ישראל נלחמת באויביה מאז הקמתה ב-1948. בדרך כלל היא תקפה נכסים צבאיים שלהם כדי לפגוע ביכולתם לגרום נזק לצבאה ולאזרחיה, ורק לעיתים נדירות שאפה ליעדים מרחיקי לכת כמו שינוי משטר. הפצצות העומק שלה במצרים במלחמת ההתשה (1969–1970) נועדו, בין היתר, להביא לנפילתו של גמאל עבד אל-נאצר, מנהיגה הכריזמטי של מצרים דאז. ב-1982, בעקבות התקפות טילים, פלשה ישראל ללבנון מתוך כוונה, בין היתר, להביא לבחירתו של בשיר ג'ומאייל לנשיאה החדש של המדינה השכנה. ג'ומאייל, מנהיג המחנה הנוצרי, היה מוכן לשתף פעולה עם ישראל נגד הנוכחות הזרה של אש"ף והכוחות הסוריים בארצו. נאצר נשאר בשלטון, וג'ומאייל נרצח זמן קצר לאחר בחירתו. כישלונות אלה הובילו להערכה מפוכחת יותר של יכולתה של מדינה קטנה כמו ישראל להביא לשינוי משטר במדינה שכנה, או לקריסתו, באמצעים צבאיים. אכן, הניירות המפרטים את תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל, ואפילו האחרון שבהם שפרסם נתניהו ב-18 באוקטובר 2026, אינם כוללים כל אזכור כתוב של שינוי משטר.

למרות זאת, במהלך "מלחמת שנים עשר הימים" אמר נתניהו, שבדרך כלל זהיר מאוד בשימוש בכוח צבאי, ששינוי משטר אינו יעד מוצהר או רשמי אך עשוי להיות אחת התוצאות, ובסופו של דבר זהו עניינו של העם האיראני. כאשר ארצות הברית וישראל פתחו במשותף במלחמה חדשה באיראן ב-28 בפברואר 2026, המסרים שלו היו מפורשים יותר. המטרה, אמר, היא להסיר את האיום הקיומי שמציבה הרפובליקה האסלאמית וליצור את התנאים שיאפשרו לאיראנים להשיב לעצמם את ארצם. הדברים הדהדו מסרים מהבית הלבן.

בדיווחים בתקשורת הועלו השערות על פלישה של כוחות כורדיים מעיראק בתכנון המוסד, שנועדה להאיץ את נפילת המשטר בטהרן ולהעלות לשלטון את מחמוד אחמדינג'אד, הנשיא לשעבר של הרפובליקה האסלאמית. אף שאחמדינג'אד רחוק מלייצג שינוי משטר, וכוח אווירי אינו מתאים למטרה כזו, התפיסה שישראל מנסה להשיג יעד פוליטי כה מרחיק לכת התחזקה בארץ ובעולם.

אכן, בהציגו את אסטרטגיית הביטחון הלאומי החדשה (18 באוקטובר 2026) ציין נתניהו בעל פה כי ישראל אימצה מדיניות של שינוי משטר באיראן כדי לחסל לצמיתות את האיומים הקיומיים הנשקפים מתוכניות הגרעין והטילים של הרפובליקה האסלאמית. הוא הוסיף כי הוראה בנדון נשלחה לכל גופי הביטחון. זו הפכה לאפשרות המועדפת, במקום מחזורי ההסלמה והבלימה האינסופיים.

נראה כי מנהיגים ואסטרטגים ישראלים הגיעו למסקנה שתקיפות ממוקדות ואמצעי הגנה רק מעכבים באופן זמני את יכולותיה של טהרן, ומותירים את ישראל במצב של "סיבוב אחר סיבוב" של לחימה. לאחר ה-7 באוקטובר 2023 הסיקו רבים בישראל שלחימה בשלוחים של איראן תוך השארת נותנת החסות שלמה אינה בת-קיימא. התקפות הטילים הישירות של איראן ב-2024 חיזקו תפיסה זו, שכן תקיפות הטילים והכטב"מים גבו מחיר יקר יותר ויותר, אף שלישראל מערכת ההגנה האווירית הרב-שכבתית הטובה בעולם. יתרה מזו, האיום הנמשך עשורים נובע מהאידאולוגיה הקיצונית של המשטר ולא רק מיכולותיו, וגם יכולתם של השלוחים להשית מחיר על ישראל תלויה בטהרן. הפלת המשטר הקנאי נתפסת כיום בחוגים רבים בישראל כדרך היחידה לשים קץ לעוינות של איראן.

