תודות: המחברים מבקשים להודות לרוברט לופט (Robert Luft), מפתח תשתיות כריית Bitcoin ויוצא צבא ארצות הברית, על תרומתו בהערות ותובנות למאמר.
מבוא
באוקטובר 2026 אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי ישראל צריכה להיערך לאפשרות של סנקציות כלכליות ובנקאיות, וכי בלוקצ'יין ומטבעות קריפטו עשויים להיות אחת החלופות במסגרת מה שכינה כלכלה עוקפת. הדברים אינם מלמדים שסנקציות כלכליות כבר הוטלו על ישראל, ואף אינם מראים שהן צפויות בוודאות. אולם, התבוננות על התהליכים הפוליטיים בארצות הברית ובאירופה מעלה את האפשרות שתרחיש שכזה יכול להיות אפשרי בעתיד. חשיבות הדברים היא בכך שהם מעבירים את הדיון ממישור תאורטי למישור של תכנון לאומי מעשי. כאשר ראש הממשלה מציג חסימת תשלומים כאיום שיש להכין לו מענה, נדרשת בחינה שיטתית של היכולת, המגבלות והמחירים של שימוש בכסף דיגיטלי.[1]
השאלה המרכזית במאמר היא אם מטבעות דיגיטליים יכולים לחזק את החוסן הפיננסי של ישראל בתרחיש של סנקציות. התשובה מורכבת. תשתיות תשלום דיגיטליות יכולות לשפר רציפות תפקודית, לגוון ערוצי סליקה, לאפשר תשלום מקומי גם בעת שיבוש ולהקטין תלות בספק יחיד. עם זאת, הן אינן מבטלות את כוחם של מדינות, בנקים, חברות ביטוח, נמלים, יצרנים וספקי טכנולוגיה לסרב לעסקה. מערכת תשלום חלופית אינה יוצרת כשלעצמה נכונות למכור לישראל מוצרים ושירותים, ובכלל זה אמצעי לחימה.
הטענה המרכזית היא שעל ישראל לבנות תפיסה להמשכיות פיננסית תחת סנקציות, גם באמצעות כלים של נכסים דיגיטליים. ברור שתמיד עדיף להימנע מסנקציות על המערכת הפיננסית בישראל תוך שימור האמון בה. אולם, במקביל על ישראל לפתח שכבות חסינות שתאפשרנה תשלומים מקוונים, יכולת סליקה, קישוריות למערכות ידידותיות, מאגרי נזילות ונוהלי חירום.
מאמר זה מבקש לנתח את הרקע הטכנולוגי והפיננסי של נכסים קריפטוגרפיים ואת איום הסנקציות הפיננסיות על המשק הישראלי, להציג את המחלוקת סביב פתרונות קריפטו, ולגבש המלצות אופרטיביות לדרכי פעולה המאזנות בין הצורך בשרידות לבין שמירה על האינטגרציה של ישראל בכלכלה הגלובלית. המאמר מבדיל בין שלושה סוגים של כסף דיגיטלי. הראשון הוא מטבע קריפטוגרפי מבוזר כדוגמת Bitcoin; השני הוא מטבע יציב שערכו מוצמד בדרך כלל לדולר או לנכס אחר; השלישי הוא מטבע דיגיטלי של בנק מרכזי, ובמקרה הישראלי שקל דיגיטלי, שהוא התחייבות של בנק ישראל. ההבחנה חיונית, מפני שהמונח "מטבע דיגיטלי" מסתיר הבדלים עמוקים ברמה המשפטית, ביציבות הערך, בפרטיות, בנזילות וביכולת המדינה להפעיל את המערכת.
