סנקציות הן כלי אסטרטגי בארגז הכלים של הלוחמה הכלכלית, אבל שימוש מוגבל בו כמו שנעשה היום הוא בעייתי ביותר, ויש לו מחירים המשפיעים על המערכת הכלכלית העולמית. על הממשל האמריקאי לחשב מחדש את אופן השימוש בסנקציות, ובעיקר במחירים הנלווים למדיניות הקיימת.
לא מעט נכתב בשנים האחרונות על אודות היעילות של הסנקציות האמריקאיות. קיימים חילוקי דעות בקרב גורמים שונים במערכת הבינלאומית באשר למידת יעילותן של הסנקציות, והאם הן משיגות את היעדים של ארה”ב והמערב. הוויכוח אכן לגיטימי שכן לא צפון קוריאה, לא איראן ולא סוריה קרסו כלכלית, וגם לא היה שינוי במשטר. יתר על כן, איראן וצפון קוריאה לא הפסיקו את תוכניות הגרעין שלהן ורוסיה לא הפסיקה את המלחמה באוקראינה. המטרה של מאמר זה היא לבחון שלושה מרכיבים: מה ההשלכות של הסנקציות הכלכליות; מדוע בעצם אין הן מביאות להכרעת המערכה ואיזה איום הן יוצרות על הסדר העולמי הקיים.
השימוש בסנקציות כלכליות מתועד בתולדות ניהול סכסוכים כבר מאות בשנים, בין היתר במלחמת העצמאות האמריקאית, מלחמת תשע השנים בין בריטניה וצרפת ומלחמות העולם הראשונה והשנייה. במהלך אירועים אלה הוטלו סנקציות נרחבות שכללו עיצומים כספיים, הקפאת נכסים והחרמה של תאגידים, פרטים, קבוצות פוליטיות או מדינות. מטילי העיצומים היו מדינות, ארגונים בינלאומיים וגם חברות פרטיות, בתיאום או בנפרד. לאורך השנים גברה האמונה במערכות פוליטיות כי כלים אלו יעילים, ובהתאם זינק השימוש בהם, בייחוד בעשורים האחרונים. למרות זאת, המחקר האקדמי שבדק לעומק את השפעות הסנקציות הגיע למסקנה ברוב המקרים שלסנקציות כלכליות יש שיעורי הצלחה נמוכים.
בהיסטוריה המודרנית ניתן לסמן את ה-11 בספטמבר 2001 כאבן דרך בשימוש בעיצומים כלכליים ככלי מרכזי בניהול סכסוכים. מתקפת הטרור הרצחנית של אל-קאעידה היא זו שהובילה את האמריקאים להחלטות מרחיקות לכת באשר לשימוש בכלים ייחודיים במלחמה בטרור, כולל הכלי הכלכלי. זה נבע מתוך הבנה נכונה שקטיעת צינור המימון תשפיע לאורך זמן גם על התפתחות האסלאם הקיצוני וגם על היכולות שלו לבצע פיגועי טרור. המאבק בטרור נתן לארה”ב את הלגיטימציה הבינלאומית כמעט חסרת התקדים להטלת סנקציות מרחיקות לכת על אישים, מוסדות וגופים ברחבי העולם, ונכונות בינלאומית לאכוף ולסייע במערכה מול התשתיות הפיננסיות של ארגוני הטרור. כפועל יוצא נקטה ארה”ב חקיקה מרחיקת לכת (חוקי הפטריוט) וכפתה על המערכת הבינלאומית רגולציה חדשה בתחומי המלחמה במימון טרור, ובצידה ענישה קשה.
אבל כבר בתחילת המערכה הכלכלית האמריקנית נגד ארגוני הטרור נבטה שורה של מגבלות ודילמות שהיקשו על מימוש המטרה שלשמה הוטלו הסנקציות. הבעיה המרכזית הייתה בתחום מימוש הסנקציות ואכיפתן. מהר מאוד התבררו לאמריקאים מגבלות הכוח שלהם, שכן מדינות כמו סעודיה, קטר, איחוד האמירויות ותורכיה (לצד איראן) שימשו, ובחלקן עדיין משמשות, כ”בנק המרכזי” של הטרור העולמי. הטלת סנקציות על מדינות המפרץ עלולה הייתה לתפקד כבומרנג כלכלי, מדיני וצבאי עבור ארה”ב והמערב, שכן במהלך העשורים האחרונים השתלטו מדינות אלה על נכסים כלכליים אסטרטגיים במערב, ופגיעה כלכלית בהן משפיעה ישירות על כלכלת ארה”ב. למגבלה זו נוספה היכולת המוגבלת של ארה”ב לאכוף סנקציות על סין, שהפכה למעשה מקלט לכל הגורמים שעליהם הוטלו סנקציות. בסופו של דבר, על אף הכרזות רבות של משרד האוצר האמריקאי התמקדה ארה”ב באכיפת סנקציות בעיקר על בעלות בריתה – הבנקים המערביים, ובהיקפים מוגבלים הרבה יותר על לבנון, תורכיה, ומעגל מצומצם של מדינות באסיה ובדרום אמריקה.
מדינות אירופה הן אלה ששילמו בסופו של דבר את המחיר היקר ביותר בגין הסנקציות. הפגיעה באה לידי ביטוי בירידה חדה בהיקפי הסחר עם מדינות כמו איראן ורוסיה. המערכת הבנקאית האירופאית שילמה, ועודנה משלמת, מחירים יקרים מאוד כתוצאה מהסנקציות. ארה”ב הטילה לאורך השנים סנקציות וקנסות כלכליים בהיקפים של מיליארדי דולרים על הבנקים המרכזיים באירופה בגין האשמה שסייעו למימון ארוגני טרור או לעקיפת סנקציות (זאת בעוד שבנקים אמירתיים, קטריים וסעודיים לא זכו לנחת זרועה של ארה”ב). הטלת הסנקציות על הבנקים האירופאים הביאה למגמה של נטישת בעלי הון את הבנקאות האירופאית בגלל החשש מסנקציות. אך בעוד האמריקאים מענישים בנקים במערב (וגם בישראל), פתחה ארה”ב את שעריה לכל אותם כספים שעזבו את מערכת הבנקאות האירופאית והעבירה לשטחה עשרות מיליארדי דולרים שנחתו בבנקים אמריקאים וחברות שנרשמו במקלטי מס בארה”ב. ניתן להניח שפעולה זו נעשתה משתי סיבות: ראשית, היא שיפרה מאוד את היכולת האמריקאית לפקח על כספים של גורמים בעייתיים; שנית, היא הביאה לשיפור ניכר בכלכלה האמריקאית. אולי העדות הטובה ביותר לכך היא הענישה הפושרת מאוד של בנקים אמריקאים בגין הלבנות כספים, על אף העובדה שבשנים האחרונות נחשפו פרשיות רבות מאוד של הלבנות בבנקים אמריקאים.
מדינות אירופה הבינו בשלב מסוים כי הן אלה שמשלמות את המחיר היקר ביותר במדיניות הסנקציות. הן אף ניסו להגן על עצמן ממהלכים חד-צדדיים של האמריקאים. בין השאר השתמשו במה שהוגדר “החקיקה הבולמת”, כלי משפטי שבו נעשה שימוש לעיתים נדירות על ידי האיחוד האירופי מאז שנת 1996 כדי להגן על חברות אירופאיות מפני “השפעות חוץ-טריטוריאליות של חוקים של מדינה שלישית”. השימוש בחקיקה זו עמד מאחורי ההכרזה של האיחוד האירופי כי בכוונתו לפעול כדי ליצור מנגנונים שיאפשרו להעביר תשלומים מאיראן ואליה. המטרה: לבלום את השפעותיהן של סנקציות משניות. מחוץ לארצות הברית, כל הסנקציות הכלכליות המוטלות על ידי מדינה הן סנקציות עיקריות. לעומת זאת, סנקציות משניות מטילות עונשים על אנשים וארגונים שאינם כפופים לסמכות השיפוט החוקית של המדינה המאשימה ומופעלות על ישויות העוסקות באותן עסקאות האסורות על פי סנקציות ראשוניות. הדבר הוביל להקמת INSTEX ביוני 2019. INSTEX היא חברה שבסיסה בפריז ואשר נמצאת בבעלותן של כמה מדינות באירופה. מדובר למעשה במערכת פיננסית ייחודית שנבנתה על מנת לאפשר סחר בין איראן למדינות אירופה ושבה דרישות תשלום מוסדרות באופן הדדי ללא צורך בשימוש בדולר האמריקני ובמערכת הבינלאומית להעברות כספיות, הסוויפט. הצעדים האירופאים לא באמת הועילו לשיפור הסחר בין אירופה לאיראן, שכן החברות המסחריות והבנקים חששו מאוד מסחר עם איראן שמפר את הסנקציות האמריקאיות.
הסנקציות שהוטלו על רוסיה החריפו את המצב של מדינות אירופה. אירופה מבינה היום שבמערכת גלובלית גם מטיל הסנקציות נפגע. אירופה תידרש בשנים הקרובות להשקיע רבות בתשתיות אנרגיה חלופיות ובהוצאות הגנה מוגברות. בתהליך הגמילה ממקורות האנרגיה הרוסיים אירופה עלולה לסבול מקור בחורפים הבאים ומצמצום העלייה ברמת החיים. ארה”ב תסבול הרבה פחות, כי אינה תלויה כמעט באנרגיה הרוסית. אך ארה”ב תצטרך להשקיע בתשתיות ובחידוש העוצמה התעשייתית כדי להתמודד עם סין, ואיומי המעצמה העולה. המדינות העניות תסבולנה מעלייה במחירי האנרגיה והחיטה, כאשר רוסיה ואוקראינה מייצרות כשליש מהחיטה בעולם. גם מחירי המתכות (אלומיניום, נחושת, ניקל, פלדיום ואורניום) יעלו, כי רוסיה ואוקראינה הן יצרניות מובילות. גם סין תסבול מההאטה בעולם, כי היא הייתה הנהנית הגדולה ביותר מהצמיחה העולמית ב-40 השנים האחרונות. המחיר של החירות יהיה עלייה באינפלציה, האטה בצמיחה וירידה ניכרת ברמת החיים. ארה”ב ואירופה תתקשנה להסיר את הסנקציות ללא כניעה של פוטין, ובינתיים יתארך הסבל של אזרחי אוקראינה, רוסיה ואירופה, ולמעשה – של כל העולם.
אבל הסנקציות בכל זאת גבו מחיר כבד מאוד מארגוני טרור, מאיראן ומרוסיה. לאחר פלישת רוסיה לאוקראינה הוטלו עליה על ידי המערב הסנקציות החמורות ביותר שהוטלו אי פעם על מדינה (6,337 סנקציות). “המערב” הוא בעצם גוש כלכלי של 55 טריליון דולר, מול רוסיה שהיא פחות מ-2 טריליון דולר. פוטין לא התכונן להיקף כה רחב ומהיר של סנקציות שתוטלנה על רוסיה. צבירת רזרבות, של כ-650 מיליארד דולר, לא הועילה, כי המערב הקפיא את רוב יתרות מטבע החוץ שלו. הבנקים המסחריים הפסיקו לספק מכתבי אשראי לרוסים. חברות ספנות הפסיקו את פעילותן ברוסיה, וחברות ביטוח הפסיקו ביטוחים אוויריים וימיים. רוסיה מתקשה לשלם את חובותיה החיצוניים במטבע חוץ ולמעשה היא על סף חדלות פירעון, והאג”ח שלה נחשבות אג”ח זבל. לממשלת רוסיה ולחברות רוסיות (גזפרום, סברבנק ורבות אחרות) יש חובות במטבע חוץ (בעיקר דולר ואירו) בגובה של כ-140 מיליארד דולר. חדלות הפירעון של רוסיה אינה מהווה סיכון מערכתי בשוקי ההון. הכלכלה הרוסית היא חלשה, ללא תעשייה אזרחית מפותחת. עושרה מבוסס על אנרגיה ומחצבים. הסנקציות גרמו לאובדן של לפחות כ-15% מהתוצר הלאומי בשנת 2022, והשפעתן תורגש גם בשנים הבאות. רוסיה נפגעה בגישה לטכנולוגיה, דבר שיפגע בכושרה הצבאי והכלכלי בעתיד. ברור שפוטין כשל בהערכתו כי המלחמה תחזיר את רוסיה להיות מעצמת-על.
באשר לאיראן, הדברים די דומים. הסנקציות פגעו מאוד בכלכלה האיראנית. אמברגו הנפט שהוטל על איראן על ידי ארצות הברית והאיחוד האירופי ובידוד הבנק המרכזי של איראן פגעו במכירות הנפט שלה. ייצוא הנפט האיראני הגיע לשפל חסר תקדים. יש לזכור שייצוא הנפט ומוצריו מספק כשבעים אחוזים מהכנסותיה של איראן. הירידה בייצוא הנפט נובעת גם מחוסר הצלחתה של איראן למצוא שווקים חלופיים לאלה שנסגרו בפניה, בין השאר עקב הגדלת תפוקת הנפט בערב הסעודית, בעיראק, בכווית ובאיחוד הנסיכויות. חברות בין-לאומיות רבות – גם לא אמריקאיות – עזבו מרצונן את השוק האיראני וצמצמו את השקעותיהן בו, בעיקר במגזר האנרגיה. גם הסנקציות על ענף הבנקאות באיראן נתנו את אותותיהן ובנקים איראניים מתקשים להעניק שירותים בסיסיים דוגמת העברת כספים, וחברות איראניות מתקשות לשלם לספקים זרים. אלה, מצידם, מסרבים לספק סחורות וחלפים לחברות איראניות – למשל בתחום ייצור המכוניות – ובכך תורמים להרחבת האבטלה באיראן. גוברים קשייה של איראן הן בתחום היבוא והן בתחום היצוא. ספקיות דלק הפסיקו לספק מוצרי דלק לאיראן. הסנקציות גרמו לירידה בייבוא מוצרי הדלק לאיראן ב־75 אחוזים. האינפלציה באיראן ושווי המטבע האיראני הידרדרו באופן ניכר, ויכולת הקנייה של האזרח הפשוט ירדה במידה רבה. כתוצאה מהפיחות החד איבד הציבור האיראני את רוב חסכונותיו. ממשלת איראן נאלצה להגביל הוצאת מט”ח אל מחוץ למדינה, וכתוצאה מכך סטודנטים איראניים הלומדים מחוץ למדינה מתקשים לממן את לימודיהם ונאלצים לחזור אליה. במצב זה, ממשלת איראן מתקשה לנהל את מדיניות הסובסידיות שלה לטובת השכבות העניות, משום שהערך הריאלי של סכומי הסובסידיות יורד עם ירידת ערך המטבע, וכתוצאה מכך כוח הקנייה של איראנים רבים ירד אף הוא. ההפגנות הנרחבות שנצפו באיראן בשנה האחרונה, המכונות בשם “מחאת החיג’אב”, קשורות גם למצב הכלכלי הקשה במדינה.
גם ארגוני טרור, כמו החמאס, נתקלים בקשיים לא מעטים בעקבות הסנקציות. קשיים אלה נובעים לא רק מיכולת מוגבלת לגייס כספים, ובעיקר לשנע אותם לפעילות מבצעית, אלא בעיקר ביכולת לנהל את מערך ההשקעות של התנועה. למרות ההתלהמות והאיומים על ישראל, גוברת הדאגה בצמרת חמאס בעיקר לגבי כספיה. בשנתיים האחרונות ספגה חמאס מכה קשה עם התקררות היחסים בינה לבין מי שהיו המשענת העיקרית שלה – קטר ותורכיה. זה הוביל למעבר בכירי חמאס מתורכיה ללבנון. את המתח עם קטר קשה להסתיר כשהמדינה המפרצית כועסת מאוד על צמרת החמאס שחידשה יחסים עם משטר אסד. המתח עם קטר משפיע ישירות על נכסיה של חמאס בקטר. התסריט שקטר או תורכיה יקפיאו את הכספים האלה, כמו שעשתה סודאן אחרי חתימת הסכם השלום עם ישראל, אינו מופרך. מה גם שבגלל מצבה הכלכלי הקשה של תורכיה ספגה החמאס הפסדים כספיים כבדים בגלל נפילות בבורסה בתורכיה וירידה חדה בערך הלירה התורכית. חמאס מחפשת יעדי השקעה אחרים. המועמדת העיקרית היא לבנון, שם חמאס יכולה להיעזר בחיזבאללה, שמנוסה בהשקעות עוקפות סנקציות תוך ניצול המערכת הלבנונית. עם זאת, בחמאס סבורים שהעברת הכספים ללבנון היא בעלת סיכונים גדולים עקב המצב הכלכלי שם, ובעיקר עקב השפעת הסנקציות האמריקאיות.
ולמרות כל האמור לעיל, איראן משיכה בפרויקט הגרעין שלה וממשיכה לממן בצורה חסרת תקדים את ארגוני הטרור; רוסיה אינה נכנעת לתכתיבי המערב וחמאס ושאר ארגוני הטרור ממשיכים בפעילותם.
כאן מתבקשות שתי שאלות מרכזיות: הראשונה, האם הסנקציות בכל זאת יכולות לשמש כלי להכרעת המערכה, ואם כן מה צריך לעשות, והשנייה, אם ארה”ב והמערב אינם מוכנים ללכת למהלך של הפיכת הסנקציות והמלחמה הכלכלית לכלי מכריע מערכה – האם המשך מדיניות הסנקציות הנוכחית היא נכונה, ואילו מחירים ישלם העולם בעקבותיה.
השאלה הראשונה קשורה במישרין בהגדרה של מטרת הסנקציות אשר הוצגה בתחילת המאמר. נראה כי המדיניות האמריקאית רואה בסנקציות כלי דיפלומטי ולא כלי מלחמתי. הגדרה זו נובעת כנראה מההבנה באשר לשימוש רחב הרבה יותר בכלי הכלכלי וההשלכות שלו על ארה”ב. הממשל האמריקאי מגלה במקרים רבים חוסר רצון לבצע אכיפה בגלל סיבות פוליטיות וגאופוליטיות. מציאות שכזו מחלישה ביותר את היעילות של העיצומים. לכך יש להוסיף את המדיניות האירופאית בנוגע לסנקציות. כלפי חוץ אירופה משתפת פעולה עם ארה”ב במערכה הכלכלית, אך בגלל המחיר הכלכלי הכבד התפתחה כלכלה שחורה שמטרתה לעקוף את הסנקציות. בעוד שממשלות רבות באיחוד האירופי אכן מדברות על הצורך בעיצומים כלכליים נוספים על איראן ורוסיה, בפועל הן מוכרות להן וקונות מהן במיליארדי אירו בשנה. היכולת לבצע את הרכש נעשה מכיוון שהתארכות הסנקציות עזרה לאיראן, ועכשיו גם לרוסיה, לבנות מערכת כלכלית חלופית באמצעות אלפי חברות כיסוי שעוקפות בהצלחה רבה את הסנקציות. באופן פרדוקסלי, איראן משמשת כיום החונכת המרכזית של רוסיה בהתמודדות מול הסנקציות.
הדוגמה המוחשית ביותר למדיניות האמריקאית המוגבלת מאוד באכיפת סנקציות התרחשה בשנה האחרונה. מסמכים שפורסמו לפני כשנה על ידי האופוזיציה האיראנית חושפים באופן חסר תקדים את התשתית הכלכלית והפיננסית שהקימו משמרות המהפכה בתוך איראן ומחוצה לה, שנועדה לעקוף את הסנקציות ולאפשר למשטר האיראני להמשיך לממן את ארגוני הטרור, לפתח את תוכנית הגרעין שלו ולשמור על רמת חיים גבוהה של אנשי משמרות המהפכה. על פי השיטה שנחשפה, האיראנים פיתחו מערך חברות כיסוי ברחבי העולם, כולל מערך פיננסי המנותק לחלוטין מחברות ומגורמים הנמצאים תחת סנקציות, אבל משרתים באופן מלא ותחת שליטה מלאה את משמרות המהפכה. הקמת מערך זה נעשה בסיוע ובעזרה של משרדי עורכי דין מובילים במערב, וניהול אלפי חשבונות בנק, בעיקר בסין ובמדינות המפרץ.
לדוגמה, משרד ההגנה האיראני (MODAFL), השולט במגזרי המוצרים הפטרוכימיים והזיקוק במדינה באמצעות חברות אחזקה גדולות, כולל את חברת ההשקעות ע’דיר וחברת הבת שלה, החברה הפרסית לפיתוח נפט וגז (POGDC). משרד ההגנה שולט גם בחברה המייצאת השנייה בגודלה בין החברות הפטרוכימיות (PCC) באמצעות POGDC וחברת הבת המסתורית שלה Iran Investment Co.. חברות אלה כולן נמצאות תחת סנקציות בינלאומיות.
המסמכים שנחשפו מוכיחים כיצד PCC, שנמצאת תחת סנקציות אמריקאיות, מבצעת כמעט באין מפריע את העסקים הבינלאומיים ואת העסקאות של משרד ההגנה האירני באמצעות סניפיה ברחבי העולם. המסמכים חושפים כיצד הקימה איראן 12 חברות חזית, שבסיסן בסין ובהונג קונג, המעורבות בסחר פטרוכימי איראני ועוקפות את הסנקציות האמריקאיות. חברות חזית אלה שימשו הן את היצרנים הפטרוכימיים האיראניים והן את המתווכים כדי לקבל תשלומים עבור מכירת מוצריהם לחברה המסחרית הפטרוכימית (PCC). רשת זו מפרה את החוקים המקומיים של המדינה שבה הם פועלים על ידי שימוש בטכסיסים מורכבים של הלבנת הון המבוסס סחר. עיקר החברות מופעלות באיחוד האמירויות הערביות. רוב החברות הללו מחזיקות חשבונות הנקובים בדולרים בבנקים סיניים. אחת הדוגמאות הבולטות ברשימה היא ענקית הבנקאות הבינלאומית HSBC, המארחת חשבון דולרי עבור חברת החזית האיראנית BOBCH Co. Limited.
עוד נחשפו מסמכים על העברות כספים ברחבי העולם על ידי האיראנים המתבצעות באמצעות אחד מבתי המרת הכספים הגדולים ביותר באיראן, טהאיורי. משרד החלפנות מפעיל רשת בינלאומית מורחבת של למעלה מ-60 חברות קדמיות להזרמת כספים ועקיפת הסנקציות הבינלאומיות נגד הרפובליקה האסלאמית. חברות קדמיות אלה, הממוקמות במדינות שונות כגון איחוד האמירויות, סין, תורכיה והונג קונג, מאפשרות לבנקים, ליבואנים וליצואנים האיראניים לבצע עסקאות בינלאומיות ולהעביר מטבע חוץ בהיקפים עצומים. כך חושפים המסמכים כיצד טהאיורי, באמצעות חברות החזית שלה, סייעה לעסקאות ייצוא פטרוכימיות שביצעה היצואנית הפטרוכימית האיראנית “נאוואק אסיה קיש”, הנשלטת על ידי משרד ההגנה האיראני. יחד עם חברות פטרוכימיות איראניות אחרות, “נבאק אסיה קיש”, היא נכס פיננסי מרכזי עבור משרד ההגנה, הקטר לתוכניות הטילים הבליסטיים והמל”טים של איראן, ועוזר מרכזי למעורבות בטרור של כוח קודס במזרח התיכון. ניתוח המסמכים מראה אלפי עסקאות פיננסיות שבוצעו במהלך התקופה שבין 2020 ל-2022, בהיקפים של עשרות מיליארדי דולרים, תוך שימוש ב-63 חברות חזית שונות וב-240 בנקים זרים שונים. פעילות זו חובקת עולם, חוצת מדינות המחויבות למדיניות הסנקציות ובעיקר התבצעה בדולרים, כלומר תחת עינה הפקוחה של ארה”ב.
החלטה אמריקאית למהלך אסטרטגי שיקפיא ויחרים את נכסיהם וחשבונותיהם של האיראנים כפי שנחשפו במסמכים היה מביא למהלומה קשה מאוד על איראן, שאינה פחותה במהותה ממהלומה צבאית. הקפאת כל המערך הפיננסי הזה משמעותו עצירה כמעט מוחלטת של היכולת האיראנית לחודשים רבים של מימון תוכנית הגרעין, מימון ארגוני הטרור ובעיקר היכולת לממן ולשלם לאנשי משמרות המהפכה. מהלך שכזה, גם לאלה המעוניינים בדיאלוג עם האיראנים, היה גורם לאיראנים להגיע מוחלשים מאוד לשולחן המו”מ, מה גם שלאורך זמן יכול היה להביא להידרדרות אמיתית ביציבות של המשטר האיראני. אבל בפועל הדבר לא נעשה. האמריקאים לא פעלו בשום צורה (שלא לדבר על מדינת ישראל) לבצע מהלך שהיה לו משמעויות אסטרטגיות. האם ארה”ב נמנעה ממהלך כזה מתוך חולשתה לשכנע את איחוד האמירויות לשתף פעולה במהלך? האם ארה”ב נמנעה ממהלך כזה משום שהבינה את המשמעות “המכריעה” שלו וביקשה להימנע מכך? התשובה בידי הממשל האמריקאי.
אבל מאחר שנראה כי החלטה להפוך את הסנקציות, ובכלל את הלוחמה הכלכלית, לכלי מכריע מערכה אינה נמצאת בשלב זה בארגז הכלים האמריקאי, עלינו לבחון את ההשלכות והשינויים המתבצעים בסדר העולמי על רקע הסנקציות. כבר תיארנו קודם לכן את המחיר הכלכלי שמדינות אירופה משלמות בגין הסנקציות, אבל ישנם מחירים נוספים, לא פחות בעייתיים ומרחיקי לכת, שעולים ממדיניות הסנקציות ושאנחנו מחייבים לבחון האם המערכת הבינלאומית מוכנה לשלם אותם. ראשית, אנו בתהליך מתגבש של מעבר לעולם דו-קוטבי. הסנקציות דחפו באופן ניכר הקמת גוש חדש בראשותה של סין וכולל את רוסיה, הודו, ונצואלה ומדינות נוספות הבונות כיום מערכת כלכלית נפרדת מהמערכת הבינלאומית, מערכת פיננסית אלטרנטיבית לסוויפט ומטבע אלטרנטיבי לדולר. שנית, מדיניות הסנקציות דחפה את איראן, ארגוני הטרור, סוריה ורוסיה לעבר עולמות הפשיעה, הסחר בסמים, בתרופות מזויפות וביהלומים, ולעבר השחתת המערכת הבנקאית הבינלאומית. מדובר בחלופה למקורות מימון אך גם במלחמה כלכלית-חברתית בכלכלת העולם ו”הרעלת” החברה באמצעות סמים ותרופות מזויפות.
העיצומים הם כלי אסטרטגי בארגז הכלים של הלוחמה הכלכלית. שימוש יעיל בהם בהובלת ארה”ב יש בו כדי להביא להישגים חסרי תקדים במערכה נגד הטרור ונגד מדינות “בעייתיות”, עד לכדי הכרעתם. אבל שימוש מוגבל בו כמו שנעשה היום הוא בעייתי ביותר, ויש לו מחירים המשפיעים על המערכת הכלכלית העולמית. על הממשל האמריקאי לחשב מחדש את אופן השימוש בעיצומים, ובעיקר במחירים הנלווים למדיניות הקיימת. המשך המצב הנוכחי יביא בסופו של דבר תוך פרק זמן לא ארוך ליצירת מציאות חדשה של גוש עולמי חדש שיש לו יכולות משלו להנעת כספים בעולם, ללא כל יכולת של פיקוח, ובעיקר ללא כל מנוף השפעה אמריקאי. עולם שבו מדינות וארגונים בעייתיים שולטים כמעט לחלוטין בפשיעה העולמית, ומערכת פיננסית בינלאומית מושחתת. מציאות זו משמעותה רעידת אדמה כלכלית-פוליטית-חברתית.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: Shutterstock
- בניית אתרים