פיגוע הטרור שבו נרצחו שני עובדי שגרירות ישראל בוושינגטון, ירון לישינסקי ושרה מילגרם, בידי פעיל שמאל קיצוני המצדד בארגוני טרור פלסטיניים, ממחיש היטב את האיום הגובר על ביטחונם של ישראל, אזרחיה והקהילות היהודיות בחו"ל כתוצאה מהתגברות האנטישמיות בעולם. בעשור האחרון נרשמה עלייה חדה באירועי אנטישמיות בעולם המערבי, ומאז אוקטובר 2023 התעצמה המגמה מאוד: בצרפת חלה עלייה של 1,000% באירועים אנטישמיים, באוסטרליה למעלה מ‑700%, ובארצות הברית כ־360%.[1] בין 2014 ל‑2024 הוכפל מספר האנשים ברחבי העולם המזוהים עם עמדות אנטישמיות מובהקות.[2] אם בתחילת המאה ה‑21 נדמה היה שהאנטישמיות דעכה עד כדי נעלמה, הרי שהשנה וחצי האחרונות, מאז אוקטובר 2023, משקפות שיא שלילי של שנאת יהודים שלא נראה כמוהו מאז מלחמת העולם השנייה.

האנטישמיות איננה בעיה רק של היהודים ושל מדינת ישראל, אלא של החברות המאפשרות לה לצמוח. אבל היא משליכה במישרין על ביטחון ישראל והעם היהודי ועל ביטחון המערב בכלל. חלק ניכר ממובילי האנטישמיות כיום רואים בה כלי במאבק נגד המערב בכלל, ונגד ארה"ב בפרט. הם חותרים לפגוע במעמדה של ישראל בעולם וביכולתה להגן על עצמה כדי להביא להכרעתה, ורואים בכך צעד בדרך לקידום המאמץ לחולל שינוי מרחיק לכת במערב.

מרכזיותה של מדינת ישראל בשיח האנטישמי העכשווי מהווה אתגר ייחודי.[3] אנטישמיות המופנית כלפי המדינה היהודית היא תופעה חדשה יחסית מבחינה היסטורית, המצריכה כלים שיסייעו להבחין בין ביקורת לגיטימית נגד מדינת ישראל לבין שנאת הקולקטיב היהודי (הגדרת האנטישמיות של IHRA היא הכלי החשוב ביותר בהקשר זה). אלה המפגינים אנטישמיות בהקשר של ישראל טוענים שהם אינם שונאי יהודים, אלא מתנגדים למדיניות ישראל ואף למדינה יהודית, ומציינים כי יהודים נמנים בין פעיליהם. אך בפועל, כמו בברית המועצות במאה שעברה, המתקפה האנטי־ישראלית האינטנסיבית מגלמת בתוכה סממנים אנטישמיים מובהקים. הקריאות בקמפוסים ש"ציונים אינם רצויים״ מוכוונות בפועל לכלל האוכלוסייה היהודית, למעט אלה המצהירים שאינם ציוניים. ישראל הפכה למטרה כה נוחה לשנאה שאפילו אנטישמים מימין תוקפים אותה ביתר שאת. בניגוד לאנטישמיות בגרסאותיה הקלאסיות, שהתבססו על טיעונים דתיים וחברתיים-כלכליים או על תורת גזע, האנטישמיות החדשה, המתמקדת בשנאת מדינת ישראל, מאפשרת לראשונה גם ליהודים לצדד בה. דבריהם מונפים לעיתים בראש המחנה כדי לשלול טענות על זהות בין אנטישמיות לבין שנאת מדינת ישראל. יש לציין כי המחלוקת החריפה בנושא מדיניות הממשלה, הן בקרב החברה הישראלית והן בקרב קהילות יהודיות בתפוצות, מנוצלת גם היא לעיתים להצדקת גישה השוללת את זכות היהודים למדינה במולדתם ומסיחה את הדעת מהמאבק באנטישמיות.