רקע טכנולוגי, פיננסי והיסטורי
מבחינה היסטורית, מערכות התשלומים העולמיות התפתחו ממודלים מבוססי סחורות (כגון זהב וכסף) למטבעות הנשלטים על ידי בנקים מרכזיים, ומשם לרשתות סליקה גלובליות דוגמתSWIFT . המשבר הפיננסי של 2008 היווה שינוי פרדיגמה עם הופעת Bitcoin, שהיה הרשת המוניטרית הראשונה שפעלה ללא מנפיק וללא רשות סליקה מרכזית.[2]
טכנולוגיית בלוקצ'יין (Blockchain) פועלת כספר חשבונות מבוזר הניתן לאימות ציבורי, המאפשר העברת ערך בין צדדים ללא צורך בצד ביניים (כגון בנק מסחרי או מערכת סליקה מרכזית). היתרון הוא שהמערכת הזו מאובטחת כך שככלל אף אחד אינו יכול לשנות את הרישומים על דעת עצמו או לרמות את המערכת. מצד שני, זה בא על חשבון מהירות ויעילות. בנוסף, קשה מאוד לתקן טעויות. אם המפתח הדיגיטלי אובד אז כך גם הכסף. מעבר לכך, פריצה לזירת מסחר או לספק משמורת (שאירעה בפועל בעבר)[3] עלולה לפגוע במספר רב של משתמשים.
בהקשר הגאופוליטי, הטכנולוגיה הזו הפכה לכלי מרכזי שדרכו מדינות הנתונות תחת סנקציות (כדוגמת רוסיה, איראן וונצואלה) מנסות לעקוף את המערכת הבנקאית המערבית, המנוהלת תחת תקנות נוקשות של רשויות פיקוח אמריקאיות ואירופאיות, כדוגמת OFAC.[4] אותה טכנולוגיה משמשת גם ממשלות אחרות באופן גלוי. ארצות הברית הקימה עתודת Bitcoin אסטרטגית בצו נשיאותי במרץ 2025,[5] וניו המפשייר וטקסס חוקקו חוקים המאפשרים החזקת Bitcoin ככספי ציבור.[6] בהוטן כרתה Bitcoin באמצעות החשמל ההידרואלקטרי שלה כחלק מאסטרטגיה לאומית. אוקראינה קיבלה תרומות בנכסים דיגיטליים בהיקף של עשרות מיליוני דולרים בתוך ימים מהפלישה בשנת 2022 והשתמשה בהן לרכישת אספקה.[7]
Bitcoin (ומטבעות קריפטו אחרים) נוצר ככסף דיגיטלי שאינו התחייבות של מדינה או מוסד. ערכו נקבע בשוק והוא תנודתי. לכן הוא יכול לשמש נכס השקעה או אמצעי להעברת ערך, אך הוא מתקשה למלא את שלוש פונקציות הכסף במלואן: יחידת חשבון יציבה, אמצעי חליפין נפוץ ואמצעי לשמירת ערך. בנוסף, האנונימיות בו חלקית בלבד. הכתובות אינן נושאות שם, אולם שרשרת העסקאות גלויה, וניתוח הרשת בשילוב מידע מזירות מסחר מאפשר לא פעם לזהות משתמשים.
מטבע דיגיטלי של בנק מרכזי הוא כסף ריבוני דיגיטלי והתחייבות ישירה של הבנק המרכזי. בנק ישראל בוחן שקל דיגיטלי שיפעל לצד מזומן וחשבונות בנק, ויהיה נגיש לציבור ולעסקים. יעדיו כוללים תחרות, חדשנות ועמידות של מערך התשלומים. בדוח ההתקדמות של בנק ישראל לשנת 2025 על פרויקט השקל הדיגיטלי, שפורסם במאי 2026, נקבע כי התועלות המשקיות הצפויות עולות על העלויות, בלי שהתקבלה עדיין החלטה סופית על הנפקה.[8]
סוגי הכסף הדיגיטלי שהוצגו לעיל נבדלים בזה שמטבע יציב מונפק על ידי חברה, שקל דיגיטלי יונפק על ידי בנק ישראל ו- Bitcoinאינו מונפק על ידי גורם כלשהו, אך ניתן לייצרו. כריית Bitcoin היא תהליך שבו מחשבים ייעודיים משתמשים בחשמל, ובתמורה מקבלים Bitcoin חדש. המדד למאמץ החישובי הזה נקרא כוח חישוב (Hashrate). כרייה היא הדרך היחידה להשיג Bitcoin חדש ללא צד אחר שצריך להסכים להעבירו. המכונות והחשמל נרכשים בתנאים מסחריים רגילים, כך שהתלות עוברת מבנקים ומזירות מסחר לספקי ציוד ולספקי אירוח ותשתיות חשמל, שאת מגוון הספקים שלהם קל יותר להרחיב.
