JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

אלוף משנה (בדימוס) ד"ר ערן לרמן

אלוף משנה (בדימוס) ד"ר ערן לרמן

סגן נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.

הסכם ה-EMGF הוא צעד נוסף המבצר את מעמדה האזורי של ישראל.

שבוע לאחר מעמד החתימה עם איחוד האמירויות ובחריין חתמו בקהיר שרי האנרגיה של מצרים, ישראל, איטליה, יוון, קפריסין, ירדן והרשות הפלסטינית על מסמך רשמי ההופך את “פורום הגז של מזרח הים התיכון” (EMGF), הקיים מאז ינואר 2019, ל”ארגון בין-ממשלתי אזורי” שמושבו בקהיר. בכך מתבסס ביתר שאת מעמדה של ישראל כגורם אסטרטגי לגיטימי באזור. ההודעה המשותפת מזמינה כל מדינה באזור להצטרף אם היא שותפה “לערכיו וליעדיו” של הפורום, ולפחות להלכה היא מותירה פתח להידברות עם אנקרה על הסדרת המים הכלכליים, אך מעמדת כוח. עם זאת, בעיתוי הנוכחי, המהלך נתפס בתורכיה כ”זדוני” ומכוון כנגדה. חשוב שישראל תפעל לגיוס תמיכה בארה”ב, תחתור לצירוף צרפת כחברה מלאה, תיתן תוכן מעשי לשותפות – גם אם פרויקט הצינור לאירופה מוטל בספק מטעמים כלכליים – תבחן את האפשרות של מעורבות רוסית חיובית, ובמקביל תמצה את ההזדמנות להסדרת נושא גבול ה-EEZ עם לבנון, מתוך גישה נדיבה שמטרתה להשיג יציבות.

עיקרי ההצהרה המשותפת

במעמד שהתקיים במשרד הנפט והמחצבים של מצרים (22 בספטמבר 2020) נחתם מסמך הכינון (Statute) של פורום הגז של מזרח הים התיכון: Eastern Mediterranean Gas Forum (EMGF). זוהי מסגרת שהוקמה כבר בינואר 2019 וקיימה מאז מפגשים נוספים ביולי 2019 ובינואר 2020, אלא שכעת הפכה באופן רשמי ל”ארגון בין-ממשלתי אזורי” ((Regional Intergovernmental Organization שיש לו השלכות במסגרת האו”ם. בעקבות החתימה פרסמו שבעת שרי האנרגיה של הממשלות החתומות על ההסכם – מצרים, ישראל, יוון, קפריסין, איטליה, ירדן והרשות הפלסטינית – הודעה משותפת שעיקריה:

  1. יעדו של הפורום הוא לתרום ליציבות ולרווחת עמי האזור באמצעות מדיניות מתואמת בין המדינות המייצאות, הצרכניות, ומדינות המעבר;
  2. יעד זה ימומש בסינרגיה עם המגזר הפרטי, שתתפתח בהנחייתו של גוף מייעץ (שהוקם כבר ב-2019) – “הוועדה המייעצת של תעשיית הגז” (GIAC).
  3. הפורום אינו רואה את עצמו כמועדון סגור. במסר המופנה בבירור (אם לא בפירוש) כלפי תורכיה, מודגש כי כל מדינה במזרח הים התיכון יכולה להצטרף, כל עוד היא שותפה “לערכיו וליעדיו” של הפורום.
  4. ספציפית (ולמעשה, כהסבר מדוע תורכיה כיום איננה עומדת בתנאי זה) ההודעה מתייחסת לחשיבות שהמדינות החתומות מייחסות לחוק [הים] הבינלאומי. תורכיה מתעלמת ממנו במוצהר במסגרת תפיסת “המולדת הכחולה (MAVI VATAN), כשהמפה שהיא משרטטת מתעלמת מזכויות ה-EEZ של איי יוון, כמו כרתים.
  5. חברות הפורום מברכות על התמיכה הבינלאומית שלה הוא זוכה.