האנטישמיות בהקשר של ישראל נוכחת ומתחזקת, למרבה הצער, כמעט בכל תחומי החיים במדינות המערב – הפוליטי/מדיני, הכלכלי, המשפטי‑בינלאומי, האקדמי-חינוכי, התקשורתי והתרבותי –עד לכדי נקודה שבה היא עלולה להוות סיכון אסטרטגי עבור מדינת ישראל. בין השאר, היא מאיימת לפגוע במעמדן ובהשפעתן של קהילות יהודיות בתפוצות, המשמשות כמעין סנגור של מדינת ישראל מול ממשלותיהן, בייחוד בארצות הברית. במקביל, היא עלולה להביא להלך רוח ציבורי עוין נגד מדינת ישראל במערב. עם הזמן, הלך הרוח השלילי, שכבר החל לחלחל לרמה המדינית, עלול להצר יותר ויותר את חופש הפעולה המדיני והצבאי ולפגוע בחוסן הלאומי של ישראל.ביטויים ראשונים לכך ניתן לראות בהחלטות של בתי הדין הבינ"ל ובנכונות הגוברת של מדינות באירופה להכיר ללא תנאים במדינה פלסטינית.

השלכות מדיניות/ביטחוניות

מפלגות חשובות באירופה נגועות באנטישמיות. מפלגת השמאל הקיצוני בצרפת, La France Insoumise, אימצה גישה אנטי-ישראלית חריפה, כשמנהיגה ובכיריה מתבטאים בצורה אנטישמית מובהקת.[4] מפלגת הלייבור בבריטניה תחת הנהגת ג'רמי קורבין התאפיינה גם היא באנטישמיות.  

חברי פרלמנט וקונגרס, ממפלגות השלטון והאופוזיציה, מימין ומשמאל, מתבטאים באופן אנטישמי. בארצות הברית האשים חבר בית הנבחרים הרפובליקני, מאט גייטס, מועמד הנשיא טראמפ לתפקיד היועץ המשפטי, את היהודים בהריגתו של ישו ואף הזמין מכחיש שואה לקונגרס.[5] בפולין כיבה חבר פרלמנט מהימין הקיצוני חנוכייה בבניין הפרלמנט, וצעק כי פולין נהפכת למדינה יהודית. באוסטרליה נכח מנהיג המפלגה הירוקה בהפגנה שבה הושמעה קריאה: "כל הציונים מחבלים".

ביטויי אנטישמיות אלה מופצים בה בעת עם אווירה פוליטית אנטי-ישראלית, ושחיקה במעמדה של ישראל, בעיקר במפלגות מרכז-שמאל. כיום, רק לשליש מהדמוקרטים בארצות הברית יש דעה חיובית על ישראל, שפל של כל הזמנים.[6]

בתוך המערבולת הזו חשוב ונכון להבדיל בין ביטויי אנטישמיות לבין ויכוחים פוליטיים לגיטימיים לגבי מדיניותה של ישראל. לדוגמה, בנושא הפגיעה באזרחים בלתי מעורבים בעזה. צעדים כמו הקפאת משלוח נשק על ידי ממשל ביידן, וביטול השתתפות ישראל ביריד התעשיות הביטחוניות בצרפת על ידי הנשיא מקרון, הינם צעדים מדיינים חמורים. הם אומנם אינם אנטישמיים, אך הם נותנים רוח גבית לאנטישמים בכלל, ומהשמאל בפרט.

השלכות התקשורת והמדיה החברתית

התקשורת המערבית המרכזית נוטה לסיקור ביקורתי במיוחד כלפי ישראל, ובייחוד מאז המלחמה בעזה. מחקרים מצביעים על כך שהעיתונות המובילה מציגה את ישראל באור שלילי יותר מזה שבו היא מציגה את חמאס (שלא לדבר על העם הפלסטיני, הנתפס כחף מפשע וכסובל מתוקפנותה של ישראל).^[7] לעיתים, הגישה האנטי־ישראלית החריפה גולשת לטענות של אנטישמיות ממש, כדוגמת מקרים שדווחו ברשת הבריטית המובילה ה-BBC.^[8]

גם הרשתות החברתיות מהוות פלטפורמה לתפוצה נרחבת של תכנים אנטי־ישראליים קיצוניים ואף תכנים אנטישמיים, כאשר המעקב והפיקוח עליהם קשים בהרבה. פלטפורמות כמו טיקטוק ו-X (טוויטר לשעבר), ובמידה קצת פחותה גם פייסבוק, אינסטגרם ויוטיוב, הפכו לזירות להפצת דה־לגיטימציה של ישראל, לעיתים תוך חציית קו לאנטישמיות מפורשת.