כוח החישוב אינו קשור למקום מסוים. מכונות כרייה בבעלות גוף ישראלי יכולות לפעול בכל מדינה ידידותית שיש בה עודפי חשמל, וה- Bitcoinשהן מייצרות זהה בכל מקום שבו הן נמצאות. הגורמים החשובים הם מי הבעלים של המכונות, מי שולט בהן ולאן מועברת התפוקה. הכרייה התרחבה באזורים רבים בעולם מסיבות שונות, ובהן עודפי חשמל הידרואלקטרי בפרגוואי, תוכניות ממשלתיות המבוססות על חשמל זול בעומאן ובאיחוד האמירויות הערביות, וחשמל זול המופק ממים ומרוח בנורבגיה ובפינלנד. שוק הציוד הוא שוק בשל וקיבולת כרייה נרכשת ומתארחת בתנאים מסחריים, וניתן להעבירה למקום אחר.
עסקת Bitcoin עוברת שלושה שלבים. משתמש משדר אותה, ובתוך שניות כמעט כל מחשב שמפעיל את תוכנת Bitcoin בעולם מחזיק עותק שלה. מחשבים אלה נקראים צמתים, וכל אחד מהם מחזיק עותק מלא של ספר החשבונות. לאחר מכן הכורים אוספים עסקאות ממתינות לבלוק מוצע ומתחרים על הוספתו לשרשרת. הכורה שזוכה כבר בחר אילו עסקאות תיכללנה בבלוק. רוב הכורים אינם עושים זאת לבדם. הם מאחדים את כוח החישוב שלהם במאגר כרייה, והמאגר בונה את הבלוק עבורם. זו נקודת השליטה.
מדינה המפעילה מאגר משלה, הנשען על כוח חישוב משלה, בונה את הבלוקים שלה ובוחרת אילו עסקאות הם יאשרו. מאגר מחליט רק לגבי הבלוקים שהוא מוצא, והוא מוצא אותם ביחס לחלקו בכוח החישוב העולמי. נתח של אחוז אחד מוצא בלוק בממוצע בערך אחת לשבע עשרה שעות.[9] הערך עבור משק המתכנן להתמודד עם גישה מוגבלת לערוצי תשלום בינלאומיים הוא שגורם אחר אינו יכול למנוע מעסקאותיו להיכלל ברשת ללא הגבלת זמן.
הדבר נותן מענה גם לחשש בדבר תלות בזירות מסחר זרות, בממשקי גישה ובספקי ענן לצורך הגישה לרשת עצמה. צמתים ומאגרי כרייה הם שכבת הגישה הזאת. מדינה המפעילה צמתים ומאגר כרייה משלה אינה תלויה באלה שמפעילים גורמים זרים, וזו יכולת מצומצמת שאפשר להקים מראש כחלק מתכנון תשתיות שגרתי.
מדינת ישראל התפתחה בעשורים האחרונים ככלכלת שוק חופשי המקושרת באופן הדוק למערכת הפיננסית המערבית. הסחר הבינלאומי, גישה לשוקי ההון בארה"ב ובאירופה, זרימת השקעות זרות ישירות, תעשיית ההייטק והתעשיות הביטחוניות מהווים את עמוד השדרה של החוסן המקרו-כלכלי הישראלי. עם זאת, בשנים האחרונות גוברת ההכרה ביתרונות ובסיכונים הטמונים בנכסים דיגיטליים. בעוד שבנק ישראל ורשות ניירות הערך מקדמים אסדרה של שוק הקריפטו כדי לעודד חדשנות טכנולוגית ולמנוע הלבנת הון, התפיסה המסורתית ראתה בנכסים אלו אפיק השקעה או תחום פעילות טכנולוגי, ולא תשתית מקרו-כלכלית שנועדה להחליף את המטבע או את מערכות הסליקה.
תשלום בין לקוח ישראלי לספק בחו״ל הוא שרשרת הכוללת בנק שולח, בנק מקבל, לעיתים גורמי ביניים (Correspondent Banks), המרות מטבע, בדיקות איסור הלבנת הון, אשראי מסחרי וביטוח. מערכת בלוקצ'יין עשויה להעביר ערך גם כאשר בנק מסרב להעביר תשלום. היא אינה מאלצת ספק לקבלו, בנק להמיר אותו למטבע מקומי, מבטח לכסות עלות מטען, או חברת ספנות להוביל אותו. אם הנמען זקוק לדולרים, לאירו או לאשראי בנקאי, העסקה חוזרת אל המערכת שעליה מופעלות הסנקציות. גם נכס דיגיטלי נזיל זקוק לנקודת כניסה ויציאה אל הכלכלה הריאלית.