לנקודה אחרונה זו חשיבות יתרה בעיתוי הנוכחי. למול גילויי העוינות מצד ארדואן (דובר משה”ח התורכי, חאמי אקסוי, הגדיר את ה-EMGF כ”ברית של זדון”), השושבינות של ארה”ב והאיחוד האירופי גם יחד לפורום היא מסר חשוב. יש משקל אסטרטגי גם לבקשתה של צרפת (אף שאיננה מדינה במזרח הים התיכון) להצטרף כחברה מלאה בפורום. בהמשך הדרך, דווקא חיזוק השותפות הוא היוצר תנאים למו”מ מעשי עם תורכיה (בתיווך גרמני?) שיחפש פשרה העונה גם לקובלנותיה הלגיטימיות בשאלת תוואי המים הכלכליים שלה.

ההקשר האסטרטגי

אף שעיתוי מהלך החתימה על האמנה נקבע זמן רב מראש והוא המשך טבעי לשלושה מפגשים קודמים של הפורום מאז ינואר 2019, יש בו כדי לשקף עמדה נחושה של המשתתפות העיקריות (מצרים, יוון וישראל) שלא להירתע לנוכח העמדות העוינות של ממשלת ארדואן, הפועלת בכמה אפיקים כדי לקעקע את הפורום. תפקיד מרכזי נודע, בהקשר זה, להסכם עם “ממשלת ההסכמה הלאומית” בלוב (השולטת בפועל רק בצפון-מערב המדינה), המתווה גבולות של המים הכלכליים בים התיכון שיחסמו את גישתן של חברות הפורום לשוקי אירופה.

תורכיה גם מסרבת להכיר בהסכמים בין יוון לבין איטליה, מחד גיסא, ולבין מצרים, מאידך גיסא, ואף שיגרה ספינות לביצוע סקר גאולוגי בעומק האזורים השנויים במחלוקת. היא מאיימת במפורש על קפריסין (מטיף רדיקלי המקורב לשלטון קרא בסוף ספטמבר לכיבוש קפריסין הדרומית ו”גאולת” קברה של דודתו של הנביא, הנמצא בקרבת לרנקה…) ועל אחיזתה של יוון באיי הים האגאי והדודקנז, ובמיוחד האי הקטן קסטלוריזו, הסמוך לחוף התורכי בקרבת רודוס (רחפן תורכי – כנראה ביוזמה פרטית – אף חדר לאי והתיז צבע אדום על דגל יווני).

מסכת לחצים זו נועדה להכתיב ליוון ויתורים ולהביא להתפוררות הפורום והשותפות האסטרטגית בין חברותיו. לפחות בהקשר הלובי, אכן הסתמן סדק בין עמדות איטליה לאלו של יוון (וצרפת), אך ככל שהחמירו הפרובוקציות הסתמנה סולידריות גוברת באירופה עם שתי חברות האיחוד – יוון וקפריסין – הנתונות ללחצים ואיומים. את עצם קיום הפורום, וביתר שאת את שדרוג מעמדו, יש לראות אפוא כמסר אסטרטגי של עמידה מול הלחץ. סייעה בכך הסתבכותה של תורכיה במגוון חזיתות: מצב של בלימה הדדית בלוב (האיום המצרי בהתערבות צבאית מאסיבית איננו איום סרק, ולארדואן אין מענה במקרה כזה); חידוש הקרבות בחבל אידליב בסוריה; ולאחרונה ההתלקחות בין אזרבייג’ן לארמניה.

בה בעת, לפחות להלכה, דווקא ביסוס מעמדו הרשמי של הפורום וסממני הגיבוי אשר להם הוא זוכה מצד האיחוד האירופי והאמריקנים, שיש להם בו מעמד של משקיפים, יכולים לסייע ביצירת התנאים למו”מ תכליתי עם תורכיה בשאלת תוואי הגבול של המים הכלכליים (EEZ) במזרח הים התיכון. תנאים אלה מאפשרים לגשת למו”מ שלא מעמדת חולשה, ולהגיע להסדרה ברוח של פשרה, בדומה למגמה המסתמנת במו”מ הצפוי להיפתח בין ישראל ללבנון. יש לתורכיה, שאיי יוון קרובים מאוד לחופיה, קובלנה לגיטימית לגבי דחיקתה לתחום מוגבל מאוד, ויש יסוד להעריך כי במצב של איזון כוחות, ולא של לחצים תורכיים שלוחי רסן, אפשר, בתיווך חיצוני, להגיע לפשרה סבירה.