לפי דו"ח ה-ADL לשנת 2024, 64% מהנשאלים היהודים בארצות הברית דיווחו כי חשו פחות בטוחים ברשתות החברתיות לעומת השנה הקודמת, שליש מהם ציינו כי חוו התבטאויות עוינות כלפיהם בשל דתם. בנוסף, 41% מהנשאלים העידו כי שינו את התנהלותם ברשת על מנת שלא לחשוף את יהדותם. ^[9] 

חוסר הפיקוח האפקטיבי, האכיפה הלא עקבית מצד הפלטפורמות וחשיפת צעירים לתכנים אלה מהווים אתגר הולך ומחמיר – הן עבור יהודי התפוצות והן עבור מדינת ישראל, שהפכו שניהם ליעדים מרכזיים לשנאה.

תצוין בהקשר זה גם ההטיה המכוונת נגד ישראל של ערכים בוויקיפדיה, מקור המידע הנפוץ ביותר בעולם, באופן שהביא את הממשל האמריקני וחברי קונגרס משתי המפלגות לדרוש הבהרות[10] ולהזהיר את ויקיפדיה כי היא עלולה לסכן את מעמדה כעמותה.[11]

השלכות כלכליות

הקולות הקוראים כיום לחרם כלכלי על ישראל מגיעים מהשוליים, אך הם גוברים.[12] מוקד אחד של שנאה נגד ישראל ואנטישמיות הינו בקרב ועדי עובדים. חלקם העבירו החלטות אנטי-ישראליות חריפות, ומנהיגיהם מתבטאים בצורה אנטישמית. לדוגמה, אחרי השבעה באוקטובר כינו חברי איגוד עורכי הדין הציבוריים בניו יורק (ALAA) את עמיתיהם היהודים התומכים בישראל "פשיסטים", "חסרי שפיות" ו"מוטרדים נפשית".[13] המזכיר הכללי של איגוד החינוך הלאומי (National Education Union) בבריטניה קרא ל"אינתיפאדה גלובלית בתמיכה בפלסטין".[14]

מגמה מדאיגה אף יותר, כפי שעולה ממחקרים שפורסמו לאחרונה, היא אנטישמיות גוברת במקום העבודה בארצות הברית, נגד יהודים ועוד יותר מכך נגד ישראלים.[15]

נכון להיום, קשה לזהות השלכות כלכליות מובהקות של אנטישמיות המכוונת נגד ישראל. בה בעת, האיום האנטישמי במישור הכלכלי נוכח בעיקר ב"הימנעות שקטה" – הימנעות מהשקעה בישראל, מהעסקת יהודים או ישראלים, ואף מרכישת מניות של חברות ישראליות. ככל שניתן לעקוב אחרי מגמה זו, יהיה קשה לדייק את המניע – שיכול לנוע בין ניהול סיכונים לנוכח המצב הביטחוני/מדיני בארץ לבין אנטישמיות של ממש.

המשפט הבינלאומי

מאז השבעה באוקטובר הגיעו מתנגדי ישראל לשיאים חדשים בגיוס ערכאות משפטיות בינלאומיות להוקעת ישראל. התביעה שהובילה דרום אפריקה נגד ישראל בגין רצח עם בבית הדין הבינ"ל לצדק; הוצאת צווי מעצר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון מטעם התובע של בית הדין הפלילי הבינלאומי במאי 2024; הרדיפה המשפטית אחרי חיילי צה"ל ששירתו במלחמת חרבות ברזל ואילוצם לעזוב בחיפזון מדינות המתבקשות להסגיר אותם למעצר, מטמיעים את הסטיגמה של פושעי מלחמה למנהיגים וחיילים זוטרים כאחד. רדיפה זו מתקיימת באמתלה של "צדק בינלאומי", ללא זיקה לאנטישמיות. אך, בדיוק כפי שקורה בקמפוסים, הרדיפה נגד המדינה היהודית בגין פשעי מלחמה מעכירה את האווירה עבור יהודים באשר הם, ומגבירה את העוינות כלפיהם.