העיתוי של שינוי זה בתפיסת הביטחון של ישראל משקף הערכה שהמשטר האיראני סובל מחולשה חסרת תקדים. על פי ניתוחים ישראליים, משבר לגיטימציה פנימי חמור, התפוררות כלכלית, סנקציות מחמירות והולכות, מצור על ייצוא האנרגיה והפגיעה הקשה בשלוחים האזוריים של המשטר (חיזבאללה, חמאס ומשטר אסד) יצרו הזדמנות נדירה להפלת המשטר. וושינגטון וירושלים סברו שרוב האיראנים מתנגדים למשטר ויצאו לרחובות למרות הדיכוי האכזרי של המשטר של הפגנות קודמות. הן הגיעו בהדרגה למסקנה שהפעלת לחץ צבאי וכלכלי דווקא ברגע זה יסייע בגיבושה של אופוזיציה פנימית ובהתקוממויות עממיות שיפילו את הנהגת המדינה.

המהלך עלה בקנה אחד עם המדיניות האמריקנית המחודשת של לחץ מרבי ומעורבות צבאית. יתרה מזו, נראה שהכימיה האישית בין הנשיא דונלד טראמפ לנתניהו הובילה להשתתפות אמריקנית במערכות הצבאיות נגד איראן ב-2025 וב-2026. טראמפ לא היסס להתערב לטובת נתניהו במהלך מערכת הבחירות בישראל, ואמר לישראלים שנתניהו הוא השותף הטוב ביותר שלו לניצחון במלחמה נגד איראן. שילובה של ישראל בפיקוד המרכז של ארצות הברית (CENTCOM), החלטה שכבר התקבלה בכהונתו הראשונה של טראמפ, הקל על התיאום הצבאי בהגנה על ישראל מפני מטחי הטילים האיראניים ובחלוקת העבודה בתקיפת איראן.

נוסף על כך, ניסיונה של ישראל בשלוש השנים מאז הפתעת ה-7 באוקטובר, עם מתקפות נגד מוצלחות בכמה זירות וכלכלה איתנה, תרם לתחושה שישראל היא מדינה חזקה, ולמרות היותה מדינה קטנה התלויה בארצות הברית היא יכולה לאמץ את היעד השאפתני של שינוי משטר באיראן, כל עוד היא פועלת בהקשר זה בתיאום עם וושינגטון. אכן, השינוי בחשיבה נבע בחלקו כמובן משינוי משמעותי במדיניות האמריקנית: ארצות הברית הצטרפה באופן פעיל לתקיפות באיראן. נסיבות אלו הובילו להערכה שהרחבת יעדיה של ישראל אפשרית.

עוד לפני שארצות הברית הפציצה את נתנז ביוני 2025, פוליטיקאים ואסטרטגים ישראלים השמיעו שפע הצהרות שלפיהן ישראל הפכה למעצמה אזורית ושינתה את פני המזרח התיכון. מלחמתה של ישראל בחיזבאללה תרמה להקמת ממשלה חדשה בלבנון ולקריסת משטר אסד בסוריה, מה שעודד תקוות לתוצאה דומה באיראן. לנוכח הרכבה הרב-אתני של אוכלוסיית איראן הושמעו גם רעיונות על פירוק המדינה. במהלך מסע הבחירות אף הכריז נתניהו, ביומרנות, שישראל מסוגלת להפיל את המשטר בטהרן גם בלי עזרה אמריקנית. שיח זה הזכיר את האופוריה שלאחר 1967.