בראייה האזורית הכוללת, בכל מקרה, יש זיקה מובהקת בין מעמד הכינון של ה-EMGF לבין ההסכמים שנחתמו עם האמירויות ובחריין שבוע לפני כן, ולא רק משום ששניהם מבצרים את מעמדה של ישראל כשחקן אסטרטגי לגיטימי במערכת האזורית. מדינת איחוד האמירויות (בגיבוי סעודי, בולט פחות) תומכת באופן עקבי ומשמעותי במשטר סיסי במצרים. היא גם חוששת מהנוכחות הצבאית התורכית בקטר. הגושפנקא הניתנת לפורום על ידי המדינות החולשות על שוק האנרגיה מאפשרת לחברות ענק דוגמת “Chevron” לפעול במזרח הים התיכון, ובין היתר בישראל, ללא חשש שהדבר יפגע במעמדה במפרץ.

מה על ישראל לעשות לביצור ההישג?

החתימה על אמנת ההקמה של הפורום כארגון אזורי מבססת את נוכחותה של ישראל כשחקן כלכלי ואסטרטגי לגיטימי בסביבתה הגאו-פוליטית. עם זאת, נדרשת פעולה בארבעה או חמישה אפיקים עיקריים כדי לבסס את ההישג, להקנות לו משמעות רחבה יותר, ולהקל על שאר חברות הארגון להתמודד בהצלחה עם הלחצים האגרסיביים מצד תורכיה (תוך הותרת פתח להידברות):

  1. להעמיק את המודעות לקיומו של הפורום ואת התמיכה בו בזירה הציבורית והפוליטית בארה”ב, משני עברי המתרס המפלגתי. זאת יש לעשות תוך תיאום הדוק בין ידידי ישראל לבין הגופים המייצגים של הקהילה ההלנית (יוצאי יוון וקפריסין) ועם הפעילות הדיפלומטית והתודעתית של שאר חברות הפורום (ושל איחוד האמירויות כגורם תומך נוסף).
  2. לזרז את צירופה של צרפת, השותפה לעמדות היסוד של ישראל בסוגיות הים התיכון (במצרים, לוב ולבנון), כחברה מלאה בפורום. הדבר חשוב ביתר שאת בשל הגישה הדו-ערכית של ממשלת איטליה, בייחוד בכל הקשור ל-GNA ולהתערבות התורכית בלוב.
  3. לזהות תחומים קונקרטיים לפעולה משותפת של כל חברות הפורום, כולל תכנון חלופות לצינור הגז, שהיתכנותו הכלכלית מוטלת בספק במחירי האנרגיה הנוכחיים. בין היתר עולה על הפרק האפשרות של הפקת חשמל וחיבור קו לרשת האירופית. יש להביא בחשבון שהסתבכות הלחימה בקווקז תפגע בנתיבי האספקה הקיימים למערב ותרחיב את האינטרס בפיתוח מקורות חלופיים.
  4. במידת האפשר (בעיצומם של עימותים בלוב, סוריה ונגורנו-קרבאך, שבהם יש התנגשות חזיתית בין האינטרס הרוסי לתורכי), לבחון את האפשרות לגייס גיבוי גם מצד רוסיה, שבעבר גילתה עניין רב במגמת הידוק הקשרים בין ישראל ליוון וקפריסין.

למצות את ההזדמנות הגלומה בחידוש התיווך האמריקני, ובמצוקה הקיצונית שאליה נקלעה הכלכלה הלבנונית, כדי להגיע להסדר נדיב והוגן לגבי חלוקתו של “משולש” המחלוקת לגבי גבול ה-EEZ בין ישראל ללבנון, אם אפשר עוד לפני הדיון בשאלות תוואי הגבול היבשתי, ובלי תלות בתוצאותיו. כל הסדר שיקנה ללבנון כמדינה יתרונות כלכליים ייצור, בהכרח, אינטרס במניעת פגיעה הדדית במתקני ההפקה, בבוא העת, ובכך ישפר את התנאים לכניסתן של חברות האנרגיה הגדולות להשקעות משני עברי הקו. לכך תהיינה השלכות חיוביות, במישרין ובעקיפין, גם על האינטרסים של שאר שותפות הפורום. מודל מצליח של מו”מ ברוח של פשרה יכול גם להקרין על הסיכוי להסדר עתידי עם תורכיה בשאלות אלה.


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר



תמונה: neftegaz.ru