האקדמיה ומערכת החינוך

ייתכן שהאיום הגדול ביותר לעתיד הקהילות היהודיות במערב נמצא באקדמיה – כור ההיתוך של מנהיגי העתיד, ובמערכת החינוך כולה. באקדמיה נטבעו מונחים כמו "טיהור אתני" ו"רצח עם" ביחס לישראל, הוקמו חוגים למזרח התיכון במימון מדינות כמו קטאר וסעודיה, ובמקביל פותחו תאוריות כמו "תאוריית מערכת הדיכוי", הרואה את העולם בפריזמה של מאבק בין מדכאים (רשעים) למדוכאים (טובים). סביבה אינטלקטואלית זו היוותה קרקע פורייה לאנטישמים משמאל: ציונות והציונים נתפסים כרשעים, ויהודים – הן בשל הצלחתם במערב והן בשל זיקתם לישראל – כמדכאים. בחוויית היהודים בקמפוסים, המונח "ציוני", שפעם היה מילת גנאי לתומך ישראל, כבר הפך לשם קוד ל"יהודי" (למעט אותם יהודים שמוכנים לגנות בפומבי את מדינת הלאום שלהם).

תחושת העוינות כלפי יהודים באה לידי ביטוי בסקר שבו התברר כי כ־73% מהסטודנטים היהודים בארה״ב דיווחו שחוו או היו עדים למעשה אנטישמי בקמפוס.[16] מגמה מדאיגה עוד יותר ניכרת בירידה במספר היהודים המתקבלים לאוניברסיטאות יוקרה בארה״ב.[17] כמו כן, נרשמת ירידה במספר המרצים היהודים באוניברסיטאות בחוגי מדעי הרוח והחברה.[18]

ללא רפורמה מקיפה – לא רק במאבק עיקש באנטישמיות באוניברסיטה, אלא גם בשימור חופש אינטלקטואלי וריבוי דעות – ספק אם יחס האקדמיה ליהודים ישתפר. אם המגמה הנוכחית תימשך, הצלחתם ועתידם של היהודים במערב, שנשענת בין השאר על הצטיינות אקדמית, יהיו קשים יותר להשגה.

יצוין כי תכנים עוינים כלפי ישראל ואף אנטישמיים נמצאים כיום גם בתוכניות לימודים בבתי הספר ובתיכונים רבים, מגמה שהולכת ומחריפה מאז השבעה באוקטובר.[19] מחקר אחד אף מצא כי קטר משקיעה בקידום תוכנית לימוד עוינת לישראל וליהודים, שהופצה ל-8,000 בתי ספר ברחבי ארצות הברית.[20]

עולם התרבות

תחושת אי-הנוחות של יהודים זולגת גם אל תחום התרבות. אומנים, סופרים ואנשי רוח יהודים בבריטניה טוענים כי הם מודרים בשל סירובם להגדיר את פעולות ישראל בעזה כרצח עם. מוזיאון טייט בלונדון היה נתון לאיומי חרם מצד אומנים אם לא יבטל את החסות הניתנת לו מאחד מתומכיו, הנתפס כמקורב לראש ממשלת ישראל.[21]

בהוליווד – אשר נוסדה על ידי יהודים – סירב איגוד התסריטאים לפרסם גינוי לאירועי השבעה באוקטובר.[22]

באוקטובר 2024 חתמו למעלה מאלף סופרים ואנשי הוצאה לאור על מכתב הקורא לחרם על מוסדות וארגוני תרבות ישראליים, ובכלל זה הוצאות ספרים.[23] במקביל, נדחתה מודעת פרסום לספרו של ברנאר-אנרי לוי, ישראל לבדה, בשל חשש מתגובות שליליות של לקוחות.[24]

גם בהופעות של להקות מוסיקליות משולבות לעיתים קריאות אנטי-ישראליות קיצוניות, המשלהבות את הקהל.

יוזמי החרמות מצהירים כי אין מדובר באנטישמיות, אלא בביקורת על מדיניות ישראל בעזה. עם זאת, כפי שמסתמן בתחום ההוצאה לאור באנגליה, השלכותיהם של צעדים אלו מורגשות היטב בקרב יהודים הפועלים בשדה התרבות.

סיכום ביניים: מעגל קסמים שלילי כאשר מדינת ישראל בלב הסערה

השנאה כלפי יהודים לאורך ההיסטוריה שינתה את פניה. מאז תחילת המאה ה-21 היא מתאפיינת בעיקר בשנאת מדינת היהודים. העוינות כלפי ישראל מלבה את השנאה ליהודים, וזו, בתורה, מלבה את העוינות כלפי ישראל – במעין מעגל קסמים. ככל שתגבר העוינות לישראל כך תגבר גם השנאה כלפי יהודים בכלל, וכלפי הקהילות היהודיות המקומיות בפרט.

אם מגמה זו תימשך כפי שהיא כיום, התמיכה בישראל תמשיך להיחלש, והאנטישמיות תגבר. אחד הנתונים המצביעים על כך שמדובר בתופעה שתמשיך ללוות אותנו לאורך זמן טמון בממצאי סקרים בקרב צעירים. סקר מאה המדינות של ארגון ADL מצא כי צעירים (מתחת לגיל 35) ברחבי העולם נוטים יותר מכל קבוצה אחרת להחזיק בעמדות אנטישמיות. אותה קבוצת גיל היא גם העוינת ביותר כלפי ישראל.[25] בארצות הברית, צעירים נוטים להזדהות יותר עם הפלסטינים מאשר עם ישראל: שליש מהנשאלים מתחת לגיל 30 השיבו כי אהדתם מצויה כולה או רובה עם הפלסטינים, לעומת 14% בלבד שהשיבו כי אהדתם נתונה כולה או רובה לישראל.[26]

המלצות/רעיונות

• על ישראל לגבש תפיסה אסטרטגית בנושא האנטישמיות, המהווה איום על מדינת ישראל, בדומה לטרור האסלאמיסטי. נכון וחשוב להציג את האנטישמיות שבאה לידי ביטוי בשנאת ישראל כחלק משנאת המערב, ועל בסיס זה לחתור להרחבת שיתוף הפעולה עם גורמים במערב, ובפרט בארה"ב. ספציפית, יש לנסות למנף לשם כך את הירתמותו של ממשל טראמפ לפעולה נגד מובילי התופעה ומאפשריה, לרבות מול בתי הדין הבינלאומיים ומוסדות האו"ם, מובילי הפעילות האנטישמית בקמפוסים ומול הרשתות החברתיות, המהוות פלטפורמה לשנאת יהודים וישראל.
  
  
• מכיוון שאנטישמיות בחזות של שנאת מדינת ישראל הינה תופעה חדשה יחסית במערב, ובאה בכסות של ביקורת פוליטית לגיטימית, ניכר הצורך להסביר ולחנך מדוע היא מתרחשת, ומתי לא מדובר בביקורת לגיטימית אלא בשנאה קולקטיבית של עם, בדגש על שלילת זכות הקיום של מדינה יהודית בארץ ישראל.
  
  
• יש להסב את תשומת לב ממשלות ומובילי דעת קהל מערביים לפעילות האנטישמית של מדינות וגופים הממנפים דעות של קיצונים אסלאמיסטיים, בהם איראן, תורכיה, קטר, האחים המוסלמים וארגוני טרור פלסטיניים. יש לדרוש גינוי לביטויי אנטישמיות מצד גורמים אלה בכל מקום שבו הם מופיעים – בפוליטיקה, ברשתות החברתיות, באקדמיה, בתרבות ובתחומים נוספים.
  
  
• על ישראל לקחת בחשבון בתהליך קבלת ההחלטות גם את השלכות מדיניותה על עוצמת האנטישמיות ועל התפוצות. ישראל איננה נדרשת להתפשר על האינטרסים הלאומיים שלה, ובוודאי לא על ביטחונה, אך עליה לגלות רגישות ולהתחשב בהשלכות של מדיניותה על יחסיה עם מדינות המערב ועם יהודי העולם, תוך חתירה לניהול מושכל של המתח בין יעדים אסטרטגיים בתחום המדיני-ביטחוני הישיר לבין היעדים האסטרטגיים גם כן בתחום המאבק באנטישמיות ובדה-לגיטימציה.
  
  
• הידוק הקשר בין ישראל לבין יהדות התפוצות הינו חיוני בהקשר של המאבק באנטישמיות. שיתוף פעולה זה נועד לפתח ידע משותף על עולם הבעיה, להעמיק הבנה הדדית ולהתמודד מול מתקפת השנאה המופנית הן כלפי מדינת ישראל והן כלפי יהודים באשר הם.
  