סנקציות פיננסיות עברו בעשורים האחרונים שינוי: מהקפאה ממוקדת של חשבונות, לכלי פוליטי וגאו-כלכלי רחב. כך, הודות לשליטה אמריקאית במערכת הפיננסית העולמית (בעיקר באמצעות מערכת הסליקה (SWIFT ניתן "לנתק" גופים מסוימים מהמסחר הבין-לאומי. לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה הוגבלו בנקים רוסיים, הוקפאו נכסים ונוצר תמריץ לפתח תשלומים חלופיים. איראן, ונצואלה וצפון קוריאה השתמשו בדרכים שונות ובהן מטבעות קריפטו, סחר חליפין ושימוש בחברות קש.
ניתוח האיום
איום הסנקציות אינו תאורטי בלבד, והוא מחייב את מדינת ישראל להיערך מראש למקרי קיצון שבהם ייפגעו נתיבי הסחר והפיננסים המרכזיים שלה. הצורך לבנות תשתית עצמאית ויכולת פעולה במרחב הקריפטו, כפי שהדגיש ראש הממשלה, נובע מההכרה ששגרת הפעולה עלולה להשתנות בפתאומיות. מערכת SWIFT ומערכות סליקה מרכזיות כפופות לדינים ולרשויות במדינות שבהן הן פועלות. הגבלת הגישה של בנקים ישראליים למערכות אלה עלולה לפגוע קשות בייבוא, בייצוא, בגיוס הון ובשירות החוב, אף שהיקף הפגיעה יהיה תלוי בסוג הסנקציות, במספר הגופים שיוגבלו ובקיומן של חלופות תשלום וסליקה. סנקציה יכולה לפגוע בכל חוליה. היא יכולה לאסור התקשרות עם ממשלת ישראל, עם בנק מסוים, עם חברה, עם אדם או עם מגזר. היא יכולה גם ליצור סנקציה משנית, שבה גוף זר נמנע מעסקה מחשש לאובדן גישה לשוק גדול יותר.
תרחיש סיכון ראשון הוא הטלת סנקציות ממוקדות על יחידים, ארגונים או חברות. השפעתן הישירה על כלל המשק מוגבלת יחסית, אך היא עלולה להתרחב אם בנקים וספקים יימנעו מפעילות עם גורמים נוספים כדי לצמצם את חשיפתם. תרחיש שני הוא הגבלה על בנק ישראלי אחד או על כמה בנקים, שתפגע בתשלומי סחר, בקווי אשראי ובהעברות של עסקים ואנשים פרטיים. תרחיש שלישי הוא סנקציות מגזריות, למשל על תחומי הביטחון, הטכנולוגיה, המחצבים או ההתיישבות. תרחיש רביעי הוא בידוד מערכתי הכולל הגבלות על כלל הבנקים, על חברות כרטיסי האשראי ועל הגישה לשווקים מרכזיים. ככל שהתרחיש רחב יותר – כך קטן הסיכוי שמסילת תשלום חלופית לבדה תוכל לצמצם את הנזק.
לצד סנקציות משפטיות יש להביא בחשבון גם הימנעות מסחרית. בנק, מבטח, ספק או משקיע עלולים לצמצם פעילות עם ישראל בשל לחץ ציבורי או הערכת סיכון, אף שלא חל עליהם איסור משפטי מפורש. במקרה כזה אמצעי תשלום חלופי אינו פותר את הבעיה, מפני שהחסם אינו טכני אלא נובע מחוסר נכונותו של הצד האחר לקיים את העסקה.
