גלובס 23.05.2021

שרת התחבורה מירי רגב קבעה בנחרצות כי כסף מקטאר הועבר לידי החמאס הרבה לפני סוף 2018, אז התפטר אביגדור ליברמן מתפקידו כשר הביטחון, ונראה כי לכולם ברור שהיא טועה. כתב "גלי צה"ל" וערוץ הכנסת יניר קוזין קבע בציוץ בטוויטר כי זה לא נכון; עמיתנו גיא זהר אישר את קביעתו בתוכניתו "מהצד השני"; פוסט ויראלי בפייסבוק קובע כי דבריה של רגב הופכים אותה ל"שקרנית"; ליברמן עצמו נשאל ב"חדשות 12" באופן ישיר על דבריה של רגב, אך התחמק מלהתייחס ישירות לגוף טענתה (דוברו התעלם מפניה ישירה שהעברנו לו בעניין).

ומה קרה במציאות? זו, כך מתברר, מעט מורכבת יותר. רגב התייחסה לנושא בשני ראיונות שונים בשבוע שעבר. הראשון שבהם היה להילה קורח ב"חדשות 13". כשנשאלה על ידה על הכסף שקטאר מעבירה לחמאס בהסכמת ישראל היא השיבה: "…הכסף הזה עבר בתקופתו של (אביגדור) ליברמן, בתקופתו של בוגי (יעלון), זה לא כסף שלנו שאנחנו מעבירים לעזה. זה כסף של אזרחים, כדי למנוע אסון הומניטרי". בראיון לדני קושמרו ב"חדשות 12" היא חזרה על רוח הדברים.

אז ממתי עובר כסף קטארי לחמאס בהסכמת ישראל? ד"ר אודי לוי ממכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון – JISS מסביר בשיחה עם "המשרוקית" כי החל ב-2012 "ישראל באמת אפשרה לחמאס להכניס את הכסף לרצועת עזה". לדבריו, "הרקע לכך היה החלטת הרשות הפלסטינית לצמצם בצורה דרמטית את המשכורות לעובדי הרשות ברצועה", כש"לתוך הבור הזה נכנסה קטאר". הכסף, הוא מסביר, מאפשר לחמאס להחזיק את מנגנוני השלטון שלו, אבל גם להתחמש.

ב-2012 שר הביטחון היה אדם שכלל לא הוזכר על ידי רגב – אהוד ברק. כלומר, העברת הכספים הזאת החלה אפילו לפני שני שרי הביטחון שהוזכרו על ידה: יעלון, שנכנס לתפקידו ב-2013, וליברמן שהחליף אותו ב-2016.

לוי הוא מומחה לנושא, אבל אישוש למידע שהוא מביא נגיש גם לצרכן תקשורת מהשורה. העיתונות הישראלית מלאה בדיווחים על כך שהעברות הכספים החלו הרבה לפני סוף 2018. בפברואר 2019 פורסמה ב"הארץ" ידיעה על כך שבפני הקבינט המדיני-ביטחוני הוצגו נתונים שמראים שישראל אפשרה בשנים 2012-2018 העברה של יותר ממיליארד דולר מקטאר לעזה. ויש גם ידיעות ספציפיות על מה שקרה במהלך הכהונה של יעלון וליברמן. בכתבה ב"דה מרקר" מאוגוסט 2014 (אז כיהן בתפקיד יעלון) נכתב שקטאר היא "נותנת החסות העיקרית של חמאס, שבשנים האחרונות הזרימה מאות מיליוני דולרים לעזה". באוגוסט 2016, אז שר הביטחון הוא ליברמן, דיווח "מעריב" כי "מידע שהגיע ל'מעריב־סופהשבוע' מגלה כי ממשלת ישראל מסייעת בימים האחרונים באופן פעיל להעביר משכורות לרבבות אנשי מנגנוני השלטון של חמאס". ואלה רק שתי דוגמאות מתוך רבות אחרות.

רוצים עוד דוגמה ממקור אחר? בדצמבר 2020 הוגשו בארה"ב תביעות נגד ארגונים פיננסיים וארגוני צדקה בקטאר תחת חוק האנטי-טרוריזם, שמאפשר לקורבנות טרור לתבוע מעורבים על חלקם במימון חמאס והג'יהאד האיסלאמי בשנים 2014-2016. הדיווח על התביעות הכיל גם תזכורת שעוד ב-2017, נשיא ארה"ב דאז דונלד טראמפ ביקר את העברות הכספים מקטאר לרצועת עזה, בסכומים שהוערכו במיליוני דולרים לשנה.

אז מה בעצם קרה בסוף 2018? מדוע התפטר ליברמן מתפקידו ומדוע יש מי שראו בכך הוכחה לטעות בדבריה של רגב? לוי מסביר כי עד אז "הכסף הקטארי לא נכנס לעזה באופן קבוע אלא מדי פעם, בהסכמת ישראל. ב-2018 חמאס דרש שהכסף ייכנס באופן קבוע – כל חודש 35 מיליון דולר (במזומן) – וכך הוסכם".

האם העובדה שכעת הכסף נכנס במועד קבוע, ומועבר במזומן, יוצרת הבדל מהותי או עקרוני לעומת המצב ששרר קודם לכן? לוי משוכנע שלא. לדבריו, גם לפני נובמבר 2018, כשהכסף הגיע בהעברות בנקאיות, הייתה חשיבות לעצם האישור הישראלי למהלך. "כסף לא יכול להכנס ישירות לעזה. הוא מועבר לבנקים פלסטינים בגדה ומשם לרצועה. בעקרון, ישראל יכולה לעצור כל העברה כזו מפני שהבנקים הפלסטינים קשורים לבנקים ישראלים. בנקים פלסטינים שהעבירו בעבר כספים מגופים שהוצאו מחוץ לחוק חטפו תביעות ענק".

ואולי המצב דווקא השתפר מאז שליברמן התפטר? הרי לכאורה, בתמורה להעברות הקבועות נבנה גם מנגנון פיקוח שאמור להבטיח שהכסף יגיע רק למטרות המוצהרות שלו. גם כאן לוי מצנן את ההתלהבות. לדבריו, בפועל, "הפיקוח הזה כמעט בלתי אפשרי".

בשורה התחתונה: דבריה של מירי רגב נכונים ברובם. ישראל אפשרה הכנסת כסף קטארי לרצועת עזה כבר מ-2012, במהלך תקופה בה כיהנו כשרי ביטחון ברק, יעלון וליברמן. לאחר התפטרות ליברמן, בנובמבר 2018, הכסף החל להיכנס בקביעות מדי חודש, בניגוד למה שהיה נהוג קודם לכן.