  
• על מנת לאפשר את הידוק הקשר, יש להכיר בקושי של התקופה הנוכחית המתאפיינת גם בחוסר לכידות פנים-ישראלית וחוסר לכידות בין ישראל לתפוצות. חוסר מוכנות להבין ולהכיל את האתגר הזה יקשה על הידוק הקשר בין ישראל לתפוצות ועל פיתוח דרכים אפקטיביות למאבק באיום.
  
  
• הידוק הקשר בין ישראל לתפוצות בא לידי ביטוי במנעד רחב של שיתופי פעולה וחיבורים – שרבים מהם מתקיימים בפועל, וניתן להעמיקם – החל בסיוע בהגנה פיזית על הקהילות, וכלה בתוכניות חינוכיות בארץ לבני נוער וצעירים יהודים מהתפוצות. חיזוק ותגבור תוכניות אלה, לרבות אירועים תרבותיים וחווייתיים המעצימים זיקה ליהדות ולישראל, עשויים להשפיע לחיוב על חוסן הקהילות היהודיות בחו"ל, ולסייע בהדיפת המתקפות האנטישמיות.
  
  
• ברמה הממשלתית/מדינתית:
  
  
  • יש להמשיך לפעול לאימוץ הגדרת IHRA במגוון מוסדות (על מנת להיאבק באנטישמיות חשוב תחילה להגדירה); לאחד שיטות של איסוף נתונים; לפעול מול הרשתות החברתיות בנושא הסרת תכנים אנטישמיים, בשיתוף מדינות, גופים וארגונים בינלאומיים וארגונים לא-ממשלתיים.ראוי כי מדינת ישראל תקבע רף גבוה לחקיקה נגד שנאה וגזענות, ותעודד מדינות נוספות לאמץ חקיקה דומה ואמצעי אכיפה דומים. בהקשר זה, ישנה חשיבות ל"דוגמה אישית" מצד ממשלת ישראל והחברה הישראלית בכל הנוגע למאבק בביטויי שנאה גם כלפי קבוצות מיעוט אחרות.למדינת ישראל תפקיד משמעותי בתור גורם מכנס ומוביל של דיאלוג בין נציגי קהילות יהודיות בעולם לצורך התמודדות עם אנטישמיות, ובתנאי שתפעל תוך שמירה על ניטרליות פוליטית ככל הניתן, תוך בניית אמון וחתירה להסכמות רחבות.התגייסות ממשל טראמפ למאבק במגוון גילויי אנטישמיות ראויה לציון, אך אין בכך בכדי לאפשר לישראל להרפות מהעיסוק בנושא. אדרבה, יש לנצל את המגמה החיובית שנוצרה כדי לקרוא גם למדינות נוספות להגביר את מאמציהן. כמו כן, יש לוודא שהשינויים שנעשים בארצות הברית יהיו מבניים ובני קיימא, וימשיכו להתקיים גם תחת הנהגות עתידיות – ללא תלות בזהות הנשיא.
  
  
  
  • מדינת ישראל צריכה לשתף פעולה עם גורמים המכירים בה כמדינת הלאום של העם יהודי, ולהצר את צעדיהם של אלה המבקשים להביא להחלשתה ואף להיעלמותה. עליה להתאמץ לחזק את התמיכה בה מצד גורמים במרכז הפוליטי, יהודים ושאינם יהודים, שתמיכתם בישראל מהוססת יותר וכוללת נימה ביקורתית, ולחזק את יכולתם להתמודד מול גילויי אנטישמיות, כולל כאלה המתבטאים בשנאת מדינת ישראל.

לסיכום, התגברות האנטישמיות בעולם היא תופעה הולכת ומחמירה שיש לה השלכות שליליות על מצבה המדיני והביטחוני של מדינת ישראל ועל הקהילות היהודיות במערב. על ישראל לאמץ מדיניות מעמיקה ועקבית להתמודדות מול איום זה.

