפתנות התורכית ולהסביר בוושינגטון את הסכנות שבהרפתקנות של ארדואן.

בחודש האחרון התערבה תורכיה צבאית במלחמת האזרחים בלוב לטובת ממשלת טריפולי (GNA) בראשות פאיז אל-סראג’, שהיא בעלת קשרים לחוגים אסלאמיסטים. ממשלת ה-GNA נלחמת בצבא המונהג על יד חליפה הפטר, שמייצג את החלקים המזרחיים של לוב והוא נהנה מתמיכת מצרים, איחוד האמירויות, רוסיה וצרפת. המעורבות התורכית הביאה להיפוך מגמה במלחמת האזרחים, וצבא ה-GNA בתמיכה תורכית וג’יהאדיסטית מסוריה הסיר את המצור מעל טריפולי ונמצא בתנופה מזרחה.

מטרתו המיידית של ארדואן היא לעזור לממשלת GNA לשרוד ולהתקדם אל עבר אזור סירטה העשיר בנפט לאורך החוף של הים התיכון. בטווח הארוך, תורכיה מעוניינית להיפטר מהפטר בזירה הפוליטית. דומיננטיות של ה-GNA בלוב תחזק את האוריינטציה האסלאמית של המדינה ותאפשר לתורכיה, מדינה בעלת סדר יום נאו-עות’מני ואסלאמיסטי, לגייס את המשאבים של לוב למטרותיה היומרניות.

ניצחון ה-GNA יבטיח את הסכם חלוקת המים הכלכליים בים התיכון שנחתם בנובמבר 2019 בין ממשלת אנקרה לממשלת טריפולי. הסכם זה מתעלם מהזכויות של יוון וקפריסין ומהווה מכשול עבור התוכנית של מצרים, ישראל, יוון וקפריסין לייצא גז ממזרח הים התיכון לאירופה. תורכיה, הרואה את עצמה כגשר אנרגיה למערב, רוצה למנוע דרכי אספקה חלופיות שאינן עוברות בשטחה.

מעמד בכורה לתורכיה בלוב יגביר את השפעתה גם בעזה, ישות אסלאמיסטית נוספת לאורך החוף הדרומי של הים התיכון הגובלת בישראל ובמצרים. השפעה תורכית גדולה יותר בלוב ובעזה היא לצנינים בעיני מצרים, השוכנת בין שתי ישויות אלו. מצרים היא יריבה מימים ימימה של תורכיה.

העימות בלוב יכול להשפיע על עתידה של מצרים, המדינה הערבית החשובה ביותר. קהיר תומכת בכוחותיו של הפטר בדיוק בגלל החשש הגדול שלה שתחת ה-GNA תקום מדינה אסלאמיסטית במערב. במזרח, מצרים כבר סובלת ממרד אסלאמיסטי בסיני (הנתמך על ידי החאמס). אכן, נשיא מצרים א-סיסי אף איים שהתקדמות צבאית נוספת של ממשלת טריפולי תגרור תגובה צבאית מצרית. השפעות אסלאמיסטיות ממערב עלולות לסכן את היציבות הפוליטית במצרים, במיוחד לאור העובדה שהאחים המוסלמים, הכוח הפוליטי המאורגן ביותר במדינה, מאתגר את שלטונו של א-סיסי. ערעור השלטון הקיים במצרים אינו רצוי במדינות ערב המתונות ובישראל, ומנוגד לאינטרסים אמריקנים בסיסיים. האדישות האמריקנית עלולה לדחוף את מצרים לזרועותיה של רוסיה.

התבססות תורכית בלוב היא גם מסכנת את המשטר במצרים, אבל גם המטרים אצל שכנותיה האחרים באפריקה. לוּב היא מדינה גדולה הגובלת במדינות הערביות: סודאן, אלג’יריה ותוניסיה. כמו כן בגבולה הדרומי מדינות מוסלמיות כניז’ר וצ’אד. בכל המדינות האלו יש גורמים אסלאמיטטים השואפים לכבוש את השלטון. תמיכה של תורכיה ושל קאטאר עלולה להיות משמעותית ביצירת גוש אסלמיסטי באזור זה.

הסכסוך בלוב גם מחריף מתחים בתוך ברית נאטו. צרפת, איטליה ויוון מבינות את הרגישויות הגאו-פוליטיות במאבק על החוף הדרומי של הים התיכון. האיחוד האירופי אף שלח ספינות מלחמה לאזור במטרה להפחית את מעבר הנשק ללוב, פעולה שגררה תקרית ימית בין תורכיה לצרפת. הנכוחות התורכית בלוב וההסכם על חלוקת מזרח הים התיכון עלול להבעיר מלחמה בין תורכיה ויוון, שתי חברות בברית נאטו. אנקרה עלולה לא לעמוד בפיתוי לנקוט מעשים כוחניים בעקבות הפרשי העוצמה בין תורכיה והמדינות ההלניות. תורכיה מונעת בכוח ניסיונות למצוא גז במימי קפריסין הקטנה. אם ארה”ב תמשיך להימנע מלקרוא את ארדואן לסדר, יוון וקפריסין עלולות למצוא את עצמן פונות לרוסיה לעזרה. קיימת קרבה דתית בין שלוש המדינות, אשר קיבלה לעיתים ביטוי פוליטי.

לוב משמשת גם כשטח מעבר לאפריקנים רבים הרוצים למצוא חיים טובים יותר באירופה. יש להניח שעובדה זאת עברה במוחו של ארדואן, אשר אינו מהסס להשתמש ביכולתו לווסת את ההגירה לאירופה מהמזרח.

התרחיש הגרוע ביותר יכול להיות הסכמה רוסית-תורכית לחלק את המדינה לאזורי השפעה. שתי המדינות יחלשו על משאבי אנרגיה משמעותיים אשר יועילו במימוש מטרות מדיניות החוץ של מוסקבה ואנקרה. רוסיה היא יריב למערב ותורכיה התרחקה מזה זמן רב מהמערב ומברית נאטו.

לירושלים סיבות טובות לדאגה מהקורה בלוב ומאי-העשייה האמריקנית, אשר רק מגבירה את התעוזה של ארדואן, שונא ישראל נודע. בסיס ימי תורכי בלוב מהווה סכנה לנתיבים הימיים בים התיכון, שבהם עוברים כ-90 אחוז מהסחר בינלאומי של ישראל. הפיכת לוב למדינת חסות תורכית מסוכנת למדינות מערב הים התיכון ולמצרים, שיציבותה היא אבן יסוד במערך האזורי הנוכחי. גם האפשרות להפוך את לוב לבסיס להרחבת ההשפעה אסלאמיסטית מבשרת רעות.

על ישראל להתגייס למאמץ משותף עם יוון, קפריסין, צרפת ואיטליה לעמוד מול השאפתנות התורכית ולהסביר בוושינגטון את הסכנות שבהרפתקנות של ארדואן.


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: Bigstock

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך