ההתמודדות עם אתגרים במערכת הבינלאומית דורשת – לצד המשך התנופה בדרג המדיני העליון – גם היפוך במגמת השחיקה ביכולותיו של שירות החוץ הישראלי. בכלל זה יש לשקול מינוי שר חוץ במשרה מלאה; להשיב חטיבות שפוזרו במשרדי ממשלה אחרים; להקצות את המשאבים הנדרשים לניהול פעילות דיפלומטית אינטנסיבית; להעצים את יכולות מש”ב ושילוב החברה האזרחית בישראל במבצעי סיוע בחו”ל, ולהכשיר סגלים ותוכניות להעמקת הקשר עם אוכלוסיות במדינות דוברות הערבית. חשוב לחזק ולהרחיב גם את מערך הנציגים של מנהל סחר החוץ בעידן שבו חצה הייצוא הישראלי את סף ה-400 מיליארד שקל. כמו כן, יש להמשיך בהעצמת יכולותיה של קהיליית המודיעין – שהישגיה המרשימים אינם בגדר המובן מאליו. יש גם לבסס מתכונת סדורה של דיונים בין-משרדיים בכל סוגיות המפתח, בהובלת המטה לביטחון לאומי.
chapter-8
פרק 8: ההיערכות הארגונית
8.1 שיקום משרד החוץ
ישראל הגיעה בשנים האחרונות להישגים דיפלומטיים מרשימים, אך מערכות קשות עוד לפנינו – אפילו בזירה האמריקנית החיונית לעתידנו. בתקופה שבה כיהן ראש הממשלה בנימין נתניהו גם כשר החוץ הוא רשם שורה מרשימה של פריצות דרך. ניתן למנות את השינויים במדיניות ארה”ב בעידן טראמפ בסוגיות איראן, ירושלים ורמת הגולן; היחסים שנרקמו עם רוסיה, למרות מורכבות הסוגיה הסורית; קִרבה חסרת תקדים בקשרים עם הודו ועם יפן; השינוי האסטרטגי באגן הים התיכון; כינון קשרים חדשים באסיה, באפריקה ובדרום אמריקה, וכן במדינות ערביות ומוסלמיות, ואף בזירה המזרח אירופית הסבוכה.
דווקא בשל כך, בממשלה הבאה נחוץ שר חוץ במשרה מלאה שיוביל מן הרגע הראשון מהלך של שיקום מעמדו ויכולותיו של שירות החוץ. האתגר טמון בכך שההישגים שנמנו מחייבים מניפה של פעולות המשך – שיתופי פעולה אסטרטגיים, קשרים כלכליים, הזדמנויות לדיפלומטיה ציבורית. נחוצים בכל זירה כזו אנשי מקצוע היכולים ללוות את העשייה הפרטנית בשטח. בהעדרם, עלול שכרם של הקיצוצים של השנים האחרונות, שנות שפל קשות עבור הסגל הדיפלומטי הישראלי, לצאת בהפסדן של הזדמנויות (כולל בממד הכלכלי, במדינה תלוית יצוא), תוך פגיעה באחד מעמודי התווך של תפיסת הביטחון, במובנה המורחב.
נחוץ שר חוץ במשרה מלאה שיוביל מן הרגע הראשון מהלך של שיקום מעמדו ויכולותיו של שירות החוץ
שר החוץ הנכנס צריך להתוות במאה הימים הראשונים תוכנית פעולה מקיפה להיפוך מגמת השחיקה ולמיצוי ההזדמנויות שבפני ישראל, ובכלל זה:
- השבת חלק מהחטיבות שפוזרו במשרדי ממשלה אחרים למשרד החוץ – כולל נושא המאבק בתופעת ה-BDS, המחייב היכרות מעמיקה עם רמת השטח וזירות ספציפיות, כמו הקמפוסים, במדינות המערב; קשרי תרבות ונושאים נוספים שנגרעו מסמכות משרד החוץ.
- הקצאת המשאבים הנדרשים לניהול פעילות דיפלומטית אינטנסיבית, במקום מגמת הקיצוצים של השנים האחרונות, הפוגעת כיום ביכולתן של שגרירויות לפעול. יש לאפשר לשגרירויות להחליט על סדרי העדיפויות שלהן, ולהגיע אל מעצבי המדיניות ודעת הקהל במדינות היעד.
- העצמת פעילות מש”ב (המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי) ותקציביו, שנותרו זעומים בעשורים האחרונים – למרות הפוטנציאל הנרחב של ישראל בתחום זה, ולמרות התחייבויותיה כחברה ב-OECD. מדובר במנוף מדיני והסברתי מן המעלה הראשונה.
- נכון גם להעמיק את הסינרגיה עם ארגוני החברה האזרחית בישראל הפעילים בסיוע (בחירום ובשגרה) באזורי מצוקה, וכן להשתמש בפעילות זו כעוגן לשותפות ערכית עם יהדות התפוצות.
- שינוי יסודי בהשקעה בדיפלומטיה ציבורית – שהרי לא ייתכן שבמדינה הנאבקת על מעמדה בסביבה עוינת, נערכת לאפשרות של עימות עם איראן ומתמודדת עם בעיות תדמית שעלולות לנבוע מלחימה באזורים צפופי אוכלוסין, תקציבי מערך ההסברה יהיו קטנים מאלה שמשקיעות חברות פרטיות במכירת מוצריהן.
- הגדלת מספרן של הנציגויות – כולל הוספת שגרירויות באפריקה, באסיה, בדרום אמריקה, בים הקריבי ובאוקיאניה, במדינות שיש סיכוי מהותי לשנות את עמדותיהן, וחיזוק מערך הקונסוליות, הן בארה”ב והן בסין ובהודו.
- הכשרת סגלים ותוכניות פעולה להעמקת הקשר עם אוכלוסיות במדינות דוברות ערבית (כולל במרחב המקוון) – בשאיפה להביא לשינוי ביחס כלפי ישראל והיהודים.
8.2 שילוב זרועות בירושלים בעיצוב מדיניות הביטחון הלאומי
לצד החיזוק של תשומות והמלצות מדיניות, יש להמשיך במגמה של אינטגרציה גוברת בין כלל מרכיבי המערכת. במשימה זו נודעת חשיבות ייחודית למטה לביטחון לאומי, שעודנו במהלכים מעצבים לקראת ביסוסו כגורם מרכזי בקבלת החלטות. על המטה, והעומד בראשו, לבסס את תפקידם כמתכללים של התשומות וההמלצות המדיניות של כלל גופי המערכת בקשת רחבה מאוד של נושאים.
נדרש המשך חיזוק יכולותיו של משרד ראש הממשלה, באמצעות המל”ל, לעצב את מדיניות הביטחון הלאומי; להציע מגוון חלופות שנלמדו בקפידה, בנקודות ההחלטה, וליצור דפוס קפדני יותר של מעקב אחר ביצוע החלטות הקבינט. כל זה מחייב את היועץ לביטחון לאומי לפעול לא רק כיד ימינו של ראש הממשלה, אלא גם כמנהל ומוביל של מטה מקצועי שיכולותיו הולמות את האתגרים המוצבים בפניו.
נדרש המשך חיזוק יכולותיו של משרד ראש הממשלה, באמצעות המל”ל, לעצב את מדיניות הביטחון הלאומי
הממשלה החדשה צריכה לבסס את הדפוס של דיונים בין-משרדיים בכל סוגיות המפתח, בהובלת המטה לביטחון לאומי. זאת גם כדי לוודא שקהיליית המודיעין (שיש להמשיך במגמה של העצמת יכולותיה האיסופיות והמבצעיות) אינה “סגורה בתוך עצמה”, והיא חולקת את התובנות הנדרשות – מבלי להידרש לגלות אמצעים ושיטות – עם כל גורמי המדיניות, ובתוך כך, פועלת ברוח הנחיות הדרג המדיני. בהיבט זה ירושלים, ולאו דווקא הציר התל-אביבי שהקריה במרכזו, היא שצריכה להיות המוקד שבו מעוצבת מדיניות הביטחון הלאומי, ויש ערך מעשי וסמלי כאחד בהעברת מרכז הכובד בהיבטים אלה לירושלים.
גם העברת המכללה לביטחון לאומי לירושלים היא צעד מבורך מטעמים חינוכיים ומדיניים, וגם כדי ליצור בעיר מוקד נוסף ללימוד וחשיבה אסטרטגית. בשונה ממשרדי ממשלה אחרים, גורמי התמך של מערך המכללות פנויים יותר לחשיבה לטווח הארוך ויכולים למלא תפקיד מול שאר גורמי המערכת בהיבט זה. כל זאת בזיקה הראויה לגופי מחקר אזרחיים בעיר – ומתוך שאיפה “כי מציון תצא תורת הביטחון”.
- בניית אתרים