[1] נתוני הליגה נגד השמצה ADL https://www.adl.org/resources/article/global-antisemitic-incidents-wake-hamas-war-israel

[2] על פי סקר Global 100 של ADL https://www.adl.org/resources/press-release/46-adults-worldwide-hold-significant-antisemitic-beliefs-adl-poll-finds

[3] חשוב להבחין בין שלושה סוגי אנטישמיות עיקריים במערב: אנטישמיות ימין קיצוני – קונספירציות קלאסיות כגון “היהודים שולטים בעולם”; אנטישמיות אסלאמית – עוינות על רקע דתי ולאומני בקרב מהגרים וצאצאיהם מהמזרח התיכון; אנטישמיות משמאל – באה לידי ביטוי בעיקר באנטי-ציוניות ובעוינות קיצונית למדינת ישראל. שני הסוגים האחרונים מופנים בראש ובראשונה כלפי מדינת ישראל. האנטישמיות משמאל היא המסוכנת ביותר כיום, ועלולה לערער את מעמדם של היהודים במדינות המערב ככל שהיא הולכת ונהיית ממוסדת. אנטישמיות משמאל רווחת באקדמיה, בהוצאה לאור ובתרבות (ומזה עשרות שנים במוסדות בינלאומיים, בראשם האו"ם).

[4] https://www.thejc.com/news/world/what-does-the-rise-of-melenchon-mean-for-french-jews-w5e89k6s

[5] https://www.timesofisrael.com/trumps-ag-pick-called-adl-racist-invited-holocaust-denier-to-state-of-the-union

[6] https://jewishchronicle.timesofisrael.com/just-33-of-democrats-have-a-favorable-view-of-israel-gallup-poll-finds

[7] https://themedialine.org/headlines/study-finds-new-york-times-coverage-skews-against-israel-in-war-reporting

[8] https://www.bbc.com/news/articles/crg4yvl4nnxo

[9] https://www.adl.org/resources/report/online-hate-and-harassment-american-experience-2024

[10] https://jewishinsider.com/2025/05/wikipedia-congress-members-bipartisan-letter-anti-israel-bias

[11] https://drive.google.com/file/d/1ocNyx34Et19sKtlta0bTPPzSPcpi375T/view

[12] לפי דו"ח משרד התפוצות לסיכום שנת 2023, מספר מקרי החרם או הדרישה להחרים חברות ישראליות גדל פי שלושה מאז השבעה באוקטובר.

[13] https://www.thefp.com/p/alaa-legal-aid-attorneys-antisemitism-congress

[14] https://www.gbnews.com/opinion/patrick-christys-school-teacher-strikes

[15] https://www.adl.org/resources/news/opinion-heres-hard-proof-employers-are-discriminating-against-jews

[16] https://www.hillel.org/nearly-three-quarters-of-jewish-students-experienced-or-witnessed-antisemitism-on-campus-new-survey-finds/

[17] https://www.tabletmag.com/sections/news/articles/the-vanishing-ivy-league-jew

[18] בסקר אחד נמצא שמספר המרצים הצעירים (מתחת לגיל 30) במדעי הרוח והחברה עומד על כ־6%, לעומת 24% בקרב מרצים יהודים מעל גיל 65. https://www.tabletmag.com/sections/news/articles/trading-places

[19] https://jweekly.com/2024/12/23/adl-plans-to-ramp-up-legal-pressure-on-k-12-schools-over-antisemitism/

[20] https://www.jewishpress.com/news/middle-east/qatar/new-report-uncovers-qatari-influence-and-anti-israel-bias-in-us-k-12-education/2025/03/13

[21] http://archive.md/3z6Xm#selection-1583.41-1583.100

[22] https://www.nytimes.com/2023/10/29/business/hamas-attack-hollywood-jews.html

[23] https://www.theguardian.com/books/2024/oct/28/sally-rooney-percival-everett-arundhati-roy-boycott-israel-palestine-gaza

[24] https://www.thefp.com/p/ad-israel-book-canceled-jewish-author-bernard-henri-levy-shelf-awareness-booksellers-mag

[25] https://www.adl.org/resources/press-release/46-adults-worldwide-hold-significant-antisemitic-beliefs-adl-poll-finds

[26] https://www.pewresearch.org/short-reads/2024/04/02/younger-americans-stand-out-in-their-views-of-the-israel-hamas-war

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר

תמונה: IMAGO / AAP / MICK TSIKAS