רבים בישראל טוענים מזה זמן רב שאין דבר גרוע יותר מהמשטר האיראני הדתי-קיצוני הנוכחי. נפילתו תהיה ניצחון ישראלי ברור שמדינות ערב יעריכו מאוד. קריסת משטר עשויה גם להניע התארגנות אזורית מחדש ולהפחית את החששות של כמה מדינות ערב מהצטרפות להסכמי אברהם. מנגד, עלייתה של איראן מתונה עלולה לעורר בקרב מדינות ערב חשש מברית ישראלית-איראנית מחודשת. עם זאת, חששות מהשלכות שליליות של קריסת המשטר האיראני כמעט אינם נחשבים בקבלת ההחלטות בישראל. החיפוש אחר האורניום המועשר ל-60% צפוי להימשך, כדי למנוע את נפילתו לידיים הלא נכונות. בהיעדר סמכות מרכזית קיים סיכון גרעיני, והתרחיש הגרוע ביותר הוא העברת מלאי האורניום המועשר והמומחיות הטכנית למדינות שכנות או לגורמים לא-מדינתיים. מצד שני, משטר חדש עשוי לפרק את התוכנית בתמורה להקלה בסנקציות, כמו במודל הלובי.

ירושלים אינה חוששת מתוהו ובוהו באיראן, שכן הוא יגביר את חופש הפעולה של ישראל באיתור האורניום המועשר. שיבוש אספקת הנפט במהלך קריסה כאוטית של המשטר עלול להקפיץ את מחירי הנפט (הייצוא האיראני כבר נתון ללחץ בשל המצור האמריקני), אך בטווח הארוך איראן יציבה שלאחר הפלת המשטר, השבה ומשתלבת בכלכלה העולמית, תוכל להוסיף היצע אנרגיה ניכר ולהוריד מחירים. תוהו ובוהו שבעקבותיו יעברו מיליוני פליטים למדינות שכנות אינם בעיה של ישראל, והם יסיטו את תשומת הלב העוינת של התקשורת הבינלאומית מישראל. ירושלים לא תאבד שינה על אובדנו של בעל ברית אנטי-אמריקני יקר ערך מצד סין ורוסיה. היא תדגיש את תרומתה האסטרטגית של ישראל לשימור מעמדה של ארצות הברית בעולם, בעת שישראל מאבדת אהדה באמריקה, ועשוי להיות בכך גורם מפצה מול העמדות השליליות כלפי המלחמה בדעת הקהל האמריקנית.

ברמה הבינלאומית, חיסולה בכוח של תוכנית הגרעין האיראנית ישלח מסר חשוב למי שמבקשים להגיע לפצצה גרעינית. באופן דומה, נפילתה של תאוקרטיה מהפכנית ותיקה תהיה אזהרה עבור משטרים סמכותיים בכל מקום, וזרז לדיונים בחיסולים ממוקדים של מנהיגים ושל שינוי משטר בכלל.

נכון לסוף אוקטובר 2026, הממשלה האסלאמיסטית בטהרן שרדה את המלחמה האמריקנית-ישראלית שהחלה ב-28 בפברואר 2026, את המצור הימי האמריקני ואת הסנקציות הכלכליות שנועדו לחנוק את איראן כלכלית. נראה שהמשטר נחלש אך נותר על כנו, ואף פנה לכיוון קיצוני יותר. ייתכן שעוד ייפול עקב הלחץ הכלכלי והצבאי האמריקני המתמשך. ארצות הברית תעמוד אז בפני בחירה בין מעורבות בייצוב המדינה לבין גישה של אי-התערבות.

בינתיים, מתוך תקווה שגישתו העוינת של טראמפ כלפי הממשלה האסלאמיסטית בטהרן תימשך, אימצה ישראל את שינוי המשטר כיעד אסטרטגי, מהסיבות שפורטו לעיל. היא מקווה להשיג יעד זה כשותפה זוטרה לצד אמריקה. בכל מקרה הדבר יחייב אורך רוח והתאמה של שיטות הפעולה למטרה (הכשרת כוחות אופוזיציה, הגברת הלחצים הכלכליים והבידוד המדיני, פגיעה בתשתיות, פעילות קרקעית נקודתית). אם האווירה בוושינגטון תשתנה, בין אם בשל דינמיקה פוליטית פנימית ובין אם בשל תמרונים דיפלומטיים איראניים, ייתכן שישראל תישאר לבדה, עם יכולת מוטלת בספק להביא לשינוי משטר בטהרן. אף שהישגיה הצבאיים שיפרו את מעמדה האזורי, משימה שלא הושלמה באיראן – מיגור התוכנית הגרעינית והתשתית ליצור טילים – תותיר את ישראל פגיעה לעימות ממושך עם איראן.