אפשר להתווכח אם מה שנחשף מהארכיון האיראני מהווה אקדח מעשן ומה משמעותו לגבי ביצוע ההסכם על ידי האיראנים, שככל הנראה הסתירו את העובדות מהוועדה הבינלאומית שאמונה על בדיקת עמידתם בהסכם. אי אפשר להתווכח על ההישג המודיעיני.
קהיליית המודיעין הישראלית הוכיחה שוב כי יש לה יכולות יוצאות דופן. ההגעה אל מקום הארכיון הסודי בלב איראן, במקום שהאיראנים ניסו להסוות כמחסן רגיל כדי לא למשוך תשומת לב של מערכות המודיעין, הכניסה אליו והיכולת להעביר את תוכנו, על קירבו ועל כרעיו, למדינת ישראל – כל אלה מצביעות על יכולות מאוד חשובות גם בעתיד, במאמץ לאתר כל ניסיון איראני לחרוג מן ההסכם.
מה צריכים האיראנים להבין מההצלחה הישראלית? שהם חדורים, וכי ברצותה יכולה ישראל להגיע למקומות הכי רגישים בטהרן, ולכן עליהם לחשוב פעמיים ולהיזהר מאוד במעשיהם. ההישג הזה, גם אם אינו מספק מידע על ההפרה האיראנית היום, דוחה במידה מסוימת כל הפרה איראנית מחר.
הבעיה שאיתה יש להתמודד היא שההסכם חוטא חטא כבד בשני נושאים חשובים. הוא מאפשר לאיראנים להמשיך לפתח את פרויקט הטילים שלהם והוא מתיר במפורש לפתח דור חדש של צנטריפוגות להעשרת אורניום. כך ימצאו עצמם האיראנים במצב הרבה יותר טוב בסוף תקופת ההסכם: עם טילים ארוכי טווח ועם צנטריפוגות מהירות פי 10 או 20 מאלה שהיו להם ערב ההסכם. אז הם יוכלו לחזור אל הארכיון ולהמשיך בפיתוח ראשי הנפץ הגרעיני מהמקום שבו הפסיקו בזמנו.
ועולה השאלה, למה הם הסתכנו בהחזקת הארכיון? ארכיון שיכול להפליל אותם ולהראות לעולם כי שיקרו במצח נחושה, וכי הכחשותיהם לכך שאי פעם היתה להם תוכנית גרעינית לא עומדות במבחן המציאות.
פורסם ב-ישראל היום 01.05.2018
סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.
תמונה: עמוס בן גרשום, לע"מ