ישראל היא משק קטן ופתוח, ויתרונה נובע מחיבור עמוק לשווקים, להון, למחקר ולשרשראות אספקה עולמיים. ייצוא שירותי טכנולוגיה, השקעות זרות, רכישת ציוד רפואי וייבוא אנרגיה, מזון, שבבים ותשומות ביטחוניות תלויים באמון. השקל אינו מטבע גלובלי, ולכן סחר החוץ תלוי בהמרה למטבעות אחרים. גם יתרות מטבע חוץ גדולות אינן מספקות הגנה מלאה אם אי אפשר להעבירן, להשתמש בהן מול ספקים או לבטח עסקאות. מערכת הבנקאות הישראלית מפוקחת, ריכוזית ומחוברת למערכות מערביות. מאפיינים אלו תורמים ליציבות בשגרה, אך גם יוצרים חולשה. התלות בספקי ענן, בתוכנה, בבסיסי נתונים, במערכות זיהוי ובחברות אשראי מוסיפה שכבת פגיעות טכנולוגית, וסנקציה על ספק מרכזי עלולה להחריף את הפגיעה הפיננסית.
יש לזכור שרוב המטבעות היציבים הנפוצים מנוהלים על ידי חברות פרטיות הכפופות לדין האמריקאי (או מערבי). חברות אלו מחזיקות ביכולת טכנית מובנית להקפיא ארנקים ולחסום כספים בלחיצת כפתור ברמת הקוד, והדין האמריקאי מחייב זאת כיום. חוק GENIUS מיולי 2025 קובע כי מנפיק רשאי להנפיק מטבעות יציבים לתשלום רק אם יש לו יכולת טכנולוגית לציית לכל צו חוקי לתפיסה, להקפאה או לחסימה של המטבעות, והוא אכן יציית לו.[10] שימוש במטבעות יציבים כדי להתחמק מסנקציות מעביר את כוח האכיפה מידי הבנקים לידי חברות פרטיות זרות, שיכולות לשתק את נכסי המדינה.
מעבר ממשלתי או מערכתי לשימוש בקריפטו במטרה לעקוף מנגנונים בינלאומיים, ובהם כללי איסור הלבנת הון, עלול להגדיל את הערכת הסיכון של המערכת הפיננסית הישראלית בקרב רשויות וגופים בינלאומיים, ובהם הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור וארגון FATF. תוצאה אפשרית היא החמרת בדיקות וצמצום קשרים מצד בנקים ומוסדות זרים, גם במדינות שאינן מטילות סנקציות ישירות על ישראל.
המשק הישראלי מנהל ייבוא וייצוא של אנרגיה, מזון, חומרי גלם ומוצרים ביטחוניים בהיקפים גדולים. הנזילות הזמינה בחלק משוקי הקריפטו אינה מספקת בהכרח לביצוע עסקאות רחבות מבלי לגרום לתנודות מחירים חדות, לעלויות המרה גבוהות ולחשיפה למניפולציות. לצד מגבלת הנזילות קיים סיכון תפעולי. במערכת הפיננסית המסורתית ניתן לעיתים לבטל העברות שגויות או להפעיל מנגנוני התערבות משפטיים ורגולטוריים; ברשתות בלוקצ'יין ובחוזים חכמים, לעומת זאת, באג תוכנה, פריצה לתשתית או ניצול חולשה עלולים לגרום לאובדן נכסים, ואת אלה קשה להשיב. משום כך שימוש ממשלתי בנכסים דיגיטליים מחייב מנגנוני משמורת, בקרה והתאוששות שאינם נשענים על הקוד בלבד.
גם ברשתות מבוזרות כדוגמת Ethereum או Bitcoin קיימות נקודות סיכון מחוץ לפרוטוקול עצמו, ובהן זירות מסחר, ממשקי גישה וספקי ענן. גורם מדינתי או קואליציה של מדינות יכולים להפעיל לחץ על גופים אלה, לחסום גישה לשירותיהם או לחייבם לסנן עסקאות וכתובות מסוימות. צעדים כגון אלה אינם מוחקים בהכרח עסקה שאושרה בבלוקצ'יין ואינם משביתים את הרשת כולה, אך הם יכולים להקשות מאוד על משתמשים ישראליים להמיר נכסים, להחזיקם ולהשתמש בהם במסחר.
הכרזה מראש על שימוש בקריפטו כערוץ תשלום חלופי, לצד הצורך הדחוף בבניית תשתית לאומית לפעולה בתחום זה בהתאם להנחיות ראש הממשלה, מציבה דילמה: היא עלולה להאיץ את התהליך שאותו ישראל מבקשת למנוע, שכן בנקים זרים עלולים להקשיח בדיקות, חברות טכנולוגיה עלולות לצמצם חשיפה ושותפים מסחריים עלולים לראות סיכון בכל תשלום ישראלי. מנגד, הימנעות מוחלטת מפיתוח חלופות או דחיית ההיערכות לתשתית קריפטו עלולות להותיר את המשק ללא מענה בתרחיש קיצון.
הצעות לדרכי פעולה
נוכח הפער שבין הצורך להיערך לתרחישי קיצון גאופוליטיים לבין הסכנה בהמרת המערכת הפיננסית של ישראל במנגנוני צללים, נדרשת גישה רב-ממדית. בראש ובראשונה, התרופה הטובה ביותר לסנקציות היא מניעתן באמצעות שימור ושדרוג מערכת היחסים עם ארצות הברית, וככל הניתן עם האיחוד האירופי. פעילות מדינית פרו-אקטיבית ומניעת הסלמה רגולטורית מול גופי פיקוח בינלאומיים עדיפות לאין שיעור על פני פיתוח מנגנוני חירום. אבל אין להתעלם מהאפשרות שיקום בעתיד בארצות הברית ממשל שיבחן הטלה של סנקציות כלכליות על מדינת ישראל, ויש להתכונן לתרחיש כזה.
לצד זאת, למטבעות דיגיטליים ולתשתיות טכנולוגיות יכולות להיות ארבע תרומות חשובות במצב חירום: הוספת יכולת גיבוי לביצוע תשלומים, אפשרות לתשלום לא-מקוון בין מכשירים בסכומים מוגבלים לשמירת פעילות מקומית בזמן תקלות, ייעול ערבויות וסליקה באמצעות כסף מתוכנת, ובניית תקני אבטחה מראש.
פיתוח והטמעה מואצים של השקל הדיגיטלי על ידי בנק ישראל יספקו את היתרונות של חדשנות פיננסית ויעילות תשלומים, אך תחת ריבונות מלאה, שקיפות רגולטורית ומניעת שימוש לרעה. שקל דיגיטלי כזה עשוי להיות חיוני להמשכיות הפעילות בתוך ישראל בעת שיבוש מסחרי, אך הוא אינו מהווה מטבע חוץ ואינו מקנה גישה לבנקים זרים. מנגד, מטבעות יציבים (Stablecoins) עשויים לספק נזילות גלובלית אך כפופים ליכולת הקפאה של חברות פרטיות, ואילו Bitcoin עמיד אומנם בפני הוראות הקפאה מרכזיות, אך תנודתיותו, מגבלות קיבולת השוק שלו והסיכון לחשיפת עסקאות בניתוח שרשרת הופכים אותו לבעייתי עבור היקפי סחר לאומי.
שאלה קשורה היא האם ישראל צריכה להחזיק Bitcoin כנכס עתודה. רוכש מדינתי משפיע על מחיר השוק וחושף את אחזקותיו. עתודה הנצברת באמצעות כרייה מצמצמת את הסיכון. התשלום עבורה נעשה בציוד ובחשמל ולא ברכישות בזירת מסחר, ולכן אין השפעה על מחיר השוק ואין מתווך שיכול לסרב. האחזקות נותרות גלויות בספר החשבונות הציבורי. בהוטן בנתה את אחזקותיה באמצעות כרייה המבוססת על חשמל הידרואלקטרי ממשלתי; תוכנית קזחסטן לשנת 2026 מעניקה לכורים גדולים מאושרים חוזי חשמל לטווח ארוך בתמורה לחלק מתפוקתם, המועבר לקרן לאומית.[11] השאלה היא: האם מדינת ישראל צריכה להחזיק בבעלותה כוח חישוב לכרייה ובמקביל גם לרכוש Bitcoin?
היעד הלאומי הראשון צריך אפוא להיות צמצום ההסתברות לסנקציות דרך הפעלת מנגנון התרעה משותף של משרד החוץ, האוצר, בנק ישראל והמל״ל לזיהוי יוזמות חקיקה ולחצים על חברות, לצד הסדרה חכמה של שוק הקריפטו הלגיטימי המאפשרת לחברות לפעול תחת פיקוח הדוק מבלי להפוך את המדינה למקלט עוקף-סנקציות. נכון לקבוע במפורש כי ישראל אינה רואה בקריפטו כלי להפרת דין זר, אלא אמצעי להמשכיות פעילות מותרת והגנה על אזרחים, ובכך לחדד את ההבדל בין התמודדות חוקית עם סיכון טכנולוגי לבין כלכלה חשאית.
במקביל, על בנק ישראל להשלים מפת דרכים לשקל הדיגיטלי. תשתית זו תכלול יכולת ביצוע תשלומים במצב לא-מקוון, מנגנוני שמירה על פרטיות ומענה למקרי אובדן ארנק. כדי להגן על היציבות הפיננסית, המערכת תשלב גם תקרות על סכומי ההחזקה ומודלים ייעודיים שימנעו בריחת הון ומשיכות פאניקה מהבנקים בזמן משבר.
כדי להבטיח חוסן, אין להסתמך על טכנולוגיה אחת בלבד, אלא לשמר מזומן, לחזק סליקה מקומית, להבטיח גיבוי תקשורתי ולקבוע מראש רשימת תשלומים ממשלתית בעדיפות (כגון שכר, קצבאות, דלק, מזון ואנרגיה). במקביל לגיבוש נוהלי חירום, יש להקים סביבת ניסוי לאומית לתרגול שיבוש ספקי ענן ועלייה בביקוש למזומן. במישור הרגולציה יש לשמר רזרבות, לוודא הגנה על הלקוח, ביקורת חיצונית על מנפיקי מטבעות יציבים, ופיזור יתרות נזילות במספר מטבעות ומרכזים פיננסיים.
בשעת חירום, המכשול המרכזי אינו ביצוע התשלום אלא הבטחת אספקה פיזית של מוצרים קריטיים, כגון אמצעי לחימה, תרופות, מזון, אנרגיה ושבבים. מענה לכך מחייב יצירת מלאי אסטרטגי, פיתוח ספקים חלופיים והבטחת גיבוי של ערבויות ממשלתיות וביטוח סחר. במישור הבין-לאומי, כדאי להרחיב הסדרי אשראי והחלפת מטבע עם שותפות אמינות. במקביל, נכון להקים צוות עבודה קבוע בראשות המל״ל לגיבוש תרחישי חירום ובחינת מוכנות מול הקבינט, לצד שמירה על עצמאות בנק ישראל. יישום ההיערכות ייעשה באופן מדורג, ויעילותו תיבחן במדדים מעשיים כמו מהירות התאוששות, נזילות פיננסית ואמון הציבור.
לבסוף, יש להקים מסלול גיבוי פיננסי ממוקד לעסקים קטנים ובינוניים, שכן בשעת משבר או ניתוק בנקאי הם הראשונים שעלולים לקרוס בשל מחסור באשראי זמין. בנוסף יש להיערך להמשכיות תפעולית של מערכות התקשורת והסייבר הפיננסיות, לרבות הבטחת תשתיות ענן מקומיות כחלופה במקרה של ניתוק מספקי ענן זרים או מתקפות סייבר על המערכת הבנקאית.
סיכום
האפשרות של הטלת סנקציות פיננסיות על ישראל מחייבת היערכות ברמה הלאומית, תוך הבחנה בין תרחישים שונים של שיבוש נקודתי לבין פתרונות המתיימרים להחליף את המערכת הפיננסית הבינלאומית. סנקציות ממוקדות, הגבלות על בנקים, סנקציות מגזריות ובידוד מערכתי אינם איום אחד. לכל תרחיש עוצמה שונה, נקודות פגיעות שונות ומענה שונה.
מטבעות דיגיטליים יכולים להוסיף חוסן, אך הם אינם מבטלים את התלות של ישראל בשווקים, בספקים, בבנקים, במבטחים ובמערכות טכנולוגיות זרות. מטבעות יציבים כפופים למנפיקים ולדין החל עליהם. Bitcoin ורשתות מבוזרות עמידים יותר בפני הוראת הקפאה מרכזית, אך חשופים לתנודתיות, למגבלות נזילות, לסיכונים תפעוליים וללחץ על זירות מסחר, שירותי שמירה וממשקי גישה. ישראל יכולה לייצר בעצמה Bitcoin, ולכן יש לו תפקיד חיוני בתוכנית להמשכיות הכלכלית. נכסים אלה יכולים לגוון ערוצי תשלום ולהעניק מרחב פעולה מוגבל, אך יתקשו לשמש תחליף מלא למערכת הפיננסית ולשרשראות האספקה שהמשק הישראלי נשען עליהן.
באשר לשקל הדיגיטלי הרי שעיקר תרומתו הוא בחיזוק הרציפות התפקודית בתוך ישראל. תכנון המשלב תשלום במצב לא מקוון, הגנת פרטיות, מנגנוני התאוששות, תקרות החזקה ויכולת פעולה בעת השבתת ספק מסחרי עשויות לצמצם תלות בנקודת כשל יחידה. עם זאת, שקל דיגיטלי אינו מטבע חוץ ואין הוא מבטיח שספק זר יסכים לקבל תשלום או לספק סחורה תמורתו. ערכו הלאומי יהיה גבוה יותר אם יפותח כחלק ממערך רחב של תשתיות תשלום, מזומן, סליקה מקומית, גיבוי תקשורתי וקישוריות מוסכמת עם מערכות של מדינות ידידותיות.
מכאן שמדיניות ישראל צריכה להתבסס על שני מאמצים משלימים. המאמץ הראשון הוא מניעת בידוד באמצעות יחסים מדיניים, אמון, ושמירה על מעמדה של ישראל בכלכלה העולמית, זאת לצד התרחבות יחסי החוץ וההשפעה של ישראל במדינות אסיה, מזרח אירופה ודרום אמריקה. המאמץ השני הוא בניית יכולת גיבוי לתרחישי חירום. יכולת זו צריכה לכלול התרעה מוקדמת, אפשרויות תשלום מרובות, מפת דרכים לשקל הדיגיטלי ורגולציה של שוק הקריפטו.
היערכות שכזאת איננה יכולה להישען על טכנולוגיה בלבד. היא מחייבת תיאום בין-משרדי, תרגילים תקופתיים, הגנה על תשתיות ענן וסייבר, מדדי מוכנות ובחינה מתמשכת של התלות במטבעות זרים ובספקים מרכזיים. היא מחייבת להבטיח המשכיות של פעילות פיננסית, תוך הגנה על אזרחי המדינה.
על ישראל לפתח חלופות לפני משבר, אך לעשות זאת באופן שאינו מערער את האמון שעליו נשענת הכלכלה. שילוב בין דיפלומטיה, בנקאות אמינה, תשתיות תשלום מגוונות, שקל דיגיטלי עמיד, אסדרה, מלאי וספקים חלופיים, יעניק לישראל מרחב פעולה רחב יותר מכל הסתמכות על נכס קריפטוגרפי יחיד. טוב שנתארגן מבעוד מועד, אסור לנו להתעורר בהפתעה ל-7 באוקטובר כלכלי.
[1] יובל שדה, נתניהו הציע להעביר את ישראל לקריפטו, מה זה בכלל אומר?, 23.10.2026.
[2] סיפורו של מטבע: ביטקוין, Bits of Gold, 17.5.2023.
[3] אתי אפללו, אפילו קרנות הענק נפלו: מאחורי קריסת בורסת הקריפטו השנייה בגודלה בעולם, גלובס, 14.11.2022.
[4] תמר טוניק, הזרוע הארוכה של הממשל: כך עובדת שיטת הסנקציות האמריקנית, YNET, 7.2.2024.
[5] President Donald J. Trump Establishes the Strategic Bitcoin Reserve and U.S. Digital Asset Stockpile, The White House, 6.3.2025.
[6] Ernest Hoffman, Bitcoin and gold are now reserve assets in New Hampshire as Governor signs the first US state crypto bill, Kitco News, 7.5.2025.
[7] Crypto donations to Ukraine and Russia: breaking down the numbers, Elliptic, 9.5.2023.
[8] בנק ישראל, ״בנק ישראל מפרסם דוח אודות התקדמות פרויקט השקל הדיגיטלי בשנת 2025״, 13 במאי 2026.
[9] Solo mining requirement to win a block every day? https://bitcoin.stackexchange.com
[10] President Donald J. Trump Signs GENIUS Act into Law, The White House, 18.7.2025.
[11] Farid Veliyev, Kazakhstan to take 10% of crypto miners’ profits for national reserve, Kursiv Media, 23.7.2026.
מקור: https://jiss.org.il/siboni-winner-digital-currencies-and-the-state-of-israel/
